הכתרת מלך הצפון

היום (ו’) אנדי ברנהם (בתמונה) הוכרז רשמית כראש מפלגת הלייבור, ובתחילת השבוע הבא יפגוש את המלך צ’רלס כדי לקבל את המינוי לראשות הממשלה. אבל עד שזה יקרה, צריך לשאול: מי זה אנדי ברנהם? מה הוא עשה? במה הוא מאמין? ועם אילו אתגרים הוא הולך להתמודד? מהאחרונים יש גם בפנים וגם בחוץ, בתוך המפלגה ומחוצה לה, וכל זה באווירה פוליטית עוינת למדי וחסרת סבלנות. האם מי שסיים את כהונתו כראש עיר עם שביעות רצון גבוהה מתפקודו, יצליח לתרגם את זה גם לניהול של המדינה? | צילום: בית הנבחרים הבריטי

אחרי שלכולם היה ברור שזה יהיה הוא, עכשיו זה רשמי: אנדי ברנהם הוא ראש מפלגת הלייבור החדש. הוא יוזמן על-ידי המלך צ’רלס השלישי להרכיב ממשלה רק בעוד שלושה ימים (ב’), אבל עד שזה יקרה שווה להבין יותר לעומק: מי זה אנדי ברנהם, ומה הוא הולך להביא איתו לדאונינג 10?

התוצאות

לפני שננתח את ברנהם, בואו נדבר קצת על התוצאות. הוא הצליח לקבל את תמיכתם של 379 חברי פרלמנט ממפלגתו, כלומר 94.5% מבעלי זכות ההצבעה. לא רק שזה לא מאפשר לאף אחד להתמודד מולו כי יש צורך ב-20% לפחות, זה גם מהווה רוב מחברי הפרלמנט כולם (58.3% אם כוללים גם את שבעת המושבים של שין פיין שלא תופסים את המקום שלהם ואת יו”ר בית הנבחרים שלא מצביע). כלומר, אם בבריטניה הייתה הצבעת אמון בממשלה כמו בישראל, ברנהם היה צולח אותה בקלות. זה כמובן התאפשר בין השאר הודות לניצחון הגדול שהשיג קיר סטארמר ב-2024, ועדיין מדובר בהישג מרשים.

זה לא חסר תקדים: ב-2007 גורדון בראון השיג את תמיכתם של 88.2% מבעלי זכות ההצבעה ובכך הפך למועמד יחיד מבלי שהיה ניתן להתמודד מולו. זה לא הגיע בחינם, והוא עבד על זה שלא יהיו מתחרים. סביר מאוד להניח שכך עשה גם ברנהם, כדי שיוכל לטעון למנדט. אמת, הוא חסם כל אפשרות לבחירות בקרב המתפקדים, אבל הוא יוכל לטעון כעת שזו לא הייתה בררת מחדל כי אף אחד אחר לא רצה לנסות, אלא כי יש לו תמיכה פרלמנטרית רחבה שצריכה להספיק במסגרת שיטת המשטר. רבים לא ישתכנעו, אבל סביר להניח שברנהם נתן עבודה ולא רק נתן לקסם האישי שלו להביא את חברי הפרלמנט להוסיף את השם שלהם לטופס.

ומנאום הניצחון שלו, ניתן לראות שהוא ביקש להביא לחבריו תקווה. תקווה לא רק שניתן לנצח גם בבחירות הבאות, אלא שהלייבור תהיה לייבור, ולא חיקוי זול של מפלגות אחרות. מה שנקרא, קצת גאוות יחידה, ולכל החברים מכל האגפים של המפלגה. לדבריו, הוא “מגיע מוכן”, אבל כפי שנראה בהמשך לא לגמרי ברור מה זה אומר.

מי אתה, אנדי ברנהם?

בעל ניסיון

לזכותו של אנדי ברנהם ייאמר שהוא מגיע לתפקיד עם הרבה יותר ניסיון משל שני קודמיו. קיר סטארמר החליט שאחרי חמש שנים כחבר פרלמנט ועוד שירות בפרקליטות המדינה הוא יכול כבר להיות ראש המפלגה, ונהיה לראש הממשלה עם תשע שנות ניסיון פרלמנטרי בלבד. רישי סונאק נכנס לפרלמנט יחד עם סטארמר וקיבל את התפקיד הנכסף שנתיים לפניו (אם כי לפחות החזיק קודם בתפקיד שר האוצר). ברנהם, לעומת זאת, אמנם התחיל את כהונתו הפרלמנטרית הנוכחית רק בחודש שעבר, אבל העבר הפוליטי שלו לא מתחיל שם.

