פרג’ במרכז

האם נייג’ל פרג’ בהכרח יהיה ראש ממשלת בריטניה אחרי הבחירות הכלליות הבאות? הלך הרוח הנוכחי אומר שכן, ואין ספק שהמומנטום עם מפלגת הרפורמה ברגע זה. אבל התמונה יותר מורכבת: המומנטום הזה מאבד גובה, למרות ההישארות בהובלה. עם כל יום שעובר פרג’ וחבריו מסתבכים בעוד פרשיות. המועצות המקומיות שבשליטת המפלגה לא מוסיפות למוניטין שלה. וגם השמרנים כבר פחות פראיירים. הדרך של פרג’ לשלטון, אם כן, קצת יותר עקלקלה ממה שחושבים | צילום: גייג’ סקידמור

ללא ספק השם הלוהט ביותר בפוליטיקה הבריטית הוא לא זה של ראש הממשלה קיר סטארמר, שנכון לעכשיו נהנה מפופולריות של כינים, אלא של ראש מפלגת הרפורמה נייג’ל פרג’. רק חמישה חברי פרלמנט כרגע, אבל הובלה מתמדת בסקרים, ניצחונות בבחירות המקומיות, סיקור תקשורתי בלתי נגמר ועוד – כל אלו יוצרים את התחושה שאחרי הבחירות הכלליות הבאות הדייר בדאונינג 10 יהיה פרג’. אבל הוא נמצא במצב יותר מורכב ממה שנוטים לחשוב. לכן, בכתבה זו, אנסה להציג את התמונה כולה, על החלקים הטובים יותר במצבו של פרג’, וגם על האתגרים.

לפני כן, איך לא, אסייג: אנחנו בין שנתיים וחצי לשלוש שנים וחצי לפני הבחירות הכלליות (תלוי אם הן יוקדמו או לא, דבר שנתון לשיקול הדעת הבלעדי של ראש/ת הממשלה). עד אז כל-כך הרבה יכול לקרות שבכל מקרה אין מה לקשור לפרג’ את הכתרים כבר עכשיו. תמונת המצב המובאת פה היא של מה שקורה כעת, ואולי ניתן להשתמש בה לחודשים הקרובים. כל מי שמתכוונים לעשות בה שימוש לטווח יותר רחוק, על אחריותכם בלבד.

תחושת המומנטום

נייג’ל פרג’ אוהב לשדר שהמומנטום איתו. ויש על מה להתבסס: מאז מאי המפלגה מובילה לבדה בכל סקר אפשרי (או מאז אפריל, אם סופרים סקרים בהם היא הייתה בתיקו עם הלייבור), ולפני שתספרו לי שבשיטת הבחירות הבריטית זה לא כל הסיפור: בכל המודלים שחישבו מושבים באותה תקופת זמן הרפורמה הייתה למפלגה הגדולה ביותר, ובשלושה סקרים שונים חזו לה רוב של ממש. בסקר האחרון שברשימה, אם התוצאות אכן יתממשו באופן הזה, יתקבל פרלמנט שאינו של שתי מפלגות גדולות, אחת בינונית ועוד כמה קטנות, אלא של מפלגה אחת גדולה, כמה בינוניות וכמה קטנות – קצת בדומה למה שהיה בישראל בשנותיה הראשונות. ולא רק בסקרים הרפורמה מוכיחה את עצמה: היא זכתה להצלחה בבחירות המקומיות במאי האחרון וניצחה (על הקשקש) בבחירות הביניים לפרלמנט שהתקיימו באותו יום. המפלגה גם מצליחה מאוד בבחירות ביניים למועצות המקומיות, ולצורך העניין בין מאי לאוקטובר השנה היא ניצחה ב-41 מתוך 103 בחירות כאלו – יותר מכל מפלגה אחרת.

בנוסף, ישנן העריקות: השמרנים מדממים חברים לרפורמה. אנחנו מדברים על חברי מועצות מקומיות (בעשרות), חברי פרלמנט (רובם לשעבר, אבל יש גם את דני קרוגר שערק היישר מממשלת הצללים של קמי בדנוק), חברי צוות לשעבר וגם חבר אחד בבית הלורדים (הלורד מלקולם אופורד). ובשביל הפרופורציות חשוב לציין שהלינקים האלו יספקו לכם רשימה חלקית בלבד. גם הדבר הזה מסייע לרפורמה ליצור תחושת מומנטום, שכן היא נראית כמו המקום הטבעי לקפוץ אליו עבור מי שרוצים לקפוץ מהספינה השמרנית השוקעת.

