מרים את הכפפה

העולם המערבי נכנס לסחרור לאור התנהלותו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בענייני אוקראינה, ובריטניה מנסה לתפוס את מקומה בשולחן. לאחר פיצוץ השיחה בין טראמפ לנשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי, ראש הממשלה קיר סטארמר זינק לעמדת המגשר. הוא שוחח עם השניים, הקדים את ביקורו של זלנסקי בדאונינג 10, וניסה ליצור עם מנהיגי אירופה את התנאים שיגרמו לטראמפ לתת את הערובות הביטחוניות הנחוצות לאוקראינה כדי לסיים את המלחמה. וגם המלך צ’רלס השלישי לא נשאר בחוץ, בתקווה שהתמיכה הבלתי מסויגת של המונרך באוקראינה תגרום לטראמפ – שמעריץ את משפחת המלוכה – לשקול את צעדיו. בכל אלו סטארמר מראה שאין לו כוונה לפייס את פוטין, אלא ליצור את התנאים שיחזירו את ארצות הברית להיות שותפה שאפשר לסמוך עליה. כרגיל, הכל יימדד בתוצאות | צילום: סיימון דוסון, דאונינג 10

בעולם, כידוע, אין ואקום. ברגע שנוצר אחד, משהו ימלא אותו. בהתאם, כשארצות הברית בהנהגת דונלד טראמפ משאירה אחריה ריק בהנהגת העולם המערבי, ועוד כשרוסיה של פוטין ממתינה מחוץ לשערי אירופה, משהו צריך לקרות. ומשהו אכן קרה: לאחר התפוצצות השיחות בין טראמפ לבין נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי, אירופה שינסה מותניים כדי לנסות לסייע לאוקראינה בלי הפטרון שמעבר לאוקיינוס האטלנטי. מי ששמחה לקחת תפקיד מפתח בעניין, בין השאר כמארחת של שאר מדינות אירופה, הייתה בריטניה.

מה קרה עם וולודימיר זלנסקי?

כידוע, טראמפ ואנשיו החליטו להתקדם לעבר שביתת נשק בין רוסיה לאוקראינה, שעושה רושם שפוטין יקבל במסגרתה את מבוקשו ואוקראינה לא תקבל ערובות ביטחוניות למקרה של הפרתה. הדבר הביא את אירופה, ובריטניה בתוכה, להבין שנגמר העידן בו אפשר לסמוך על ארצות הברית אם היא תעמוד מול איום קיומי. לכן, ראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר הציע להציב כוחות בריטיים (לצד כוחות אירופיים אחרים) כדי לשמור על הפסקת האש. כמו כן, הוא הודיע על כוונתו להעלות את תקציב ההגנה של בריטניה ל-2.5% מהתמ”ג עד 2027 (לעומת 2.33% כיום), בעיקר באמצעות קיצוץ בתקציב הסיוע הבינלאומי. מדובר בעניין שלא עבר בלי ביקורת, ואף הביא להתפטרות השרה לסיוע בינלאומי במשרד החוץ אנליזה דודס.

בכל מקרה, בשבוע שעבר (ה’) סטארמר ביקר בבית הלבן, במה שהוכתר בתקשורת הבריטית כהצלחה עבורו. הוא מצדו התחנף לטראמפ באמצעות הזמנה תקדימית לביקור מדיני שני בבריטניה, ובחזרה זכה בהרעפת שבחים מצד הנשיא – עם רמיזה להסכם סחר אפשרי. סטארמר קיווה שבכך הוא יוכל לשכנע את טראמפ להמשיך את התמיכה האמריקאית באוקראינה, למרות כל האמירות שהצביעו על כך שהכיוון הוא אחר. אבל גם היה ברור שטראמפ הוא איש לא צפוי, ושאיתו לא צועקים “יש” לפני הגול.

