זה רשמי: המפלגה השמרנית תכלול במצע הבא שלה הבטחה לפרוש מהאמנה האירופית לזכויות האדם. רעיון שהיה נחשב הזוי עד לא מזמן, יהפוך למדיניות רשמית בממשלת הימין הבאה, במסגרת יישור הקו עם הרפורמה. המשפטן לורד וולפסון כתב הסבר משפטי ארוך על חוקיות המהלך. הוא צודק, אבל השאלה היא למה מלכתחילה לשאוף לשים את בריטניה באותו מועדון עם רוסיה ובלרוס | צילום: מרצ’לה בונה
לפני יותר משנתיים וחצי, כשבכירים במפלגה השמרנית ובראשם סואלה ברוורמן, העלו את הרעיון של פרישה מהאמנה האירופית לזכויות אדם, הזהרתי כאן שמדובר כרגע בבלוף כדי לרצות את הבייס, אבל גם ברקזיט התחיל ככה ותראו לאן הגענו. יום אחד זה יגיע למצע הרשמי של המפלגה השמרנית, הרפורמה תצטרף (אם לא רצתה את זה מזמן), ואז גם לייבור לא תוכל להתנגד כדי לא להרגיז את המצביעים שלה בפריפריה.
ובכן, היום הזה הגיע. ראשת המפלגה השמרנית, קמי בדנוק, הודיעה שמעתה, עמדת השמרנים הרשמית היא שעל בריטניה לעזוב את האמנה האירופית לזכויות אדם (ECHR). לא זאת בלבד, אלא שמי שלא יתמוך בכך לא יוכל להיות מועמד המפלגה בבחירות הבאות.
קצת רקע
אזכיר שמדובר באמנה של מועצת אירופה (לא האיחוד האירופי ממנו בריטניה פרשה), ומחייבת את המדינות החברות לציית לפסיקות בית הדין האירופי לזכויות אדם שמושבו בשטרסבורג. בניגוד לאיחוד, שנולד כגוף כלכלי וסופג ביקורת על הרחבת תחומי העיסוק שלו, מועצת אירופה עסקה מאז ומעולם קודם כל בזכויות אדם. בריטניה הייתה חברה מייסדת של המועצה. וינסטון צ’רצ’יל, לא בדיוק שמאלן ווקיסט פרוגרסיבי, נשא את נאום הפתיחה החגיגי.
כדי להסביר את הצעד הזה, בדנוק הנחתה את התובע הכללי (המקביל ליועץ המשפטי לממשלה) של ממשלת הצללים שלה, הלורד דייוויד וולפסון, לכתוב חוות דעת. אתם מוזמנים לקרוא אותה בעצמכם כאן. לזכותה של בדנוק אומר שהיא בהחלט עשתה מאמץ להציג חוות דעת רצינית ולא שליפה מהמותן או זריקת סיסמאות נוסח הרפורמה. מצד שני, ברפורמה לעגו לבנדוק, במידה לא מעטה של צדק, ושאלו איפה המפלגה השמרנית הייתה ב-15 השנים האחרונות, בעוד שפרג’ אמר כבר מזמן שלעזוב את האמנה האירופית זה הדבר הראשון שהוא יעשה כראש הממשלה.
הסיבה לרצון של הימין הבריטי לפרוש מהאמנה הוא, כמובן, הגירה. תומכי הפרישה מאמינים שללא האפשרות לפנות לבית הדין בשטרסבורג, האפשרויות של מהגרים לעכב את גירושם באמצעים משפטיים יצטמצמו משמעותית. וולפסון מודה בכך שלא מדובר בפתרון קסם וגם פרישה מהאמנה עדיין לא תספיק כדי לממש את היעד השאפתני (אם בכלל אפשרי) של גירוש 750 אלף מהגרים שהציבה קמי בדנוק.
כזכור לקוראים הנאמנים של הבלוג, ידידי אוריה בר-מאיר ראיין בעבר את לורד וולפסון, בין היתר גם על מהלכיה המשפטיים של הממשלה בישראל. מקריאה של הדו”ח שהוא חיבר עבור בדנוק, קשה להאמין שמדובר באותו אדם: מתון וזהיר מאוד כשמדובר במערכת המשפט הישראלית, אבל קיצוני ולוחמני הרבה יותר כשמדובר בשיטה הבריטית.
