באיחור קל, ניתוח הנאום הפותח של ראשת האופוזיציה והמפלגה השמרנית קמי בדנוק ל-2025. בנאום, היא פרשה את התכנית ליצירת פוליטיקה רצינית שתתמודד עם הבעיות הבוערות של בריטניה. בראש ובראשונה: לא להציג מדיניות חדשה בתקופה הקרובה. כלומר, לא בלי שיש תכנית מסודרת איך להגשים אותה. לשיטתה, הפוליטיקאים בדור האחרון מיהרו להבטיח לפני שידעו איך לקיים, מה שהכניס את בריטניה לבוץ בו היא נמצאת כיום. לפי פרסומים, היא לא תציג מדיניות חדשה בשלוש השנים הקרובות, מה שמעלה הרבה תהיות. אבל בדנוק סבורה שזו הדרך לזכות מחדש באמון הציבור הבריטי. כעת נצטרך לחכות ולראות האם זה יעבוד. וגם: למה העובדה שהיא לא הנואמת הכי מושחזת דווקא משחקת לטובתה? | צילום: אדוארד מאסי, המפלגה השמרנית
ראשת האופוזיציה והמפלגה השמרנית קמי בדנוק לא מייצרת הרבה כותרות. כשקיר סטארמר היה ראש האופוזיציה, חסר כריזמה וחזון ככל שיהיה, ידע לדאוג לשמור על עצמו בכותרות, בעיקר עם כל מיני נאומים שאף אחד לא היה צריך ושלא אמרו יותר מדי. בנוסף, בשנתיים וחצי הראשונות לכהונתו ראשי הממשלה היו בוריס ג’ונסון וליז טראס – הראשון דמות שנויה במחלוקת שהיה הרבה על מה לבקר אותה והשנייה הפסידה לחסה – מה שאפשר לסטארמר לצאת למתקפות רבות ולעשות קצת כותרות. בדנוק, נכון לעכשיו, היא לא מכונת תעמולה משומנת היטב, ולמרות שממשלת סטארמר רחוקה מלהיות סיפור הצלחה בדנוק מתקשה להפוך את הלימונים ללימונדה. אז כשהיא נותנת נאום, כדאי להתייחס אליו, כדי לראות מה היא מתכוונת להציע.
לפני זה, גילוי נאות: הנאום הזה נישא לפני יותר משבועיים, ובשל עומס אני מסקר אותו רק עכשיו. בכל מקרה לא מדובר במשהו שקריטי לדעת באופן מידי, והוא יותר משמש אותנו להבין איזו דמות היא קמי בדנוק ולאן היא מתכוונת לקחת את המפלגה השמרנית. אז הנה.
תוכן
בלי הקדמות נוספות, לנאום, שנישא תחת הכותרת “שיקום האמון”.
הטעויות שנעשו
בדנוק פתחה בהאשמות כלפי מנהיגים “מכל המפלגות” ומכמה דורות של הנהגה (וכמו כן כלפי בכירים בשירות המדינה) על כך שלא היו כנים עם הציבור לגבי המצב. ומהו המצב לגביו יש להיות כנים עם הציבור? שהאנשים בבריטניה נהיים עניים יותר ושבריטניה מתקשה להתחרות בשכנותיה. בדנוק אמרה שכדי לעזור לאנשים יש לספר להם את האמת, ומשהמפלגה השמרנית נמצאת תחת הנהגה חדשה האמת תסופר גם כשהיא לא נוחה.
ממשלת הלייבור הנוכחית, כך בדנוק, היא ייצוג של כל מה שרע בפוליטיקה הנוכחית. ללייבור לא הייתה תכנית לפני הבחירות, ולכן היא הגיעה למצב בו היא נמצאת כעת. “מדיניות בלי תכנית היא לא מדיניות, היא רק הצהרות”, סיכמה בדנוק, והדגימה: בקיץ שרת האוצר רייצ’ל ריבס הודיעה על ביטול קצבאות החורף לקשישים כדי לסתום את החור במשרד האוצר. בדנוק סיפרה שכשהשמרנים היו בממשלה אנשי שירות המדינה העלו את הצעד הזה כאופציה אבל בממשלה סירבו בגלל ההשלכות. ריבס הסכימה, כי לא היו לה רעיונות משלה.

