הלייבור, מפלגת המרכז-שמאל, נגד מדינת הרווחה? בשבוע האחרון המפלגה כמרקחה, לאחר שפורסם ששרת הרווחה ליז קנדל (בתמונה) תקצץ בהוצאות הרווחה בכך שתעלה את הרף לקבלת קצבת נכות. זאת בטענה שמאז הקורונה מערכת הרווחה נהייתה לכזו שאינה בת קיימא, ומשהו חייב להשתנות, וכמו כן שכרגע היא מונעת מאנשים לצאת לעבוד. למרות שיש חברי פרלמנט מהמפלגה שתומכים במהלך, ראש הממשלה קיר סטארמר נמצא בבליץ כדי למנוע מרידת ענק נגדו. לא ברור האם זה יצליח, אבל בינתיים סטארמר ממצב את עצמו עוד קצת כמישהו שמעדיף את המרכז | צילום: בית הנבחרים הבריטי
האם מדיניות רווחה קשוחה היא עניין של הימין או של השמאל? זה לא כזה פשוט כמו שאתם חושבים. הנה דוגמה: ג’ודית’ הארט, שהשתייכה לאגף השמאלי של הלייבור וכיהנה (בין השאר) כשרת הביטחון הסוציאלי בממשלה של הרולד וילסון, לא עשתה את החיים קלים למי שביקשו לקבל קצבה. היא סברה שאדם שמגיע ללשכת העבודה צריך לקבל את העבודה שמציעים לו, גם אם מדובר בעבודה לא ממש נחשקת. ומה היו טעמיה? ובכן, באותה תקופה (שנות השישים) היו צעירים מהמעמד הבינוני ומעלה שלא חשבו שהם צריכים לעבוד, לדוגמה, בשטיפת כלים, ושבמקום זה יש לשלם על עיסוקים יותר אמנותיים או אליטיסטיים. מבחינת הארט, זה היה בלתי מתקבל על הדעת, ואותם צעירים היו צריכים לקבל את העבודה שהציעו להם בלשכת האבטלה. כחברה במפלגה ששמה הוא מפלגת העבודה, עבורה עבודה הייתה עבודה.
אז כשקיר סטארמר רוצה לערוך קיצוצים משמעותיים ברווחה, למרות תגובת נגד רצינית ממפלגתו שלו – הוא בא מימין או משמאל?
רפורמות ברווחה
המצב הכלכלי בבריטניה רחוק מלהדהים, והתקציב של שרת האוצר רייצ’ל ריבס לא בדיוק עשה פלאות לכלכלה או לקופת האוצר. לכן, כנראה, יהיה צורך בקיצוצים בהוצאות הציבוריות. אנחנו נשמע יותר על מה שמתוכנן בסוף החודש, אבל בינתיים כבר זמן מה ידוע שמתוכננות רפורמות קשוחות במערכת הרווחה. זה לא התחיל עכשיו ומדברים על זה לפחות מאז נובמבר האחרון.
אבל בשבוע שעבר (ש’) נחשפו פרטים (תזכיר רשמי יתפרסם בשבוע הבא), וזה אכן הולך להיות קשוח, במיוחד עבור בעלי מוגבלויות. נתחיל עם מה שיותר קל לעכל פוליטית: קיצוץ בקצבאות של מי שנמצאו לא כשירים לעבודה, כדי שיהיה ניתן להעלות את הקצבאות למי שמחפשים עבודה. רחוק מלהיות מלא חמלה, אבל עוד ניתן להסביר את זה עם מערכות תמריצים. החלק הזה לא אמור לחסוך יותר מדי כסף, שכן הוא לוקח מכיס אחד ומעביר לכיס השני.
החלק השני הוא מה שיותר בעייתי: הערמת קשיים על מי שמקבלים קצבת נכות, או בשמן הבריטי “קצבת עצמאות אישית”. הכוונה היא לקצבה שניתנת מבלי קשר להיותו של בעל מוגבלות פלוני עובד או לא עובד, והיא נועדה לסייע לעמוד בתשלומים שונים שמביאה עמה הנכות (למשל, כיסא גלגלים). הכוונה היא להקשיח את המבחנים למי שמבקשים לקבל קצבה כזו, מה שלפי ההערכות אמור לחסוך לקופת האוצר 5 מיליארד ליש”ט. אם זה לא מספיק, הממשלה מתכוונת בשנה הבאה להקפיא את הקצבה ולא להצמידה לאינפלציה, מה שאמור לחסוך עוד מיליארד אבל ישאיר את מי שזקוקים לקצבאות האלו עם הרבה פחות. המיליארד הזה יושקע בתכניות תעסוקה לטובת אלו שמחפשים עבודה.
