תוצאות בחירות הביניים בגורטון ודנטון כאן והמנצחת בפער משמעותי היא האנה ספנסר מהמפלגה הירוקה (בתמונה עם ראש המפלגה זאק פולנסקי). מדובר בניצחון הראשון אי-פעם של המפלגה בבחירות ביניים, וכעת היא תוכל למצב את עצמה כמפלגה שלא צריך להסס להצביע לה. הלייבור מבחינתה סבלה תבוסה משפילה, ושוב ראשו של קיר סטארמר נמצא בסכנה. נייג’ל פרג’ התאכזב מכך שהגיע רק למקום השני, והשתמש בדיווחים על רמאויות בקלפיות כדי להתנער מההפסד, למרות שהמועמד שהריץ במחוז היה בחירה מוזרה משהו. בחירות הביניים האלו לא ישנו הרבה בשטח, אבל הן מעידות על מה שקורה בו: יש בבריטניה יותר ממפלגה אחת שמשמשת ככלי מחאה נגד הממסד | צילום: מתוך חשבון הטוויטר של זאק פולנסקי
עם כל הכבוד למומנטום בסקרים, צריך להוכיח שהוא שווה גם בקלפי. אתמול (ה’) התקיימו בחירות הביניים בגורטון ודנטון כששתי מפלגות – הרפורמה והירוקים – ניסו להוכיח שהמומנטום הזה אכן איתן. הלייבור מצדה ניסתה להוכיח שהיא מסוגלת לשמור על המושב שלה. זה הוביל למה שנראה כמו מרוץ צמוד למדי. בסופו של דבר, האנה ספנסר הירוקה ניצחה בפער משמעותי ונתנה בוסט למפלגה כולה.
התוצאות
כמובן, נתחיל עם התוצאות:
מפלגה | מספר קולות | אחוזים |
המפלגה הירוקה | 14,980 | 40.6 |
מפלגת הרפורמה | 10,578 | 28.7 |
מפלגת הלייבור | 9,364 | 25.4 |
המפלגה השמרנית | 706 | 1.9 |
המפלגה הליברל-דמוקרטית | 653 | 1.8 |
| מפלגות אחרות (6 מועמדים) | 533 | 1.6 |
כפי שניתן לראות, האנה ספנסר מהירוקים ניצחה, כשהיא משאירה אבק למקום השני ממפלגת הרפורמה.
Introducing Hannah Spencer MP 💚 pic.twitter.com/sbTxXcEh8O
— The Green Party (@TheGreenParty) February 27, 2026
עוד שווה לציין (ותודה לידיד הבלוג שחר רז ששם לב) זה שאחוז ההצבעה לא היה שונה מאוד לעומת הבחירות הכלליות: 47.6% כעת לעומת 48% ב-2024. זה אמנם בשני המקרים לא המון, אבל כן מרמז שבחירות הביניים הצליחו ליצור מספיק עניין. את זה ניתן לזקוף ככל הנראה לזכות מה שנראה כמו מרוץ משולש צמוד שבו לא ניתן לדעת מי ינצח, מה שאפשר ליצור לא רק עניין אלא גם תחושת דחיפות ולהניע גם מצביעים אסטרטגיים.
הבעיה בקלפיות
לפני שניגש לניתוח של התוצאות, ראוי להצביע על תופעה שדווחה בבחירות ביניים אלו: “הצבעת משפחה”. הכוונה היא למקרים של תיאום הצבעה בין שני אנשים, לרוב באמצעות כניסת שניים מהם יחד לקלפי (ולא פעם כשהגבר בודק איך אשתו מצביעה). לפי הגוף שדיווח על התופעה, מתנדבי הדמוקרטיה (Democracy Volunteers), התופעה נצפתה ב-68% מהקלפיות והשפיעו על 12% מהבוחרים. לו התוצאות היו צמודות יותר היה אפשר להניח כמעט בוודאות שיהיו עתירות נגד התוצאות, אבל ייתכן שפער כזה הוריד את הסיכוי לערעורים. בכל מקרה, חשוב לציין שלפי מועצת העיר מנצ’סטר, שהייתה אחראית על ניהול בחירות הביניים בשטחה, מתנדבי הדמוקרטיה לא פנו אליה בזמן אמת (מה שהארגון מכחיש). ראש המפלגה הירוקה זאק פולנסקי אמר שאם הדבר נחוץ יש לחקור את העניין, אבל נשען על הכחשת העירייה שמשהו קרה.
