אחרי הבחירות המקומיות והאזוריות הקטלניות עבור מפלגת השלטון, הגיע הזמן לחשבון הנפש. הלחץ על ראש הממשלה קיר סטארמר להתפטר מראשות הלייבור, ובכך לפנות את הדרך לראש ממשלה חדש, עלה מאוד ואף הגיע לאיום באתגורו על ההנהגה. סטארמר מצדו התחיל בשורת צעדים שהיו אמורים להראות שהוא מבין שמה שצריך זה לא לשקם את הסטטוס קוו אלא ליצור מציאות חדשה, ביניהם מאמר מיוחד ומינויים של הפוליטיקאים הוותיקים הארייט הרמן וגורדון בראון לתפקידי ייעוץ. היום (ב’) הוא נשא נאום שהיה אמור להתוות את הכיוון החדש, אלא שבפועל הוא נראה כמו עוד מאותו הדבר, רק עם יותר התלהבות. הדבר לא שכנע במיוחד, והקריאות לסטארמר ללכת ממשיכות. לא ברור עוד כמה זמן נשאר לו, אבל רצוי לזכור דבר אחד: הראש הוא רק חלק מהסיפור | צילום: לורן הארלי, דאונינג 10
תוצאות הבחירות המקומיות והאזוריות היו כואבות מאוד ללייבור. הן כאבו גם לשמרנים, אבל מעמדה של ראשת המפלגה קמי בדנוק נחשב לבלתי מעורער. לעומת זאת, מעמדו של ראש הממשלה קיר סטארמר כראש הלייבור מעורער מאוד. הסכינים נשלפו ואף אחד לא מנסה אפילו להסתיר את זה. אז אחרי שסיימנו לדון במשמעות של התוצאות, כאן נדבר על ההשלכות שלהן על המתרחש בתוך הלייבור.
רקע
תוצאות הבחירות האלו היו מכה קשה ללייבור. באנגליה היא איבדה קולות גם לרפורמה מימין וגם לירוקים משמאל, מה שגרם לה להפסיד מחצית מחברי המועצה והמועצות שלה, בנוסף לשני ראשי ערים נבחרים ישירות מתוך שלושה. בוויילס היא חוותה הפסד לראשונה זה מאה שנה, ועוד באופן משפיל רשמה על שמה את ה”הישג” של הפעם הראשונה בה ראשה מכהנת של ממשלה כלשהי בממלכה שמפסידה את הכיסא שלה בפרלמנט. בסקוטלנד התוצאות עוד היו נסבלות, אבל גם שם הלייבור נחלשה. בקיצור, המפלגה חטפה היטב. מוזמנים לקרוא ביתר פירוט על כך בלינקים למעלה.
העניין הוא שאף אחד לא באמת ציפה למשהו אחר, כי קיר סטארמר פופולרי כמו כינים, והמפלגה כולה נפגעת מזה. זה לא אומר בהכרח שהממשלה לא עושה שום דבר נכון, אבל היא לא משכנעת את הציבור בכך שהיא מביאה להישגים. העובדה שסטארמר לא פופולרי, גם מקשה על לשווק כל הצלחה שהיא. לכך ניתן להוסיף את פרשת מנדלסון שמטילה צל כבד על כל מה שיוצא מסטארמר, ותקבלו נטל של ממש. בגלל זה, כבר חודשים על גבי חודשים מדברים בלייבור על כך שצריך להיפטר מראש המפלגה (ובכך גם מראש הממשלה). אבל דבר כזה דורש טריגר מתאים. הסברה הייתה שתוצאות מאוד רעות ללייבור בבחירות המקומיות והאזוריות – כפי שאכן הגיעו – יהוו את הטריגר הזה. כעת, אפשר להוציא את הסכינים.
הסוס הלא נכון?
הקריאות של חברי הלייבור לסטארמר להתפטר לא איחרו לבוא. חברי פרלמנט אמרו שעליו לעשות כן כדי להימנע מהתרחיש בו ראש מפלגת הרפורמה נייג’ל פרג’ הוא ראש הממשלה. אבל זה לא מה שעורר את הסערה האמיתית: חברת הפרלמנט קת’רין ווסט הציבה שלשום (ש’) אולטימטום: או שהקבינט יזיז את סטארמר מתפקידו וישים מישהו אחר בלי צורך בבחירות פנימיות, או שהיא תנסה לאתגר אותו על ראשות המפלגה עם בחירות פנימיות.