אבל בניגוד לקיר סטארמר, בדנוק מוכנה להודות בטעויות, שלדבריה גרמו לבעיטה שהשמרנים קיבלו בבחירות האחרונות. למשל, יציאה מהאיחוד האירופי לפני שהייתה תכנית איך להצמיח את הכלכלה מחוצה לו, או התחייבות חוקית לאפס פליטות בלי תכנית איך להגיע לשם, או התחייבות להוריד את ההגירה בלי מושג איך לעשות את זה. בכל אלו הפוליטיקאים אמרו לציבור את מה שרצו לשמוע ורק אחרי זה חשבו איך לעשות את זה – ואת זה בדנוק מתכוונת להפסיק.
אם להגיד את האמת
לכן, בדנוק רוצה לדבר על כמה אמיתות מטרידות. למשל, שהדור הנוכחי נהנה מהירושה שהשאיר לו הדור הקודם והולך להשאיר ירושה גרועה בהרבה לדור הבא. שאספקת האנרגיה פגיעה כפי שלא הייתה מעולם ויקרה יותר ממה שצריכה להיות. הדמוגרפיה לא עושה חיים קלים, עם ילודה פוחתת לצד תוחלת חיים שעולה. זה מביא לכך ששיעור הולך ופוחת של האוכלוסייה נאלץ לכלכל את מי שלא מסוגלים או לא רוצים לעבוד. עידן המידע מאפשר לגורמים זרים לערער את היציבות במדינה ולגנוב ממנה ידע. וכמובן, בריטניה לא יכולה לאכלס את כל באי העולם, וכמו כן מי שמסרבים לקבל עליהם את תרבות המקום צריכים לעזוב.
ההנהגה, לשיטתה, צריכה להתמקד במה שחשוב, דבר שלא קורה בגלל שהיא במקום זה עוסקת ביותר מדי נושאים ולא עושה אותם טוב מספיק. זה גורם לדעיכת החלום של כל דור להשאיר לילדיו עולם טוב יותר משהיה לו. וזה קורה בגלל שבזמן שבעיות היסוד של בריטניה רק מחמירות, הפוליטיקה נעשית פחות רצינית. ואם זה לא מספיק, היא המשיכה, הלייבור מבטלת את הדברים הטובים ומחריפה את הטעויות של השמרנים. הבעיה הרצינית לשיטתה היא העלאת המסים לעסקים והפיכתם לכספומט לטובת השאיפה של הממשלה ליותר הוצאה ציבורית.
אבני דרך לפתרון
לכן, צריך שהשמרנים יעשו דברים אחרת תחת ההנהגה החדשה. ראשית, לשקם את האמון במפלגה. זה אומר לקבל את תפקיד האופוזיציה, להילחם עבור השכל הישר והאמת, ולעשות את מיטב המאמצים כדי שהממשלה תעשה את המיטב – כדי שהמדינה תעשה את המיטב. סטארמר מאבד לגיטימציה בגלל שכעת כולם רואים שהוא הסתיר את זה שהוא לא שאף להביא לבריטניה את מה שהציבור רצה.
שנית, להגיד בקול ברור ולא מתנצל את מה שהאנשים מהשורה חושבים. כך למשל, למרות שדחקו בה שלא להעלות לסדר את היום את נושא ה-grooming gangs מסיבות של פוליטיקלי קורקט, היא סירבה ודרשה את הצדק לקורבנות. בעיקרון יותר כללי, זה אומר יותר אנשים שיילחמו על מה שצודק ולא יירתעו מהמתקפות או מניסיונות הטיוח. את עצמה היא נתנה כדוגמה על הביקורת שספגה בגלל גישתה כלפי טרנס*.

