האם אנדי ברנהם יצליח לעשות את מה שממשלות רבות לפניו נכשלו מלבצע? הכוונה היא לצורך הדוחק ברפורמה בשירות הסיעודי, שמעבר לקושי הישיר של אנגלים רבים לשלם עליו גם מביא למחסור במיטות ב-NHS. ברנהם הודיע שבכוונתו להקים שירות סיעוד לאומי, NCS, ואף התחיל לעבוד עם מפלגות באופוזיציה כדי לנסות להשיג קונצנזוס. הבעיה העיקרית היא סוגיית המימון, שבעבר פגעה קשות בניסיון הקודם של ברנהם להעביר רפורמה כזו ב-2010 ושל ת’רזה מיי לתקן את השירות הסיעודי ב-2017. ומעבר לכך, יש עוד כמה ביקורות שנשמעות על ההתנהלות של ברנהם | צילום: לורן הארלי, דאונינג 10
אתגר מסיבי שכל ממשלה בריטית תצטרך להתמודד איתו הוא זה של הטיפול הסיעודי. כל המפלגות מסכימות שמשהו צריך להיעשות. בוריס ג’ונסון אפילו התכוון להעלות מסים בשביל לקדם תכנית בנושא, אבל העניין בוטל תחת ליז טראס. וכעת ישנו ראש ממשלה חדש, אנדי ברנהם שמו, שעוד בכהונתו הקצרה כשר הבריאות בממשלתו של גורדון בראון ראה לנגד עיניו את הצורך לטפל בנושא הזה. עכשיו, הוא מנסה לסיים את המשימה שהציב לעצמו אז. אבל זה לא כל-כך פשוט.
קצת רקע
איך ממומן הטיפול הסיעודי?
אז מה בעצם הבעיה בטיפול הסיעודי? אחת הבעיות של ה-NHS היא שנתח ניכר מהמיטות בבתי החולים נתפסות על-ידי חולים סיעודיים, שלא ממהרים ללכת הביתה, ובכך מספר המיטות למאושפזים אחרים יורד. כאן צריך להסביר איך משולם הטיפול הסיעודי באנגליה (בשאר חלקי הממלכה הסיפור אחר). נכון להיום, מה שניתן לצפות לו הוא סיוע בתשלומים מהרשות המקומית. זו מבצעת הערכה פיננסית, שמבוססת הן על ההכנסות והן על השווי של מקבלי הטיפול. ההנחה היא שהמטופלים ישתמשו בהכנסות הקבועות שלהם למימון, והשאלה היא האם הם יצטרכו לתרום מהשווי שלהם לשם כך. אם השווי מוערך ביותר מ-23,250 ליש”ט, הם לא יקבלו סיוע כלל, עד שהוא ירד מתחת לרף הזה. אז ייעשה חישוב שיקל עליהם מעט בתשלומים. רק כשהם ירדו מתחת ל-14,250 ליש”ט, הם יוכלו להפסיק לשלם מההון האישי שלהם ולהתבסס רק על ההכנסות הקבועות.
חישוב השווי של אדם הוא עניין חשוב ביותר בעסק הזה: הוא בדרך כלל כולל דברים כמו חסכונות. אבל מה לגבי נכסים? ובכן, אם מטופל/ת מחזיק/ה בבית, הוא יכול להיכנס לחישוב, אבל לא בהכרח. לדוגמה, אם יש משהו שמונע למכור אותו. זה יכול להיות בגלל בן/בת זוג שגר/ה שם, וזה יכול להיות בגלל שהמטופל/ת בוחר/ת לקבל את הטיפול בבית. אבל זה גם אומר שמי שמקבלים את הטיפול בבתי אבות סיעודיים כנראה צריכים למכור את הבית, שאותו אולי הם רצו להוריש לילדיהם או כל דבר אחר. הפרקטיקה הזו מספיק נפוצה כדי להפוך לשאלה במדריך לכל הסיפור הזה. לא פלא, אם כן, שה-NHS הופך לאופציה עדיפה – גם אם רחוקה מאידיאלית – עבור רבים.
