גם השבוע החולף עמד בסימן התכנון של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לסיום המלחמה באוקראינה. הפוליטיקאים הבריטים הגנו על נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי לאחר שזה כונה “דיקטטור” על-ידי מקבילו האמריקאי, אבל הם לא נקטו בהרבה אומץ. ראש הממשלה קיר סטארמר הודיע על הגדלת תקציב ההגנה, אך נראה שהוא שיחק במספרים והצבא יזדקק לשיקום ארוך. וזה בנוסף לביקורת על כך שהוא מוותר על עוצמה רכה. והדובדבן שבקצפת: הגעת קיר סטארמר לביקור בבית הלבן. הפגישה הלכה היטב, כולל הזמנה תקדימית לנשיא לביקור מדיני שני בממלכה ושלל מחמאות לראש הממשלה, אבל התועלת בפגישה תתברר במעשים. אבל בינתיים, סטארמר מתחיל להתגבש כמנהיג לימי מלחמה, והוא צריך לקוות שהוא מתאים לכך | צילום: סיימון דוסון, דאונינג 10
אף פוליטיקאי עם אמביציה להיות ראש ממשלה (או נשיא במדינות הרלוונטיות) לא רוצה להגיע לתפקיד כדי להיות מנהיג לימי מלחמה. הוא או היא צריכים לקחת בחשבון שייתכן שיידרשו לכך, דייוויד לויד ג’ורג’ ו-וינסטון צ’רצ’יל התבקשו להיכנס לדאונינג 10 ממש כדי להיות כאלה, אבל התקווה היא לא להיות מישהו כזה. אבל, לפעמים, אין בררה. וכעת קיר סטארמר מגלה שייתכן מאוד שהוא עלול להיות מנהיג לימי מלחמה, אז כדאי שיתחיל להתכונן לאפשרות הזאת.
תקציר הפרקים הקודמים
כידוע, לאחרונה נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ פחות או יותר הודיע שהוא יחתור לסיום המלחמה באוקראינה, ולא בהכרח ישתף את אוקראינה – שלא לדבר על אירופה, שלקחה חלק משמעותי בתמיכה באוקראינה – בגיבוש הסדר שביתת הנשק (כי הסכם שלום זה לא ממש). זאת במקביל לדגש של ממשלו על כך שחברות נאט”ו צריכות להתבסס קצת פחות על תקציב ההגנה האמריקאי וקצת יותר על תקציב ההגנה שלהן עצמן.
מנהיגי אירופה הבינו שמדינותיהם צריכות להתארגן במהירות כדי להיות מסוגלות לספק תמיכה לאוקראינה ללא ארצות הברית, והחלו בצעדי חירום כדי להתאים את עצמן למציאות המשתנה במהירות. אחד הדברים שראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר הציע היה לספק ערובה צבאית בדמות חיילים מבריטניה וממדינות נוספות, שישמרו על כל הסכם שביתת נשק שלא יושג.
רק שזה דורש כסף. זה העלה שוב, וביתר שאת, את הצורך של בריטניה להגדיל את תקציב ההגנה שלה. בעת ההכרזה של סטארמר הוא עמד על 2.33% מהתמ”ג. השמרנים התחייבו להעלות את זה ל-2.5% עד 2030, והלייבור רק אמרה שהיא תשאף לשם אבל בלי להציב תאריך יעד. אלו אמנם נראים כמו מספרים לא גדולים, אבל רצוי לזכור שבהינתן שהתמ”ג הבריטי עומד על טריליונים, כל עשירית אחוז כזו שווה מיליארדי ליש”ט. בכל מקרה, כעת היה נראה שהממשלה הבריטית תצטרך להתחיל להתחייב ליעדים מוגדרים כדי להגיע לאותו 2.5%, ואולי כדאי גם לחשוב על מספרים יותר גבוהים.
במקביל, היה נראה שהרבה מדינות אחרות באירופה לא נלהבות להצטרף ליוזמה של סטארמר להציב חיילים שלהן על הקרקע של אוקראינה כדי לשמור עליה מפני פלישה רוסית עתידית. פירוש הדבר הוא יותר מאמץ מצד בריטניה והמדינות שפעלו כמותה (למשל, צרפת). וכך, היא מצאה את עצמה במצב בו היא נאלצת לקחת עמדת הובלה, שיש ספק לגבי יכולתה להחזיק בה.
מה קרה מאז?
עניין שתפס הרבה כותרות היה הטענה של טראמפ שנשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי הוא “דיקטטור” (שהכחיש שאמר בפגישה עם סטארמר בבית הלבן), בגלל שלא התקיימו בחירות (בנוסף לטענות חסרות בסיס אחרות, למשל שאוקראינה פתחה במלחמה או שזלנסקי נהנה מפופולריות של 4% בלבד). כפי שמיהרו רבים בבריטניה להזכיר, מלחמת העולם השנייה הביאה לדחיית הבחירות שהיו אמורות להתקיים ב-1940 עד ל-1945.