המנצחת הגדולה: האנה ספנסר הירוקה
בואו ננתח את התוצאות. אני לא יודע מה באמת היקף הצבעת המשפחה בבחירות האלו, אז נכון לעכשיו ננתח את התוצאות כאילו לא נפל בהן פגם. אלו בחירות הביניים הראשונות בהיסטוריה בהן הירוקים מצליחים לנצח, ולא סתם לנצח: אם בבחירות הביניים שהתקיימו בשנה שעברה ברנקורן והלסבי מפלגת הרפורמה ניצחה בפער של שישה קולות בלבד, כעת הפער היה משמעותי. האנה ספנסר ניצחה בהפרש של 4,402 קולות, שזה לא כמו הפער שהשיג קודמה אנדרו גווין ב-2024 (שהיה חמש-ספרתי), אבל הוא משמעותי. הוא נותן לירוקים את התווית של מפלגה שלא גונבת קולות מהלייבור ומפריעה לה לנצח את הרפורמה, אלא של מפלגה לגיטימית שיכולה לנצח בלי קשר לקושי של מפלגת השלטון לשמור על הבוחרים שלה אצלה. כפי שהוסבר לקראת בחירות הביניים, זה יכול לתת למצביעי לייבור מתלבטים את הביטחון שנדרש להם כדי ללכת ולהצביע לירוקים. לא סתם פולנסקי אמר שהדבר מראה שעכשיו אין שום מקום שאין לירוקים טעם להתמודד בו.
בנאום הניצחון שלה, האנה ספנסר טענה שהוא הושג פשוט כי הירוקים הקשיבו לתושבים שמרגישים ש”חיים נחמדים” הם כבר לא משהו שהם יכולים להרשות לעצמם. היא הבטיחה להיות שם עבור “ידידיה המוסלמים” (שהקמפיין שלה כלל פניות ישירות אליה) – שמהווים כ-30% מתושבי גורטון ודנטון – וגם עבור המעמדות העובדים הלבנים, שהם רובה של דנטון וקהל יעד של מפלגת הרפורמה. דיי ברור למה המוסלמים הלכו להצביע לירוקים – הם נטשו את הלייבור בעקבות המלחמה בעזה – אבל הרצון להיות שם גם עבור הקבוצה השנייה שהוזכרה מהווה למעשה יומרה לכנס מחדש את הקואליציה המתפוררת שהיוותה את בסיס המצביעים של הלייבור במשך שנים רבות.
המפסיד הגדול: קיר סטארמר
אין דרך נעימה להגיד את זה: הבחירות האלו שרפו ללייבור מכל בחינה אפשרית. ראשית, זה אחד המושבים היותר בטוחים של המפלגה. שנית, מבחינת גודל רוב של הלייבור במחוז בחירה שמתהפך בבחירות ביניים, מחוז הבחירה גורטון ודנטון נכנס לעשירייה הראשונה בהיסטוריה. שלישית, התמיכה במפלגה נחתכה בחצי. ולמרות שבמקרים כאלו הממשלה נוהגת לומר שיש יותר נטייה להצביע נגד הממשלה בבחירות ביניים – מה שנכון לאור ההבנה שההרכב הפרלמנטרי בקושי יושפע – זה לא קרה באופן הזה לממשלות לייבור אחרות עם רוב כזה (1997 ו-2001). מצד שני, חשוב לזכור שסטארמר נבחר עם רוב גדול אך תמיכה ציבורית פריכה משהו, מה שמראה שרצוי בכל זאת להסתכל גם על הקול הפופולרי ולא רק על מספר המושבים.