הקריירה הפרלמנטרית של ברנהם התחילה ב-2001, עם הניצחון השני של טוני בלייר. אחרי הבחירות הבאות, הוא מונה לשר זוטר במשרד הפנים, שהיה אחראי על השתת תעודות זהות בבריטניה (שבוטלו על-ידי ממשלת דייוויד קמרון הראשונה). הוא המשיך לכהן בתפקידי שרים מהשורה השנייה תחת בלייר וגורדון בראון, עד שב-2008 האחרון מינה אותו לשר התרבות, התקשורת והספורט. לאחר שנה בתפקיד, הוא מונה לשר הבריאות. ב-2010, בעקבות ההפסד של הלייבור בבחירות, המפלגה עברה לאופוזיציה, וברנהם מילא תפקידים בממשלת הצללים תחת אד מיליבנד וג’רמי קורבין (ותחת ממלאת המקום הארייט הרמן). לשניהם, אגב, הוא הפסיד במרוצים לראשות הלייבור של 2010 ו-2015 בהתאמה. ב-2017 הוא עזב את הפרלמנט והפך לראש עיריית מנצ’סטר רבתי, תפקיד אותו עזב לפני חודש כדי להגיע לפרלמנט.

כלומר, ברנהם מגיע לתפקיד כשהוא יודע מה זה אומר להיות הפוליטיקאי שצריך לתמרן בין כל הלחצים כדי לגרום לדברים לקרות. נכון, מאז הפעם האחרונה שכיהן כשר עברו 16 שנה, ולנהל עיר זה לא לנהל מדינה. אבל הוא עדיין מגיע עם הרבה יותר ניסיון משל סטארמר – שניסיונו הביצועי עם כניסתו לדאונינג 10 היה של עובד מדינה ולא של נבחר ציבור (ניסיון שבמידה רבה מקביל לזה של הגנרלים הישראלים שהולכים לפוליטיקה) – ולמעשה גם יותר משל בלייר וקמרון. זו לא נקודת הפתיחה שהייתה לג’יימס קלהאן, מרגרט ת’אצ’ר או אפילו ת’רזה מיי, אבל זה כן נותן לו הבנה מגוף ראשון, שלא בהכרח מוזנת מיועצים, על איך העסק עובד.

מה שהביא הניסיון

אבל מעבר לרשימת התפקידים, מה הוא עשה? כשר הספורט, כנראה הדבר החשוב ביותר שעשה היה קידום ועדת חקירה שנייה לאסון הילסבורו. לאחר שנתקל בקהל עוין למדי בטקס לציון עשרים שנה לאסון, הוא קרא לשחרר מסמכים בנושא שהוגדרו כסודיים, למרות שלפי חוק היה להם עוד יותר מעשור של חיסיון. שרת הפנים דאז ג’קי סמית’ פעלה בנושא, ושר הפנים הבא (עדיין תחת בראון) אלן ג’ונסון הודיע על הקמת פאנל עצמאי לחקירת האסון. כעבור חמש שנים, כשברנהם נכח (אז כאיש אופוזיציה) בטקס לציון 25 שנים לאסון, הוא זכה לתשואות.

כשסיים את תפקידו כשר בריאות ב-2010, שביעות הרצון מה-NHS שברה שיאים (אם כי מגמת העלייה החלה לפניו). גם זמן ההמתנה לרופאים היה במצב טוב כשעזב את התפקיד. אבל הייתה גם עננה שריחפה מעל: פרשת בית החולים בסטאפורד, במסגרתה מאות מטופלים מתו שלא לצורך בגלל התנהלות מחפירה במקום. אחרי דוח בנושא ברנהם הקים שתי ועדות חקירה (לא סטטוטוריות), ולפי דיווחים הוא וקודמו בתפקיד דחו 81 בקשות לוועדת חקירה סטטוטורית. זו לבסוף קמה תחת השמרנים. לפי חלק מהעדויות, ברנהם לא טרח להיפגש עם המשפחות של הקורבנות שדרשו ועדה. לאחר פרסום הדוח, ברנהם נמנע מלהגיד שיש לו אחריות לנושא למרות שהדבר התגלה בתקופתו, בטענה שדוח הוועדה מצא שהכשל היה מקומי בעיקרו.