הודעה לתקשורת של דאונינג 10 סיפרה שבשיחת טלפון של סטארמר עם זלנסקי הראשון הדגיש שהאחרון הוא “נשיא שנבחר בצורה דמוקרטית” ושהיה סביר לגמרי לדחות את הבחירות במלחמת העולם. ראשת האופוזיציה קמי בדנוק צייצה ש”הנשיא זלנסקי הוא לא דיקטטור”. המשותף לשניהם היה זה שהם לא טרחו אפילו לציין מי טען שזלנסקי הוא דיקטטור ולכן יש להבהיר שהוא אינו כזה. חייזר שהיה צופה בהתבטאויות האלו היה חושב שסתם שאלו את השניים מה דעתם על זה שלא התקיימו באוקראינה בחירות לאחרונה. אומץ לא היה שם.
מי שהיה קצת יותר גלוי היה ראש הממשלה לשעבר בוריס ג’ונסון, שנאבק לשמור על רלוונטיות מאז שהתפטר מהפרלמנט. הוא הפריך את כל הטענות של טראמפ, אבל אז הוא הסביר: “האמירות של טראמפ לא נועדו להיות מדויקות היסטורית אלא לזעזע את אירופה עד לכדי פעולה”. זו, ובכן, הצדקה מאוד מטומטמת. גם אם זו אכן המטרה של טראמפ, מה שכמובן ניתן להעמיד בסימן שאלה, לא ברור איך זה מכשיר פגיעה בלגיטימציה של זלנסקי.
מי שפשוט לא התנצל היה ראש מפלגה הרפורמה נייג’ל פרג’. בדומה לג’ונסון, הוא אמר שגם צריך לקחת את טראמפ ברצינות, לא צריך לעשות זאת “באופן מילולי”. כי מתברר שעכשיו טראמפ הוא אמן של סאבטקסט. הוא גם הסכים שזלנסקי אינו דיקטטור, אבל כן אמר שיש לקבוע לוח זמנים לבחירות. הוא דחה את הטענה לגבי בריטניה במלחמת העולם השנייה, שכן עובדה שהתקיימו בחירות לפני שמלחמת העולם השנייה תמה. זה, במחילה בולשיט. הבחירות אכן התקיימו לפני כניעת יפן. אבל בניגוד לגרמניה, היא לא היוותה איום על האי הבריטי, ולכן המצב לא זהה.
העלאת תקציב ההגנה
נעבור למה שבאמת חשוב: תקציב ההגנה. בשבוע שעבר (ש’) בדנוק שלחה לסטארמר מכתב, בו תקפה אותו על זניחת התכנית של השמרנים להביא את תקציב ההגנה ל-2.5% מהתמ”ג עד 2030 ודרשה שיחזור בו מכך. היא גם הציגה שלושה דברים שהוא יוכל לעשות: קיצוץ בתקציב הסיוע הבינלאומי, הקשחת מדיניות הרווחה ונסיגה מהסכם העברת הבעלות על ארכיפלג צ’גוס שיעלה לבריטניה כמה מיליארדים טובים בפרישה של כמה שנים. גם חלק מחברי פרלמנט מטעם הלייבור הסכימו עמה.
במקרה או שלא במקרה (סטארמר טען שהוא לא הגיע לקרוא את המכתב), יומיים לאחר מכן (ב’) סטארמר הודיע לפרלמנט: תקציב ההגנה יעלה ל-2.5% מהתמ”ג. מתי זה יקרה? עד 2027 – שלוש שנים לפני מה שתכננו השמרנים. הדבר אמור להגיע בעיקר באמצעות קיצוץ בתקציב הסיוע הבינלאומי, מ-0.5% ל-0.3% מההכנסה המקומית הגולמית (המ”ג, מדד מעט שונה מהתמ”ג).
התקדמות חיובית, אך לא חפה מביקורת. ראשית, ההחלטה לקצץ את תקציב הסיוע הבינלאומי. עקרונית, בריטניה מחויבת בחוק לשאוף להוציא על העניין 0.7% מההמ”ג, מה שכאמור גם כרגע היא לא עושה. מעבר לשאלת החקיקה שאולי יהיה צריך לסגור, ההחלטה הזו היא לא סתם החלטה של לעזור לאנשים שלא שפר עליהם גורלם. יש מי שרואים בסיוע בינלאומי עוצמה רכה, ומניעה ממעצמות עוינות להשיג השפעה באזורים נחשלים. סטארמר החליט להחליש אותה כדי לחזק את העוצמה הקשה של בריטניה. אולי הכרחי, אבל לא מובן מאליו. אנשי שמאל מהפרלמנט ומחוצה לו – כמו סטיבן פלין, קרוליין לוקאס, אואן ג’ונס ואחרים – ביקרו את הצעד, וחלקם הוסיפו שמדובר במדיניות ימין פופוליסטי.
