לא עוד בחירות ביניים שהשפעתן על הפוליטיקה הכללית תהיה קטנה, ובעיקר תהווה סימן למצב הרוח הלאומי. היום (ה’) המצביעים במייקרפילד ישפיעו על זהות ראש הממשלה הבא של בריטניה כולה. האם זה יהיה מועמד הלייבור אנדי ברנהם, או שמא הוא יפסיד ואז הדרך תיפתח למישהו אחר מהמפלגה? הדבר הוא תקדימי למדי, וצפוי להשפיע על ההצבעה. ברנהם מצדו מנסה לשכנע שהוא רץ כדי לייצג את אנשי מנצ’סטר בפרלמנט, אבל הפופולריות הדועכת שלו מראה שלא ממש מאמינים לו שלא מדובר במהלך ציני. הרפורמה מזנבת בו, אך היא עלולה ליפול בגלל מפלגת שיקום לבריטניה שמאגפת אותה מימין. וגם: בקטנה על שתי בחירות ביניים בסקוטלנד, שגם מתקיימות היום | בתמונה: בניין מועצת ויגאן, הרובע העיקרי במחוז הבחירה (צילום: טום בסטין)
היום (ה’) תושבי מחוז הבחירה מייקרפילד שבמנצ’סטר רבתי יצאו להצביע בבחירות הביניים כדי לבחור בנציג חדש. אלא שבחירות הביניים האלו הן מיוחדות: המצביעים לא יקבעו רק מי ייצג אותם בבית הנבחרים, אלא מי – פוטנציאלית – יהיה ראש הממשלה הבא. האם זה יהיה ראש עיריית מנצ’סטר רבתי אנדי ברנהם, או שאולי מישהו אחר מהלייבור?
למה מלכתחילה
בינואר השנה אנדי ברנהם ביקש לחזור לפרלמנט באמצעות בחירות ביניים בגורטון ודנטון, גם במנצ’סטר רבתי, ונחסם על-ידי הוועד המרכזי של הלייבור. הנחת העבודה היא שהוועד, שמורכב ברובו מנאמני קיר סטארמר, לא רצה לאפשר לברנהם, שכוונתו להחליף את סטארמר בראשות הלייבור והממשלה דיי ידועה, לבצע את זממו. אלא שמאז עברו כמה חודשים, הבחירות המקומיות והאזוריות היכו בלייבור נמרצות, ובמפלגה החל להיווצר גל של חברי פרלמנט שדרשו מסטארמר ללכת. ואז, ג’וש סיימונס התפטר מהמושב שלו במייקרפילד תוך אמירה מפורשת שזה כדי לאפשר לברנהם להיכנס לפרלמנט (אזכיר שחוקי הלייבור דורשים שראש המפלגה יהיה חבר פרלמנט).

כלומר, יש פה מהלך דיי נדיר בו חבר פרלמנט מוותר על כסאו כשהמטרה המוצהרת היא לאפשר למישהו אחר לרוץ. זה קורה לפעמים בגרסה זו או אחרת: לדוגמה, הרולד וילסון נתן לשני חברים במפלגתו, שייצגו מושבים בטוחים, מקומות בבית הלורדים כדי שיאפשרו לשני שרים שווילסון מינה אפשרות להיבחר לפרלמנט, והם אכן נבחרו ב-1965. כשגילמור לברן מת ב-1963, ג’ורג’ יאנגר היה אמור לרוץ במקומו מטעם השמרנים, אלא שאז אלק דאגלס-יום נהיה לראש הממשלה ויאנגר ויתר עבורו על המושב הבטוח. אבל מה שקורה פה זה עוד יותר נדיר: מישהו מוותר על מקומו ללא קבלת תמורה, ולא כדי לסייע לראש הממשלה אלא ליריבו. זה בהחלט יוצא דופן.
מה על הכף?
כפי שאתם יכולים להבין, הרבה. למעשה, תושבי מייקרפילד הולכים להכריע מי יהיה ראש הממשלה הבא. כלומר, בעקיפין: אם אנדי ברנהם ייבחר וייכנס לפרלמנט, קשה לראות איך הוא לא נהיה בחודשים הקרובים ראש הממשלה. אם הוא יפסיד, קשה לדעת מי יחליף את סטארמר ומתי – ולמעשה זה יכול לקנות לסטארמר זמן רב מאוד – אבל עדיין הוחלט שזה לא יהיה ברנהם. כלומר, למרות שאין לתושבי מייקרפילד (שאינם מתפקדים ללייבור) יכולת ישירה להכריע על זהות ראש הממשלה הבא, אבל הם לחלוטין הולכים לקבוע את הכיוון.