את התהילה הוא ללא ספק קיבל כראש עיריית מנצ’סטר רבתי, בו זכה לעמוד ממש בראש המערכת ולכהן מספיק זמן כדי להיחשב למוצלח. פרויקט דגל אחד שלו היה “רשת הדבורה” (על-שם סמל העיר), בה העירייה לקחה שליטה חלקית על מערך התחבורה הציבורית בעיר, שהוכיחה את עצמה מבחינת שביעות הרצון של המשתמשים. הוא גם ניסה לטפל במצב של חסרי הבית, עם תוצאות מעורבות: עד 2021 כולל מספר חסרי הבית במנצ’סטר רבתי ירד, אבל לאחר מכן חזר לעלות. עם זאת, ברנהם השאיר מאחוריו מספר נמוך יותר של חסרי בית ממה שקיבל. וכמובן, המאבק בבוריס ג’ונסון סביב מדיניות הקורונה שביקש להטיל על מנצ’סטר רבתי, שסיפקה לו את הכינוי “מלך הצפון”.

תפישות עולם

אנדי ברנהם התחיל את הקריירה שלו כמי שהשתייך לזרם הימני יותר בלייבור, וכיום הוא משתייך למה שמכונה “השמאל הרך”. בהתאם, רבים טוענים שהוא זיקית פוליטית, בעיקר בהתחשב בכך שהוא שירת תחת בלייר, בראון וקורבין – שממש לא מייצגים את אותו זרם במפלגה. הבדיחה הקבועה הייתה ש”בלייריסט, בראוניסט וקורביניסט נכנסים לבר. המוזג מסתובב ושואל: ‘כן אנדי, מה בשבילך?'”. ברנהם הגיב בנאום הניצחון שלו לבדיחה הזו, טען שזה נעשה מטעמי הימנעות מסיעתיות פנימית, ואמר שהוא מקווה שכשברנהמיסט ייכנס לבר, המוזג יגיד לו: יופי, אנחנו לא אוהבים סיעתיות כאן”.

מה שאין עליו ויכוח זה שהכהונה שלו כראש עיריית מנצ’סטר רבתי, וההצלחה שלו בהנעת דברים בתפקיד, השפיעה מאוד על תפישת עולמו, אותה הוא מכנה “מנצ’סטריזם”. לפעמים הוא מגדיר את המנצ’סטריזם על דרך השלילה: “הסוף לנאו-ליברליזם” ו”הסוף לכלכלת החלחול”. אבל הוא גם נתן הסבר על דרך החיוב: דאגה לצמיחה כלכלית לצד דאגה לצמיחה חברתית. כלומר, שהצמיחה לא תהיה מספרים על דף בזמן שבני אדם רבים נשארים מאחור, אלא שהאנשים שבונים את הכלכלה ירגישו את השיפור בה. והנדבך המרכזי ביותר בכל זה הוא ההאצלה (devolution) של סמכויות מהממשלה המרכזית לערים ולשלטון המקומי, מתוך הנחה שמוסדות אלו – הקרובים יותר לציבור – יוכלו להניע תהליכים טובים יותר. בנאום שנשא לאחר שחזר לפרלמנט הוא הבטיח מהלך חוקתי מרחיק לכת של האצלת סמכויות רבות וכמו כן ביזור האופן בו דאונינג 10 עובד, עם מטה שיוקם במנצ’סטר. חלק מזה הוא גם המיתוג שלו כמייצג הצפון, ובכך לכאורה איש הפריפריה מול האליטה הלונדונית.

העניין שמזה לא ממש ברור לאן הוא מתכוון לקחת את העסק. כן, הוא כנראה ירצה מדינה שמעורבת בכלכלה אבל לא יותר מדי כדי לאפשר לעסקים לעבוד. וכן, כנראה שהוא ינסה למנוע פגיעה במדינת הרווחה. אבל בסופו של דבר אנחנו יודעים עליו בעיקר שהחלום שלו הוא ראשי עיר עם כוח של מקביליהם האמריקאיים. זה לא בהכרח רע, אבל זו לא בדיוק תכנית.

