הו הא מי זה בא?

תוצאות בחירות הביניים במייקרפילד הגיעו ואפשר להגיד כמעט בביטחון מלא: אנדי ברנהם הוא ראש ממשלת בריטניה הבא. זאת, לאחר שהבטיח את כניסתו לפרלמנט, ועוד עם מנדט חזק מאוד מהציבור שכלל לא היה בטוח שיקבל. ראש הממשלה המכהן קיר סטארמר, מצדו, יכול להתחיל להשוות מחירים של מובילים, כי דיי ברור שזמנו קצוב. באותו זמן הימין היה מפוצל למדי, ולשאלה של איך התקשורת תבחר להתייחס לזה יכולה להיות לא מעט השפעה על מפלגת הרפורמה. וגם: איך ויכוח על אנרגיה הביא לשמרנים ניצחון בבחירות ביניים באברדין | צילום: לורן הארלי, דאונינג 10

כולם חיכו לראות האם ראש עיריית מנצ’סטר רבתי אנדי ברנהם יצליח להיכנס לפרלמנט כדי לפעול להגעה לדאונינג 10. והנה, אתמול (ה’) התקיימו בחירות הביניים במייקרפילד, וכעת אנחנו יודעים להגיד: כן. אנדי ברנהם חוזר לפרלמנט וימיו של קיר סטארמר בראשות הממשלה ספורים כשבסבירות גבוהה ברנהם יחליף אותו. והנה מה שזה אומר בצורה יותר רחבה.

התוצאות

כרגיל, נפתח בתוצאות:

Congratulations to Andy Burnham, Labour MP for Makerfield! pic.twitter.com/vfTDBt5RG6

— The Labour Party (@UKLabour) June 19, 2026

כאמור, מועמד הלייבור אנדי ברנהם ניצח. הייחודיות של בחירות הביניים האלו, שאפשרו למצביעים להשפיע על זהות ראש הממשלה הבא, נתנה את אותותיה גם בשיעור ההצבעה (58.8%), גבוה אף יותר מזה של הבחירות הכלליות במחוז הבחירה (52.5).

המנצח: אנדי ברנהם

המטרה של ברנהם לא הייתה לחזור לעבודה הפרלמנטרית, אלא להיות ראש הממשלה הבא (למרות שהוא מכחיש). חוקת הלייבור דורשת שמועמד לראשות המפלגה יהיה חבר פרלמנט, כך שברנהם לא היה יכול פשוט להגיד שהוא ראש עיר מאוד פופולרי עם ניסיון מיניסטריאלי מימי בלייר ובראון אז שכדאי לתת לו צ’אנס. הוא היה צריך למצוא דרך פנימה. הוא מצא תירוצים מאוד קלושים על זה שהוא דרוש בעשייה הפרלמנטרית או שקר כלשהו, אבל ספק שמישהו באמת האמין לזה. לקראת פתיחת הקלפיות הוא נהיה פחות מרומז. כך או כך, כעת הוא יכול להתמודד על ראשות הלייבור, ובכך להיהפך לראש הממשלה.

ברנהם גם נהנה מרוב מוחלט של הקולות. פירוש הדבר הוא שהוא לא נהנה מההפקר של פיצול קולות בימין, אלא שבאמת יש מספיק אנשים במייקרפילד שרוצים לראות אותו כראש הממשלה הבא. חלקם רוצים אותו בזכות עצמו, וחלקם כי הם סבורים שהוא יצטרך לעבוד מאוד קשה כדי להיות גרוע יותר מסטארמר. חלקם, כמובן, הצביעו לו כי הם תומכים בלייבור, אבל הרוב המוחלט הזה יאפשר לברנהם לטעון: אני יכול לנצח את נייג’ל פרג’.