מעבר לכל אלו, פרג’ גם טורח לחפש כל דרך אפשרית כדי להגדיל את תחושת המומנטום. כך למשל ספירת המתפקדים, בה הוא הראה כיצד הוא מושך יותר כאלה מאשר השמרנים והלייבור (מה שלבדו לא בהכרח אומר הרבה), או נאומים בכל שני וחמישי כדי להפגין נוכחות. בקיצור, הבנתם.

המפלגות שכנגד

גם המפלגות המתחרות – הלייבור, השמרנים, הליברל-דמוקרטים, הירוקים וכל השאר – מרגישות שפרג’ נהנה ממומנטום מוצלח. זה מביא רבות מהן להפוך אותו ואת מפלגתו למטרה העיקרית שלהן. זה למה נאומו של קיר סטארמר בכנס הלייבור נגע בעיקר למאבק ברפורמה. זה למה ראש המפלגה הליברל-דמוקרטית אד דייווי מנסה למכור את מפלגתו כאופוזיציה העיקרית לפרג’, ואפילו סירב לפסול את האופציה של ברית כלשהי עם הלייבור כדי למנוע את הגעת פרג’ לדאונינג 10. זה למה ראשת המפלגה השמרנית קמי בדנוק מנסה לבטל את האיום של פרג’ על מפלגתה שלה. זה למה כל שלוש המפלגות מפיצות לא מעט תכנים במדיה חברתית נגד פרג’, ולא רק על המפלגות הגדולות. גם התואר הפרלמנטרי של פרג’ (“החבר הנכבד מקלקטון”) עולה לא מעט בדיונים במליאה, עד שפעם אחת הוא אף צפה בדיון מהיציע במחאה.

Nigel Farage continues to stay in Vladmir Putin’s pocket.

We Lib Dems will continue to protect our democracy. pic.twitter.com/y7R8dj9QB4

— Liberal Democrats (@LibDems) November 22, 2025

בקיצור, פרג’ יוצר תחושת מומנטום. שאר המפלגות מאמינות שלפרג’ יש תחושת מומנטום. אז כנראה שיש לו מומנטום.

אבל…

הגיע לתקרה?

לא הכל זוהר בעולמו של פרג’. ראשית, עושה רושם שהוא מיצה את פוטנציאל התמיכה במפלגתו. באותה תקופת זמן בה המפלגה הובילה את הסקרים ברצף, היו רק שלושה סקרים בהם הרפורמה הגיעה ל-35% תמיכה, באף אחד מהם היא לא השיגה יותר וברוב הזמן היא נעה סביב 30%. בחודש האחרון המפלגה עברה דעיכה והתמיכה הממוצעת בה ירדה אל מתחת ל-30%, למרות שהיא עדיין מובילה. אז אמנם הלייבור הראתה בבחירות האחרונות כמה רחוק אפשר להגיע פרלמנטרית עם 35% תמיכה בלבד, בעיקר אם המפלגות האחרות משתרכות מאחור, אבל זו כאמור נראית כמו התקרה ולא כמו משהו שהמפלגה באמת תגיע אליו. זה לא אומר שהרפורמה לא יכולה להגיע לתקרה הזו או אפילו לפרוץ אותה, אבל זו משימה קשה.

למעשה, במקרה של הרפורמה זו משימה קשה בהרבה: סקר שנערך ביקש לבדוק לא רק כמה מתכוונים להצביע לכל מפלגה, אלא גם כמה ישקלו או לא ישקלו להצביע לה. הרפורמה סובלת מהובלה לא רק בכוונה להצביע לה, אלא גם משיעור האנשים שלא יחשבו אפילו להצביע עבורה וימות העולם. הדבר מביא לכך שבעוד ההפרש בין מי שמתכוונים להצביע לרפורמה לבין מי שישקלו לעשות זאת עומד על נקודת אחוז בודדה, המפלגות האחרות נהנות ממרווח גדול יותר (שש ללייבור, הפרשים דו-ספרתיים לשמרנים, הליברל-דמוקרטים והירוקים). כלומר, הסיכוי שאדם שנשאל בסקר למי יצביע ולא אמר לרפורמה בכל זאת ישקול להצביע לה הוא קטן יותר מאשר עם כל מפלגה אחרת.

כמובן, כל החלק הזה צריך להגיע עם כל הסייגים שיש על סקרים, כמו המשמעות של אופן ניסוח השאלות, אלמנט “הטורי הביישן” והעובדה שמדובר בסקר בודד. ועדיין, העובדה שכבר יותר מחצי שנה פרג’ מתקשה להתעלות באופן עקבי מעל ל-30% תמיכה אומרת לא מעט. חלק מזה נובע מכך שפרג’ הוא איש מפלג, שכמו שהוא מביא תומכים מביא מתנגדים, ולכן אין כמעט מי שיושבים על הגדר. אבל מה עוד מביא לכך?