האתגרים של אנדי ברנהם

עד כאן מי האיש. אבל צריך להגיד גם כמה דברים על מה שהוא יצטרך להתמודד איתו.

פגמים בתדמית

ללא ספק העובדה שברנהם מגיע מצפון אנגליה ובכך לא נראה כמי שגדל במגדל השן עוזרת לו, אבל יש גם פגמים שמעיבים עליו. אחת הבעיות הרציניות של ברנהם היא שהוא מתחיל את העסק עם פאק באמינות. הוא רץ לפרלמנט תוך הבטחה לעשות זאת כדי לתמוך בממשלת סטארמר. לאף אחד לא היה ספק שהוא מכוון יותר גבוה, כי הוא זומם על התפקיד הזה כבר חודשים, אבל אפילו הניסיון להעמיד פנים לא החזיק יותר מחמש דקות. זאת, בנוסף לכך שהוא נטש את תפקידו בעיריית מנצ’סטר רבתי בניגוד להצהרותיו. ויש הרבה שלא אוהבים את זה. לאחר שהוא נכנס לבחירות הביניים במייקרפילד, הפופולריות שלו החלה לדעוך, ומשם רק המשיכה לצנוח. צריך להיות הוגנים ולהגיד שחלק מההתרסקות הזו נובע מכך שאנחנו חיים בעולם הרבה פחות סבלני, ושאולי זה שיפוט לא הוגן של ברנהם בהתחשב בכך שהוא לא כיהן אפילו יום אחד בתפקיד. אבל אלו החיים, וזה לא הופך את זה לפחות בעיה עבור ברנהם.

עניין אחר שמעיב על תדמיתו הוא העובדה שהוא יתחמק מדיונים פרלמנטריים לחודש וחצי. הסיבה היא שבשבוע שעבר הפרלמנט יצא לפגרת הקיץ, ויחזור רק בספטמבר. השמרנים ניסו לדאוג לכך שברנהם יצטרך להופיע בפני הפרלמנט עוד קודם: בבריטניה הממשלה אמנם שולטת בסדר היום הפרלמנטרי, אבל אחת לכמה זמן יש “יום אופוזיציה” בו היא קובעת מה יעלה לדיון. היה אמור להיות יום כזה בשבוע שעבר, והשמרנים תכננו להשתמש בו כדי להביא להצבעה את ההצעה לצאת לפגרת הקיץ מעט מאוחר יותר כדי לחייב את ברנהם להופיע כראש ממשלה בפני הפרלמנט. ואז, ברגע האחרון, הממשלה החליטה לבטל את יום האופוזיציה ולהביא דיונים משלה. בלייבור הכחישו שהיה קשר בין הדברים, אבל כך או כך ברנהם נראה כפחדן שלא יכול לתת תשובות.

תככים מפלגתיים

נדון בקיר סטארמר בפוסט נפרד, אבל אין ספק שאחת הבעיות שלו היא שהוא לא ידע לנהל את המפלגה, והתקשה להחזיק ביחד את הפלגים השונים שלה. מהבחינה הזו, נראה שברנהם מבין שהוא צריך לשנות גישה, והוא הבטיח לחברי מפלגתו שהממשלה תהיה יותר קשובה לחברי הפרלמנט, תכבד את צרכיהם, ושמשרד המצליף יפסיק להיות רק גורם ממשמע ויהיה גם סוג של “מחלקת כוח אדם”, קרי שתפקידו יהיה לדאוג גם לרווחת חברי המפלגה. כל זה כדי לדאוג שהמפלגה תמשיך להיות “כנסייה רחבה”, קואליציה של מספר זרמים, שתוכל לאפשר לממשלה למשול ולהצעיד את בריטניה קדימה.