ואכן, גול לא היה. כלומר, לפי חלק מהפרשנים לכל היותר היה גול עצמי. ביום למחרת (ו’) הגיע לבית הלבן וולודימיר זלנסקי בעצמו, עם מוכנות לחתום על הסכם ראשוני לכריית מינרלים. את מה שקרה שם אתם כנראה יודעים: הטונים בין זלנסקי לבין טראמפ וסגנו ג’יי די ואנס עלו בשיחה מול התקשורת בחדר הסגלגל. טראמפ האשים את זלנסקי שהוא “מהמר על מלחמת עולם שלישית” אם לא יביא את המלחמה לסופה, וטען שהוא “נוהג בחוסר כבוד”. זלנסקי מצדו לא נשאר חייב, והכל התפוצץ. זלנסקי התבקש לעזוב את הבית הלבן, מסיבת העיתונאים המשותפת בוטלה ואין מה לדבר על הסכמים נוספים. יש מי שחושבים שלמרות שטראמפ משרת את האינטרסים של פוטין, זלנסקי יצא טיפש מבחינה דיפלומטית, אבל את זה נשאיר לפרשנים אחרים.

סטארמר המגשר

למדינות אירופה ברור שאם אוקראינה נופלת, הן יהיו היעדים הבאים של פוטין. לכן, נדרשה תגובה. סטארמר, שלקח על בריטניה את תפקיד המגשרת בין אירופה לארצות הברית – בכל זאת, הבריטים לא רואים את עצמם לגמרי אירופאים – מיהר לפעול. עוד באותו לילה (ו’) הוא שוחח בטלפון עם טראמפ ועם זלנסקי, כדי לנסות ליישר את ההדורים ביניהם. בהודעה לתקשורת, הוא הבהיר שתמיכתו באוקראינה “בלתי מסויגת”. היה מדובר בתגובה פומבית הרבה פחות חריפה משל מנהיגים אירופאים אחרים. למעשה, לקח לו זמן להתבטא ברשתות החברתיות, למרות שפעל מאחורי הקלעים. זה בגלל שסטארמר רוצה להיות גשר ולא סתם לפתוח חזיתות עם טראמפ.

אבל לסטארמר כן היה חשוב להראות שהתמיכה שלו באוקראינה נתמכת במעשים. לכן, הוא הקדים את ביקורו המתוכנן של וולודימיר זלנסקי בדאונינג 10, איתות למצב הדוחק. כך, נשיא אוקראינה נחת למחרת הפגישה טראמפ (ש’) ונסע ישר לבית המפורסם עם הדלת השחורה. זאת, כהקדמה לפסגה של מנהיגי אירופה שהתקיימה אתמול (א’) בלונדון. בנוסף, ללו”ז של זלנסקי הוכנסה פגישה עם המלך צ’רלס השלישי לאחר הפסגה. כשזלנסקי הגיע לרחוב דאונינג, סטארמר קיבל אותו בחיבוקים ולחיצות ידיים לבביים, לצד תשואות של בריטים שנכחו מחוץ לרחוב. פוטואופ שכולו אמר שבריטניה תעמוד לצדה של אוקראינה עד הסוף, עם ארצות הברית או בלעדיה.

Action, not just words.

Britain stands with Ukraine, today and always pic.twitter.com/pDFRjKQYH6

— Keir Starmer (@Keir_Starmer) March 1, 2025

היה ברור שהפגישה של שני המנהיגים נועדה להיות ההיפך הגמור ממה שקרה בחדר הסגלגל. סטארמר הביע את תמיכתו לשלום בר-קיימא המבוסס על ריבונותה של אוקראינה, וזלנסקי העריך את העובדה שלארצו יש “כאלו חברים”. כמו כן, לאחר הפגישה ובנוכחות שרת האוצר רייצ’ל ריבס, בריטניה העניקה לאוקראינה הלוואה של 2.26 מיליארד ליש”ט, שההחזר שלה יבוצע באמצעות הכנסות מנכסים רוסיים שהוחרמו. עם זאת, שלא למצלמות סטארמר גם הבהיר לזלנסקי שאחד הדברים שעליו לעשות בהקדם זה לשקם את היחסים עם טראמפ (יצוין שזלנסקי החל לעבוד על זה עוד לפני הפגישה). לאחר שזלנסקי עזב את רחוב דאונינג, סטארמר שוחח עם טראמפ ועם נשיא צרפת עמנואל מקרון, שיחות אותן הגדיר דאונינג 10 כ”קונסטרוקטיביות”.

