זה הזמן לצלול לתוך המערבולת ששולטת בפוליטיקה הבריטית במשך יותר משבוע: ה-grooming gangs, אותן כנופיות שמנצלות מינית קטינות וקטינים. הסיבות העיקריות לכך שהן בכותרות הן הסירוב של השרה ג’ס פיליפס להקים ועדת חקירה לגבי המתרחש בתחום באולדהם, הציוצים הבלתי פוסקים של אילון מאסק בעניין והעובדה שהיו מקרים שלא דווחו בגלל שהמבצעים הגיעו ממיעוט אתני והיה חשש להיתפש כגזענים. החלק האחרון מביא לרכיבה פופוליסטית על הגל, בזמן שהאיסוף לוקה בחסר ואין מספיק נתונים כדי לדעת מה באמת הייצוג של כל קבוצה אתנית בקרב התוקפים. זה הביא את ראשת האופוזיציה קמי בדנוק לדרוש ועדת חקירה בנושא, למרות שהייתה כבר אחת שמסקנותיה הוגשו לפני שנתיים וטרם יושמו. מסיבה זו, ראש הממשלה קיר סטארמר מסרב, מה שהוביל לתרגילים פוליטיים מלוכלכים סביב העניין. כעת נשאלת השאלה אם העניין יילקח סוף-סוף ברצינות | צילום: סיימון דוסון, דאונינג 10
בימים האחרונים הפוליטיקה הבריטית נסובה לא מעט סביב סוגיית ה-grooming gangs, אותן קבוצות שמנצלות מינית נערות ונערים. הטריגר לכך שהסיפור הזה עולה כעת הוא הפרסום שהשרה ג’ס פיליפס סירבה להקים ועדת חקירה לתופעה באולדהם (גם השמרנים בזמנם סירבו לכך), ומה שעזר להפיץ אותו היה ההתייחסות הבלתי פוסקת של אילון מאסק – שמנסה לגרום להדחתו של ראש הממשלה קיר סטארמר – שצריך להגיד שלא תמיד דייק בעובדות. ויש סיבה שמאסק נכנס דווקא לדיון הזה: הטענה לייצוג היתר של מהגרים בקרב מייצגי התופעה, ושהממסד טייח את אותה כדי לא להגיד משהו שהוא לא פוליטיקלי קורקט. מנגד, יש מי שטוענים שבשוליים של הימין מנסים לנפח את התופעה כדי להתנגח במיעוטים אתניים. אז הנה ניסיון לצלול לתוך העניין.
מה אנחנו יודעים על ה-grooming gangs?
צריך להתחיל בהבהרה: אנחנו רחוקים מלדעת הכל. איסוף הנתונים נמצא במצב בעייתי, שכן הוא מסתמך על הדיווח של הקורבנות, ואלו לעתים חוששים מסטיגמות או לחלופין לא סומכים על הרשויות. עניין אחר הוא שלא כל הרשויות רושמות את האתניות של החשודים והקורבנות – למעשה, רק ב-29% מהתיקים יש רישום כזה. תוסיפו לזה שלא כל המקרים מגיעים למשטרה, ותקבלו שאין ממש נתונים.
לפי הנתונים שכן קיימים, מחקרים שונים הגיעו למסקנות שונות. לפי פילוח של אחד מהם, לבריטים לבנים יש ייצוג יתר בקרב התוקפים ועוד יותר בקרב הקורבנות; לבריטים ממוצא אסייתי (שהם הקבוצה החשובה לענייננו, שכן רוב הטענות הן כלפי מי שמוצאם הוא פקיסטני) יש ייצוג חסר קל בקרב התוקפים וייצוג חסר משמעותי בקרב הקורבנות; ולשחורים יש ייצוג יתר קל בקרב המבצעים והתאמה לשיעורם באוכלוסייה בקרב הקורבנות. מחקר של משרד הפנים הבריטי מ-2020, שהתבסס על הנתונים הזמינים אז, הסביר שלפי המחקר האקדמי הקבוצה הרחבה ביותר של התוקפים בשיטת ה-grooming gangs היא של בריטים לבנים, אבל שלפי חלק מהמחקרים ישנו דווקא ייצוג יתר למיעוטים אתניים. איך שלא, לפי המחקר הזה עדיין יש מגוון של קבוצות אתניות שמשתתפות, ולרוב הכנופיות האלו הן הומוגניות מבחינה אתנית.
תרבות של הסתרה?