קורה לפעמים למפלגת מיינסטרים שהיא מדממת קולות למפלגה אחרת. לדוגמה, בבחירות 1983 הלייבור הפסידה הרבה מצביעים לטובת הברית בין המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (SDP, שהוקמה על-ידי פורשי לייבור) והליברלים. אבל אז זה קרה בעיקר לכיוון אחד, בעוד הסקרים מראים שכעת הלייבור סובלת מדימום לשני כיוונים: הרפורמה והירוקים. בחירות הביניים ברנקורן והלסבי הוכיחו את הבריחה לראשונים, וגורטון ודנטון לאחרונים. איך הלייבור יכולה לנווט את עצמה, כשאם היא הולכת ימינה היא תפסיד לירוקים ואם שמאלה אז לרפורמה? בעיקר לאור מה שהזכרתי קודם, שמצביעים נוספים עשויים לנדוד לירוקים בגלל הניצחון הזה.
ומה זה אומר בשביל סטארמר? זה לא סוד שגם ככה הנהגתו נמצאת בסימן שאלה. למרות שמבחינה פוליטית עבורו זה היה הצעד הנכון, האשימו אותו שבגלל החסימה של ראש עיריית מנצ’סטר רבתי אנדי ברנהם מהתמודדות מטעם המפלגה הגענו לתוצאה הנוכחית. כמו כן, יהיו לחצים על הממשלה לשנות כיוון: סגנית ראש המפלגה לשעבר אנג’לה ריינר צייצה שהתוצאה צריכה להיות “קריאת השכמה” לממשלה ושעליה להיות נועזת יותר, לכיוון שמאל. חברי פרלמנט אחרים מהלייבור אמרו במפורש שעליו להתפטר. אליהם הצטרפה גם ראשת האופוזיציה קמי בדנוק, שטענה שההפסד משמעו שעדיף לסטארמר להתפטר. קצת נועז מצדה, בהתחשב בכך שהשמרנים רשמו את התוצאה הגרועה ביותר שלהם אי-פעם בבחירות ביניים.
המפסידים הקטנים: נייג’ל פרג’ ומאט גודווין
מי שלא קיבלו יפה את התוצאות היו אנשי מפלגת הרפורמה: ראש המפלגה נייג’ל פרג’ והמועמד מטעמה מאט גודווין. פרג’ גרס שהבחירות האלו היו “ניצחון להצבעה כיתתית ולרמאות”. זה אחרי שטרם היוודע התוצאות אבל אחרי הדיווח על הצבעת המשפחה, הוא צייץ שהדבר מעלה שאלות לגבי תקינות הליך ההצבעה באזורים עם ריכוז מוסלמים גבוה, למרות שההודעה של מתנדבי הדמוקרטיה לא רמזה בשום מקום שדווקא שם התופעה הזו נראתה. פרג’ המשיך וקישר בין המומנטום של השמאל היותר רדיקלי בגורטון ודנטון להשחתת הפסל של צ’רצ’יל בלונדון באותו לילה. אבל, הוא גם הראה אופטימיות וטען שביצועי מפלגתו היו לא רעים בכלל, והבטיח שבבחירות המקומיות במאי מפלגתו תגיע להישגים. גודווין אמר דברים ברוח דומה, והאשים את הירוקים בהישענות על “קואליציה של אסלאמיסטים ופרוגרסיבים woke”.

צריך להגיד: ההפסד של הרפורמה לא מאוד נורא. ההפרש מראה שהיא הייתה צריכה לסחוט עוד כמחצית ממצביעי הלייבור כדי לנצח, מה שלא ריאלי. כמו כן, היא עדיין העלתה את שיעור התמיכה בה לעומת 2024. אבל היא גם עשתה שגיאות בדרך: גודווין נמצא בימין המפלגה, ברזומה שלו אמירות חריפות על הגירה ומה זה אומר להיות בריטי (במחוז בחירה עם שיעור גבוה מאוד של מיעוטים אתניים, כן?) וגם כמה האשמות חמורות נגדו. תוסיפו לזה את העובדה שבניגוד לספנסר הוא לא תושב האזור, ותקבלו את אחת הבחירות התמוהות ביותר למועמד בבחירות ביניים. הדבר יכול לרמז שפרג’ כל-כך בטוח בעצמו שהוא עושה בחירות יהירות משהו, ואם זה יימשך כך הוא עשוי להמשיך לשלם על זה מחיר.
