המשת”פ האפגני

כמעט ארבע שנים עברו מאז יציאת המערב מאפגניסטן, אבל נראה שהזיכרון ממשיך לרדוף את בריטניה. השבוע התברר שלפני שלוש שנים רשלנות במשרד ההגנה הבריטי (בתמונה) הביאה לדליפה של רשימה ארוכה של אפגנים ששיתפו פעולה עם הממשלה הבריטית מול הטליבאן (וגם שמות של סוכנים חשאיים בריטים), מה ששם את חייהם בסכנה לאור השתלטות ארגון הטרור על המדינה. במשך שנים העניין הוסתר מהציבור באמצעות צו איסור פרסום חריג בהיקפו, וכעת בית המשפט סירב להמשיך להאריכו באופן גורף. הממשלה הכינה מסלול מיוחד שיאפשר למי שנכנסו לסיכון בגלל הופעתם ברשימה לקבל מקלט בבריטניה, וכעת מתברר שרבים מהם כלל לא זכאים למקלט כלשהו. ואחרי כל זה, ההשלכות לא ברורות לחלוטין בגלל חלקים בצו איסור הפרסום שעדיין בתוקף | צילום: הרלנד קוורינגטון, משרד ההגנה הבריטי

היגיון בסיסי הוא שאם רוצים שיתופי פעולה של גורמים שונים, צריך שהם לא ירגישו שהם נדפקים משיתוף הפעולה הזה. אז מה קורה כשמתברר שבריטניה שמה את חייהם של אלפי משתפי פעולה אפגנים בסכנה בגלל שליחת רשימה שלהם מחוץ למערכת המוצפנת? קודם כל מחביאים, אחר-כך עושים מסלול מיוחד עבורם ואז, איכשהו, מצליחים להפקיר אותם שוב.

קצת רקע

כידוע, בקיץ 2021 ארצות הברית יצאה מאפגניסטן אחרי שהות של כעשרים שנה שם. למרות שהיא אימנה את הצבא האפגני, הדבר לא החזיק מים, ומרגע שהכוחות המערביים עזבו את המקום, צבא אפגניסטן קרס אל מול כוחות הטליבאן שהשתלטו על המדינה דיי בקלות. גם לבריטים היו שם כוחות טרם הנסיגה, וכחלק משהותם שם היו גם משתפי פעולה אפגנים שסייעו להם בפעולות נגד הטליבאן. מרגע שהמדינה האפגנית קרסה אל מול ארגון הטרור, היה ברור שחייהם של אותם משת”פים, כמו גם של משפחותיהם, נמצאים בסכנה. בהתאם, ראש הממשלה דאז בוריס ג’ונסון אמר שבריטניה מחויבת להוציא משם את כל מי שסייע לבריטניה (בנוסף לפליטים אפגנים מהשורה).

בהתאם, ולמעשה עוד לפני הנסיגה עצמה, כבר הושקה תכנית שמטרתה קליטת אותם אפגנים שסייעו לכוחות הבריטיים ואת בני משפחותיהם, שנסגרה רק בתחילת יולי 2025. בכך, אפגניסטן הפכה לאחת מהמדינות היחידות מהן יש מסלול מוסדר לבקש מקלט בבריטניה (לצד אוקראינה והונג קונג). התכנית כללה את אלו שבגלל העסקתם על-ידי ממשלת בריטניה נמצאו בסיכון גבוה והיה צריך להוציאם באופן מידי מאפגניסטן; אלו שפשוט זכאים מעצם העסקתם על-ידי הממשלה הבריטית או שחתמו על חוזה של אספקת שירותי חיוניים לכוחות הבריטיים באזור (למשל, תרגום), אבל שפחות דחוף לחלץ; מקרים מיוחדים; ואלו שלא זכאים. תכנית נוספת נועדה למי שסייעו לבריטניה להפיץ ערכים מערביים באפגניסטן, וכעת היו עלולים למצוא עצמם בסכנה תחת הטליבאן. במסגר התכניות, כ-36 אלף אפגנים מצאו מקום מפלט בבריטניה.

ומה קרה עכשיו?

מוקדם יותר השבוע (ג’) הוסר חלקית צו איסור פרסום, לאחר ששופט הגיע למסקנה שכבר אין בו צורך. ועל מה הצו הגן? ובכן, מתברר שבפברואר 2022 רשימה של לא פחות מ-19 אלף אפגנים שביקשו מקלט בבריטניה במסגרת התכניות הנ”ל דלפה ממשרד ההגנה. ההדלפה לא הייתה מכוונת, ונבעה משימוש באימייל לא ארגוני לצורך העברת הרשימה. הממשלה גילתה את זה רק לאחר שנה וחצי, באוגוסט 2023, לאחר שחלק מהפרטים פורסמו בפייסבוק. הממשלה מיהרה להוציא צו איסור פרסום (שאסר אפילו לדווח על קיומו של צו איסור פרסום), מחשש שהדבר יעמיד בסכנה כ-100 אלף איש: הנחת המוצא הייתה שהטליבאן לא בהכרח עלה על קיומה של ההדלפה, והדבר האחרון שצריך לעשות זה לספר לו.