Full text of (long) Burnham email to Labour MPs on the new regime

– Cabinet expected to “prioritise PLP engagement”
– Whips office as “HR department”
– No more legislation presented as “fait accomplit” by ministers and officials

(1/2) pic.twitter.com/4jH8RUrW0e

— Patrick Maguire (@patrickkmaguire) July 8, 2026

אבל זה רק חלק מהסיפור. השאלה היא גם איך הוא יגיב ללחצים השונים. מצד אחד, כשיותר משמונים חברי מפלגה חתמו על מכתב פתוח ובו דרשו ממנו שיבטל את רפורמות ההגירה של שרת הפנים שאבאנה מאמוד (מחמוד), שנחשבות לדרקוניות, ברנהם סירב להתקפל. הדיווח היה שהוא יצביע בפרלמנט בעד הרפורמות, וכך אכן היה. מצד שני, הוא בסופו של דבר יצטרך את חברי הפרלמנט כדי לקדם דברים בהם הוא מעוניין, או שהוא עלול לראות את עצמו עומד מול חומה בצורה נוסח מה שקרה לרפורמות הרווחה של סטארמר. יש גם חברי לייבור שירצו לחזר אחרי מצביעים סקטוריאליים, שעלולים להפריע לתכניות של ברנהם. רוצה לומר, ברנהם יצטרך ללכת על חבל מאוד דק, לדעת איפה להתפשר ואיפה להתעקש.

וישנו גם העניין שרבים במפלגה קצת כועסים עליו. נכון, כמעט כולם תמכו בו לראשות המפלגה, אבל אצל רבים מהם זה אופורטוניזם. ליז טראס, כשהיה ברור שהיא הולכת לנצח בבחירות לראשות המפלגה השמרנית, קיבלה תמיכה מחברי פרלמנט שהיה ברור שלא מסכימים איתה, אבל כנראה שרצו ג’ובים. אבל זה לא אומר שכולם חושבים שהוא נהג כראוי: שרת התחבורה לשעבר לואיז הייג חשפה בפני ה-BBC שברנהם התחיל להתכונן ליום שאחרי סטארמר פחות משנה אחר שזה נכנס לתפקיד, ובכך הביאה לכעס מאוד גדול בקרב תומכי סטארמר במפלגה. לא בלתי סביר שהם ישלפו סכין כשתהיה הזדמנות.

מה בתכנית?

אז אנחנו יודעים שאנדי ברנהם מתכוון להעביר המון סמכויות לשלטון המקומי. אחלה. בתור מי שחוקר שלטון מקומי בבריטניה, אני באופן אישי מתעניין מאוד. אבל מה מעבר לכך? בהנחה שהוא לא רוצה רק לסיים את מה שסטארמר החל לקדם בתחום, אלא לעשות משהו מרחיק לכת יותר, הרי שעד שהדבר ייראה בשטח ייקח עוד כמה שנים טובות. בינתיים דברים יצטרכו לקרות. אבל מה הוא מתכנן? זה לא לגמרי ברור.

בתחום הפנים, אנחנו לא ממש יודעים איזו תכנית כלכלית בדרך, למעט כמה נקודות ספציפיות. ברנהם הוא כאמור מהשמאל הרך, אבל ייתכן שהוא יביא שר/ת אוצר שלא חושב/ת כמוהו, והמאבק בעיצומו (שגם מביא לריבים במפלגה ובסביבת ברנהם). השאלה לאיזה סוג של תפישה כלכלית ברנהם ייתן את השליטה באוצר היא חשובה במיוחד, כי לפי בלומברג הוא הולך לקבל ביום הראשון בתפקיד תדריך שהמצב הכלכלי רחוק מלהרנין ויהיה צורך בהחלטות קשות. אבל מה על הפרק? הרעיונות שהציע לשיפורים במערכת הרווחה תלויים בתכניות ההאצלה שלו, אבל יש צורך דוחק ברפורמות כבר כעת, ובלייבור לא יעשו לו חיים קלים. גם הרצון שלו להעביר רפורמה מרחיקת לכת בטיפול הסיעודי, שבמצבו הנוכחי מקשה על עבודת ה-NHS ושברנהם מחויב לו עוד מימיו כשר הבריאות, יצטרך להשיג מימון מאיפשהו.