מה הסיכויים של חברת פרלמנט מהספסלים האחוריים שרובכם כנראה לא שמעתם עליה עד לרגע זה להדיח את ראש הממשלה, לא פופולרי ככל שיהיה? ובכן, לא גבוהים. למעשה, אפילו לא בטוח שהייתה משיגה תמיכה מ-81 חברי הפרלמנט הנחוצים כדי שהשם שלה יופיע על טופס ההצבעה. אבל המטרה שלה לא הייתה להחליף את סטארמר בעצמה, אלא להיות מה שנקרא “stalking horse”. כלומר, להיות זו שתפתח את המרוץ, ואולי בכך תגרום לתותחים כבדים יותר להצטרף בעצמם. לחלופין, גם אם היא תתמודד מולו לבדה ותפסיד, גריפה של מספיק קולות יכולה להראות עד כמה סטארמר פגיע, ולהביא למאתגרים רציניים יותר בהזדמנות הבאה.
רק שלא כולם שמחים שהסוס הזה מתכוון לצאת מהאורווה. כך למשל, ג’ון מקדונל, שהיה שר האוצר בממשלת הצללים של ג’רמי קורבין ולא ניתן לחשוד בו שהוא תומך בסטארמר, צייץ שהדבר עשוי לגרום לכך ש”מישהו בצללים” ינצל את ההזדמנות להחליף את סטארמר בלי הליך דמוקרטי מספק במפלגה. חבר לייבור אחר אמר לתקשורת באנונימיות ששר הבריאות וס סטריטינג יכול לנצל את זה כדי לתקוע את הסכין בגב של סטארמר, מה שיהיה דיי אירוני בהתחשב בכך שסטריטינג משתייך לאגף הימני של הלייבור ואילו ווסט נמצאת עמוק בשמאל. בהקשר הזה צריך לזכור שסטריטינג הוא שר בממשלה ולכן תקיעת הסכין בגב חייבת להיות מדויקת, או שהוא ימצא את עצמו נזרק מהממשלה ונשאר בלי כלום. בכל מקרה, ווסט לא נסוגה והודיעה שהיא תחכה לנאום של סטארמר היום (ב’) כדי להחליט כיצד לפעול, אבל שהאצבע כבר על ההדק.
התותחים הכבדים
בינתיים אכן המהלך של ווסט עושה כמה דברים. לזכותו של סטריטינג ייאמר שהוא לא תקע את הסכין בגב, אלא עשה את זה בפנים. אתמול הטלגרף פרסם שסטריטינג אמר לסטארמר שהוא מכין את הקייס שלו להיות ראש הממשלה הבא. הוא אמר שאין לו כוונה לאתגר את סטארמר ישירות (מן הסתם, אחרת הוא היה מפוטר במקום), אבל שהוא מתכונן למקרה שהכל “יתפרק” ויהיו בחירות פנימיות. כמובן, מה שסטריטינג באמת צריך זה שסטארמר יודיע שהוא מתפטר (אם סטארמר מאותגר הוא עדיין יכול להתמודד). אחרת הוא יצטרך לבחור בין התפטרות מהממשלה בעצמו לבין התמודדות כשהוא אומר “אני חושב שצריך לנהל את הממשלה שאני חבר בה יותר טוב” (וזה בהנחה שסטארמר לא ידיח אותו).
בינתיים, מי שעשתה מהלך משלה הייתה סגנית ראש הממשלה לשעבר אנג’לה ריינר, בעצמה פייבוריטית להחליף את סטארמר, פרסמה פוסט ארוך בשני חלקים. אם לסכם, מה שהממשלה עושה לא מספיק כדי לשפר את חייהם של תושבי בריטניה, יש לשבור שמאלה ו… צריך להודות שההחלטה לחסום את ראש עיריית מנצ’סטר רבתי הפופולרי אנדי ברנהם מלהתמודד לפרלמנט הייתה שגויה, ולאפשר לו לרוץ עכשיו. הדבר מגיע לא הרבה אחרי דיווח שאנשיו של ברנהם – שהוא הפייבוריט הגדול מכולם להיות ראש הממשלה הבא, אם רק יצליח להיכנס לפרלמנט – מבטיחים מקום בבית הלורדים לחבר הפרלמנט שיפנה את הדרך כדי שברנהם יוכל לנסות להתמודד בבחירות ביניים. במילים אחרות, ברנהם לא מוותר על החלום, וייתכן שריינר עומדת מאחוריו ולא מולו כי כרגע היא צריכה לחכות שחקירה של רשות המסים בעניינה תיגמר. בכל מקרה, עושה רושם שבממשלה נחושים למנוע מברנהם לחזור לפרלמנט.
