אז מה היו הצעדים הראשונים של אנדי ברנהם כראש ממשלת בריטניה החדש? אחרי ספקולציות רבות לגבי מה הוא יעשה בתפקיד, הגיע הזמן לפרט. בנאום הפתיחה שלו, ששבר כמה מוסכמות, הוא הבטיח לפרסם תכנית לעשר שנים – שבמרכזה האצלת סמכויות לרשויות המקומיות – לצד צעדים מידיים להקלה על יוקר המחיה – שבלבם הרצון להביא לסיום תופעת מחוסרי הבית. הצעד הראשון, נכון לעכשיו, הוא ביטול המע”מ על חשבונות החשמל למשקי בית, רק שמקור המימון שלו לא באמת שם. מבחינת מינויים, שנמשכו לתוך הלילה, הוא נפטר מלא מעט מנאמני סטארמר, אבל כמה מהם גם החליט להשאיר. בצעד מפתיע הוא מינה את שר ההגנה לשעבר ג’ון הילי לתפקיד שר האוצר, כמה שמרמז להגדלת תקציב ההגנה. ואם לסכם, זו הייתה פתיחה רחוקה ממופתית, אבל אנחנו גם רחוקים מלהספיד | צילום: קירסטי אוקונור, דאונינג 10
אז זהו. אחרי חודשים של חתרנות וקשרים, אתמול (ב’) אנדי ברנהם הוזמן לפגישה עם המלך צ’רלס השלישי והתבקש להרכיב ממשלה חדשה, ובכך הפך לראש ממשלת בריטניה ה-59. אז איך הוא פתח את הכהונה שלו? הנה הדברים שחשוב לדעת.
תקופת המתנה
המקרה של אנדי ברנהם לא תקדימי, אבל לא מה שקורה ברוב המקרים. לרוב, זהות ראש/ת המפלגה הופכת לרשמית לאחר בחירות פנימיות (גם אם צפויות), ואז ביום למחרת מגיע המינוי לראשות הממשלה. כאן, ברנהם היה ברור במשך שבועות, ואז אחרי שהוכרז כראש הלייבור חלפו עוד שלושה ימים עד שגם קיבל את המינוי לראשות הממשלה. כאמור, זה לא חסר תקדים, ודבר דומה קרה עם גורדון בראון, אבל זה עדיין יוצר דינמיקה אחרת. אם לרוב הקלפים נשמרים קרוב לחזה עד לרגע האחרון, כאן הייתה תקופת המתנה שיצרה שלל ספקולציות.
העניין המרכזי היה ספקולציות על זהות השרים החדשים. השמועות על תפקיד כזה או אחר לאדם כזה או אחר לא הפסיקו לרוץ, אבל ברנהם הצליח להימנע מלספק שמות כלשהם. מה שכן יכולנו לדעת עליו יותר היה צעדי מדיניות, שברנהם נמנע רוב הזמן מלהיות קונקרטי לגביהם. אתמקד כאן בשתיים שהוא הכריז עליהן במהלך שלושת הימים שבין מינויו לראש המפלגה לבין קבלת המשימה מהמלך (על אחרות תוכלו לקרוא כאן).
הראשונה היא ביטול הפרויקט של קיר סטארמר לתעודות זהות מחייבות. למעשה, הממשלה לקחה צעד אחורה של ממש בעניין הזה בכל מקרה, אבל נראה שהיא לא נקברה סופית עד בואו של ברנהם. הנימוק שלו לדבר לא עקרוני כמו שהוא רוצה להשקיע את הכסף של הפרויקט הזה בדברים אחרים. בכל מקרה, זה קצת משעשע בהתחשב בזה שהוא היה אחראי על יישום תעודות הזהות הוולונטריות בממשלתו של טוני בלייר.