באפריל 2024 הממשלה השיקה תכנית חדשה עבור מי שנמצאים ברשימה ולא בהכרח זכאים להגיע דרך התכניות הרגילות, על-מנת לאפשר להם ולמשפחותיהם חילוץ מהיר. במסגרתה הגיעו לממלכה באופן סודי כ-4,500 איש: 900 איש שהגישו בקשה ו-3,600 בני משפחה. בסופו של יום, אמורים להגיע כ-6,900 איש במסגרת התכנית. יצוין שזה רק חלק מאלו שהיו אמורים להגיע – כ-24 אלף – ולו התכנית היה יוצאת לפועל בשלמותה היא הייתה עולה כ-7 מיליארד ליש”ט (במקום כחצי מיליארד כעת).

רגע, לא סיימנו. אתמול (ה’) הוסרו עוד חלקים מצו איסור הפרסום, מה שאפשר לספר שבהדלפה לא נכללו רק פרטים של אפגנים שחששו לחייהם, אלא גם בריטים, ולא סתם בריטים: סוכני סוכנות הביון MI6, שירות האוויר המיוחד (SAS) והכוחות המיוחדים. הסיבה לכך הייתה שהם ערבו לחלק מהאפגנים ברשימה. הרבה מעבר לכך לא ניתן לספר, שכן עדיין יש צו איסור פרסום לגבי עניינים רבים בפרשה, ביניהם גם מה הערכת הסיכונים של משרד ההגנה או אם מישהו מהחיילים האפגנים שנרצחו היה ברשימה שהודלפה. ועדיין, לא צריך המון פרטים כדי להבין שעצם הסיכון שרשימה של סוכנים חשאיים וחיילים בכוחות מיוחדים נפלה לידי ארגון טרור כמו הטליבאן.

במערכת הפוליטית

רבים לקחו אחריות. שר ההגנה ג’ון הילי, שדיווח לפרלמנט על הפרטים שהיה אפשר לחשוף, הציע “התנצלות כנה” בשם הממשלה, אפילו שרוב רובו של הפיאסקו לא קרה במשמרת שלה. באותו דיון, גם שר ההגנה בממשלת הצללים השמרנית, ג’יימס קרטלידג’, התנצל בשם הממשלות הקודמות. כך עשתה גם ראשת המפלגה השמרנית קמי בדנוק. יפה, כולם לוקחים אחריות.

אבל זה לא אומר שלא היו משחקים פוליטיים בכלל. כך למשל, הלייבור שמחה לשתף סרטון בו נראה ראש הממשלה הקודם רישי סונאק מזהיר שמבקשי מקלט מגיעים לבריטניה ממדינות כמו איראן ואפגניסטן, ולאחריו דיווח חדשותי על כך שאותה ממשלה ממש שיכנה באופן סודי אלפי אפגנים בבריטניה. לכך נוספה הכותרת “לשמרנים יש שאלות קשות לענות עליהן”. ראש הממשלה קיר סטארמר פתח את הצהרתו בשאלות לראש הממשלה על כך שהפרטים שנחשפו מראים את ה”כשלים” שממשלתו ירשה מהממשלה הקודמת. האמת, קשה להאשים אותם שהם חוגגים על העניין: עד שיש כישלון שרשום כולו על שם השמרנים, מבלי שהלייבור צריכה לקחת על עצמה אחריות לשום דבר, למה לבזבז? כלומר, בערך: לפי כתבת הטיימס לריסה בראון, גם הממשלה הנוכחית נלחמה בבית המשפט לשמור על צו איסור הפרסום, כדי שיפקע כמה שיותר קרוב לפגרת הקיץ.

היו גם ביקורות על עצם קיומו של צו איסור פרסום כה דרקוני (שכונה “סופר צו איסור פרסום”; יש לציין ששר ההגנה בזמן אמת בן ולס טוען שהוא ביקש צו רגיל). ג’ון הילי אמר שהוא היה מאוד מוטרד מהיקף מה שהוא הגדיר כ”טיוח”. ג’וני מרסר, שר לענייני וטרנים בממשלה הקודמת, כתב טור לטלגרף בו סיפר שכמי שלקח חלק בניהול של המשבר הזה הוא לא הבין למה היא צריך צו כה דרקוני. לפי לריסה בראון, היא ועיתונאים אחרים, משנודע להם על העניין, נלחמו בבית המשפט כדי לאפשר להוציא את האמת לציבור.