שערוריות

מפלגת הרפורמה מסובכת בסקנדלים עד מעל הראש. ראשית, לפי ריצ’רד אוורט, שהיה חלק מצוות הקמפיין של פרג’ כשהתמודד במחוז הבחירה קלקטון בבחירות הכלליות, ראש המפלגה לא דיווח על הוצאות קמפיין בסך 9,000 ליש”ט. מה הביג דיל? חוקי הבחירות הבריטיים לא מגבילים את התרומות שמפלגות יכולות לקבל כמו את ההוצאות שהן יכולות לעשות, ולכן הדיווח קריטי. כמו כן, כך אוורט, המפלגה לא דיווחה על תרומה של רכב משוריין לטובת אירוע מפלגתי. הוא גיבה את טענותיו במסמכים, שהועברו למשטרת אסקס. במפלגת הרפורמה טוענים שאוורט הוא פשוט חבר מועצה שהושעה מהמפלגה לאור טענות ל”התנהגות מינית לא נאותה”, אבל זה לא משנה את העובדה שהמשטרה תחקור וצפויה לזמן גם את פרג’ לחקירה. הלייבור והשמרנים דורשים גם מנציבות הבחירות לבחון את העניין.

עוד עניין: בחודש שעבר הגארדיאן הביא עדויות ממספר דו-ספרתי של אנשים שלמדו עם פרג’ בבית הספר. לפי חלקן, הוא אמר דברים כמו “היטלר צדק” או סתם רמז למוות בגז. הכתבה הבהירה שאין טענה שהוא מחזיק כיום בעמדות כאלו וזה עדיין לא נראה טוב. לפי עוד עדות, פרג’ התלמיד גם נהג לשיר שירי הלל למנהיג הפשיסטים הבריטים אוסוולד מוזלי. עוד ועוד עדויות הצטברו, ופרג’ טען שהוא לא ניסה לפגוע במישהו במכוון ושזו הייתה סתם משובת נעורים. אבל לא כולם התרשמו כך, ואחד מחבריו לספסל הלימודים תהה אם לקרוא למישהו “פאקי” (כינוי גנאי למי שמוצאם מפקיסטן) זה לא פוגעני. העדויות המשיכו להיערם, ופרג’ יצא למתקפה: טען שההאשמות מגיעות ממניע פוליטי והאשים את ה-BBC ב”סטנדרטים כפולים” שכן בשנות השבעים הוא שידר תכניות עם אלמנטים גזעניים או הומופוביים. זה לא מה שמנע מיריביו הפוליטיים לחגוג על העניין.

וגם אחרים במפלגה מסתבכים. הדבר הביא להרחקתם של חברי הפרלמנט רופרט לואו (בכפייה) וג’יימס מקמרדוק (מבחירתו) מהמפלגה. גם מאסרו של ניית’ן גיל, לשעבר ראש המפלגה בוויילס, בגין לקיחת שוחד מגורמים פרו-רוסיים, לא מסייע למפלגה. הוא אמנם כבר מזמן לא חבר המפלגה, אבל הדבר מעלה שאלה לגבי מי שמתקבלים אליה.

קללת השלטון

מקווה שייסלח לי שאני הולך למחזמר אמריקאי דווקא, אבל כפי שבפיו של לין-מנואל מירנדה ג’ורג’ וושינגטון אמר לאלכסנדר המילטון: “לנצח זה קל, איש צעיר, למשול זה קשה יותר”. כמו שכבר כתבתי בעבר, ההצלחות הגדולות של המפלגה בבחירות המקומיות התגלו כאליה וקוץ בה. זה כי, מה לעשות, להביא לתוצאות זה הרבה יותר קשה מלנצח בבחירות. השיא היה במועצת מחוז קנט, שאמורה להוות את ספינת הדגל של הרפורמה בשלטון המקומי, ובה התגלע ריב של ממש בין חברי המועצה מטעם הרפורמה סביב בניית התקציב, שכלל החלטות לא משמחות כדי להימנע מהעלאת מס המועצה. בנוסף, אף מועצה בשליטת המפלגה לא הורידה את מס המועצה, וחלקן אף העלו אותו. כמו כן, מספר לא מבוטל של חברי מועצה פרשו מהרפורמה.