בכל מקרה, הדבר מלמד שפרג’ כבר לא משחק במגרש ריק שבו הלייבור והמפלגה השמרנית מסתבכות בקשירת השרוכים של עצמן. זאק פולנסקי עלה כעת למגרש. כעת, מי שרוצים להצביע נגד הממסד יכולים להכריע בין אופציה שמאלית לאופציה ימנית, וזה לא משחק לטובת פרג’. אבל, כמו שהוא אמר, רצוי לחכות לבחירות במאי ולראות מה יקרה.
לסיכום
רצוי לזכור שבסוף מדובר רק בבחירות ביניים. הן מהוות אינדיקציה לא רעה, אבל הן משנות מעט מאוד. הלייבור תישאר מפלגת השלטון עם רוב עצום, וכנראה שמאתגריו של סטארמר יחכו לבחירות במאי כדי להפילו. אבל הדבר כן מלמד אותנו שהסקרים לא משקרים לגבי המפלגה הירוקה, שנמצאת בעלייה, והרפורמה נהנית גם היא ממומנטום אבל כזה שדועך מעט. מפלגת הלייבור, מצדה, צריכה עכשיו לראות איך היא תתמודד עם עלייה נוספת בפוטנציה של תמיכה בירוקים, ולהחליט איך היא רוצה לנווט את עצמה בין שני המטאורים.

שתי שאלות:
איפה הליברל-דמוקרטים בכל הסיפור הזה? הם הרי המפלגה השלישית בגודלה בפרלמנט, ובבחירות הכלליות הם זכו להצלחה מרשימה. למה פתאום אף אחד לא מדבר עליהם? ומה הציפייה לגביהם בבחירות במאי?
וגם: אם אחרי מאי באמת יתחיל מהלך רשמי להדחת סטארמר בלייבור, להבנתי המוביל כרגע להחלפה הוא וס סטריטינג. האם אנג’לה ריינר יכולה גם היא להתמודד? הרי היא פרשה/ הופרשה בגלל דברים שעשתה ונתפסו כעבירות על החוק. הבוחרים כנראה סולחים לה על זה, אבל האם אין לה בעיה פרוצדורלית להתמודד?
1. הם לא ממש היו רלוונטיים בשתי בחירות הביניים שהיו מאז שנבחר הפרלמנט, ובאופן כללי הם לא מושכים תשומת לב כמו כוחות עולים חדשים נוסח הרפורמה והירוקים. זה קצת מעגלי, כי כוח עולה למפלגות כאלו מגביר את העיסוק בהן בתקשורת וזה מוסיף לכוחן. אבל הליברל-דמוקרטים הצליחו יפה בבחירות המקומיות של השנה שעברה, וסביר להניח שגם בבחירות המקומיות באנגליה הם יצליחו יפה (כמו בדרך כלל). בבחירות לפרלמנטים של ויילס וסקוטלנד הסקרים חיוזים להם להיות מפלגה קטנה, מה שנובע בין השאר משיטת הבחירות שפחות מאפשרת ליצור עיוות של הקול הפופולרי כמו שהמפלגה עשתה בבחירות הכלליות.
2. כרגע מדובר בהפרה של הקוד המיניסטריאלי ואין משהו שמונע מריינר להתמודד בגלל זה שוב. אם החקירה של רשות המסים תוביל להליך פלילי אז יכול להיות שזה יפגע ביכולת שלה להיות חברת פרלמנט ואז זה סיפור אחר.