עכשיו, בואו נשים את התכנית הזו בפרופורציות: כשרישי סונאק היה ראש הממשלה, נשקלו מהלכים דומים. בסופו של דבר, סונאק השמרני החליט שלא לבצע אותם, כי זה פשוט ייראה רע. אבל ממשלת הלייבור, מתברר, יכולה להתמודד עם להיראות רע. וגם מאוד ימנית – בשביל קיצוצים בקצבאות היה אפשר להצביע עוד פעם לשמרנים, למה להצביע למפלגה שחוקתה מגדירה אותה כ”מפלגה דמוקרטית סוציאליסטית”?
נימוקים בעד ונגד הרפורמה ברווחה
איך מנמקים בעצם קיצוצים כאלו? שרת הרווחה ליז קנדל אמרה כבר לפני חודש שיש אנשים ש”עושים צחוק” ממערכת הרווחה ולא צריכים לקבל קצבאות. אבל למה להיטפל דווקא למי שזקוקים לקצבת נכות? ובכן, כי העלויות מאוד עלו: אם טרם פרוץ מגפת הקורונה (2019) היו באנגליה ובוויילס כ-165 אלף מקבלי קצבת נכות, ב-2023 כבר היו 372 אלף זכאים. מדובר בעלייה של 125% בארבע שנים בלבד. ב-2030, הממשלה צפויה להוציא מעל 70 מיליארד ליש”ט רק על הקצבאות האלו. לפי הממשלה, וגם לפי הממשלה הקודמת, זה לא מצב בר קיימא. לפי סקר של משרד הרווחה, 49% ממקבלי קצבת הנכות טוענים שאינם יכולים לעבוד, אך קנדל מאמינה שבמציאות המספרים קטנים בהרבה. היא לא חושבת שבהכרח מדובר בשקרנים, כמו באנשים שלא מקבלים טיפול ותקועים במקום. כך או כך, השילוב הזה בין מצב שמבחינת הממשלה נהיה לא אפשרי והמחשבה שיש מי שמרמים את המערכת הביא את הממשלה למסקנה שאין מנוס אלא להכניס שינויים.
אבל, כמובן, יש גם נימוקי נגד לדבר כזה, שפוגע באוכלוסיות הכי פגיעות. קודם כל, והכי מתבקש, זה שהרבה מאוד נכים ובעלי מוגבלויות יידחקו אל מתחת לקו העוני. להתמודד עם מוגבלות, מסבירים פעילים בנושא, זה עסק לא פשוט שהופך את החיים ליקרים יותר, עניין שלא ייעלם רק כי הממשלה מגביהה את הרף לקבלת קצבה. בנוסף, הם אומרים, הקצבאות האלו מראש עוזרות לחלק מהאנשים האלו להגיע לעבודה (שכן, כאמור, הן אינן קשורות לשאלה אם אדם עובד), מה שהופך את כל העסק למעט קאונטר-פרודוקטיבי כשזה מגיע לחלק של להכניס אנשים למעגל העבודה. בנוסף, אומרים מומחים, שליש מהפונים החדשים לקבל קצבת נכות עושים זאת מטעמי בריאות הנפש. הווה אומר, צריך להבין מה עומד מאחורי זה ולמצוא לכך פתרונות ארוכי טווח, במקום להתעלל במי שזקוקים לקצבאות. אבל זה, כמובן, לא יחסוך את הכסף שהממשלה רוצה לחסוך בטווח הקצר.
לקראת מרד?
בואו נדבר קצת פוליטיקה: הלייבור, בכל זאת, מהווה את הבית לפוליטיקאים מהשמאל. איך היא יכולה להוציא לפועל מהלך שכזה? ובכן, חלקם דווקא בסדר עם זה. בתחילת השבוע (ב’) קבוצה של 36 בקבנצ’רס מהמפלגה חתמה על מכתב שהסביר את הצורך הכה חיוני להסדיר את שיטת הרווחה ככה שתעודד את מי שיכולים לצאת לעבוד. יותר מזה, לדבריהם המערכת בצורתה הנוכחית מונעת מאנשים שרוצים לעבוד לעשות זאת. בהתאם, בכוונתם לתת גיבוי לממשלה. גם אנאס סארוואר, ראש השלוחה הסקוטית של הלייבור, תמך פומבית בכיוון המסתמן של הממשלה.