מה נעשה בעניין?
ממשלות רבות רצו לטפל בעניין הזה. כשאנדי ברנהם היה שר הבריאות ב-2009-2010, הוא דיבר על הקמת ה-NCS, שירות הסיעוד הלאומי. כמו ה-NHS, גם ה-NCS היה אמור להיות חינמי בנקודת השימוש וממומן באמצעות מסים. אלא שלקראת בחירות 2010 פורסם שברנהם שוקל לממן את זה באמצעות מס ירושה בגובה 20 אלף ליש”ט שינוכה מעיזבונותיהם של קשישים עם מותם. ברנהם הכחיש, אבל היריבים הפוליטיים של הלייבור הדביקו לזה את הכינוי “מס המוות”, ואחרי המפלה בבחירות הרעיון הזה נקבר. ממשלת קמרון שקמה לאחר מכן הקימה ב-2011 ועדה שבחנה את הנושא והציעה מחירי תקרה (מבלי להציע מקור מימון), אלא שהממצאים מעולם לא יושמו.
עוד אחת שניסתה לעשות משהו בעניין הייתה ראשת הממשלה לשעבר ת’רזה מיי. כחלק מקמפיין הבחירות של 2017 היא הציעה לחשב את בסיס ההון של כולם באופן זהה ולדרוש תשלום מלא החל מ-100 אלף ליש”ט. אלא שהתברר שזה יפגע מאוד במי שמקבלים את הטיפול בבית, כיוון שגם נכסים ייכללו בחישוב ההון, למרות שהם לא יכולים למכור אותם (אם כי התשלום יכול להתקבל אחרי מותם). בגלל טיפול סיעודי לדמנטיים יכול לעלות הרבה יותר מ-100 אלף, המפלגות היריבות כינו את הרפורמה “מס הדמנציה”. מיי נאלצה לחזור בה מהרעיון, אבל הנזק כבר נעשה ונחשב לאחד הגורמים להיחלשות השמרנים בבחירות.
ממשלות נוספות המשיכו לפעול בנושא. ב-2021 בוריס ג’ונסון קידם תכנית שתסייע למטופלים עם מחירי תקרה. התכנית זכתה לביקורות רבות ברגע שנכנסו לפרטים הקטנים, אבל עברה בכל זאת. אלא שג’ונסון התפטר, ליז טראס ביטלה את אופן המימון של הרפורמה ובעקבות זה רישי סונאק דחה את יישומה עד לאוקטובר 2025. ממשלת סונאק כינסה ישיבת חירום בעניין הטיפול הסיעודי כשהעומס בבתי החולים נהיה בלתי נסבל בגלל גלי קורונה, אבל לא הרבה קרה עם זה. ממשלת סטארמר ביטלה את הרפורמה של ג’ונסון ובמקום הקצתה תקציבים לקצת פחות מ-8,000 מטופלים לקבל טיפול סיעודי ביתי והקימה ועדה עם יעד להגשת מסקנות הביניים ב-2026 והמסקנות הסופיות ב-2028. ממש עוד רגע.
מכריזים על רפורמה
בקיצור, הבנתם. יש הבנה שצריך לעשות משהו. הרבה ממשלות גם ניסו לעשות. אבל עד כה לא הייתה איזו מהפכה שפתרה את הבעיה, ובינתיים מצוקת המיטות ב-NHS לא הולכת לשום מקום. אבל עכשיו ברנהם, שכשר בריאות ניסה להביא את ה-NCS, ושאביו חולה באלצהיימר כך שהנושא קרוב ללבו, הוא עכשיו ראש הממשלה. למעשה, עוד לפני שנכנס לתפקיד באופן רשמי היה ידוע שהוא רוצה לקדם רפורמה בנושא. אז עכשיו, כשהוא ראש הממשלה, אין מה שיעצור אותו. נכון?
