מקרה מזעזע של סטודנט לבן שנרצח על ידי צעיר סיקי מבעיר את המערכת הפוליטית הבריטית: נייג’ל פרג’ והרפורמה טוענים לאפליה נגד לבנים מצד המשטרה שלא האמינה לקורבן. למה התגובה של קמי בדנוק היא הטובה ביותר? ולמה התגובה של הממשלה מוכיחה שקיר סטארמר לא מסוגל להתמודד עם הימין הקיצוני? | בתמונה: קירפאן, פגיון אותו נושאים סיקים (צילום: הארי סינג)
מקרה הרצח של הסטודנט הנרי נובאק מסעיר את בריטניה ושופך עוד שמן למדורת הקיטוב הפוליטי והדיון סביב פשע והגירה. אלה עובדות המקרה: הנרי נובאק היה סטודנט בן 18 מאסקס שהתגורר בעיר הנמל סאות’המפטון שבדרום אנגליה, שם התחיל ללמוד הנהלת חשבונות באוניברסיטה. ב-3 בדצמבר 2025 יצא הנרי לשתות עם חברים בפאב, ושתה כמות קטנה של אלכוהול, שאפילו הייתה מתחת לרף האסור לנהיגה. בכל מקרה, הנרי לא נהג הביתה למעונות, אלא הלך ברחוב, שם נתקל בוויקרום סינג דיגווה, צעיר בריטי ממוצא סיקי שנולד וגדל בעיר.
כסיקי מאמין, דיגווה נשא את הקירפאן, הפגיון הקטן שסיקים מאמינים נדרשים לשאת על גופם, וגם פגיון ארוך יותר שחברי המסדר שבו דיגווה חבר נושאים. כאן התמונה קצת מטושטשת: ידוע שנובאק צילם את דיגווה, התגרה בו, וקרא לו “איש רע”. האם זה היה בגלל הפגיון הבולט שאינו רגיל, כאמור, אפילו לסיקי? ייתכן שבמהלך הקטטה, נובאק נגע או הסיר את הטורבן מראשו של דיגווה, מעשה נוסף שמבחינת סיקים מהווה השפלה. בכל אופן, דיגווה נפצע באורח קל מאוד או אפילו לא בכלל, כך שלא הוכח בוודאות שנובאק תקף אותו פיזית. האירוע הבא שבטוח שקרה הוא שדיגווה דקר את נובאק ארבע פעמים בפגיון. עד כאן – סתם מקרה רצח מיותר של אדם צעיר בקטטה. אבל יש המשך לסיפור.
Newly released CCTV footage shows U.K. teen Henry Nowak the night he was murdered in December. In the video, you can see the 18-year-old student getting on an elevator on his way to meet friends.
Nowak was stabbed later that night five times by Vickrum Digwa in the city of… pic.twitter.com/W6K35j0hvt
— CBS News (@CBSNews) June 5, 2026
המשטרה הגיעה למקום אחרי שנקראה לשם על ידי אחיו של דיגווה, אחרי שאימו של דיגווה דאגה להעלים את הפגיון. בשלב הזה, נובאק עוד היה בחיים, אבל ניסה לברוח. דיגווה סיפר לשוטרים שהנרי קילל אותו בקללות גזעניות ותקף אותו, כך שהוא רק הגן על עצמו, והפציעה של נובאק נובעת מניסיון כושל לקפוץ מעל גדר. השוטרים האמינו בתחילה לדיגווה, עצרו את נובאק ואזקו אותו. לפני כשבועיים התפרסם סרטון ממצלמת הגוף של השוטרים בו הנרי אומר להם שהוא נדקר ושהוא פצוע אך הם לא מאמינים לו ולא קוראים לטיפול רפואי. הוא התלונן שהוא לא מצליח לנשום, ואלה היו מילותיו האחרונות. השוטרים הבינו שנובאק לא בהכרה והזמינו אמבולנס אבל זה כבר היה מאוחר מדי ומותו נקבע במקום.
אז כן, הצדק בסופו של דבר יצא לאור ודיגווה נשלח ל-21 שנה (לפחות) בכלא. אימו של דיגווה הורשעה בסיוע לרצח. אביו של הנרי, מארק, ביקש לא להפוך את המקרה של בנו לאירוע פוליטי, וציטט את דבריו של התובע במשפט לפיהם “זה לא מקרה גזענות, זה מקרה רצח”. אבל מי שעוקב אחרי המצב החברתי והפוליטי בבריטניה בוודאי לא מופתע מהתגובות המאוד פוליטיות למקרה העצוב הזה.