ומה עושה סטארמר?
אז הקשר להפיל את סטארמר הולך ונרקם. כיצד הוא הגיב? במקביל לאיומים, הוא פעל כדי להראות שהוא קשוב למסר של המצביעים ושהשינוי בדרך. לפני שלושה ימים (ו’), טרם ווסט פעלה, סטארמר פרסם מאמר בגארדיאן ובו כתב שמאז המשבר הפיננסי של 2008 התגובה תמיד הייתה “ניסיון נואש לחזור לסטטוס קוו. אבל הסטטוס קוו לא עובד”. הוא הבטיח שישבור את הסטטוס קוו, ויבנה מדינה שתהיה חזקה מול רודנים, חזקה בהגנה על עצמה והוגנת כלפי פנים, כשההזדמנויות ניתנות לכולם. כמו תמיד אצל סטארמר, זה מקרה קלאסי של “הניתוח הצליח, החולה מת”: סטארמר צודק לחלוטין שהסטטוס קוו לא עובד. הוא לא מבין שהוא נתפש כחלק מהסטטוס קוו הזה. הוא עצמו אמר באותו יום ממש לפעילי המפלגה שהבעיה הייתה שהממשלה לא הצליחה לשכנע שהיא עושה מספיק בתחום.
כדי להוכיח כמה הוא לא מבין, הוא עשה שלשום (ש’) שני מינויים חדשים: סגנית ראש המפלגה לשעבר הארייט הרמן ליועצת לראש הממשלה לענייני נשים וילדות, וראש הממשלה ושר האוצר לשעבר גורדון בראון לשליח מיוחד לענייני המערכת הפיננסית העולמית ותאגידים. הם אכן שני קליברים, אבל ביקורת (אחת, יש עוד) שנשמעה ברשתות החברתיות הייתה ששניהם מייצגים את העבר, לא את ההווה. למעשה, בראון היה ראש הממשלה במשבר הפיננסי, ולמרות שיש מי שמחלקים לו מחמאות על תפקודו אז, הרי שלשיטתו של סטארמר הוא ניסה לחזור לסטטוס קוו. זה לא אומר שלא ראוי להשתמש בניסיון שלהם, אבל התחושה היא שיש צורך בדם חדש.
כמובן, ייתכן שהמינויים לא נועדו לדבר לציבור כולו, אלא לפלג במפלגת הלייבור, ספציפית זה שנוטה יותר לשמאל. בראון, למשל, נחשב למי שמשמאלה של הממשלה וגם הוביל בהצלחה את הקמפיין שלבסוף הביא אותה לבטל את המגבלה על קצבאות הילדים כך שניתנה לשני הילדים הראשונים בלבד. כלומר, המינוי הזה כנראה יותר נועד לדבר לבייס ופחות לציבור כולו, בדומה לתכנית שזכתה לכינוי “בשר אדום” של בוריס ג’ונסון, אז הוא ניסה לחלץ את עצמו מהשערוריות שלו באמצעות מדיניות שדיברה לאגף הימני במפלגתו.
נאום סטארמר
אבל הצעד שהיה אמור להציל את סטארמר, וכאמור גם קת’רין ווסט חיכתה לו, היה הנאום מהבוקר (ב’) שהציג את הדרך קדימה. סטארמר העדיף להשתמש בפלטפורמה מפלגתית עם הסלוגן “בריטניה חזקה והוגנת יותר”, במקום בדוכן עם סמל הממשלה (או חמור מזה, שימוש בפלטפורמה הממשלתית עם סלוגן מפלגתי שהיה בעבר). הדבר סימל, שוב, שסטארמר מדבר לא כראש ממשלה שמעדכן את הציבור בדבר מה חשוב, אלא כראש מפלגה שרוצה להפגין שינוי כיוון כראש מפלגת הלייבור, ובמידה רבה מדבר בראש ובראשונה למפלגה.