עניין אחר, וקצת פחות ברור, היה רישיונות קידוח לנפט וגז בים הצפוני. לפי דיווחים בכלי התקשורת, ברנהם מתכוון לספק רישיונות כאלו, אחרי ששר האנרגיה של סטארמר, אד מיליבנד, סירב לעשות כן. אלא שבניגוד לעניין תעודות הזהות, שהוכרז רשמית, כאן העסק נשען על הדלפות לתקשורת, מה שיצר חוסר בהירות לאחר שסגנית ראש המפלגה, לוסי פאוול, התעקשה שהוא לא יעשה כן מכיוון שהדבר יהווה הפרה של הבטחת בחירות, בעוד הוא הבטיח להישאר נאמן למצע הלייבור (לכן מבחינתו הוא לא צריך לצאת לבחירות). בקיצור, פארסה.
נאום הפתיחה
אבל בואו נעבור להכתרה עצמה. אחרי הפגישה עם המלך צ’רלס השלישי, הוא נסע לנאום מחוץ לדאונינג 10, שם התקבל כמו כוכב רוק. עוד לפני שהגיע התוכן, הייתה כבר עטיפה שונה: הנוהג הוא שמחוץ לדלת השחורה מחכה פודיום מעץ, מעוצב לבחירת ראש/ת הממשלה, עם סמל הממשלה השחור. ברנהם בחר לוותר עליו לחלוטין, ולנאום בלעדיו. ההנחה היא שהוא רגיל לנאום כך מימיו כראש עיריית מנצ’סטר רבתי, ושזה נותן ביטוי פיזי להבטחה שלו להביא פוליטיקה אחרת.
אבל בואו נדבר תוכן. בנאום, שלעתים נשמע כמו הדהוד של נאום כניסתו לתפקיד ראש הלייבור, ברנהם דילג על המוסכמה של הודיה לקודמו בתפקיד על שירותו הציבורי וישר אמר שצריך להחזיר את הפוליטיקה הבריטית לעבוד עבור הציבור כדי להביא את היציבות שהמדינה כה משתוקקת לה. לדבריו, בשנות השמונים בריטניה ריכזה יותר מדי כוח בידי הממשלה המרכזית, הפריטה את הכלכלה ובכך פגעה במצב של אזורים ספציפיים מבלי שהיה להם את הכוח להתגבר על כך. לכן, בכוונתו לתת את הכוח לשלטון המקומי, לחזק את השליטה הציבורית על תשתיות חיוניות, לבנות “כלכלה חדשה” ועוד.
לדבריו, הוא מתכוון בהמשך השנה לפרסם תכנית לעשור הקרוב, שתיקח את בריטניה לנקודת הקצה. החל מהיום (ג’), הבטיח, הוא יפרסם כמה מהאמצעים שלו להתמודדות עם יוקר המחיה, כולל דרכי מימון. הוא הבטיח דברים שונים, כמו עוד דיור ציבורי, רפורמה בחינוך, אבל לפני הכל: סיום התופעה של חסרי הבית. הכוונה היא לא רק להומלס המוכר שפושט יד, אלא גם לאנשים שמסיבות שונות איבדו את מקום מגוריהם וישנים בגלישת ספות או אפילו ברכב. ברנהם ניסה לעשות זאת כראש עיר, והרקורד שלו בעניין הוא חצי כוח. בכל מקרה, הוא הבטיח שהכל ייעשה תוך שמירת המחויבויות הביטחוניות לשותפים הבינלאומיים של בריטניה.
בגדול, יש פה שאיפה להיות ראש ממשלה נוסח קלמנט אטלי או מרגרט ת’אצ’ר, מהבחינה הזו שבריטניה שלפניהם ואחריהם לא הייתה אותה בריטניה. בגלל זה תכניות לעשור שלם שאמורות לחולל תמורות ענקיות. עכשיו השאלה היא אם זה יצליח.
שיחה עם טראמפ
עוד לפני שהחלו להגיע המינויים והפיטורים מהממשלה, ברנהם קיים שיחה ראשונה עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. לפי דאונינג 10, ברנהם הזמין את טראמפ לביקור במנצ’סטר (כמובן), סיפר מעט על תכניותיו בנושאי הפנים (שמהווים את הדגש באג’נדה של ברנהם) והבטיח שבריטניה בהנהגתו נשארת מחויבת לשותפותיה בכל הנוגע להגנה. טראמפ לאחר מכן עדכן אותו לגבי המצב במזרח התיכון (מניח שמחורבן, סתם תחושה), וברנהם הדגיש את המחויבות הבריטית לתנועה חופשי במיצרי הורמוז.