בסוף יולי ברנהם ביקר במרכז של ג’ואיש ק̤ר, עמותה שמספקת טיפול סיעודי לקהילה היהודית בלונדון ודרום-מזרח אנגליה. שם הוא אמר שהביטוח הסיעודי באנגליה – אני שוב מזכיר שאנחנו מדברים על אנגליה ולא על בריטניה כולה – דומה מאוד לביטוח הבריאות בארצות הברית, מהבחינה הזו ששניהם “לא הוגנים”. לא היו הרבה מאוד פרטים, אבל כן ניתן להצביע על שובו של ה-NCS, שכר טוב יותר לעובדים הסיעודיים והכשרה איכותית יותר עבורם, וכמו כן אינטגרציה עם ה-NHS. בנוסף, הדוח מהוועדה שהקימה ממשלת סטארמר ייצא כבר בעוד שנה במקום ב-2028.
מה שהוציא את התקשורת מהכלים זה שהוא לא שלל העלאת מסים כדי לממן את כל הטוב הזה. נקודה לרעתה של התקשורת הבריטית היא שלעתים כשפוליטיקאים לא שוללים משהו, היא מתייחסת לזה כאילו הם הבטיחו לעשות בדיוק את זה. אבל מה שקרה בפועל הוא שברנהם אמר שהתכנית תהיה “ממומנת במלואה” וש”יידרשו החלטות קשות” אבל הוא גם אמר שהוא יעדיף לנסות למצוא קודם כל אפשרות לממן את זה מהתקציב הקיים לפני שהוא מעלה מסים. אבל זה לא הפריע לטלגרף לדווח עוד לפני אותו נאום שברנהם “רומז” למס ירושה של 10% למרות שזו רק הייתה אחת האופציות שנשקלו. בכל מקרה, כן שווה להגיד שהעלות המשוערת של תכנית כזו עומדת על 18.4 מיליארד ליש”ט, אז צריך להביא את הכסף מאיפשהו.
חוצה מפלגות
אבל ברנהם החליט לא סתם להציג רפורמה, אלא להגיע להסכמה עם שתי מפלגות הממסד האחרות – השמרנים והליברל-דמוקרטים. לכן, הוא קיים פגישה משותפת עם נציגי כל המפלגות: מטעם הלייבור, היו אלה ברנהם עצמו ושרת הבריאות איווט קופר. מטעם השמרנים, שר הבריאות בממשלת הצללים סטיוארט אנדרו, שכן ראשת האופוזיציה קמי בדנוק לא יכלה להגיע. מטעם הליברל-דמוקרטים השתתף ראש המפלגה אד דייווי, אבל בזום מאחר שהוא היה בחופשה עם בנו (שהוא בעצמו בעל מוגבלות, מה שהופך את נושא הטיפול הסיעודי לקרוב מאוד ללבו של דייווי).
למה צריך את זה? ובכן, כפי שהסבירה שרת הבינוי אנג’לה ריינר, כדי להימנע ממצב בו הממשלה מציגה רפורמה מרחיקת לכת, והאופוזיציה מגיבה בכינויים כמו “מס מוות” או “מס דמנציה”. אם המפלגות המרכזיות יגיעו למתווה מוסכם, האופוזיציה הפרלמנטרית העיקרית לא תעשה יותר מדי רעש ולא תעסוק במיתוגים בעייתיים.
מי שלא הוזמנו לשיחות היו מפלגת הרפורמה והמפלגה הירוקה, שתיהן נחשבות כיום לפופוליסטיות. ראש מפלגת הרפורמה נייג’ל פרג’ – שאזכיר שכרגע אינו חבר פרלמנט – ביקר את ההחלטה להדיר את מפלגתו למרות הצלחותיה בסקרים ובבחירות המקומיות. ראש הירוקים זאק פולנסקי קיבל את זה ברוח טובה יותר, ואמר שלמרות שהוא היה שמח להצטרף, עצם הזמנתן של מפלגות אופוזיציה כלשהן מהווה צעד חיובי, ושבסוף מה שחשוב זה לא האגו של אדם כזה או אחר.