והתוכן? סטארמר פתח בניתוח שבפוליטיקה לא מספיק רק לבצע, צריך גם לדעת למכור את זה ו”לספר סיפור”, וזה מה שבלייבור צריכים ללמוד לעשות. לדבריו, מה שחשוב במיוחד זה לתת לציבור תקווה, ותחושה שהיציאה מהסטטוס קוו שלא עובד נמצאת בדרך. הוא הבטיח שבנאום המלך מחרתיים (ד’) יהיו שלל בשורות בתחום, אבל כבר פתח במספר בשורות: הרחבת היכולת של הממשלה להלאים את תעשיית הפלדה, בהמשך למה שנעשה לפני שנה; הידוק היחסים עם האיחוד האירופי בטענה שהברקזיט נכשל; תכנית להכשרת צעירים; והרחבת תכנית להשקעה בקהילות המקומיות. הוא סיים בכך שהוא רוצה לבנות בריטניה טובה יותר, שלא נופלת למי שנהנים מהפילוג כמו הרפורמה או הירוקים (והוסיף שכחלק מזה הממשלה לא תאשר לפעילי ימין קיצוני מחוץ לבריטניה להצטרף לעוד מצעד “אחדו את הממלכה” שיתקיים ביוזמת טומי רובינסון בלונדון בסופ”ש הקרוב), אלא בריטניה מאוחדת, חזקה, הוגנת וגאה.
ניתוח
כפי שרבים אמרו ברשתות: זה הכל? זה אמור לשכנע את כל המתנגדים לו במפלגה לתת לו עוד זמן? בין הבשורות שהוא נתן אין שום חידוש אמיתי או הפתעה, וכולן מרחיבות מדיניות קיימת, או במילותיו של פרשן הטלגרף בן ריילי-סמית’: “אני אעשה את כל מה שבכל מקרה עשיתי אבל ביותר תשוקה”. המדינה הבריטית מעורבת מאוד גם כך בניהול תעשיית הפלדה; ההתקרבות לאיחוד האירופי מתקיימת כבר זמן רב אך מוגבלת בגלל הקווים האדומים ממצע הלייבור; ושתי התכניות האחרות כבר קיימות ופשוט יורחבו. או במילים אחרות, שינוי כיוון אין פה. יציאה מהסטטוס קוו היא מה שקלמנט אטלי ומרגרט ת’אצ’ר עשו (כל אחד לכיוון אחר). אפשר לאהוב את התוצאה או לא (ואתם כנראה לא מחבבים אחד מהם), אבל קשה להכחיש שבריטניה שקדמה להם ובריטניה שהייתה שם אחרי לא הייתה אותה בריטניה. סטארמר לא הציע משהו שמתקרב לדבר כזה.
ניכר שסטארמר ניסה לפנות לשני הקצוות במפלגה: לפרוגרסיבים והגלובליסטים, שהתנגדו לברקזיט, הוא מציע להביא את בריטניה “ללבה של אירופה”. למעמד הפועלים, שחלקים גדולים ממנו הצביעו בעד ברקזיט, הוא מציע את הלאמת תעשיית הפלדה ככל הנראה כצעד שנועד למי שעובדים במפעלים. והחשיבות היא שזה לחברי המפלגה ולמצביעיה, ופחות לציבור הכללי. הוא לא מחפש לרצות את מי שרוצה להצביע לקמי בדנוק, הוא רוצה להחזיר את מי שהצביעו לייבור כל חייהם ועברו לרפורמה או לירוקים. זה, בתקווה, יאפשר לחברי הפרלמנט מכל האגפים למכור משהו למצביעים במחוזות הבחירה שלהם.
המטרה לא הושגה
נראה שהנאום הזה לא השיג את המטרה של הרגעת הרוחות במפלגה. קת’רין ווסט אמרה שהיא אוספת תמיכה כדי להביא לבחירות לראשות המפלגה בספטמבר. כלומר, היא לא תתמודד בעצמה, והדבר יכול לתת מרחב נשימה לריינר וברנהם להיכנס למרוץ (ריינר, אגב, הזהירה שבסוף מה שמשנה זה המעשים ולא המילים). אחרי הנאום נוספו עוד חברי פרלמנט מהמפלגה שקראו לראש הממשלה להתפטר, ונכון לכתיבת שורות אלה מספרם כבר עומד על 41 מתוך 402 (לא כולל סטארמר עצמו). גם בשאלות העיתונאים שלאחר הנאום הנושא של למה הוא צריך להישאר בתפקיד עלתה שוב ושוב. סטארמר הסביר שהוא לא רוצה לחזור על מה שעשו השמרנים, שזה להתיז ראשים בזה אחר זה, שכן זה רק הזיק למדינה.