במילים אחרות, ברנהם עושה רושם של מי שהולך בנעליו של סטארמר בכל הנוגע למדיניות חוץ, גם אם היא מקבלת מקום נמוך יותר בסדר העדיפויות (בהצלחה עם זה). הוא רוצה להראות מחויבות להוצאות ההגנה שהחברות בנאט”ו נדרשות אליהן, ולהראות שהוא לא צופה מהצד אלא שותף פעיל. אבל, כנראה שכמו סטארמר, גם הוא לא ימהר להכניס את בריטניה להרפתקאות צבאיות מעבר לים.
מינויים
לרוב המינויים הבכירים מסתיימים עד שעות אחר הצהריים המאוחרות, אבל הפעם זה נמשך לתוך הלילה. למינויים קדמו הרבה מאוד פיטורים ו/או התפטרויות. מספר דו-ספרתי של שרים מצאו את עצמם מפוטרים, ביניהם שרת האוצר רייצ’ל ריבס (שהוצע לה תפקיד אחר אך היא סירבה), סגן ראש הממשלה ושר המשפטים דייוויד לאמי, המזכיר לראש הממשלה דארן ג’ונס ואחרים. המשותף לרובם הוא שהם היו נאמנים לקיר סטארמר, מה שלרבים השאיר טעם רע בפה לאור טענותיו לאחדות. בפועל, כשיש חילופים בראש, הרבה שרים גם מאבדים את הראש, בעיקר אם יש יומרה להביא שינוי עצום.
אבל בואו נדבר מינויים. ג’ון הילי, שהתפטר מתפקיד שר ההגנה בשלהי ימי סטארמר בגלל שלא סיפק תקציב הגנה גדול מספיק, מונה לשר האוצר. לאור ההתפטרות העקרונית הזו, אפשר להניח שהוא ירצה להראות שהוא מקצה יותר כסף להגנה. מבחינת ניסיון בתחום, הילי שירת בתפקידים מיניסטריאליים כלכליים זוטרים בממשלות עבר, כך שזה לא מינוי בלתי מתקבל על הדעת.
שר האנרגיה אד מיליבנד ושרת הפנים שאבאנה מאמוד (מחמוד), שנחשבו למתחרים על תואר שר/ת האוצר, נצפו באופן לא שגרתי נכנסים לדאונינג 10 ביחד, וניתן להניח שכדי לשדר אחדות שורות. הראשון מונה לשר החוץ (אחיו, דייוויד, היה שר החוץ של בראון), והשנייה קיבלה מינוי מחודש למשרד הפנים. לגבי מאמוד, הדבר מראה שברנהם נשאר מחויב לרפורמות ההגירה שהתחילו תחת סטארמר, וזו הדרך להראות את זה. לואיז הייג – שרת התחבורה לשעבר שהתפטרה על רקע פרשת עבר ובעלת ברית חזקה של ברנהם – היא המזכירה הראשונה (מקביל לסגנית ראש הממשלה) והצ’נסלורית של דוכסות לנקסטר, תפקיד אדמיניסטרטיבי בעיקרו. שר הרווחה פאט מקפאדן, שהיה בעל ברית של סטארמר, שמר על תפקידו. אנג’לה ריינר חזרה למקומה כשרת הבינוי, לאחר שנאלצה להתפטר בשל פרשת מס ממנה נוקתה בהמשך. השלטון המקומי הוא בתחום האחריות של משרדה, כך שהיא תהיה אחראית על עמוד התווך ברפורמה הגדולה של ברנהם.
שרת החוץ איווט קופר עברה למשרד הבריאות. סגנית ראש המפלגה לוסי פאוול מונתה לשרת החינוך. ליסה ננדי שמרה על מקומה כשרת התרבות, התקשורת והספורט. התגמול של וס סטריטינג על האופורטוניזם שלו סביב החלפת סטארמר התבטא בתיק ההגנה. אלי ריבס (אחות של) מונתה לתובעת הכללית במקום ריצ’רד הרמר הלא אהוד. סטיבן קינוק, הבן של ראש הלייבור לשעבר ניל קינוק שהיווה השראה עבור ברנהם להיכנס לפוליטיקה, הוא שר ויילס. קנישקה נראיאן הפך לשר לענייני בינה מלאכותית הראשון של בריטניה. כל אלו, כמובן, מהווים רק חלק מהרשימה.
