פוסט אורח: ראש הממשלה קיר סטארמר הציג תכנית שאפתנית ומרחיקת לכת לצמצום ההגירה אל הממלכה המאוחדת. גיא שפר, עורך דין ויועץ הגירה, מסביר מה בדיוק הממשלה מתכוונת לעשות, איפה ההחמרות העיקריות וכיצד הדבר שונה מהמצב הקיים כיום. בראש הרשימה: החמרת מבחני האנגלית, הארכת משך השהות לפני קבלת תושבות קבע והגבלה על מעסיקים להביא עובדים זרים. האם זה יעזור לצמצם את ההגירה? נחכה ונראה, אבל לא בטוח שהתכנית משיבה לכל הצרכים שכיום נענים על-ידי ההגירה | בתמונה: כריכת מסמך המדיניות (מתוך: אתר משרד הפנים הבריטי)
ממשלת הלייבור בבריטניה פרסמה אתמול “ספר לבן” (white paper) – נייר עמדה או מעין תזכיר הצעת חוק שבו פורטו שורה של תיקוני חקיקה עתידיים שמטרתם לצמצם את ההגירה לבריטניה. אלו הם תיקוני החקיקה המשמעותיים הראשונים בתחום ההגירה של ממשלתו של קיר סטארמר והם עוררו עניין רב בממלכה. אף שניכר בנייר העמדה שהוא הוכן במשך תקופה לא קצרה, בוודאי זמן רב לפני שנודעו תוצאות הבחירות המקומיות האחרונות, בהן זכתה מפלגת הרפורמה הפופוליסטית של נייג’ל פרג’ לניצחון מוחץ, אי אפשר שלא לציין שהוא פורסם מעט יותר משבוע לאחר מכן. כמו מפלגות רבות מסוגה, הרפורמה רוכבת על סנטימנט ציבורי רחב של התנגדות להגירה ומבטיחה צמצום דרמטי שלה, כך שיהיה אולי מי שיטען שזה הניסיון הראשון של מפלגת השלטון להראות שהקטנת ההגירה היא נושא שנמצא גם במרכז האג’נדה שלה.
הרקע למדיניות
ברקע המדיניות החדשה עומד זינוק דרמטי בממדי ההגירה לבריטניה בשנים הראשונות של העשור הנוכחי. באופן אירוני, מספרי המהגרים זינקו דווקא לאחר שבריטניה יצאה מהאיחוד האירופי. כידוע, אחד ממנועי ההתנגדות הגדולים להמשך החברות באיחוד האירופי, בקמפיין הברקזיט שהוביל אותו נייג’ל פרג’ (יחד עם בוריס ג’ונסון) עם מפלגתו הקודמת UKIP, היה התנגדות הציבור להגירה החופשית של אזרחים אירופאים לבריטניה. תחת חוקי האיחוד האירופי, אזרחים אירופאים יכולים לנוע כמעט ללא הגבלות בין מדינות האיחוד ואזרחים רבים מכל מדינות האיחוד הגיעו לעבוד ולחיות בבריטניה. אלא שבאופן אירוני, בעוד שבשנת 2019, השנה האחרונה לחברות באיחוד האירופי מאזן ההגירה (net migration) לבריטניה עמד על 200 אלף איש לשנה, בארבע השנים שאחרי היציאה הוא זינק לכ-800 אלף איש לשנה.
כפי שמסביר נייר העמדה, לעלייה הדרמטית היו יש שתי סיבות עיקריות. ראשית, כדי להמעיט פגיעה בעסקים בעקבות הפסקת הגעת כוח האדם האירופי, הממשלה השמרנית הקלה על מעסיקים להוציא ויזות עבודה לעובדים זרים, גם במקצועות שאין בהם חוסר מיוחד בכוח אדם מקצועי בבריטניה ושאינם מצריכים רמות השכלה או כישורים יוצאי דופן. נפתח גם מסלול מיוחד לעובדים בתחום הסיעוד והרווחה, שרבים מהם עובדים בבתי אבות ועם אוכלוסייה מבוגרת (בדומה למדינות אחרות שמאפשרות הבאת עובדים זרים למטרות אלו). חלק גדול מאוד מהעלייה במאזן ההגירה מיוחס לעובדים שהגיעו דרך ויזה זו ושהביאו עימם את בני משפחותיהם.