ומה לגבי השיחות עצמן? לפי סטיוארט אנדרו, הן עוד לא נכנסו ממש לפרטים של התכנית, אלא יותר עסקו בשאלה על מה ניתן להסכים ועל מה לא ניתן להסכים. ואנחנו יודעים על מה השמרנים לא יסכימו: עוד לפני השיחות קמי בדנוק כתבה לברנהם שהמימון לכל רפורמה שהיא בשירות הסיעודי לא יכול להגיע מהעלאת מסים או הגדלת החוב הלאומי. כלומר, מבחינת השמרנים האופציה היחידה היא קיצוץ בהוצאות אחרות. זה עלול להציב את ברנהם בצרות מול האגף השמאלי של הלייבור, שלא רוצה לראות קיצוצים ברווחה והזהירו אותו מצעד שכזה.
עוד שתי ביקורות
שווה להזכיר עוד שתי ביקורות בעניין: ראשית, כפי שאמרו כמה אנשי מקצוע, כבר היו הרבה מאוד ועדות על השינויים האפשריים בשירות הסיעודי. לא בטוח שמה שצריך עכשיו זו עוד ועדה שתיתן מסקנות רק ב-2027, אפילו אם זו אחת שכבר יושבת על המדוכה בכל מקרה. לכן, יש מי שסבורים שצריך פחות להתמקד בשינוי המבני, שיחסית ברור לכולם, ויותר בדרך לממן אותו. ובשביל זה לא צריך בהכרח אנשים עם מומחיות בסיעוד.
שנית, ביקורת שהשמיע נייג’ל פרג’ היא שה-NCS, כשירות סיעוד לאומי, בא בסתירה לתורת ההאצלה של ברנהם. כאמור, מי שמסייעת עם השירות הסיעודי היא הרשות המקומית, ולא המרכזית. ברנהם, כידוע, סבור שיש להאציל יותר סמכויות לשלטון המקומי, שיוכל בתורו לפעול בהתאם לצרכים של תושבי המקום ובכך לסייע לכלכלה לצמוח בכל חלקי הממלכה. אבל הנה, פה נראה שהוא מתכוון להפוך את השירות הסיעודי ללאומי, ובכך לקחת סמכויות מהשלטון המקומי. צריך לזכור שזה לא בהכרח רע והכל עניין של השקפה פוליטית בסוף, אבל זה כן מראה שההאצלה אצל ברנהם, יחסית לעמוד תווך אידיאולוגי, מאוד גמישה.
לסיכום
כפי שהציג זאת זאק פולנסקי, מצב השירות הסיעודי באנגליה הוא “פצצת זמן מתקתקת”. הוא גם מקשה על מי שזקוקים לכך לקבל את הטיפול הסיעודי לו הם זקוקים, וגם מקשים על ה-NHS להעניק טיפול רפואי מיטבי לחולים שאינם סיעודיים. לכן, מעבר לקשר האישי של אנשים כמו ברנהם ודייווי לנושא, טוב שהנושא הזה בטיפול בשלב כל-כך מוקדם. השאלה כעת היא האם המפלגות יצליחו לעבוד יחד, או שהקווים האדומים של כל אחת יכריחו את ברנהם להשתמש ברוב שלו כדי להעביר רפורמה לבדו, גם במחיר של ביקורת רבה מהאופוזיציה. אבל גם יכול להיות שצעד מספיק מרחיק לכת שכזה, שאולי לא נמצא בראש סדר העדיפויות של המצביעים אבל יהיה מספיק גדול ונועז, יוכל להציג את ברנהם לא רק כפוליטיקאי אלא גם כמדינאי שמוכן לשלם מחיר כדי לעשות את הדבר הנכון.
איך שלא יהיה, השעון מתקתק.