צעד ראשון
כפי שהבטיח, הבוקר (ג’) כבר נודע לנו על הצעד הראשון של ברנהם להתמודדות עם יוקר המחיה: ביטול המע”מ על חשבונות החשמל, שכיום עומד על 5%. המהלך ייכנס לתוקף החל מאוקטובר, יהיה תקף למשקי בית בלבד, ואמור להיות ממומן מהוויתור על תכנית תעודות הזהות של סטארמר. מצד אחד, תעודות הזהות היו אמורות לעלות 1.8 מיליארד ליש”ט בשלוש השנים הקרובות, בעוד ביטול המע”מ עולה 800 מיליון ליש”ט לשנה פיננסית. כלומר, אפשר להגיד שעם קצת חשבונאות אנחנו מסודרים לשנתיים. ומה אז? טוב, עד 2028 מי יודע מי יהיה ראש הממשלה? אבל חשוב יותר, הממשלה הקודמת לא הספיקה למצוא מקורות מימון לתעודות הזהות, כך שבפועל סוגיית המימון לא נפתרה, אלא רק החליפה יעד. בכל מקרה, למרות שהילי סיפר שזה אמור לספק למשפחות קצת “מרחב נשימה”, רצוי לקחת את זה בפרופורציות: ההערכה היא שזה יחסוך למשק הבית הממוצע 45 ליש”ט בשנה, כלומר נחמד אבל לא משנה חיים.
לסיכום
היום הראשון של אנדי ברנהם שבר מהרבה מוסכמות, לעתים בצורה מעט צורמת. לא מדובר במוסכמות הכמעט-כתובות נוסח זה שהמלך פועל לפי עצת הממשלה או שיו”ר בית הנבחרים מצביע/ה רק במצב של תיקו (וגם אז נגד), אלא יותר בחלק מכללי הטקס. אבל, זה לא אומר שזה לא חשוב. הוויתור של ברנהם על הפודיום הוא מינורי, אבל כשמעלימים את סמל הממשלה מהאירוע, המופע עובר להיות סביב ברנהם האיש, במקום סביב ראש הממשלה. הוויתור על התודה לסטארמר צורם אף יותר, כיוון שהשורה “אני רוצה להודות לקודמי בתפקיד על…” נועדה להראות שלמרות היריבויות הפוליטיות, עדיין ישנו כבוד הדדי והכרה בכך שראש/ת הממשלה היוצא/ת עבד/ה קשה. ברנהם לא נתן את זה, ובכך הוסיף לאלמנט הנרקיסיסטי של המופע. העובדה שמינויי השרים הבכירים נמשכה לתוך הלילה, במקום להסתיים בשעות אחר הצהריים כמו בדרך כלל, היא לא שבירה ממוסכמה, אבל כן מעלה שאלות לגבי ההתנהלות באותו יום.
על כך ניתן להוסיף שהצעד של ביטול המע”מ מלווה בהרבה מאוד מסך עשן, ושלא נמצא לו עדיין מקור מימון של ממש. זה נכון שזה מוריד מהצורך למצוא עוד כסף, אבל זה לא שהמזומן על השולחן. זה אף פעם לא צעד פתיחה טוב לממשלה. אני מניח שיימצא משהו, מהסיבה הפשוטה שג’ון הילי הוא לא אידיוט ולא היה מקבל על עצמו את תפקיד שר האוצר – שמצד אחד נחשב למקפצה לדאונינג 10 ומצד שני יכול להיות כפוי טובה למדי – לולא היה מסוגל להתמודד עם שאלות מהסוג הזה. ועדיין, הפצת גוזמאות מהסוג הזה היא לא מעודדת.
אבל עדיין לא חלפו 24 שעות מהמינוי של ברנהם, אז הרבה עוד יכול לקרות.