אציין שלורד וולפסון הוא משפטן בעל שם וקטונתי מלבקר את הידע והניתוח המשפטיים שלו, שנראים לי נכונים. הבעיה שלי היא עם השאיפה הכללית לממש מדיניות שבמוצהר לא מכבדת זכויות אדם. לא מדובר באיזשהו עניין עמום. כשלא מכבדים זכויות אדם, מותר לגרש את כולם, בלי לבדוק בכלל אם גירשנו בטעות מישהו שלא מגיע לו שיגרשו אותו. בדנוק הבטיחה שזה יעשה “בחמלה”, אבל חמלה זה משהו שאפשר להעניק ואפשר גם לא, ומה יכול לעשות מי שלא התייחסו אליו בחמלה אם אין לאן לפנות? מותר לשלוח אנשים למדינות בהן יש סכנה שיהרגו אותם או למדינות בהן הם לא יקבלו טיפול רפואי נאות (נניח – לגרש מבקש מקלט חולה סרטן למדינה שאין בה את הטיפול מציל החיים שהוא צריך). מותר להחזיק אותם בתנאים מחרידים, בלי משפט. ואיך הם עוד מעזים, החצופים האלה, למצות את כל האפשרויות המשפטיות העומדות לפניהם?
מה אומר וולפסון?
אסכם את הטיעון המשפטי של וולפסון, בפרפרזה:
האם מותר לשדוד בנק ושזה יהיה חוקי או שעלינו לשנות את החוק?
- מקריאה של החוק הבריטי והפסיקה, אי אפשר לפרש את הדין בשום צורה שמותר לנו לשדוד בנק (למעט מקרים חריגים של הגנה במשפט הפלילי כמו צורך, כורח אי-שפיות וכו’).
- לכן, כדי להיכנס לבנק ולקחת את כל הכסף שיש שם, ושזה יהיה חוקי, צריך לשנות את החוק.
משפטית, כל זה נכון כמובן, השאלה היא למה בכלל לרצות לשדוד בנק, ואיך חוק שמאפשר להיכנס לבנק ופשוט לקחת מה שיש שם עולה בקנה אחד עם עקרונות שהם חלק משיטת משפט ליברלית כמו זכות הקניין וכו’.
אני לא מנסה לטעון שאסור לבריטניה להחליט מי נכנס בשעריה ומי לא. מותר לה, כמו לכל מדינה, שרבות מהן חברות באמנה האירופית לזכויות אדם. אני כן טוען שאי-אפשר להוציא את זכויות האדם מהסיפור כי זה לא נוח לממשלה. התוצאה תהיה רבים שפשוט נרמסים תחת הבירוקרטיה ותחת חוקים דרקוניים. לגבי דיני מלחמה, לורד וולפסון ציטט בריאיון לבלוג את נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק שאמר ש”דמוקרטיה נלחמת עם יד קשורה”. זה חלק מהמחיר שצריך לשלם על דמוקרטיה ושמירה על שלטון החוק. הדברים יפים גם לדיני הגירה.
וולפסון מרבה להזכיר את אוסטרליה בדוח שחיבר כדוגמה למדינה שהוא רוצה להידמות אליה מבחינת הגירה. זה לא בלוג פוליטיקה אוסטרלית ולא פה המקום להרחיב על מדיניות ההגירה האוסטרלית, שגם היא סופגת ביקורת קשה. מה שכן, באוסטרליה יש הגבלות אחרות על רצון הרוב והממשלה הנבחרת – בית עליון (הסנאט האוסטרלי) נבחר, כלומר עוד שכבת ביקורת על המחוקקים, וכזו שיש לה הרבה יותר לגיטימציה לבקר חוקים מלבית הלורדים הבריטי. באוסטרליה יש גם חוקה כתובה שמגבילה את הממשלה, ובית משפט שיכול להכריז על חוקים כסותרים את החוקה (גם אם לא לבטל אותם). הפילוסופית הפוליטית קים ליין שפלה כתבה על ההרגל של מדינות בתהליך של אוטוקרטיזציה לקחת את הנורמות הגרועות ביותר מדמוקרטיות שונות, בלי הקשר ובלי מבט על התמונה הכללית – כדי להציג את השינויים כדמוקרטיים ולגיטימיים. היא קוראת לזה “מדינת פרנקנשטיין“.
התרגיל של הימין הבריטי לומר “אוסטרליה” כדי לתאר מדינה דמוקרטית, עם איכות חיים גבוהה, שאין לה קשרים הדוקים מדי עם אירופה, הוא לא חדש, בעיקר מאז שזה הפך לשם הקוד לברקזיט קשה, בלי הסכם. מדינות שוולפסון לא מזכיר (או מזכיר, אבל לא בהקשר הזה) הן רוסיה ובלרוס. כלומר, המדינות האחרות ביבשת אירופה שלא חברות באמנה. מועדון מפוקפק במיוחד, שמבחינת השמרנים אין בעיה להצטרף אליו. מה שמספיק טוב לכל מדינה אחרת ביבשת, כולל טורקיה והונגריה הלא ממש דמוקרטיות, או נורווגיה ושווייץ שלא חברות באיחוד, לא מספיק טוב לבריטניה כדי שסוף סוף יושג היעד הנכסף, שליטה בגבולות, אם בכלל יש תרחיש כלשהו שיספק את הימין הבריטי שדורש עוד ועוד.
