כולם מחכים שאנדי ברנהם יפסיק להיות ראש הממשלה שבדרך ויהיה פשוט ראש הממשלה. ולתקופה הזו יש משמעויות: ברנהם נשא נאום ראשון, בו הבטיח האצלת סמכויות מסיבית לרשויות המקומיות, וכעת נשאלת השאלה אם זה יספיק. בלייבור מנסים למצוא מישהו שיתמודד מולו על תפקיד ראש המפלגה, ולו בשביל שהוא יצטרך לעבוד קצת בשביל לקבל את המנדט ולא פשוט יומלך לתפקיד. ובגלל שהדייר הבא של דאונינג 10 דיי ברור, הקרבות מתעסקים במי שיעבוד בדאונינג 11 – משכן שר/ת האוצר – ובורסת השמות רק הולכת וגדלה. ולסיום, ממשלת סטארמר לא בדיוק מעבירה את השבועות האחרונים שלה בשיא החן, עם ריבים פנימיים במשרד הפנים וירושה מפוקפקת שסטארמר משאיר לברנהם | צילום: בית הנבחרים הבריטי
נכון לכתיבת שורות אלו, אנדי ברנהם יהיה ראש הממשלה הבא של בריטניה מבלי שמישהו יצביע על זה (כלומר, למעט תושבי מייקרפילד, שכבר עשו זאת בעקיפין). זאת פשוט מהסיבה שכרגע אף אחד לא מתכוון להתמודד מולו במרוץ לראשות מפלגת הלייבור, כך שהמתפקדים לא צפויים להצביע, ומאחר שאין הצבעה בקרב חברי הפרלמנט על העניין – הרי שכרגע מדובר ב”הכתרה”, שפי שהם קורים לזה שם. כלומר, זה לא לגמרי מדויק, כי כנראה שברנהם יוכל להציג רשימה עם מספר תלת-ספרתי של חברי פרלמנט שתומכים בו, כך שהוא יוכל לטעון למנדט פרלמנטרי אם ירצה, אבל עצם חסרונה של הצבעה מסודרת יפגום במראית של זה.
בכל מקרה, בגלל שכרגע זה דיי ברור שהוא ראש הממשלה הבא (וגם אם מישהו יתמודד מולו, הוא כנראה יפסיד בפער), הדרמות לא קורות סביב השאלה הזו, אלא סביב כל דבר אחר. מהחזון שברנהם מתחיל להציג, דרך מי שיהיו הבכירים בממשלתו, ועד להתנהלות של ממשלת סטארמר בימיה האחרונים. הנה, בקצרה, מה שצריך לדעת.
דאונינג 10 של הצפון
נתחיל בעניין הגדול: השבוע אנדי ברנהם נשא את הנאום הראשון שלו מאז שקיר סטארמר התפטר מראשות המפלגה. זה נאום של יותר מחצי שעה, אז לא אעבור כאן על כולו, אבל בגדול ברנהם טוען שהפוליטיקה בווסטמינסטר לא עובדת. אני יודע, נועז ומקורי. לכך הוא נותן שתי סיבות עיקריות: ראשית, הממשלה מתקשה ללכת בכיוון ברור כיוון שהיא עסוקה בריבים בין המשרדים השונים. שנית, איזון לא בריא בין השלטון המרכזי למקומי, עם עודף ריכוזיות אצל הראשון. ה”מקום” – מילה עליה חזר פעמים רבות ולא במקרה, במקום “מחוז בחירה”, “קהילות” ו”בוחרים”, שיותר נפוצות בז’רגון הפוליטי – לא מקבל מספיק כוח כדי ליצור שינוי. ואת זה, הוא אומר כמי שכראש עיר כן הצליח לשפר את המצב במנצ’סטר רבתי, אבל לא כפי שהיה רוצה.
אז מה הפתרון שהוא מציע? מילת הקסם היא “האצלה” (devolution), כלומר שהוא יעביר הרבה מאוד סמכויות לשלטון המקומי. הדבר לא ייתן רק עוד סמכויות לשלטון המקומי באנגליה, שנמצא ישירות תחת וסטמינסטר, אלא גם בוויילס, סקוטלנד וצפון אירלנד, בטענה שהציבור מרגיש מרוחק גם מהממשלות האזוריות שלהן. זה אמור, לדבריו, לאפשר צמיחה לאורכה ולרוחבה של בריטניה, ובכך למעשה להצעיד את הממלכה כולה קדימה. תפקיד הממשלה יהיה לנצח על כל זה, ולשם כך יוקם “דאונינג 10 של הצפון”, כמובן שבמנצ’סטר, שיסייע לאזורים השונים בשלוש משימות: שיקום שירותים חיוניים, תיעוש מחדש והתחדשות. לפי דיווחים, הוא צפוי להגיע לשם לפחות פעם-פעמיים בשבוע.