וישנו גם החוץ והביטחון. ראש הממשלה לשעבר רישי סונאק סיפר ששנתיים במשרד האוצר לא הכינו אותו כפי שחשב לאתגרים הגאופוליטיים של זמננו, והזהיר שהם יכולים להוריד את חלום ההאצלה של ברנהם באסלה. אז מה ברנהם רוצה בתחום הזה? הוא אמר שבכוונתו לנקוט בקו נוקשה יותר כלפי ישראל בכל הנוגע לעזה והגדה המערבית (לפחות כרגע. רצוי לזכור שייתכן מאוד שעד סוף השנה תהיה ממשלה ישראלית חדשה עם מדיניות אחרת, וברנהם עשוי להגיב בהתאם). אבל מה מעבר? הוא יצטרך לממן תקציבי הגנה גדלים, לתמוך באוקראינה, לראות איך הוא מתקרב לאירופה ושומר על יחסים פרודוקטיביים עם טראמפ. האם הוא יכול לעשות את כל זה בזמן שהוא רוצה להשקיע את עבודתו במה שקורה בפנים?

אקלים פוליטי

ברנהם, בניגוד לסטארמר, הוא כריזמטי ויודע לספר סיפור. אבל לא בטוח שזה מספיק באקלים הפוליטי של ימינו, שהוא חסר סבלנות, ניזון מסרטונים בני חצי דקה בטיקטוק עם מסרים שטחיים במקרה הטוב ושקריים במקרה הרע, וסובל מחוסר אמון במערכת. אם בעבר הציבור היה יותר נאמן למפלגות, כעת הוא מדלג ביניהן יותר בקלות, והפופוליזם חוגג. יש לזה סוג-של תקדימים בהיסטוריה, אבל זה לא הופך את המשימה של ברנהם ליותר פשוטה. הוא כנראה לא ייזרק לפני הבחירות הכלליות – שבאקלים הפוליטי הנוכחי אפשר לשער שיקרו ב-2029 ולא יוקדמו ל-2028 – כי הלייבור לא תרצה להיראות כמו בדיחה כפי שהשמרנים נראו אחרי סאגת ליז טראס, אבל אז יידרש ממנו לנצח בבחירות האלו. האם הוא יצליח? עד הבחירות הרבה יכול לקרות, אבל ברנהם יצטרך להראות שהוא לא רק נגרר אחרי הנרטיב של הרפורמה אלא יודע לצייר נרטיב משלו, וכזה שיוכל להניע את המצביעים להצביע עבורו שוב.

כי למרבה הצער, הבאת הישגים בפני עצמה לא מספיקה. היינו רוצים שפוליטיקה פשוט תוכל להביא תוצאות, ושאנחנו נרגיש אותן ונצביע בהתאם. אבל זה לא עובד ככה. יש הישגים שאנחנו לא מרגישים, וכישלונות שמצליחים למכור כהצלחות. לכן, ברנהם יצטרך לא רק להביא להישגים, אלא גם לדעת למכור אותם. ועם איך שהתקשורת עובדת היום, זה לא יהיה קל.

למעשה, האתגר האלקטורלי הראשון של ברנהם יבוא עוד לפני הבחירות הכלליות: בסוף החודש יתקיימו בחירות ביניים לראשות עיריית מנצ’סטר רבתי, כדי להחליף אותו עצמו. הסקרים חוזים ניצחון ללייבור, אבל כבר למדנו שהרבה יכול לקרות בשבועיים. אם איכשהו המפלגה תפסיד בבחירות הביניים האלו, התדמית של ברנהם כבשורה אלקטורלית תתאייד במקום.

לסיכום

אנדי ברנהם לא יזכה ליהנות מירח דבש ארוך במיוחד. למעשה, סביר להניח שהתקופה הנוכחית, שלושת הימים שבין כניסתו לתפקיד ראש מפלגת הלייבור ועד שיקבל את המינוי לראשות הממשלה, יהיו התקופה הכי מהנה שלו מהניצחון הזה. כי אנחנו לא ב-1997, כשטוני בלייר הביא לניצחון בזמן של צמיחה כלכלית ומה שנראה כמו שקט גאופוליטי. הוא יודע את זה כפי שסטארמר ידע את זה כשהחליט לנסות להיות ראש ממשלה. השאלה היא בניגוד לסטארמר, ברנהם גם ידע איך להתמודד עם האתגרים האלו.