זעם קר טהור
מבחינת הימין הקיצוני הבריטי, המקרה הזה הוא בדיוק תגובת הנגד שהם חיפשו למבוכה שיצרה תנועת Black Lives Matter. בימין הגיבו לקריאות הללו ב-All lives matter, באופן שמכחיש כאילו יש משהו לא בסדר באופן בו המשטרה נוהגת בבני מיעוטים, והנה: יש פה מקרה של גבר לבן שנהרג בגלל שוטרים כושלים ואלימים. אבל זה לא רק זה: האשמת השווא של הרוצח את הקורבן והאמון הראשוני שנתנה בו המשטרה מאפשרת להם לטעון במשתמע או במפורש שהאשמות בגזענות מצד לא לבנים הן במקרים רבים האשמות שווא (פשוט אף אחד לא מאמין ללבנים יותר) ובמקרה של הנרי נובאק חוסר האמון הזה עלה לו בחייו. הפרוגרס והווק, כביכול, החדירו למשטרה Two Tier Policing – דין ללבנים (שסובלים מאפליה בגלל המיעוטים) ודין בכפפות של משי ללא לבנים. ראש מפלגת הרפורמה נייג’ל פרג’ קרא להגיב ב”זעם קר טהור”. תומכיו אכן הגיבו בזעם טהור עם מהומות אלימות בסאות’המפטון. לא בטוח אם אפילו הם מאמינים לגינוי שלו.
החברים של פרג’ מעבר לים מיהרו להתערב בנעשה: מחלקת המדינה האמריקאית הזהירה מפני “דעיכה תרבותית” בה בריטניה נמצאת כביכול, כפי שמעיד השיטור השונה ללבנים ולא לבנים (שהוא לרעת הלבנים, כמובן, מבחינת הממשל האמריקאי). אילון מאסק התערב גם הוא וגינה את המשטרה תוך השוואה לג’ורג’ פלויד וביקורת על הצביעות, כביכול, של כל אלו שמחו ב-BLM וכעת שותקים. סגן הנשיא האמריקאי ג’יי די ואנס האשים, כמובן, את “המהגרים”, למרות שגם הרוצח וגם הנרצח היו בריטים מלידה, ושניהם היו בני מהגרים: משפחתו של הרוצח היא במקור מהודו, ומוצאה של משפחת נובאק הוא מפולין. אחד מהם פשוט לבן והשני לא.
בבלוג הזה אנחנו נוקטים מדיניות של אפס סובלנות לבולשיט. אז הנה: על פי ממשלת בריטניה עצמה (ומדובר כאן בממשלה השמרנית הקודמת), הסיכוי של אדם שחור (ובטח אם סופרים את כל האוכלוסייה הלא לבנה) להיעצר ושייערך עליו חיפוש גבוה משמעותית מזה של אדם לבן והרבה יותר גבוה מחלקם של הלא-לבנים באוכלוסייה. אלה שנעצרים, זוכים ליחס הרבה יותר אגרסיבי מצד השוטרים (אזיקים או חשמול בטייזר למשל) מאשר עצורים לבנים. בבריטניה המשטרה כמעט תמיד לא חמושה ולכן מעט מאוד אנשים נהרגים מירי שוטרים או במעצר משטרתי, גם לבנים וגם לא לבנים. הטענות בדבר יחס מקל למיעוטים לא מבוססות על כלום חוץ משנאה לפרוגרסיבים ותחושת מרמור של בריטים לבנים מסוימים על ההתמקדות בבעיות שפוגעות בעיקר באנשים לא לבנים, וזה נכון למרות הרצח הנתעב של הנרי נובאק והתגובה המחפירה של המשטרה.
Sky’s @TrevorPTweets, a former head of the Commission for Racial Equality, says he feel “rage” because the Henry Nowak case is one of many examples of “misjudgements about people based on their race leading to a young life being cut short.”