הסכנה הצפון אירית
קוראי הבלוג אולי זוכרים גם שכתבתי כאן שכל ניסיון לפרוש מאמנת זכויות האדם יצית מחדש את הסכסוך בצפון אירלנד משום שהסכם יום שישי הטוב מבוסס על החברות באמנה ועל כבוד לזכויות אדם של כל תושבי צפון אירלנד. אין בכך חידוש, מומחים רבים הזהירו מכך.
וולפסון מנסה לטעון שלא מדובר בהפרה של ההסכם. בקיצור, זה הטיעון שלו:
- הסכם יום שישי הטוב אינו אלא שני הסכמים: אחד בין כל הפלגים בצפון אירלנד, שהוא הסכם פוליטי בעיקרו ולא מחייב משפטית. השני הוא הסכם בין ממשלת בריטניה וממשלת הרפובליקה של אירלנד, שלא מזכיר את האמנה האירופית לזכויות אדם, אבל מחייב את הממשלות לתמוך בהסכם הפוליטי בין כל הפלגים. עד כאן הכל נכון.
- לכן, אין מניעה משפטית שבריטניה תפרוש מהאמנה האירופית לזכויות אדם (שמתירה פרישה ממנה) בגלל הסכם פוליטי לא מחייב.
וולפסון תומך בפרשנות לפיה פרישה מהאמנה האירופית לזכויות אדם לא מפרה את המחויבות הבריטית (מול אירלנד) לתמוך בהסכם יום שישי הטוב. בריטניה עדיין תומכת בהסכם, היא פשוט פורשת מאחד מעמודי התווך המרכזיים שלו. הבעיה היא שזו הפרשנות שלו בלבד. אפילו אם זו תהיה הפרשנות הרשמית של ממשלת בריטניה, יש בעיה קטנה ושמה אירלנד. וולפסון מודה ש”אם מאמצים פרשנות לפיה פרישה מהאמנה היא הפסקת התמיכה הבריטית בהסכם יום שישי הטוב” אז הוא בבעיה. אז אני אוסיף: סיכוי נמוך מאוד שאירלנד לא תאמץ פרשנות כזו. מה לעשות שבזירה הבינלאומית למעשים יש השלכות, והעובדה שניצחת בבחירות בבריטניה לא נותנת לך שליטה על מדינות אחרות ואיך הן יפרשו את ההסכמים שחתמת עליהם.
ובכלל, יש כאן הסכם פוליטי שברירי שמאפשר חיים בצפון אירלנד בלי שהפלגים השונים ישובו לרצוח זה את זה. למה מלכתחילה להמר ששמיטת אחד היסודות שלו (בעיקר אחרי שהחברות המשותפת באיחוד האירופי, יסוד נוסף, כבר הושמט) לא תגרום לו לקרוס? ועוד בשביל מדיניות שוולפסון עצמו מודה שלא תפתור לגמרי את בעיית ההגירה.
החוק המקומי
בריטניה בתקופת טוני בלייר חוקקה את “חוק זכויות האדם” (HRA) ש”קלט” את כל הזכויות מהאמנה האירופית אל תוך המשפט האנגלי והן אכיפות בבית משפט בבריטניה. למעשה, שטרסבורג היא לא נתיב חלופי לעקיפת בתי המשפט הבריטיים, כל פונה חייב להוכיח בבית הדין האירופי שהוא מיצה את כל האפשרויות שלו לפנות לכל הרשויות הרלוונטיות במדינה, כולל בתי המשפט. הערכאות הגבוהות בבריטניה יכולות להכריז על חוק של הפרלמנט כלא תואם לחוק זכויות האדם (ועד היום הפרלמנט תמיד כיבד החלטות כאלה ועשה שינויים בחוקיו), ובוודאי שיכולות לבטל את פעולות הממשלה שאינן חוקים, כמו החלטה לגרש אדם מסוים. אז למה כל כך נורא לפרוש מהאמנה האירופית?
התשובה לשאלה הזו היא שברור שפרישה מהאמנה האירופית תגיע יד ביד עם שינויים (גם אם לא ממש ביטול) של חוק זכויות האדם. כל רוב בפרלמנט יכול לשנות אותו. השמרנים רצו להציע חוק זכויות אדם חלופי ב-2022, אבל בסופו של דבר לא עשו זאת.
לסיכום
פרישה מהאמנה האירופית לזכויות אדם מהווה יישור קו של המפלגה השמרנית עם הרפורמה, וחיתוך חד לימין. זה מהלך בעייתי מאוד פוליטית ואמנם אפשרי משפטית, אבל לא נטול אתגרים ובעיות שעלולות להיות מאוד מסובכות לפתור. ספק אם הוא יעבור בשקט כמו שהשמרנים והרפורמה היו רוצים. השמרנים כמובן צריכים גם לזכור שאפילו אם הם ישבו בממשלה הבאה, לפי הסקרים כרגע היא בוודאי לא תהיה בראשותם, אלא בראשות הרפורמה. גם אם הממשלה הבאה תממש את רעיון הפרישה, ממש לא בטוח שזה יקרה כמו שהשמרנים רוצים.