בנאום הניצחון, הוא לא אמר במישרין שהצעד הבא הוא דאונינג 10. למעשה, הוא הקפיד להדגיש שמייקרפילד לא מהווה “אבן דרך” פוליטית, אלא מטרה בפני עצמה. מצד שני, היו שם גם מספיק רמזים לגבי מה שהוא באמת רוצה: הוא אמר ללייבור שזו ההזדמנות האחרונה להשתנות כדי להתאים את עצמה למצב הפוליטי, והבטיח שכל מדיניות שהוא יקדם תצטרך לעמוד ב”מבחן מייקרפילד”, קרי שיהיה ניתן לראות שהיא מיטיבה גם עם הצפון ולא רק עם הדרום העשיר. בקיצור, הוא עוד לא מכריז מה המטרה שלו, אבל לא קשה לקרוא בין השורות. השאלה היא איך הוא מתכוון לגרום לזה לקרות: נכון לעכשיו הוא מסמן שהוא יחכה למישהו אחר לאתגר את סטארמר ואז יצטרף למרוץ בעצמו, ולא ילחץ על ההדק בעצמו, אבל נראה גם בקשר לזה.

המפסיד: קיר סטארמר

אל תקחו את דברי הברכה של סטארמר לברנהם יותר מדי ברצינות. אין ספק שהוא קם לכאב ראש. הסיכוי הכי טוב שלו לשרוד את המרד נגדו היה שברנהם ירוץ – כך שהוא עצמו לא ייחשד כמי שמנסה לטרפד את ברנהם – ויפסיד. ככה, כל הטוענים לכתר הם כאלו שלסטארמר יש סיכוי ריאלי נגדם בקרב מתפקדי הלייבור. אבל מול ברנהם אין לו סיכוי ריאלי. או במילים אחרות, הוא צריך להחליט אם הוא מתפטר עכשיו או מחכה שמישהו – אולי וס סטריטינג – יאתגר אותו על ראשות המפלגה ובכך יפתח את הדלת למרוץ שכולל את ברנהם, ואז הוא יפסיד בצורה משפילה. איך שלא יהיה, שעון החול של סטארמר התהפך.

Congratulations, @AndyBurnhamGM, Labour’s new MP for Makerfield.

Voters chose Labour’s campaign of hope and optimism over division and hate.

— Keir Starmer (@Keir_Starmer) June 19, 2026

סטארמר, צריך להגיד, עשה עוד לפני הבחירות את התרגיל היחידי שנותר לו: להגיד שהוא מעוניין בברנהם כשר בממשלתו. עדיף לסטארמר לעשות זאת מאשר לא: ראשית, הוא עצמו יוצא טוב ולא מריר. שנית, אם ברנהם נופל למלכודת ולוקח תפקיד בממשלה, הרי שהוא יצטרך טריגר מפוצץ במיוחד בשביל להתפטר ממנה ולאתגר את סטארמר בעצמו, ולמעשה הוא יתקשה יותר גם להצטרף למרוץ שמישהו אחר יתחיל (כי אז הוא יצטרף לממשלה ויתפטר ממנה בהפרשים מגוחכים). אם הוא לא יצטרף, הרי שלפחות סטארמר הוציא אותו שקרן, שהרי ברנהם אמר שהוא חוזר לווסטמינסטר כדי לסייע לממשלה. זה כנראה לא יספיק לסטארמר כדי לשרוד, אבל אם הוא לא מתכוון לפנות את הדרך אז הרי שעדיף סיכוי קטן מאפס סיכוי. יצוין שלפי מקורבים לברנהם, הוא לא הולך ליפול בפח הזה.

למעשה, ברנהם מתכוון להציג לסטארמר את רשימת התומכים שלו, כדי שזה יתפטר מבלי לחכות לבחירות פנימיות. אני לא יודע אם הוא יעשה זאת, אבל לברנהם יש קלף משכנע: כעת משהוא חוזר לפרלמנט, יהיה צורך בבחירות ביניים לראשות עיריית מנצ’סטר רבתי. סביר להניח שהסיכוי הכי טוב של הלייבור לשמור על האחיזה בתפקיד היא שברנהם כבר יהיה ראש הממשלה כשזה קורה, או לפחות כשיש מרוץ שברור שהוא יסיים בסופו כראש הממשלה. אבל, כאמור, לא בטוח שהוא ילך לשם.