הרעיון לא לגמרי חדש: ממשלת הלייבור של בלייר יצרה את הפרלמנטים של ויילס, סקוטלנד וצפון אירלנד, וממשלת סטארמר החלה כבר בתהליך של העברת סמכויות לראשי הערים הגדולות. ברנהם פשוט לוקח את זה יותר רחוק. אבל אל תטעו: מדובר במהפכה חוקתית של ממש. נהוג לחשוב על חוקה כעל שיטת הבחירות, מוסדות המדינה ועוד – אבל מקומו של השלטון המקומי הוא לחלוטין חלק מהחוקה של כל מדינה (כולל של אלו שלא טרחו לכתוב אחת). המקום של השלטון המרכזי יהיה לדאוג לתמונה הגדולה, שכוללת, למי שהתעניינו, גם אחריות פיסקלית.
ניתוח
ראשת האופוזיציה קמי בדנוק הגיבה לנאום הזה באמירה שברנהם מעוניין בהאצלה הזו משום ש”הוא לא יודע מה לעשות אז הוא רוצה להעביר את הבעיה למישהו אחר”. יש דיווחים על זה שהוא רצה להיכנס לדאונינג 10 רק בספטמבר כדי לגבש תכניות ויש לו היסטוריה דיי אופורטוניסטית, אבל במקרה הזה אני חושב שבדנוק מפספסת. ברנהם חוזר לפוליטיקה הארצית אחרי תשע שנים של ניהול עיר גדולה, ולפי דעת הקהל בהצלחה. רוצה לומר, זה רק טבעי שאחרי ניסיון כזה ברנהם יראה את העולם מבעד לעדשות של השלטון המקומי, ויחשוב שמה שצריך זה עוד ממנו. למעשה, הוא אפילו נתן לתפישת העולם הזו שם: מנצ’סטריזם. ההאצלה אינה כל מהות תפישת העולם הזו, שיש בה גם אלמנטים כלכליים מ”השמאל הרך”, אבל לפי ברנהם ההאצלה נדרשת כדי שהמנצ’סטריזם יעבוד.
האם זה אומר בהכרח שהרעיון הזה יעבוד? לא. נצטרך לחכות ולראות. למעשה, ההאצלה לא יכולה להיות כל האג’נדה. אוסיף ואומר: יש בהחלט בעיות עם ריכוזיות יתר של סמכויות מהסוג שיש בבריטניה, אבל יש לה יתרון אחד, והוא היכולת של הממשלה לקבוע מדיניות מלמעלה עד למטה, שהיא מאוד נחוצה אם רוצים לעשות שינוי רדיקלי. ברנהם מאוד אוהב את רעיון ההאצלה בגלל שרוב זמנו כראש עיר עבר עליו מול ראשי ממשלה שמרניים ולכן ברור למה הוא היה רוצה עוד סמכויות. אבל מה יקרה כשיעמדו מולו ראשי עיר שמרניים עם יותר סמכויות? ועדיין, קשה לדבר ברצינות על רכיב ההאצלה במנצ’סטריזם כעל ניסיון לברוח מאחריות.
ועוד דבר: למרות שהנאום היה מאוד אנליטי, ממש כמו הנאומים שנושא סטארמר, ההבדל בסגנון זועק לשמיים. סטארמר הוא כמו מרצה סמכותי באוניברסיטה. הוא לא משעמם, אבל הוא גם לא ההצגה שכולם רוצים לראות. ברנהם הביא חן, הומור וכריזמה. היה נראה שהוא ממש נהנה, גם אם יותר מאופק מבוריס ג’ונסון. והיום כריזמה שווה הרבה.
יהיה מרוץ?
השאלה הגדולה באמת היא מתי ברנהם יהיה ראש הממשלה: כבר באמצע החודש, אחרי שאף אחד לא יתמודד מולו, או רק בספטמבר אחרי שמישהו בכל זאת ינסה. יש בלייבור מי שמנסים להימנע מ”הכתרה” של ברנהם, בעיקר כי יש לחץ מצד פעילי השטח של המפלגה. הם רוצים לראות את ברנהם צריך להתחרות על המקום שלו, עונה לשאלות, משתתף בדיבייטים ועושה קצת עבודת רגליים, ולא פשוט מוצנח לתפקיד אחרי שאף אחד לא רצה להתמודד מולו. וכמובן, הם רוצים להרגיש חלק מהתהליך. או במילים אחרות, יש רצון שלברנהם יהיה מנדט של ממש.