זה גורם לפרג’ ומפלגתו להיראות כמו עוד מאותו הדבר. גם אם זה לא מחזיר את התמיכה למפלגות הגדולות (אם כי גם הן חוות לאחרונה שיפור קליל), יש מפלגות כמו הירוקים או Your Party – הראשונה תחת ראש שמגדיר את עצמו כפופוליסט והשנייה שהיא פופוליסטית במובהק – ששמחות לקחת קולות של מי שהם לא בהכרח ימין כמו שהם מאוכזבים מהממסד. אני חושב שזו לפחות חלק מהסיבה בגלל הרפורמה בנסיגה קלה בסקרים לאחרונה. זה לא חדש שמנת שלטון לא עושה טוב למפלגה פופוליסטית (וזו אינה המלצה להעניק לה אותו).

הממשלה הודיעה שתדחה מ-2026 ל-2028 בחירות לראשות העיר בארבע מועצות שונות, כחלק מהרפורמה בשלטון המקומי באנגליה. ההחלטה הזו בעייתית מאוד ממגוון סיבות, וגם לפרג’ יש בעיה איתה: הממשלה מסבירה שהדבר נובע מסיבות לוגיסטיות, אבל ברפורמה טוענים שהדבר נובע מפחד של הלייבור להצביע למפלגת הימין. זה לא חסר שחר, שכן עד 2028 יחול שינוי בשיטת הבחירות לראשות העיר, שעשוי לבוא לרעת הרפורמה. איך שלא יהיה פרג’ החליט לעתור לבית המשפט נגד הממשלה. אבל בהתחשב בהתנהלות המפלגה במועצות שכבר בשליטתה, מוטב לה שהעתירה תידחה: היא גם תוכל להמשיך להתלונן על הממסד שמדיר אותה, וגם לא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של ניצחון כזה.

תחייתה של בדנוק?

ויש עוד עניין: עושה רושם שקמי בדנוק, אחרי שנה קשה למדי, מצליחה להתייצב ולהיראות כמו מנהיגה ראויה לשמרנים. הדבר מגיע בעקבות כנס מפלגה מוצלח בסתיו ותגובות מיטביות לשערוריית פיטר מנדלסון ולתקציב הלא פופולרי של שרת האוצר רייצ’ל ריבס. זה לא שהיא עכשיו הכי פופולרית, אבל גם התייצבות קטנה, בזמן שיש פלח מצביעים משמעותי שהשמרנים והרפורמה נאבקים עליו, יכולה להעיב על הצלחתו של פרג’.

באותו הקשר, צריך להגיד, דווח לאחרונה שפרג’ אמר לתורמי המפלגה שהסכמה כלשהי עם השמרנים – בין אם כמיזוג, ברית או הסכם – לקראת הבחירות הכלליות הבאות היא “בלתי נמנעת”. לפי הדיווח, הדבר סימן הכרה מצד פרג’ שהוא לא יוכל להגיע לשלטון ללא עזרה. פרג’ מכחיש שהדברים אכן נאמרו, וסגנו ריצ’רד טייס הצטרף. ועדיין, מדובר בעוד מכה לתחושת המומנטום שהם מנסים ליצור, ואם היריבות הפוליטיות של הרפורמה ישכילו לנצל זאת זה בטוח לא יסייע לפרג’.

לסיכום

נכון לעכשיו נראה שהמומנטום אכן עם פרג’. ולא רק הוא נוהג כאילו הוא ראש הממשלה הבא (או אחרי הבא, תלוי מה יקרה בלייבור), אלא גם יריביו הפוליטיים. ועדיין, נראה שהמטאור הפוליטי שהוא מפלגת הרפורמה מאט משהו, ושפרג’ הוא כבר לא הטפלון שהיה בעבר. זה לא שפרג’ בהכרח יפסיד, אבל הוא לא במצב מובהק כמו שאפשר לחשוב. מבחן גדול יעמוד בפניו במאי הקרוב, אז יתקיימו לא רק בחירות מקומיות אלא גם בחירות לסנד’ (הפרלמנט הוולשי) ולפרלמנט הסקוטי. אם לא יגיע בהן להישגים מרשימים, הוא לא יצטרך להתמודד עם עוד מועצות בעייתיות אך תיפגע תחושת המומנטום. אם יגיע להישגים שיאפשרו לו עוד דריסת רגל בשלטון במקומות אלו, המומנטום יישמר אך הוא שוב ימצא את עצמו מתמודד עם אתגרי השלטון, מה שלא בהכרח יהיה לטובתו לפני הבחירות הכלליות. החיים האלקטורליים כשמכוונים לשלטון, מתברר, הרבה יותר מסובכים.