שלישית, לדחוק בקיר סטארמר לעשות את הדבר הנכון. כלומר, אופוזיציה קונסטרוקטיבית, תוך מתן הבטחה שהשמרנים יגבו אותו איפה שהוא ינקוט בגישה הנכונה, אפילו אם הוא יקבל את הקרדיט. זאת משום שלא ניתן להרשות לו לחרב את כל העסק (בין השורות: גם אם זה יעזור לשמרנים בקלפיות).
רביעית, להסביר לציבור למה השמרנות חשובה. לאחר 14 שנות השלטון של המפלגה וכל מה שהן כללו, היה נראה שערכי הליבה של השמרנים הפכו למשניים משהו. זה הקשה על משימת השלטון וזה לא עבד. כדי לשקם את האמון, יש להסביר שוב מה השמרנות מציעה לשיפור החיים: מריטוקרטיה ומתן של הפרט לקהילה ולא רק לקיחה ממנה. כרגע, לדבריה, הכל הפוך: מי שעושה פחות מקבל יותר ולהיפך. וזה לא הוגן. מה שהוגן זה שהצלחה תשקף את התרומה לחברה ואת המאמץ. כדי לעזור לאנשים העובדים יש צורך בבתי ספר שיכינו אותם לעולם הגדול, בטיפול בפשיעה, במסים נמוכים ובממשלה שמעמידה רף גבוה לשירות המדינה. זה, לדבריה, ההבדל שבין הוצאה ציבורית רצויה להוצאה ציבורית בזבזנית. “זו השמרנות שלי”, אמרה.
לסיום
בשלב זה היא עברה לדבר על סיפור החיים שלה, שהוא כלל לא פשוט, ובתוכו ניתן למנות הגעה לבריטניה ללא המשפחה עם מאה ליש”ט בכיס, עבודה בעבודות מזדמנות, בדידות בגלל הריחוק מהמשפחה ועוד. לכן, היא מספרת, היא אאוטסיידרית לפוליטיקה ורואה כיצד כל-כך הרבה דברים בבריטניה פשוט לא עובדים. היא למעשה מבינה למה האנשים העובדים צריכים את הערכים השמרניים שלה.
ולכן היא רוצה מדינה שתומכת ולא מענישה את אלו שעושים את הדבר הנכון (מבחינה כלכלית). מדינה יותר ממוקדת, יותר משפיעה ויותר אפקטיבית. מדינה בטוחה ומשגשגת, בה ישנו תגמול למי שעובדים קשה. אבל היא אופטימית, ומאמינה שימיה הטובים של בריטניה עוד לפניה. ביחד, היא הבטיחה, יהיה ניתן לתקן את הנזק שהלייבור יוצרת, לגרום לפוליטיקה לעבוד שוב אחרי דור שלם ו”לקחת את המדינה שלנו בחזרה”.
ניתוח
תוכן
כפי שיכולתם לשים לב, בדנוק לא הבטיחה שום דבר קונקרטי בנאום הזה. כן, היא דיברה על כמה רעיונות כלליים כמו מריטוקרטיה, דרישה ממהגרים לעבור אינטגרציה, מסים נמוכים, חוק וסדר ועוד. אבל כפי שכינה זאת כריסטופר הופ מ-GB News, זה היה נאום “נקי ממדיניות”. זה כמובן לא במקרה: בדנוק רוצה להבטיח דברים קונקרטיים כשהיא תדע איך להשיג אותם. למעשה, שבוע לפני הנאום הסאן פרסם תכנית בת שלוש שנים של בדנוק להחזיר את השמרנים לשלטון: 2025 תוקדש ל”שיקום האמון” באמצעות הכאה על חטא; 2026 תוקדש ל”בניית האמינות” באמצעות מתן פייט למפלגת הרפורמה הפופוליסטית; ורק בסוף 2027 נגיע לשלב “תכניות לממשלה”, בו יוצגו תכניות מסודרות. שזו בגדול התחייבות שבמשך קרוב לשלוש שנים בקושי נשמע מהאופוזיציה משהו עם משמעות בכל מה שקשור לחזרה לשלטון.