בתחילה, היה ניסיון להריץ מולו את דארן ג’ונס, המזכיר הראשי של ראש הממשלה ומי שנחשב למועמד ההמשכיות של סטארמר, אבל הוא החליט שלא לרוץ. שם אחר שעולה הוא של אל קרנס, עד החודש שעבר שר זוטר לענייני הכוחות המזוינים. אין לו סיכוי והוא נכנס לפרלמנט רק בבחירות האחרונות כך שגם אין לו שום ניסיון שבאמת מצדיק את זה. נכון, גם לג’רמי קורבין לא באמת היה ניסיון מיניסטריאלי כשהוא נהיה ראש הלייבור במטרה להיות ראש ממשלה בהמשך, אבל היו לו לפחות 32 שנות ניסיון פרלמנטרי, שזה גם משהו. בכל מקרה, ספק אם קרנס יביא יותר קולות מסך קרובי המשפחה שהוא יצליח לפקוד ללייבור, אבל אם הוא יחליט להתמודד זה לפחות יספק תחרות.
ושוב חשוב להדגיש: לא כולם אוהבים את שיטת הפריימריז. העובדה שזה יאפשר לבערך 200 אלף איש שכל הכשרתם היא לשלם דמי חבר ושאינם חייבים דין וחשבון לציבור לבחור את ראש הממשלה הבא, הופכת את הפרקטיקה הזו למפוקפקת יותר מבחינה דמוקרטית (בישראל המצב שונה בגלל שיטת הממשל). זה מביא לכך שיהיו רבים שיחשבו שפשוט צריך לתת לחברי הפרלמנט להחליט וזהו, שכן הם צריכים לתת תשובות על בחירותיהם. לעומת זאת, יש כאלו שיטענו שאין לברנהם שום מנדט עד שהוא ילך לבחירות כלליות. אבל בינתיים, נראה שהפשרה של בחירות מקדימות בקרב המתפקדים היא הפשרה הכי סבירה שאפשר למצוא.
המרוץ לדאונינג 11
בזמן שדיי ברור מי ינאם מחוץ לדלת של דאונינג 10, ולמעשה בזכות זה, מתנהלים כבר תככים כדי לקבוע מי יגיע לדאונינג 11, משכן שר/ת האוצר (כלומר, טכנית. ברוב המקרים ראש/ת הממשלה ושר/ת האוצר מחליפים את דירות השרד בגלל שהדירה בדאונינג 11 גדולה יותר). למה בזכות? שכן העובדה שהסבירות שמישהו שאינו ברנהם יהיה ראש הממשלה הבא היא אפסית, אז ברור מול מי צריך לעשות את הלובינג.
מצד שני, תגידו, היה גם ברור שבוריס ג’ונסון ינצח את ג’רמי האנט במרוץ לראשות המפלגה השמרנית ב-2019, ולא היו כאלו לחצים עוד לפני הבחירה הרשמית להביא למינויו של אדם כזה או אחר. כמובן, הבהירות הזו היא רק המצע שמאפשר את כל זה. יש שתי סיבות שבגללן רוצים לעשות את זה: ראשית, רצון של חלק מאנשי הלייבור להיפטר מהשרה המכהנת רייצ’ל ריבס, שימנית מדי בעיניהם. שנית, השמועות שברנהם מתכוון למנות לתפקיד את שר האנרגיה אד מיליבנד, שבהחלט יהווה שבירה שמאלה. לפני הכניסה לפרטים, שווה לציין שבנאום שנדון לעיל, ברנהם המליץ לא לייחס יותר מדי משמעות לספקולציות סביב המינויים שהוא מתכוון לעשות.
מי נגד מי?
תודח? רייצ’ל ריבס
נתחיל עם שרת האוצר הנוכחית. היא נחשבת לחברת האגף הימני של הלייבור, ששמה דגש רב על משמעת תקציבית (וברנהם הבטיח לשמור על הכללים הפיסקליים שהיא קבעה), ויש הרבה חברי פרלמנט בלייבור שלא ממש אוהבים אותה על זה. וגם באופן כללי היא לא ממש פופולרית. עוד לפני שסטארמר התפטר, התחילו להגיע דיווחים על כך שברנהם מתכוון לפטר אותה לאחר שייכנס לתפקיד המיועד. דיווחים אחרים מסמנים שיוצע לה תפקיד אחר בממשלה, אבל ששרת האוצר – התפקיד השני בחשיבותו בבריטניה אחרי ראש הממשלה – היא לא תישאר. וכל זה למרות שריבס תומכת בברנהם להיות ראש הממשלה הבא.