He shares three other examples ⬇️ pic.twitter.com/OHd23zTdtO
— Sky News (@SkyNews) June 7, 2026
טענה יותר ראויה לבחינה שמעלים פרג’ ואחרים בימין הבריטי, וגם נשמעה מצד אביו של הקורבן, היא בחינה מחדש של החוקים בבריטניה בדבר נשיאת סכין: כעיקרון, החזקת סכין היא עבירה על החוק, אבל סיקים מהווים את אחד החריגים לחוק במטרה לאפשר להם לשאת את הקירפאן על גופם, כל עוד הוא חבוי. רוב הסיקים אכן מסתפקים בכך, אבל דיגווה היה חבר במסדר מיוחד שמאמין בנשיאה של פגיון נוסף, ארוך יותר. נשיאתו בגלוי, כפי שעשה דיגווה, לא הייתה חוקית, אבל אין ויכוח שלסיקים מאמינים, כעיקרון, יש גישה במקדש לנשק קר שלרוב האנשים אין. ברור שחופש הדת הוא לא זכות מוחלטת וזה דיון שבהחלט ראוי לנהל, למרות חריגותו של המקרה. עם זאת, צריך גם לומר שמקרי רצח על ידי סכינים טקסיים של הדת הסיקית הם נדירים ביותר, ואולי לא צריך לקפוץ למסקנות ולהגביל את חופש הדת בגלל מקרה אחד, קשה ככל שיהיה.
העמדה המוסרית, והמפסידה
ראשת השמרנים קמי בדנוק, למרות השבירה ימינה של המפלגה וההיסחפות אחרי הרפורמה, הוציאה תגובה מדודה ומדויקת: מצד אחד, קריאה בלתי מתפשרת לחקירה של המקרה והפקת לקחים רחבה במשטרה. מצד שני – הימנעות משפיכת דלק למדורת האלימות והגזענות. ככה משדרים שהמקרה מזעזע ואי אפשר לעבור עליו לסדר היום, ומצד שני, כמו שביקש אביו של הנרי, לא לעודד שנאה ולא להסית לאלימות על גב המקרה הזה.
ומה מצד הממשלה? ראש הממשלה קיר סטארמר נפגש עם הוריו של נובאק ומאז עסוק בלהיות דובון אכפת לי: בשאלות לראש הממשלה הוא הסתכל על פרג’ במבט מזועזע והאשים אותו בריקוד על הדם נגד משאלתו המפורשת של אביו של נובאק ושזה “מראה איזה מין אדם הוא”. חוץ מזה, גם הוא קרא להפקת לקחים וקרא ל”רגיעה”.
התגובה המאוד צפויה הזו של סטארמר מוכיחה כמה שהוא פשוט לא באירוע הפוליטי שמתהווה בבריטניה מאז הקמת הממשלה שלו, ואת עומק המפלה לימין הקיצוני שצפויה ללייבור אם הוא ימשיך בתפקיד שלו. בקרב בין פוליטיקאי חסר מעצורים, זועם ונחוש לבין פוליטיקאי מתנחמד שמנסה לתפוס עמדה מוסרית גבוהה יותר, זה ייגמר רע מאוד. מישל אובמה אמרה בזמנו על המרוץ בין דונלד טראמפ להילארי קלינטון “When they go low, we go high”, וראינו איך זה נגמר. אולי זה הדבר החינוכי לעשות, אבל מה לעשות שזה לא חכם בפוליטיקה של המאה ה-21.
עצם העובדה שעיקר תשומת הלב בשאלות ראש הממשלה ניתנה לפרג’, כרגע מנהיג של סיעה קטנה מאוד בפרלמנט, ממצבת אותו כמנהיג האופוזיציה האמיתי. אם הלייבור רוצים סיכוי כלשהו בבחירות הבאות, הדיפת הטענות שלו פשוט לא מספיקה, ולא נראה שסטארמר מסוגל ליותר מזה. גם המחנה שלו צריך לעמוד מאחוריו נחוש, וכועס על פרג’, ויש על מה: במקרה הזה, פרג’ הולך על הגבול הדק מאוד בין הלגיטימי לבין הסתה לאלימות. אולי זה רק עניין של סגנון יותר בוטה ואגרסיבי, אבל סגנון זה דבר חשוב.
ומה עם המשטרה? כל הממשלות הבריטיות הבטיחו שינויים כאלה ואחרים בגוף הכושל הזה שנהנה מאמון ציבורי נמוך במיוחד. ספק אם דווקא המקרה המזעזע הזה יהיה מה שסוף סוף יניע בו שינוי אמיתי.