מה המשמעות הפוליטית של פסיקת בית המשפט העליון הבריטי בנושא זכויות טרנס*? צד אחד של המפה הפוליטית הפך אנשים טרנס* למטרה ללעג, הצד השני רק רוצה שיפסיקו לדבר עליהם. ובאמצע יש בני אדם אמיתיים, לא מושג מופשט | בתמונה: מפגין אנטי-טרנס* עם דגל “TERF Island” (צילום: סטיבן איסון)
מתן גולדבלט מהבלוג המשפטי de iuribus הסביר בפוסט מצוין על המשמעות המשפטית של פסיקת בית המשפט העליון של בריטניה בנושא טרנס* וחוק השוויון. כפי שהוא מסביר, ובניגוד לכותרות שגויות או חסרות אחריות גם בבריטניה וגם בעולם, הפסיקה החדשה לא קובעת ש”אישה היא רק אישה ביולוגית”, אלא קובעת זאת רק לצורך היישום של חוק השוויון (Equality Act), אותו חוק שמגן גם על אנשים טרנס* מפני אפליה. השופטים הדגישו בפסיקתם שההגנה הזו ממשיכה להתקיים, וששינוי מגדר ממשיך להיות תקף. השאלה היא – האם זה בכלל משנה? בפוסט הזה אתמקד במשמעויות הפוליטיות של ההחלטה.
נתחיל מהחלק הקל: הימין הבריטי. מפלגת הרפורמה בוודאי לא תומכת בזכויות טרנס* או בכלל בהכרה בשינוי מגדר. המפלגה השמרנית, שמיצתה כל תרגיל פופוליסטי כדי לנסות לשרוד בבחירות, הפכה את נושא הטרנס*, מיעוט קטן מאוד בבריטניה כמו גם בעולם, לנושא מרכזי. המנהיגה הנוכחית קמי בדנוק לעגה וממשיכה ללעוג לקיר סטארמר ש”לא יודע מה זה אישה”. עוד לפניה, רישי סונאק, הכביכול מהוגן יותר, לעג לטרנס* בתשובה לשאלות של סטארמר תוך כדי שאמא של בריאנה גיי, נערה טרנסית שנרצחה, יושבת באולם. לא, הוא לא התנצל. גם אם יש במפלגה השמרנית אנשים פחות נבזיים שגם אם לא תומכים בזכויות טרנס* לפחות לא מצדיקים יחס כזה, או לא חושבים שהנושא הזה צריך לתפוס מקום כל כך מרכזי בסדר היום – קולם לא נשמע.
בלייבור העניינים הרבה יותר מסובכים. סטארמר, כהרגלו עד היום, סיפק כמה אמירות שאפשר לפרש אותן לכאן או לכאן. הוא יודע למה: אמנם המצביעים הפרוגרסיביים שלו תומכים בזכויות טרנס*, אבל גם ארגוני הנשים המכונים TERF (פמיניסטיות רדיקליות שמדירות טרנס*) העומדים מאחורי העתירות לבית המשפט העליון, הם בשר מבשרו של השמאל. התורמת הגדולה לארגונים האלה היא הסופרת הסקוטית ג’יי קיי רולינג, מצביעת לייבור. רוזי דאפילד פרשה מהמפלגה בדיוק בגלל הנושא הזה. סטארמר יהיה מרוצה מהפסיקה הזו, בעיקר כי היא ברורה ומאפשרת לו להפסיק לעסוק בנושא הזה, שכאמור משמש כטוטם עבור הימין הפופוליסטי. לא סביר שהוא יוביל מהלך כלשהו לשינוי חוק השוויון או כל חוק אחר, לכאן או לכאן.
לא בטוח שהוא יקבל את מבוקשו: יש כבר דיווחים שמשטרת בריטניה תשנה את מדיניותה לגבי חיפוש על גופם של אנשים טרנס*. האם זה מבוסס על משהו מהפסיקה הזו? ממש לא, ויכול להיות שהמדיניות הזו, כשתיושם, תיפסל. אז אני שוב חוזר לשאלה מהפסקה הראשונה – כשכל כך הרבה אנשים מבינים פסיקה באופן לא נכון, האם באמת משנה מה הוחלט בה?