עכשיו, זה לא שמדובר במאורע נדיר ששר/ת האוצר מתחלף עם ראש/ת הממשלה, ומאז 1945 היו רק ארבעה שרי אוצר ששרדו חילופים. ובכל זאת, ריבס לא מעוניינת ללכת בלי קרב. היא אמרה שיש לה עניינים לא גמורים לעשות, בעיקר ב”האצלה פיסקלית”. שזו, בגדול, דרך להגיד שהיא שותפה לחזון של ברנהם. כמו כן, דווח שהיא לוחצת על ראשי המגזר העסקי לחזר אחרי ברנהם כדי שישאיר אותה, כנראה מתוך הנחה שהם יתפשו כל שר אוצר אחר שברנהם יכול להביא כגרוע יותר לאינטרסים שלהם. בינתיים, בכל אופן, אין סימנים שהיא הולכת לשרוד.
המועמד המסתמן: אד מיליבנד
מי שלא רצו את אריאל שרון כשר ביטחון קיבלו אותו כראש ממשלה, ומי שלא רצו את אד מיליבנד כראש ממשלה עשויים לקבל אותו כשר אוצר. נכון לעכשיו, הוא נחשב למועמד המוביל לתפקיד. הסיבה לכך מאוד ברורה: אם ברנהם רוצה לבצע רפורמות כלכליות רדיקליות כמו שהוא מבטיח, הוא צריך ששר האוצר שלו לא ישים לו רגליים. אד מיליבנד נחשב לאיש “השמאל הרך” במפלגה, ולכן הוא אמור להתאים לברנהם כמו כפפה ליד.
אלא שברנהם עדיין מתלבט. רבים חושבים שמיליבנד הוא הדבר האחרון שבריטניה רוצה אם המטרה היא להשיג קצת יציבות בשווקים. רבים רואים במדיניות האפס פליטות שלו, שתפקידה לקדם אנרגיה נקייה ובמסגרתה לא מוענקים רישיונות קידוח חדשים בים הצפוני, כאחת הסיבות למחירי האנרגיה הגבוהים, והם חוששים שעכשיו יהיה שר אוצר “יותר מדי אידיאולוגי”. אזכיר, למרות שבישראל מדברים על אידיאולוגיה כעל תפישת עולם בה חייבים להחזיק, כשאומרים בשיח הפוליטי הבריטי על מישהו שהוא אידיאולוגי הכוונה היא למישהו שלא נותן לעובדות לבלבל אותו והוא פועל אך ורק בצל אותם אידיאלים שאינם בהכרח ברי מימוש. ייתכן שהרקורד הזה לא באמת מוצדק, אבל השווקים לא בהכרח מתרשמים רק מהעובדות היבשות והמוניטין של מיליבנד עלול – כך חוששים המבקרים – לעשות נזק. ההתלבטות של ברנהם נובעת מכך שעלולה להיווצר סתירה בין המחויבות שלו לכללים של ריבס לבין מה שמיליבנד עשוי לרצות לעשות.
אבל לא רק מי שרוצים לרצות את השווקים לא מעוניינים בו. האיגודים Unite ו-GMB הקימו “ציר” נגד מיליבנד. הסיבה היא מדיניות אפס הפליטות שלו, שלשיטתם פוגעת בתעשיות הגז והנפט ולפיכך בחלק מהעובדים שהם מייצגים. מנגד, דווקא באיגוד Unison מקדמים את הכנסתו של מיליבנד לדאונינג 11, מתוך הנחה שמכל המועמדים האחרים, הוא יהווה שבירה מהמדיניות הכלכלית של סטארמר את ריבס.
המאגף מימין: וס סטריטינג
אם אתם זוכרים, וס סטריטינג התפטר מתפקידו כשר הבריאות של סטארמר, ואישר שבכוונתו לרוץ לראשות הלייבור (ובכך גם לראשות הממשלה) אם וכאשר יתחיל מרוץ. אלא שאז ברנהם נבחר לפרלמנט, סטארמר התפטר וסטריטינג החליט מיד לפרוש מהמרוץ ולתמוך בברנהם. מאז, רבים מדברים עליו כמועמד אפשרי לתפקיד שר האוצר, בשל אותה תמיכה ומתן האפשרות לברנהם להיכנס לתפקידו מהר יותר ובלי בחירות. הוא מגיע מהאגף הימני של הלייבור, עודד מעורבות של המגזר הפרטי ב-NHS, ונחשב למי שיוכל להשאיר את השווקים רגועים. בנוסף, קיים היתרון של יצירת אחדות במפלגה, באמצעות ראש ממשלה מהאגף השמאלי שלה ושר האוצר מהאגף הימני.