סיבה שנייה לעלייה הדרמטית במספר המהגרים הוא הגידול במספר הסטודנטים הזרים. אוניברסיטאות גובות מסטודנטים זרים שכר לימוד שגבוה כמעט פי שלושה משכר הלימוד המקומי, ואם בעבר בעיקר אוניברסיטאות העילית היו בעיקר אלו שמשכו אליהם סטודנטים זרים, בשנים האחרונות גם אוניברסיטאות ומכללות מהדרג השני והשלישי הבינו שמדובר במקור הכנסה חשוב והחלו למשוך אליהם סטודנטים שרבים מהם נשארים בבריטניה לאחר סיום התואר (חלקם לאחר שלא הצליחו לסיים את התואר). בנוסף יש כמובן גם הגירה בלתי לגלית (בסירות ובמשאיות דרך דובר) ומבקשי מעמד פליט לא מעטים. המספר של אלה קטן יחסית למהגרים החוקיים, אולם הם מטילים עול כבד על גורמי ההגירה והשירותים הסוציאליים, וכמובן מבחינה פוליטית מהווים בעיה נפיצה למדי. לסיום, צריך לציין גם תכניות של בריטניה לקליטת פליטים מאוקראינה ומהונג קונג שגרמו להגדלה זמנית במספר המהגרים, בעיקר לפני כשנתיים עם תחילת המלחמה באוקראינה.
לפני שנעבור לפרטי מדיניות ההגירה החדשה צריך לומר שכבר הממשלה השמרנית האחרונה בראשות רישי סונאק החלה לנקוט בכמה צעדים דרמטיים לצמצום ההגירה, בראשם העלאה משמעותית של רף השכר הנדרש להבאת עובדים זרים וגם רף העמידות הכלכלית שאזרחים בריטים נדרשים להוכיח כדי להביא בני זוג לא בריטים. דרישות אלה הביאו לירידה מסוימת במאזן ההגירה בשנת 2024 אולם הוא נותר עדיין גבוה מאוד (כ-730 אלף לעומת כ-905 אלף בשנה הקודמת).
מה על הפרק?
היסטורית, מדיניות ההגירה של הלייבור בדרך כלל התמקדה בהקשחת תנאי ההגירה לעובדים זרים (בניגוד להקשחת התנאים לבני זוג לא בריטים של אזרחים בריטים למשל), מתוך רצון להגן על רמות התעסוקה והשכר של העובדים המקומיים – נושא חשוב באג’נדה של המפלגה (אצל מפלגות הימין הדגש בצמצום ההגירה הוא יותר על שמירת “הצביון הבריטי” של המדינה). בהתאם, גם הפעם רוב ההגבלות קשורות לוויזות עבודה. אז לאחר ההקדמה הארוכה הנה עיקרי החקיקה המתוכננים:
ראשית, ויזת ה-social care, שאפשרה להביא עובדי סיעוד לבתי אבות, מוסדות וכדומה, תבוטל. שנית, באופן כללי, מספר המשרות שעבורן ניתן להביא עובדים זרים יצומצם מאוד ויוגבל בעיקר למשרות שמחייבות השכלה אקדמית עם דגש על תחומים שבהם יש חוסר אמיתי בכוח אדם בבריטניה. שלישית, העלות למעסיק על הבאת עובדים זרים תגדל ותוטל עליהם גם דרישה (שלא הובהרו עדיין פרטיה) להראות שהם מחויבים לתמיכה והכשרה של כוח אדם מקומי לפני שיוכלו לבקש ויזה להבאת עובדים זרים. כל אלה צפויים להרתיע לפחות מעסיקים קטנים ובינוניים מכניסה לנושא הזה של הבאת עובדים זרים כל עוד אינם נואשים לכך.
רביעית, הארכת תקופת התושבות הנדרשת בבריטניה לפני קבלת מעמד של תושב קבע (מעמד קרוב מאוד לזה של אזרח, דומה לגרין קארד האמריקאי), לעשר שנים במקום חמש כרגע. זהו צעד דיי דרמטי, שמלבד העובדה שאומרת שהעובד יהיה תלוי לחלוטין בהמשך העבודה אצל מעביד שמוכן לתת לו ויזה, למשך עשר שנים, גם תגדיל מאוד את עלויות הוויזה (שכן היא תחייב הארכות ויזה נוספות). בהתחשב בעלות הנוכחית של הארכת ויזה למשפחה, מדובר בעלויות נוספות של עשרות אלפי לירות שטרלינג למשפחה. במסמך מצוין שמהגרים שיוכיחו שהם תורמים לכלכלה או לחברה יוכלו לקצר את תקופת התושבות. אין פרטים איך תראה תרומה כזאת, אבל קראתי כבר ביקורת שרואה בהצעה הזאת עוד מקרה של מסלול מהיר יותר לעשירים.