הטיעון הזה נכון חלקית. אמת, אם הבעיה היחידה היא חוסר פופולריות הרי ששינוי הראש בעיקר עושה נזק. אבל האם העובדה שת’רזה מיי גררה את בריטניה לעוד הארכה ועוד הארכה של תקופת השהות באיחוד האירופי לא הייתה עושה נזק גדול יותר משל הדחתה? האם השארת בוריס ג’ונסון לאחר שהפר נורמות חוקתיות – שמהוות אבן יסוד בשיטה הבריטית – לא הייתה עושה יותר נזק מהדחתו? האם השארת ליז טראס בתפקיד אחרי מה שעשה לא היה גורם ליותר נזק? רוצה לומר, הבעיה לא הייתה בזה שהשמרנים החליפו ראשים, אלא בזה שהם שמו בזה אחרי זה אנשים שהתנהלותם יצרה יותר נזק מאשר החלפתם, ובכך הכריחו להמשיך להחליף אותם. סטארמר אם כן צריך לשכנע שהבעיה אצלו לא מהותית אלא חוסר פופולריות שניתן לתקן.
גם מחוץ ללייבור הגיבו לנאום. ראשת האופוזיציה קמי בדנוק, שהביעה נדיבות מפתיעה כלפי סטארמר האדם, כתבה שבסוף הבעיה אינה במי שעומד בראש, אלא בזה שהלייבור הולכת בכיוון הלא נכון. היא סיפרה שהיא הציעה נאום מלך אלטרנטיבי, ושהלייבור מוזמנת להשתמש בו. זה כמובן גימיק, כי הרי אם הלייבור הייתה רוצה להיות שמרנית, היא הייתה רצה כמפלגה השמרנית. ראש הליברל-דמוקרטים אד דייווי ביקר את סטארמר שהוא לא רציני לגבי החזרה לחיקה של אירופה.
האם סטארמר יתפטר?
סטארמר נחוש שלא, ולדבריו הוא מעוניין להיות ראש הממשלה עד 2034 לפחות, קרי עשור. צריך להגיד שאם הייתם שומעים את אותו הדבר ממרגרט ת’אצ’ר לפני מלחמת פוקלנד זה גם היה נשמע לכם מגוחך, אבל המצב של סטארמר חמור יותר. כמו כן, כולנו זוכרים מה קרה רגע אחרי שליז טראס אמרה בבית הנבחרים “I’m a fighter, not a quitter”. להגיד דברים זה יפה, אבל לפני שסטארמר מבטיח שהוא יוביל את הלייבור בבחירות הכלליות של 2029, שישים לעצמו יעד להיות מי שעושה את זה בבחירות המקומיות של 2027. זה תרחיש שאולי לא בלתי אפשרי, אבל לא נראה כמו התרחיש הכי סביר. בכל מקרה, הדחה כנראה לא תהיה ממש היום או מחר, ולו כדי למנוע מבוכה מהמלך תהיה כרוכה בנשיאת נאום על צעדי הממשלה לשנה הקרובה כשראש הממשלה מועמד רשמי להדחה. כמו כן, מאחורי הקלעים ההמתנה של סטריטינג עולה לו בתמיכה, שכן זה נראה כמו חוסר מנהיגות.
אבל האמת היא שהשאלה אם יחליפו או לא יחליפו את סטארמר היא לא השאלה הכי מהותית. השאלה היא האם סטארמר עצמו, או ההחלפה שלו, יביאו לתחושה שמשהו זז. מה שאפשר לג’ון מייג’ור לנצח בבחירות 1992 לא היה ההזזה של מרגרט ת’אצ’ר ב-1990, אלא הביטול של מס הגולגולת השנוא שבא בעקבותיה. בוריס ג’ונסון ניצח בבחירות 2019 גם בגלל ענייני האישיות שלו ושל יריבו ג’רמי קורבין, אבל גם בגלל שכשהחליף את מיי הוא הביא את התחושה (גם אם הלא מוצדקת) שהוא ישים את סאגת הברקזיט מאחורי בריטניה. לעומת זאת, למרות שהיה ראש ממשלה טוב ממנה עשרת מונים, רישי סונאק לא הצליח לתקן את הנזקים האלקטורליים של טראס, בגלל שהוא לא הצליח ליצור את התחושה שהוא שובר ממה שנראה כיותר מעשור של פארסות שמרניות. ולכן, השאלה היא לא מי יהיה ראש הממשלה, אלא האם באמת תהיה שבירה מהסטטוס קוו, והאם יצליחו לשווק את זה.