מנגד, סטארמר זכה לביקורת על כך שהוא סירב להתחייב שתקציב ההגנה לא ישלם על שום הסכם לגבי צ’גוס. אבל חשוב יותר: לא ממש ברור כמה כסף זה יוצא. סטארמר אמר שהתוספת שלו אמורה להיות שווה 13.4 מיליארד ליש”ט, אבל בפועל קיצוץ בסיוע הבינלאומי שווה קצת יותר מ-5 מיליארד. מאיפה עוד שמונה? הנחה אחת היא שמדובר למעשה בתוספת שתתפרש על פני שלוש שנים, ולא בתוספת שנתית. איך שלא יהיה נדרשת הבהרה.
טיול טרנסאטלנטי
ההכנות
השיא של השבוע הגיע עם ביקורו של סטארמר בבית הלבן אתמול (ה’). לביקור הזה קדמו הכנות רבות: כך למשל, סטארמר ונשיא צרפת עמנואל מקרון הסכימו להציג “חזית מאוחדת” מול טראמפ בכל הנוגע לאוקראינה (שכן מקרון ביקר בוושינגטון בשני). מצדו, טראמפ אמר שהשניים לא עשו דבר כדי לסיים את הלחימה.
מנגד, היה צריך גם לרכך את הקרקע לפני הביקור של סטארמר. בהתאם, הוא כתב מאמר לסאן, בו הוא כתב שטראמפ צודק לגבי זה שאירופה צריכה להשקיע יותר בהגנה ושהמלחמה באוקראינה צריכה להגיע לסיומה. אבל, הוסיף סטארמר, יש צורך בערובות אמריקאיות שיבטיחו שלא תהיה פלישה רוסית נוספת, ושזה אינטרס אמריקאי לעשות זאת לא פחות מאינטרס אירופי. בדברים שנשא לציון שלוש שנים למלחמה, הוא אמר ש”טראמפ שינה בשבועות האחרונים את השיח הגלובלי”, מה ש”יצר הזדמנות” שאסור לפספס. במילים אחרות, היה ניסיון ברור מאוד של סטארמר לא לעשות שום דבר שיעלה את חמתו של הנשיא לפני הביקור.
הדבר ברור. זה לא רק שסטארמר לא רוצה, לצורך העניין, להסתבך במכסי המגן שטראמפ מתכוון להטיל על כל דבר שמחזיק בריבונות שאינה אמריקאית. הוא רואה בבריטניה גשר בין אירופה לארצות הברית, ובהתאם הוא היה צריך לדאוג שהגשר הזה לא יישרף. בנוסף, כך הטלגרף, הוא התכונן להגיע עם הצעה לטראמפ: האירופאים ישלחו כוח שמירת שלום של 30 אלף חיילים, והאמריקאים ידאגו לכוח אש בהיכון.
מי שנשאר מאוד נחרץ בהתבטאויות נגד טראמפ היה ראש המפלגה הליברל-דמוקרטית אד דייווי, שטען שלא ניתן לסמוך על טראמפ (ולכן על בריטניה להפוך לכוח מוביל באירופה), ודרש מסטארמר להבהיר לטראמפ שבריטניה לא תעמוד מנגד בזמן שהנשיא “משפרר את התעמולה של פוטין”. כמובן, לו קל: להיות מפלגת האופוזיציה השנייה בגודלה מהווה את תקרת הזכוכית שלו. אם הוא יהיה ראש האופוזיציה, זה יהיה בגלל משהו ייחודי מאוד בבחירות. אבל הוא לעולם לא יצטרך לשים את עצמו במצב בו הוא ממש צריך לדבר עם טראמפ, אז קל להיות צודק.
הפגישה
היה נראה שהמפגש בין ראש הממשלה לנשיא הלכה טוב מהמצופה. אם המבחן היה לא לקבל בראש בפומבי מטראמפ, הרי שסטארמר עבר אותו בהצלחה. הן בחדר הסגלגל והן במסיבת העיתונאים, הנשיא הילל, שיבח וקילס את סטארמר, אפילו ביחס לשיעור הסופרלטיבים הרגיל שלו. הוא אמר כמה סטארמר הוא איש מיוחד ונושא ונותן קשוח. אבל הוא גם עקץ, כששאל אם בריטניה יכולה להביס צבאית לבדה את רוסיה. סטארמר לא ענה והנוכחים צחקו, כי היה ברור שהתשובה שלילית.