חמישית, דרישות ידיעת האנגלית גם יוקשחו. מהגרים שרוצים להגיע על ויזת עבודה יצטרכו לעבור בחינת אנגלית קשה יותר מהבחינה הנוכחית, ולראשונה גם בני/בנות זוגם יצטרכו לעבור מבחן באנגלית. מבחני האנגלית לתושבות קבע גם הם יהיו ברמה גבוהה יותר (זה יחול כנראה גם על בני זוג לא בריטים של אזרחים בריטים. מעבר לזה, ההשפעה של החקיקה החדשה על ויזות של בני משפחה לא בריטים של אזרחים בריטים או של אזרחים אירופאים ששוהים כאן מלפני הברקזיט היא מינימלית, ותקופת התושבות המינימלית שלהם לקראת תושבות קבע לא תוארך).
שישית, לגבי סטודנטים, צפויות הרבה פחות הגבלות. הממשלה מבטיחה להגביר את האכיפה של עמידה בדרישות החוק מהאוניברסיטאות לגבי, בין היתר, השלמת הלימודים של הסטודנטים וחובת הדיווח שלהם. ויזת מסיימי לימודים שכרגע ניתנת לשנתיים לאחר קבלת התואר תקוצר לשנה וחצי. יצוין שכבר הייתה החמרה מסוימת בתחום בתקופת הממשלה השמרנית, כשנקבע שרק סטודנטים לדוקטורט יכולים להביא את בני משפחותיהם.
שביעית, נוספו הוראות אחרות שקשורות להגברת אכיפה כלפי מהגרים לא חוקיים, חיזוק כוחות ההגירה בנמלי התעופה ובגבולות, גירוש של מהגרים עם עבר פלילי הקמת כל מיני ועדות מייעצות כדי לייעץ בתחומי משרות נדרשות וכדומה.
שמינית, יש גם הגירה שבריטניה כן מבקשת לעודד, וזו הגירה של “אנשים מרובי כישורים”. כרגע מהגרים כאלה מגיעים דרך מסלול שנקרא global talent, מסלול דיי פופולרי אגב אצל ישראלים. לפי החקיקה, יש כוונה להקל את הכניסה למסלול הזה, אם כי עדיין אין פרטים, למעט תכנית ספציפית של הממשלה לאנשים מתחום הבינה המלאכותית. יש גם הבטחה להכפיל את המוסדות האקדמיים בעולם, שעבור בוגריהם יש מסלול ויזה מיוחד. כרגע יש חמש עשרה אוניברסיטאות כאלה, רובן אוניברסיטאות עילית בארצות הברית (אולי נופתע לראות ברשימה החדשה גם מוסד אקדמי ישראלי? כנראה שלא).
לאן מכאן?
אלו עיקרי התכנית. במהלך השנה הקרובה נראה מהם ההסדרים החוקיים שיבוצעו בפועל ונדע עוד פרטים. לגבי הצלחתה של התוכנית, ימים יגידו, או ליתר דיוק, מספרים יגידו. עד היום ההצלחה של ניסיונות להגביל את ההגירה הייתה מאוד מוגבלת. כאמור, הפרדוקס הגדול מכולם בעניין זה הייתה השפעת הברקזיט. גם אם המספרים אכן ירדו, לא בטוח שזה יצליח להוריד את הסנטימנט האנטי-הגירתי שעליו מתבססת הצלחת מפלגת הרפורמה, שכן ממילא הסנטימנטים האלה לא תמיד מבוססים על עובדות סטטיסטיות. צריך גם לציין שחלק גדול מהמהגרים שהגיעו ענו על צורך אמיתי. למשל, נושא הסיעוד והרווחה והעבודה עם אנשים מבוגרים זה תחום שבבריטניה – ממש כמו בישראל ובמדינות מערביות אחרות – כוח העבודה המקומי נמנע ממנו בגלל התובעניות שלו ותנאי העבודה והשכר, וכך יש מחסור אמיתי בכוח עבודה לצרכים האלה. במסמך המדיניות מצוין שהממשלה מודעת לכך ותפעל לפתרונות באמצעות כוח אדם מקומי, העלאת שכר וכדומה, אבל זה מסוג ההבטחות שספק אם תוכל לעמוד בהן.