הפסגה

כאמור, אתמול (א’) התקיימה הפסגה של מנהיגי אירופה, לצד מזכ”ל נאט”ו מארק רוטה. לפני כן, סטארמר התראיין ל-BBC והראה שהוא מחויב מאוד לתפקיד המגשר. במשך כעשרים דקות הוא התחמק מלהשמיע ביקורת ישירה על ההתנהלות של טראמפ מול זלנסקי וחזר שוב ושוב על כך שהוא בוטח בטראמפ שהוא רוצה שלום אמיתי באוקראינה. עם זאת, היה לו גם רציונל, שכן לשיטתו לשלום אמיתי יש צורך בשלושה דברים: אוקראינה חזקה, ערובה אירופאית וערובה אמריקאית. כלומר, סטארמר לא מנסה להעמיד פנים שהעסק יחזיק הרבה בלי ארצות הברית, וברור שבמקרה כזה הוא לא יכול לצאת על הנשיא במאתיים קמ”ש. כמו כן, בריאיון הוא הסביר שבכוונתו להקים “קואליציה של המעוניינות” (coalition of the willing). כלומר, במקום לשאוף באופן לא ריאלי שכל מדינות אירופה ייקחו חלק בהגנה על אוקראינה, לעבוד עם מי אלו שרוצות בכך.

נעבור לפסגה עצמה, או יותר נכון למסיבת העיתונאים שסטארמר קיים לאחריה. מעבר להצגה נוספת של קואליציית המעוניינות, הוא גם הציג כמה נקודות חשובות. ראשית, בריטניה, צרפת ומדינות נוספות יעבדו על תכנית לסיום המלחמה אותה יציגו לארצות הברית כדי להתקדם. שנית, תכנית יותר כללית בת מספר שלבים: המשך הסיוע לאוקראינה והסנקציות על רוסיה; כל הסכם חייב לשמור על שלמותה וריבונותה של אוקראינה, כשיש לה מקום בשולחן המו”מ; תמיכה בחיזוק יכולת ההגנה של אוקראינה גם לאחר השגת הסכם; וקואליציית המעוניינות תיקח חלק בהגנה על ההסכם. אבל, הוא שוב הבהיר, זה לא יעבוד בלי תמיכה אמריקאית. את דבריו הוא סיכם בכך שזהו רגע קריטי, ולכן תם הזמן לדיבורים והגיע זמן המעשים.

גם שם, הוא התעקש שלא לתת לדבר לחבל ביחסים עם טראמפ: הוא סירב לקבל את ההגדרה של ארצות הברית כ”בעלת ברית לא מהימנה”, למשל. אבל חשוב מכך, הוא הוסיף לכך תפקיד של הובלה: הוא הסביר שעל בריטניה לקחת צעד קדימה, ושזה מה שהיא עשתה מבחינה היסטורית. סטארמר לא יוצא דופן בכך, והפוליטיקה הבריטית רוויה בנוסטלגיה על הימים בהם בריטניה הובילה את העולם.

זלנסקי והמלך

כאמור, וולודימיר זלנסקי נפגש עם המלך צ’רלס לאחר הפסגה. השניים נפגשו בארמונו של צ’רלס שבסנדרינגהאם, ורבים חששו שהדבר ייראה לאמריקאים כתפיסת צד של המלך, ועוד את הצד של זלנסקי. אבל אנשיו של המלך הסבירו שהמפגש הזה תוכנן עוד לפני אותו פיצוץ בחדר הסגלגל. איך שלא יהיה, הדבר אפשר לצ’רלס להראות עוד יותר את תמיכתו ואת תמיכת ארצו באוקראינה. לפי ההיסטוריון ד”ר אד אואנס, הדבר מאפשר לבריטניה עוצמה רכה דווקא על ארצות הברית. טראמפ קיבל הזמנה לשתי פגישות עם המלך, אחת בביקור המדיני שדובר בו קודם, והשנייה כחלק מביקור שאינו מדיני. לפי אואנס, ברגע שצ’רלס משדר את תמיכתו הבלתי מתפשרת באוקראינה, ובשל הכבוד המיוחד שיש לטראמפ למשפחת המלוכה, הדבר עשוי להשפיע על הנשיא. כך, מסביר אואנס, המלך הופך ל”פתיון נוצץ”.