טראמפ הציע כמה ממתקים לסטארמר. ראשית, הוא אמר שיש סיכוי לא רע להגיע להסכם סחר, כך שלא יוטלו על בריטניה מכסים. שנית, הוא אמר שייתכן מאוד שההסכם על צ’גוס יקבל אור ירוק מארצות הברית, למרות שזה ממשל טראמפ שנחשב ליותר סקפטי כלפי העניין. שלישית, הבעת מחויבות מסוימת לנאט”ו ולמנגנון שלו, וגם טענתו שהסכם המינרלים המתגבש עם אוקראינה יהווה ערובה ביטחונית בגלל האינטרס האמריקאי שייווצר שם.
גם סטארמר, מצדו, הראה כמה מהלכים. הוא פתח את פגישתו עם הזמנה מהמלך צ’רלס השלישי עבור טראמפ לערוך ביקור מדיני בבריטניה, מה שיהפוך אותו לראשון שעורך ביקור מדיני שני בממלכה (הראשון היה ב-2019). היה ברור לכולם שזה יקנה את הנשיא, שידוע בהערכתו למשפחת המלוכה, ובהתאם זה מיהר להשיב בחיוב. סטארמר גם היה ידידותי בהרבה ממה שהיה מקרון. עם זאת, זה לא אומר שהוא היה פראייר: הוא תיקן בעדינות את טראמפ כשזה טען שאירופה רק מלווה כסף לאוקראינה (למרות שאת רובו אין ציפייה לראות בחזרה) וסתר את סגן הנשיא ג’יי די ואנס, כשזה חזר על טענתו שיש בעיה של חופש הביטוי בבריטניה.
אבל יש דבר אחד שלא נותר לגמרי פתור: סטארמר הזכיר לטראמפ כמה הוא אוהב להיות המנצח, ושבמקרה הזה פירוש הדבר הוא לא לתת פרסים לתוקפן. מצד שני, לא ממש ברור שטראמפ מתכוון להציע משהו שלא ייתן לפחות פרס חלקי לרוסיה על העניין, וייתכן מאוד שיהיה לפחות פרס חלקי. בדאונינג 10, למעשה, חוששים שלטראמפ אין תכנית אמיתית מעבר להשגת הפסקת אש.
לאן מכאן?
השבוע קיר סטארמר לקח שני צעדים ראשוניים בכיוון חשוב. ראשית, העלאת תקציב ההגנה. שנית, פגישה עם טראמפ שלרבים נראתה מוצלחת. בלייבור אפילו מקווים שהעניין הזה יהיה עבור סטארמר מה שמלחמת פוקלנד הייתה עבור מרגרט ת’אצ’ר – אירוע שהפך את ראש/ת הממשלה השנוא/ה לפופולרי/ת. מוקדם לחזות, אבל הכהונה של טראמפ כמעט ללא ספק גורמת לכך שכהונתו הראשונה (ואולי האחרונה) של סטארמר לא תתעצב סביב שאלות פנימיות כמו הכלכלה או ההגירה – למרות שהן עדיין יתפסו מקום של כבוד – אלא על הביטחון.
כעת השאלה היא איך הדברים ייראו בשטח. התוספת לתקציב ההגנה, בין אם מספיקה ובין אם לא (ורבים חושבים שלא), היא רק ההתחלה. לפני שנתיים הכוחות האמריקאיים הפסיקו להסתכל על הצבא הבריטי כצבא עילית, וסברו שיש צורך בעשור לשיקומו כדי שיוכל לעמוד במשימה של הגנת המולדת. לא בטוח שלבריטניה יש את הזמן הזה, וגם נשאלת השאלה אם לשר ההגנה ג’ון הילי יש בכלל את היכולת לעשות את הדברים נכון כדי להחזיר את צבא בריטניה לעמוד על הברכיים.
וטראמפ, עם כל הכבוד למחמאות, הוא איש לא צפוי. זה בהחלט מעודד עבור סטארמר שהפגישה עברה באווירה ידידותית ועם הרבה הבטחות מטראמפ. אבל עתידה של אוקראינה לא ברור (זה יתבהר יותר בהמשך היום, לאחר פגישת טראמפ וזלנסקי), ועד שאין הסכם סחר או אור ירוק להסכם על צ’גוס – הכל כתוב על הקרח. סטארמר יצא עם קצת הון פוליטי, והאופוזיציה תתקשה להרוויח על הביקור הזה נקודות, אבל זה כל מה שאפשר להבטיח. וכשזה המצב, בריטניה – כמו כל אירופה – תצטרך לעשות מאמצים כדי להגן על עצמה בעצמה.