זה מצב דיי תקדימי. אמת, יש את הסיפור של אלק דאגלס-יום ב-1963, אלא שזה שונה: דאגלס-יום היה חבר בבית הלורדים, והיה ברור שכדי להיות ראש הממשלה הוא יצטרך להיות בבית הנבחרים. אלא שהמלכה הטילה עליו את המשימה להרכיב ממשלה שלושה שבועות לפני שהוא נבחר לפרלמנט. כלומר, כשהוא התמודד בבחירות ביניים תושבי מחוז הבחירה שלו לא קיבלו לידיהם את ההחלטה מי יהיה ראש הממשלה הבא, אלא התבקשו להיות חותמת גומי (כיאה למושב בטוח) שתאפשר לראש הממשלה הנבחר לבצע את חובותיו הפרלמנטריות.
זה גם יכול ליצור דילמות רבות למצביעים: לדוגמה, מצביעת לייבור שחושבת שסטארמר צריך להישאר במקומו – האם עליה להצביע למפלגה בה היא תומכת (הלייבור) או להימנע מהצבעה ולהסתכן בכך שמפלגת הרפורמה תכניס עוד חבר פרלמנט? והאם לתומך של הירוקים, שלא מעניין אותו להצביע אסטרטגית נגד הרפורמה, שווה בכל זאת להצביע לברנהם כדי להבטיח שסטארמר יוחלף על-ידי ראש ממשלה עוד יותר שמאלי? יש גם כאלו שרק כדי להיפטר מסטארמר שוקלים להצביע ללייבור. במילים אחרות, אנחנו עומדים בפני ניסוי מרתק בהתנהגות פוליטית.
בנוסף, עוד שני דברים ייקבעו: ראשית, האם מנצ’סטר רבתי תקיים בחירות ביניים לראשות העיר, מה שיקרה אם ברנהם ינצח. שנית, כפי שתוכלו לראות בהמשך, הפסד של הרפורמה יראה שהשיטה עדיין עובדת נגד פרג’, ויגרום לרבים במיינסטרים לנשום לרווחה.
המצב הפוליטי
בואו נכיר קצת את מייקרפילד. כאמור, זה מחוז בחירה במנצ’סטר רבתי, וזה לא במקרה: ברנהם הוא ראש עיר פופולרי (בערך. כבר ניכנס לזה), ובהנחה שהוא זמם מאחורי הקלעים כנראה שהוא ניסה למצוא מישהו מהמטרופולין כדי לשחק במגרש הביתי. כמו כן, מאז שהמושב נוצר ב-1983 הלייבור תמיד ניצחה בו. אבל כאן כדאי להתייחס לדברים באופן יותר ספקני: בשתי מערכות הבחירות הקודמות המפלגה ניצחה עם פחות מ-50% מהקולות, וב-2024 הרפורמה הגיעה ליותר מ-30%. כמו כן, בבחירות המקומיות, הרפורמה ניצחה בכל המושבים שעמדו לבחירה במייקרפילד, למעט אחד. כלומר, הקרקע הרבה יותר רעועה ללייבור.

אם להרחיב מעבר לכך, הרי שמדובר במחוז בחירה שהצביע ברובו לברקזיט ונחשב לשמרני מבחינה תרבותית. כמעט כל תושבי מייקרפילד הם לבנים ורובם הגדול נוצרים. כלומר, לא בדיוק האווירה הקוסמופוליטית שיש בחלקים אחרים של מטרופולין כמו מנצ’סטר. גם הגיל הממוצע שם גבוה במעט מזה של שאר הממלכה. בקיצור, יש בו הרבה מאפיינים דמוגרפיים של מי שמצביעים לרפורמה.
מי נגד מי?
כאמור, המועמד מטעם הלייבור הוא ראש העיר אנדי ברנהם. מטעם הרפורמה רץ רוברט קניון. בנוסף, השמרנים מריצים את מייקל וינסטנלי, הליברל-דמוקרטים את ג’ייק אוסטין, הירוקים את שרה וייקפילד ומפלגת שיקום לבריטניה – המפלגה החדשה של רופרט לואו – את רבקה שפרד. ישנם גם שמונה מועמדים עצמאיים, מפלגות קטנות ומפלגות פרודיות – כולל הרוזן בינפייס, היורש של הלורד באקטהד. למי שלא מכירים, הלורד באקטהד לקוח מסרט פרודיה (לפי הביקורות גרוע, לא צפיתי) על מלחמת הכוכבים, ואומץ לדמות שמאז 1987 (עם הפסקות) מתמודדת במחוז של ראש/ת הממשלה המכהן, על-מנת לחלוק עמם במה במעמד הכרזת הקולות. אחרי בחירות 2017 נוצרו בעיות בגלל זכויות יוצרים, והרוזן בינפייס נוצר במקום. הוא גם הרחיב את הבחירות בהן הוא משתתף לבחירות לראשות עיריית לונדון, וכעת גם לבחירות ביניים עם ראש ממשלה בפוטנציה.