This evening, His Majesty The King received the President of Ukraine, @ZelenskyyUa, at Sandringham House. pic.twitter.com/mhGr7C0BN4

— The Royal Family (@RoyalFamily) March 2, 2025

אבל יש מי שסבורים אחרת. בעקבות הפיצוץ בבית הלבן, שורה של פוליטיקאים, אנשי צבא ואחרים קראו להקפיא את העבודה על הביקור המדיני עד שטראמפ יבטיח ערובות ביטחוניות לאוקראינה. מומחים לענייני המלוכה הזהירו שעם איפה שהדברים עומדים כעת, מפגש עם המלך עלול לשים את המונרך במצב מביך. מבחינה פוליטית, הקריאות הגיעו מימין ומשמאל (יצוין, אגב, שאפילו נייג’ל פרג’ ביקר את התנהגותו של טראמפ בפגישה עם זלנסקי). אליסיה קירנס, שרה בממשלת הצללים השמרנית, אמרה שלא צריך לערב את המלך ב”כישלונות הדיפלומטיים” של סטארמר, ושביקורים מדיניים נועדו ל”בעלי הברית המכובדים ביותר”. חכו שהיא תשמע שניקולאה צ’אושסקו גם זכה לכבוד. בכל מקרה, ראשת המפלגה השמרנית קמי בדנוק התנערה מהדברים. משמאל, סטיבן גת’ינס מה-SNP דרש גם הוא את ביטול הביקור. סטארמר, מצדו, הבהיר שביטול הביקור לא עומד על הפרק.

הכפפה תתאים ליד?

בהחלטה שלו לנהוג כפי שנהג בסוגייה האוקראינית, טראמפ השליך כפפה. בריטניה, יחד עם צרפת, הרימו אותה. כעת נשאלת השאלה אם היא תתאים. סטארמר ללא ספק לא נוהג בשיטת “נחמש את אירופה כאילו טראמפ לא יושיע ונבנה על טראמפ שיושיע כאילו אנחנו לא מחמשים את אירופה”. ספק שהוא מאמין שבריטניה לצורך העניין תוכל לעצור את רוסיה לבדה. במקום זאת, הוא רואה שהתפקיד שלו הוא לגרום לאירופה לקחת את החלק שלה בהגנה על עצמה מפני האיום שמציבה רוסיה, כדי שבבית הלבן יסכימו להצטרף למאמץ הזה. במקום דיפלומטיה שרק נמנעת ממלחמה, דיפלומטיה שמכניסה שחקן שימנע מלחמה. מבחינת הבריטים, המאמץ הזה הוא לא פחות מלקיחת המושכות לידיים. סטיבן גת’ינס טען שהתנהלותו של סטארמר מביאה לבידודה של בריטניה, אבל ההיפך הוא הנכון: בריטניה מאחרת פסגות של מנהיגי אירופה, לוקחת תפקיד מפתח בהרכבת קואליציה שתסייע לאוקראינה, ובין לבין מדבר עם נשיא ארצות הברית כדי לרתום גם אותו. בידוד אין פה.

אבל, צריך גם לקחת את העניין בפרופורציה: בריטניה לוקחת על עצמה תפקיד מפתח דיפלומטי, לא צבאי. אמת, היא מוכנה לשלוח חיילים לשמור על אוקראינה, אבל היא בונה על האמריקאים. ייקח לה עוד זמן רב להביא את הצבא שלה עצמה להיות צבא של מעצמה. לכן, המשימה שהיא מעמידה לעצמה היא להביא את השחקנים הרלוונטיים לשולחן – ולא אתפלא אם יש לו חלק בכך שזלנסקי אמר שהסכם המינרלים עם ארצות הברית עדיין על השולחן מבחינת אוקראינה – כדי ליצור מציאות שאינה רק הסכם ריק מתוכן נוסח הסכם מינכן, אלא כזה שבו המדינות שבאמת רוצות בשלום יוכלו לשמור עליו. זה, כמובן, אומר שסטארמר צריך לסתום את האף לא מעט. אף אחד לא מפלל לרגע בו הוא יצטרך להתחנף לטיפוס נוסח טראמפ. הוא כמובן יצטרך לקוות שזה יהיה שווה את זה. בינתיים, מבלי משים, הניסיון לארגן את אירופה מחדש דוחף את בריטניה עוד יותר לזרועות היבשת, בניגוד למה שטראמפ ותומכיו היו רוצים לראות.