טיב התכנית

בטורו, ג’וני מרסר הוסיף ביקורת על התנהלות משרד ההגנה, בטענה שזו הובילה לכך שרבים שאין להם שום קשר לבריטניה קיבלו בה מקלט על חשבון אנשי צבא אפגנים שעודם נמצאים באזורי סכנה. הילי אישר שאכן כך, מה שלדבריו גרם לו לסגור את המסלול המיוחד למי שנמצאים ברשימה. זו גם מסקנה אליה הגיעו בטלגרף: לפי מקורות ביטחוניים, רק אחד מכל 16 איש ברשימה (6.25%) באמת היה זקוק למקלט.

בשל כך, כבר בזמן אמת היו שרים שחששו שהדבר יהווה פתח כניסה לעבריינים וסוכני טליבאן. בהתאם, שרת הפנים בזמן פרוץ המשבר סואלה ברוורמן טענה בפני ציבור השבוע שהיא ניסתה להילחם באותה “בגידה” של הממשלה בארצה (רק שכחה שבבריטניה יש אחריות משותפת ושהיא נושאת באחריות גם למדיניות ממשלה שהיא לא אוהבת). לפי הסבר של בן ולס, המטרה בתכנית החירום הייתה לסייע במהירות למי שבאמת היו בסיכון גבוה בגלל הרשימה, ולא לכל אחד, ושזו הסיבה שרוב האנשים ברשימה לא קיבלו אפשרות להיכנס גם דרך המסלול המיוחד.

מנגד, איש צבא אפגני ששיתף פעולה עם הצבא הבריטי ונשאר באפגניסטן וששמו הופיע ברשימה סיפר לסקיי ניוז שהוא מרגיש “נבגד” ומופקר, ושהוא חושש לגורל משפחתו. הילי אמנם הגיע למסקנה שאין סיכון רב למי שנשארו תחת שלטון הטליבאן, אך לעומת זאת יש מי שטוענים שהארגון מחפש באופן פעיל את אותם משתפי פעולה כדי להעניש אותם. לכן, ייתכן מאוד שאותו אדם הופקר פעמיים. לריסה בראון, שסיקרה רבות את נושא האפגנים משתפי הפעולה, טענה שהממשלה הבריטית “הימרה” על חייהם של אותם אפגנים, ושהמסקנה של משרד ההגנה לפיה הסכנה עבורם פחתה הגיעה אחרי הרבה זמן שבריטניה התרשלה בתפקידה.

לסיכום

שני עניינים עולים פה: ראשית, כמה רחוק יכול צו איסור פרסום ללכת? מדובר בצו שלא רק אסר על התקשורת לדווח על העניין, אלא גם על חברי הפרלמנט להכיר את הנושא ולתחקר ולו בוועדות חשאיות כפי שקורה בוועדת החוץ והביטחון הישראלית. ומילא זה, כי מן הסתם יש דברים סודיים שאסור להוציא החוצה: מדובר בעניין שנמשך שנתיים, מה שגורם לכל העניין להיראות כאילו הממשלה ניסתה לכסת”ח את עצמה על כך שהיא לא ממש שלטה במצב כל הזמן הזה.

שנית, כמה הממשלה יודעת לאזן בין שני האינטרסים שלה: האחד הוא הביטחוני – אם משתפי פעולה יופקרו על-ידי בריטניה, לא יהיו לבריטניה משתפי פעולה. ככה פשוט והיטיב להסביר זאת בן ולס. השני הוא הפנימי – לא להכניס פנימה אנשים שיהיו לנטל על החברה, כמו פושעים או סתם מי שלא זכאים למקלט. ההגינות הבסיסית היא שמי שסייעו לבריטניה יקבלו סיוע ולא יופקרו, אבל מן הסתם יהיו טרמפיסטים שינסו להשתמש בעובדה שמארצם יש מסלול פליטות מוסדר כדי לצאת מהמזרח התיכון. כדי לא להפקיר את הקבוצה הראשונה, יהיה צורך שמדיי פעם יהיו טעויות שייתנו לבודדים מהקבוצה השנייה להיכנס. אבל ממש לא בטוח שהממשלה הצליחה להגיע למאזן ראוי.

וזאת כמובן לפני שמדברים על העובדה ששירות המדינה הבריטי התרשל בתפקידו בצורה מחפירה, ששמה חיי אפגנים ובריטים בסכנה, וייתכן מאוד שתפגע ברצון של גורמים שונים לשתף עמה פעולה בעתיד. יש הרבה נזק לתקן.