המובילים
מדובר במרוץ של שני סוסים: אנדי ברנהם נגד רוברט קניון. על ברנהם כבר כתבתי מספיק, אז בואו נדבר קצת על קניון: אחרי בחירות הביניים בגורטון ודנטון, בהן הרפורמה בחרה את המועמד הכי גרוע שאפשר, היא כנראה החליטה שזה הקטע שלה בבחירות ביניים במנצ’סטר רבתי. כפי שכבר הרחבתי כאן, קניון סיפק במשך השנים שלל התבטאויות בעייתיות מאוד, כולל תמיכה בסיפוח קרים, וכל מה שמתנגדיו צריכים לעשות זה לאסוף אותן מהרצפה ולהציף אותן לתודעה. בסרטון אחד ביזארי למדי של המפלגה, הציגו “שיחה” לדברי המפלגה של חבר הפרלמנט לי אנדרסון עם קניון, אלא שרק אנדרסון דיבר, כאילו פחדו שקניון יגיד משהו מטומטם. בהזדמנות אחרת, הוא קיים כנס לתקשורת בלי שאלות לעיתונאים.
Lee Anderson has a chat with Rob Kenyon about what being an MP means to him. 👇 pic.twitter.com/PEIgPlHzBN
— Reform UK (@reformparty_uk) June 12, 2026
אבל הבעיה היותר רצינית של הרפורמה היא בכלל רבקה שפרד: מתוך חמישה סקרים שנערכו לבחירות הביניים, בשלושה מהם קניון מפסיד לברנהם בהפרש שיותר קטן משיעור הקולות שניתן למפלגה של לואו (בשני האחרים היא מפסידה בהפרש דו-ספרתי של נקודות אחוז). רוצה לומר, מסתמן שבסבירות גדולה מה שיביא להפסד של הרפורמה זה לא אהדה גדולה לברנהם אלא ההחלטה של לואו להקים מפלגה שעוקפת את הרפורמה מימין (שאחד התומכים שלה הוא תומך עליונות לבנה עם קשרים לנאו-נאצים). זליגה למתחרות של הלייבור, הירוקים והליברל-דמוקרטים, גם קיימת אבל בקנה מידה קטן בהרבה, ולרוב שתי המפלגות ביחד לא מקבלות כמו שיקום.
אבל זה לא שהניצחון של ברנהם מובטח. זוכרים את ה”בערך” על הפופולריות שלו? ובכן, זה כי היא דעכה משמעותית מהרגע שהוא החליט לרוץ לפרלמנט. זה לא מפתיע: הוא עוזב את העיר שנשבע לה אמונים, לכאורה כדי לדאוג למנצ’סטר בפרלמנט – דבר עליו הוא ממשיך להתעקש, וטוען שמי שמדבר עליו כראש הממשלה קופץ רחוק מדי – אבל ברור לכל אחד שיודע איך נראה אתר חדשות שמדובר במהלך ציני. האישור שלו שאם מישהו אחר יאתגר את סטארמר על ראשות המפלגה בטוח לא סייע. מה לעשות, יש תרגילים שרק פופוליסטים יכולים לעשות ולצאת מהם בחיים. לכן, את הכסף נספור במדרגות.
בקטנה
למעשה, יש עוד שתי בחירות ביניים שנערכות היום: אברדין דרום ואברות’ וברוטי פרי. בשני המקרים, זה בגלל שחברי פרלמנט מה-SNP פרשו מהפרלמנט לאחר שנבחרו לפרלמנט הסקוטי. לא אכנס כאן לכל הפרטים בהרחבה, אבל כן רצוי להכיר. כאן אין סקרים, אז נסתפק בהימורים: באברות’ וברוטי פרי ההימור הוא שה-SNP יצליחו לשמור על המקום שלהם. באברדין דרום נותנים את הסיכוי הרב ביותר דווקא לשמרנים.
אם התחזית לגבי אברדין דרום אכן תתממש, זה יראה שני דברים: ראשית, שהשמרנים מצליחים להשתקם. שנית, שהניצחון של ה-SNP בבחירות לפרלמנט הסקוטי במאי היה חלש ורעוע למדי. שני הדברים האלו לא יחדשו יותר מדי, אבל הם יאששו את שני הדברים האלו. אם התחזית לא תתממש, ב-SNP יוכלו להגיד שהם חוזרים לגל, והשמרנים יצטרכו לשאול את עצמם איך הם שוב הצליחו להפסיד גם כשהיה נראה שהם בדרך לניצחון.