אבל זה גם אומר שהרבה מאוד בעלי ברית של ברנהם לא רוצים את סטריטינג בתפקיד, בדיוק מהסיבות האלו. אנשים חושבים שהמדיניות הכלכלית של השנתיים האחרונות לא הביאה את השינוי שבריטניה זועקת לו כל-כך, ואלו שמקרובים לברנהם לרוב מעדיפים שהשינוי הזה יהיה שמאלה. לפיכך, סטריטינג לא ממש יכול להיות מועמד מתאים. לכן, תהיו בטוחים שיש מי שינסו להערים מכשולים על המינוי שלו.
כמה שמות אחרים שעולים
שלושת השמות שלמעלה הם לא היחידים, אבל אין צורך להתעכב יותר מדי עליהם. שם אחד, שמקודם כדי לנסות לעצור את מיליבנד מלקבל את התפקיד, הוא של שר הרווחה פאט מקפאדן. למקפאדן יש ניסיון רב מממשלות הלייבור הקודמות והוא נחשב לזוג ידיים בטוחות על ההגה. הבעיה שלו היא שהוא מזוהה יותר מדי כסטארמריסט. מועמדת אחרת, שנמצאת איפשהו בין מיליבנד לסטריטינג, היא שרת החוץ איווט קופר, שגם לה יש ניסיון מרשים, כולל במשרד האוצר, מימי הממשלות של בלייר ובראון. וגם שמות אחרים עלו, כמו של שרת הפנים שאבאנה מאמוד (מחמוד), שאמורה להשתייך יותר לצד הימני של הלייבור אבל אין לה ניסיון כלכלי, וגם שר ההגנה עד לא מזמן ג’ון הילי. נראה שנצטרך לחכות עוד קצת ולגלות.
התנהלות הממשלה היוצאת
אבל לא חשוב רק מה מתהווה לקראת הכניסה של ברנהם לתפקיד, אלא גם מה סטארמר עושה בשבועות האחרונים שלו. ובכן, זה לא נראה הכי טוב. ראשית, שרת הפנים שאבאנה מאמוד ביקשה מסטארמר לפטר את מייק טאפ, השר להגירה (למרות שהוא עובד במשרד הפנים, הסמכות לפטרו היא של ראש הממשלה בלבד). למה? כי הוא פרסם מאמר בו קרא להחריג עובדים זרים סיעודיים מרפורמות ההגירה של מאמוד מבלי שקיבל אישור. זה לא עניין פעוט: מדובר בחריגה ממוסכמת האחריות המשותפת, שמהווה חריגה מהקוד המיניסטריאלי ולפיכך מצדיקה פיטורים. למעשה, מקרה לא זהה אבל דומה היה הטריגר לפיטוריה של סואלה ברוורמן ב-2023. אבל סטארמר החליט שלא נעשתה עבירה על הקוד המיניסטריאלי והסתפק בשיחת הבהרה עם טאפ. זה אמנם נראה כמו עניין פעוט, אבל זה נותן תחושת התפרקות לקראת הסוף. חלק רואים בזה רמז לבאות לגבי ההתנהלות של מאמוד, ותוהים אם היא תשרוד אצל ברנהם.
העניין השני הוא תקציב ההגנה. ייתכן שאתם זוכרים שבריטניה צריכה להשתקם צבאית אבל התקצוב לתכנית השיקום לא מספיק, עד כדי כך ששר ההגנה ג’ון הילי התפטר. בכל מקרה, השבוע סטארמר הציג את התכנית, אפילו שהוא כבר התפטר. מדובר בתוספת של 15 מיליארד ליש”ט לתחום, שזה עדיין משמעותית פחות ממה שגורמי הביטחון ממליצים, אבל זה לא עיקר העניין. הבעיה היא ש-4.7 מיליארד כלל לא מתוקצבים. אז מאיפה הכסף? אה, זו כבר הבעיה של ברנהם, שלא עודכן על כך מראש. סטארמר מצדו הציע שהוא יגדיל את החובות בשביל זה, צעד לא פשוט פיסקלית כרגע. מקורביו של ברנהם אמרו שהם לא מעוניינים לפתוח מחדש את המו”מ בין משרדי הממשלה כדי לקבוע מחדש את גורל התכנית, אבל משהו יצטרך להיעשות. זה נכון שמדובר ב-4.7 מיליארד על פני ארבע שנים, כך שהמצב לא עד-כדי-כך חמור, אבל זה כן נותן תחושה שסטארמר החליט לנקום בברנהם על ההתפטרות הזו. את המדינה זה לא משרת.