הפיצול בימין: נייג’ל פרג’ ורופרט לואו

ההשלכות של מה שקרה הלילה בימין יהיו תלויות לא מעט בנרטיב שייווצר סביבו. אלו הנתונים היבשים: למפלגת הרפורמה הלך לא רע בכלל. נכון, היא לא ניצחה ואולי זו אפילו תוצאה מאכזבת בהתחשב בהצלחות שלה באזור בבחירות המקומיות, אבל היא הראתה ביצועים טובים יותר מאשר בבחירות הכלליות של 2024 ויותר משיעור הקולות הכללי שהמפלגה מקבלת בסקרים הלאומיים. גם לשיקום לבריטניה הלך לא רע, עם כמעט 7% מהקולות. אבל צריך לשים לב לדבר נוסף: בזמן שגוש המרכז-שמאל (ליברל-דמוקרטים-לייבור-ירוקים) התאחד כמעט לחלוטין מאחורי ברנהם, גוש הימין (שמרנים-רפורמה-שיקום) היה מפוצל בהרבה.

החלק האחרון לא מאוד משנה לבחירות הביניים עצמן, כי כאמור ברנהם ניצח עם רוב מוחלט, כך שגם איחוד בימין לא היה עוזר. אבל הוא כן משנה לנרטיב: האם התקשורת והסוקרים יתייחסו לפיצול הזה כאנקדוטה – מה שאפשרי כיוון שלא בגלל הפיצול הזה הרפורמה הפסידה – או כמשהו שמחייב התייחסות עמוקה יותר. אם זה הראשון, אז לעת עתה היריבות בין פרג’ ללואו תמשיך להיות קוריוז. אבל אם המסקנה תהיה ששיקום הולכת לשתות קולות מהרפורמה ולפעמים לעלות לה בניצחונות, הרי שהסוקרים יחושו חובה לכלול אותה בסקרים, כדי לא לתת הערכת יתר לפרג’ (ולא “להעלים” מפלגה בעלייה). זה יפגע עוד יותר במומנטום הדועך גם כך של הרפורמה. זה בתורו גם יביא ליותר עיסוק תקשורתי בלואו, מה שיספק לו עוד חשיפה ואז אולי עוד תמיכה (ורצוי להגיד שמפלגה שמקבלת תרומות מתומך עליונות לבנה ושיש בקהל התומכים שלה פלח נאה של אנטישמים לא מהווה חדשות טובות).

כמובן, זה לא אומר שאם במיינסטרים לא יקדישו לזה הרבה מחשבה אז שום דבר לא ישתנה. עוד שתיים-שלוש בחירות ביניים בהן שיקום תזכה לנתח נאה של הקולות כפי שקרה עכשיו, ובאמת שלאף אחד לא תהיה בררה. פשוט זה ייקח יותר זמן, ומאפשר לפרג’ להתכונן לתרחיש הזה בצורה טובה יותר (בהנחה שהוא מבין שלשם הדברים עשויים ללכת).

עולים לסקוטלנד

כפי שאמרתי בפוסט הקודם, היו גם שתי בחירות ביניים בסקוטלנד: באברדין דרום ובאברות’ וברוטי פרי. כפי שצפו ההימורים, ה-SNP הצליחה לשמור את המושב שלה באברות’ וברוטי פרי (מה שפחות מעניין לטעמי, אז לא ארחיב), אבל הפסידה את אברדין דרום לשמרנים – ניצחון ראשון למפלגה בבחירות ביניים לווסטמינסטר בסקוטלנד זה יותר מחמישים שנה. ולא סתם: מדובר במושב שהיה של סטיבן פלין, מי שהנהיג עד לאחרונה את ה-SNP בבית הנבחרים (הוא פרש לאחר שנבחר לפרלמנט הסקוטי). העניין המרכזי שם היה נושא האנרגיה, שכן אברדין נשענת מאוד על התעשייה הזו. זה הוביל לכך שהמפלגה המובילות, השמרנים וה-SNP, הבטיחו את קידום התעשיות בעיר, באמצעות גז ונפט או באמצעות אנרגיות מתחדשות בהתאמה. אחרי הניצחון, ראשת השמרנים קמי בדנוק כתבה שמדובר במסר שהציבור רוצה להשתמש במאגרי הנפט והגז שבים הצפוני לטובת ביטחון אנרגטי. אני אוסיף שזה גם מראה שבדנוק מצליחה לשקם את השמרנים, ושה-SNP לא ניצחה בבחירות לפרלמנט הסקוטי כמו שהאחרות הפסידו, ושהיא בדעיכה כרגע.