אין בעלי ברית אמיתיים
העמדה המהוססת של סטארמר והפיצול במפלגת הלייבור מעידים על מגמות רחבות יותר במעגלים פמיניסטיים ושמאליים מתונים בבריטניה ביחס לאנשים טרנס*. הכינוי TERF Island דבק בממלכה המאוחדת בשנים האחרונות, ומשקף את היחס העוין של קבוצות פמיניסטיות לא קטנות ומאוד ווקאליות לאנשים טרנס*, ובייחוד לנשים טרנסיות. התנועה הטרפית מבקשת למצב את דרכה כממשיכת דרכן של התנועה הסופרג’יסטית, שסללה את דרכן של נשות בריטניה לזכות ההצבעה. לצורך כך, הטרפיות ניכסו לעצמן סמלים סופרג’יסטיים ואת צבעי התנועה – סגול, לבן וירוק. במילים אחרות, התנועה הטרפית מבקשת להצטייר כתנועה רדיקלית הנוקטת אמצעים מיליטנטיים להבטחת חירות ושוויון זכויות לנשים, תוך הגנה עליהן מפני מה שהן תופסות כתחרות לא הוגנת מצד נשים טרנסיות. כך, הקריאה להדיר אנשים טרנס* לא מזוהה בבריטניה רק עם הימין השמרני או הריאקציונרי, וקנתה לה אחיזה גם בחוגי שמאל-מרכז פמיניסטיים.
התומכת המרכזית והכי חשובה של זכויות טרנס* בבריטניה הייתה השרה הראשונה של סקוטלנד, ניקולה סטרג’ן, שגם עמדה מאחורי ההחלטות שהעותרים תקפו (מבחינת סטרג’ן – נשים טרנסיות שחברות, למשל, בדירקטוריון של חברה ממשלתית, נחשבות לצורך חובת ייצוג לנשים). אלא שסטרג’ן לא בסביבה יותר, ומנהיג ה-SNP הנוכחי והשר הראשון ג’ון סוויני, לא באמת רוצה להילחם על זכויות טרנס*. מדובר הרי בנושא שכבר פיצל את המפלגה (אחד הדגלים המרכזיים של אלפה, שהתפצלה מה-SNP, הוא מדיניות פחות פרוגרסיבית בנושא זכויות טרנס*), יש בחירות בסקוטלנד בעוד שנה. מה הוא צריך את זה עכשיו?
אפילו במפלגות שמאל קטנות יותר – הליברל-דמוקרטים (אם הם באמת נחשבים שמאל) והירוקים – זה לא פשוט בכלל, בטח לא לירוקים שנשענים גם על תמיכה מוסלמית פרו-פלסטינית שלא בדיוק ידידותית לטרנס*. גם במפלגות האלה יש קבוצות TERF.
לא במקרה כל המערכת הפוליטית מהמרכז-שמאלה מהוססת מאוד בתמיכה בטרנס*. סקרים מראים שאמנם רוב הבריטים, בעיקר הצעירים, תומכים בזכותו של כל אדם להגדיר לעצמו את המגדר החוקי שלו, אבל התמיכה הזו במגמת ירידה. האם זה נובע מקושי בלהסביר לאדם הממוצע מהו מין ומהו מגדר? האם זה נובע מפחדים בלי שום ביסוס במציאות (בחייכם, כמה טרנס* נראה לכם שיושבים בעמדות בכירות במקום נשים? כמה טרנס* מנצלים לרעה מרחבים לנשים בלבד?). לא יודע.
מה שבטוח הוא שתהיה העמדה אשר תהיה על טרנס* ועל מגדר, בין הררי הטינופת שנשפכים כל יום ברשתות ובתקשורת, יש בני אדם. יש להם רגשות. גם ככה מדובר בקהילה שסובלת משנאה ואפליה. כל יום אנשים טרנס* צריכים לפתוח את העיתון ולראות איך צד אחד של המפה הפוליטית הפך אותם למטרה קלה ללעג כדי לקושש קולות, והצד השני מגמגם והיה שמח לא לדבר עליהם כלל. מגיע להם שלפחות הדיון הזה, שנוגע ללב הזהות שלהם, יהיה פחות אכזרי ועם יותר רגישות וחמלה. הפסיקה של בית המשפט הבריטי כנראה לא תשנה את זה, כל עוד האקלים הפוליטי בבריטניה כמו גם בכל העולם הוא מה שהינו.