בנאום, בדנוק הציגה את זה כפוליטיקה רצינית, שמצד אחד מחויבת לערכי ליבה אבל מצד שני לא תתחייב לשום דבר בלי שיש דרך ליישם את זה. השאלה היא אם באמת ניתן להעביר שלוש שנים ככה: ראשית, כי כשרה לשעבר היא בטח יודעת שלפעמים אין זמן לתכנן. נכון, באופוזיציה יש יותר זמן, אבל שלוש שנים זה הרבה זמן. שנית, כדי לשקם את אמון הציבור במפלגה באותן שלוש שנים צריך לתת לו משהו, והתנצלויות לא יספיקו. עם זאת, כן צריך להגיד שהנאום היה טוב מהבחינה הזו שהוא איזן לא רע בין מתן ערכי ליבה לבין הימנעות מהבטחות ללא כיסוי תוך הסבר ברור למה זה.

מעבר לכך, במהלך הנאום הצירוף “הנהגה חדשה” נאמר שש פעמים ו”ההנהגה שלי” עוד פעמיים. זה לא מעט. הדבר מזכיר את נאום ה”הנהגה חדשה” של קיר סטארמר מכנס המפלגה הראשון שלו כראש הלייבור. גם אז הלייבור הייתה אחרי תבוסה קשה, וסטארמר ביקר את קודמו בתפקיד ג’רמי קורבין והבטיח לשים את המפלגה על מסלול חדש כדי להחזיר את האמון בה. זה כמובן לא במקרה, שכן האופציה האחרת היא לטעון שהציבור טעה. כעת נצטרך לראות אם זה יספיק כדי לחזור לשלטון.
הופעה
לא שזו ההופעה הפומבית הראשונה שלה, אבל שווה להתייחס קצת לאופן בו קמי בדנוק נואמת. לבוריס ג’ונסון הייתה את היכולת להפיח בשומעיו אופטימיות. רישי סונאק ניחן ביכולת של איש מכירות שמציג מוצר חדש, מה שלא פעם עזר לו להעביר את המסר. סטארמר, כעורך דין במקצועו, נואם כאחד, ולפעמים גם מזכיר מרצה באקדמיה, מה שעוזר לו להיראות כמי שיודע על מה הוא מדבר. לבדנוק אין אף אחד מאלו. היא שקטה, רגועה, לא מלהיבה במיוחד, לא כזו שתתפוס בקלות את תשומת הלב של היושבים בחדר. אבל היא גם הראשונה להגיד שהיא לא האורטורית הכי גדולה שיש, בגלל שהיא לא הגיעה מהרקע של הרבה פוליטיקאים מקצועיים שלמדו את המקצוע ה”נכון” לתפקיד.
אבל צריך להגיד: משהו בזה גם עובד. זה מרגיש כן יותר. פחות מעושה. יותר אותנטי. עם פחות בולשיט. צריך להגיד שגם לא היה יותר מדי בולשיט בנאום הספציפי הזה, אבל העובדה שההופעה נראית לא מלוטשת תהיה מסוגלת לעזור גם לבולשיט לעבור בהמשך אם יהיה צורך. זאת משום שמוצר לא מלוטש יוצר את הרושם שאין יותר מדי מה להסתיר, ושמה שרואים זה מה שמקבלים. הדבר הזה, יש לומר, עובר בעיקר בהופעה מול קהל, ובחילופי הדברים עם סטארמר בפרלמנט היא נראית לא פעם זחוחה משהו.
אבל נאום, טוב ככל שיהיה, לא יספיק כדי לשקם את אמון הציבור בשמרנים. בדנוק תצטרך לעשות יותר מזה, בטח עם מפלגת הרפורמה שנושפת בעורפה, ונראה איך זה יעבוד.