לצערם של סטארמר וקנדל, 36 תומכים זה לא מספיק כדי להימנע מכאב ראש. לאור אי-שקט שנוצר במפלגה, סטארמר ערך שיחה עם חברי מפלגתו באותו יום בו נחתם המכתב הנ”ל (ב’) כדי להסביר שמערכת הרווחה הבריטית במצבה הנוכחי היא “בלתי ניתנת להגנה ולא הוגנת” ש”מניאה אנשים מלעבוד”. הדבר הגיע על רקע מכתב שקבוצת מתנגדים שלחה לשרת האוצר רייצ’ל ריבס כדי לנסות לשנות את רוע הגזירה. בכל מקרה, קשה להגיד שהפגישה הלכה טוב: הוא כמובן הסביר שכל אחד שיכול לעבור צריך לעשות זאת. אבל כשאחד מחברי הפרלמנט, שבתו בעלת מוגבלות, ביקש לדעת שהיא לא תיפגע מהרפורמה, סטארמר לא היה יכול לענות לו. גם אם זה לא הוגן לבקש ממנו לתת תשובות על מקרה ספציפי, בפועל זה לא מפוגג חששות.
קשה להגיד שסטארמר הצליח במשימתו. ביום למחרת (ג’) כבר דווח שייתכנו לא רק מרידות ענק של בקבנצ’רס, אלא אפילו התפטרויות של שרים בכירים. זה הגיע למצב כה קיצוני, שסטארמר קרא לפגישות אישיות בדאונינג 10 לכל חברי הפרלמנט של המפלגה שלא מחזיקים בתפקיד בממשלה. מדובר במאות פגישות על פני יומיים, מה שמעיד לאילו צרות הממשלה עלולה להיכנס סביב העניין הזה. אתמול (ד’) כבר היה דיווח בגארדיאן שסטארמר עלול להיתקל במרד הגדול ביותר נגדו מאז שהתחיל לכהן (שזה לא כזה הרבה, אבל עדיין), ובמקביל דיווח ב-i שאולי הרפורמות ירוככו כדי להימנע ממרד.
שמאל וימין
יש פה שני עניינים. ראשית, הרפורמה עצמה. למרות הניסיונות של סטארמר ושריו לעטוף את העניין במעטפת של ערכי הלייבור, ברור שהדבר נובע יותר מטעמים פרגמטיים: יש חור בתקציב, צריך לקצץ איפה שאפשר וזה מה שמצאו. כמובן, ניתן לתהות אם דווקא הרפורמה הזו היא הנכונה (שוב, בהסתמך על דיווחים בתקשורת, שכן התזכיר יפורסם רק בשבוע הבא). הצעה לרפורמה שתתאם יותר לערכי השמאל היא הטלת מס על אלו שיכולים לשלם אותו. לכל הפחות, ראוי להכיר בכך שלמרות שיש פרזיטים במערכת הרווחה, אי-אפשר להעלים אותם לגמרי ורצוי להיזהר שלא להתעלל במי שבאמת זקוקים לקצבאות. לא סתם לא רק בלייבור דואגים מהכיוון הזה, אלא גם במפלגה הליברל-דמוקרטית, במפלגה הירוקה ובאיגודי העובדים. בלייבור עצמה יש כאלו שאומרים שלא בשביל זה הם הצטרפו למפלגה. כמובן, אין פה כדי להגיד שגישה ימנית בהכרח אומרת רפורמה מהסוג הזה. עובדה, סונאק החליט לא לבחור בה, אפילו אם משיקולים אלקטורליים.
Latest @guardian cartoon#WelfareCuts #DisabilityBenefits #WealthTax #LabourParty https://t.co/pbRxLydzrJ pic.twitter.com/XpzESxDcDf
— Ben Jennings (@BJennings90) March 12, 2025
שנית, האוטוריטה של קיר סטארמר בתוך הלייבור. אם יהיה מרד עצום נגדו, היא עלולה לעמוד בסימן שאלה. זה נכון בעיקר כי סטארמר עדיין לא שנה בתפקיד, כך שמרד כזה יהיה מכה קשה עבורו. מנגד, יש מי שרואים שמהלכים של סטארמר גם מיצוב של מעמדו כראש ממשלה פרגמטיסט, כזה שלא מפחד לקחת החלטות לא פופולריות וגם כזה שישים את הלייבור במרכז המפה הפוליטית עם נטייה שמאלה, במקום עמוק בשמאל.
עוד נראה איך זה יתפתח, אבל בינתיים כדאי לזכור שאת ההחלטה הזו כדאי לקבל בכובד ראש, שכן זהו לא סתם משחק פוליטי – אנשים אמיתיים יושפעו מכך.