אז אם מהנתונים הידועים, אפילו אם יש ייצוג יתר למיעוטים, מדובר בתופעה חברתית רחבה בהרבה – למה דווקא grooming gangs הפכו להיות הפשע שבגללו צריך לחשוב מחדש על האופן בו ההגירה נקלטת בבריטניה? ובאופן יותר ספציפי, איך זה הפך להיות דווקא עניין של בריטים ממוצא פקיסטני? ובכן, משתי סיבות עיקריות. ראשית, כי כמו בבדיחה על הסטטיסטיקאי שטבע בנהר שעומקו הממוצע שלושים סנטימטר, כך גם פה לא הכל מתפזר באופן שווה. באזורים מסוימים היה ייצוג יתר בולט בהרבה למיעוטים בקרב התוקפים, לפחות במקרים שזכו לפרופיל גבוה. כך למשל סופר בדוח ועדת חקירה שהקימה מועצת רוטרהם, דרום יורקשייר, על התופעה בתחומה, שהוגש ב-2014: “רוב העבריינים תוארו כ’אסייתים’ על-ידי הקורבנות”. ברוצ’דייל, מנצ’סטר רבתי, הנאשמים במשפט על חברות ב-grooming gang היו ממוצא פקיסטני.
שנית, טענות לטיפול לוקה בגלל העניין האתני. כך נכתב באותו דוח: “חברי המועצה [של רוטרהם] לא התקשרו באופן ישיר עם הקהילה ממוצא פקיסטני כדי לשוחח על הדרך הטובה ביותר להתמודד ביחד עם הנושא. […] חלק מהעובדים [במועצה] תיארו את החשש מזיהוי אתני של העבריינים מפחד שייחשבו לגזענים; אחרים זכרו הוראה ישירה מהמנהלים שלהם לא לעשות זאת”.
ב-2022 פורסם דוח של ועדת חקירה בנושא ה-grooming gangs, בראשות פרופ’ אלכסיס ג’יי (שגם כתבה את הדוח על רוטרהם), שביקר בין השאר את המחסור בנתונים לגבי האתניות של התוקפים. לפי הדוח, יש למחסור הזה בנתונים שתי השלכות גרועות. אחת היא שזה פוגע בטיפול בבעיה עצמה, שכן אם יודעים שיש קהילה מסוימת שהתופעה הזו יותר שכיחה בה, אפשר לנסות לבדוק טיפולים ממוקדים יותר (למשל, אם יודעים שבני הקהילה הזו פחות משתפת פעולה עם הרשויות). השנייה היא שכאשר יש מקרה בו הזהות האתנית כן ידועה, למשל פקיסטנית, זה משרת את מי שרוצים לקטב את השיח, מבלי שיש דרך להציג הקשר רחב יותר של התופעה. כך למשל קיבלנו, כשהתופעה חזרה לדיון הציבורי לפני שבוע וחצי, את הניסוח המרנין של שר המשפטים בממשלת הצללים רוברט ג’נריק: “הפשע המונע גזעית הגדול ביותר בתולדות בריטניה”.
צריך עוד ועדה על ה-grooming gangs?
אז כאמור, בתחילת ינואר פורסם שג’ס פיליפס, השרה למניעת אלימות במשפחה, סירבה לבקשתה של מועצת אולדהם לפתוח בוועדת חקירה מטעם המדינה לגבי תופעת ה-grooming gangs בעיר, בטענה שזו משימה לעיר עצמה. אבל אז ראשת האופוזיציה קים בדנוק דרשה להקים ועדת חקירה שתחקור את הנושא ברמה הלאומית. אבל רגע, אתם עשויים לשאול: כבר הייתה ועדת חקירה כזו שפרסמה מסקנות ב-2022. זו שעמדה בראשה של פרופ’ ג’יי. שתי המפלגות הבטיחו לקיים חלק מההמלצות בדוח הזה, וטרם עשו זאת (יצוין שחלקית בגלל הקדמת הבחירות). אז למה, לכל הרוחות, יש צורך בעוד אחת?
כפי שבדנוק הסבירה בשאלות לראש הממשלה בשבוע שעבר, הדוח של ג’יי עסק בניצול מיני של קטינים ולא ירד לעומק התופעה של ה-grooming gangs, עניין שלדעתה דורש התייחסות נפרדת. לדבריה, יש צורך בחיבור של הנקודות, להבין אם היה טיוח מצד אנשי הממסד והפוליטיקאים ולדרוש צדק ממי שצריך. עוד הוסיפה שכרגע, כשהדברים לא ידועים, זה משמש בעיקר את מי שרוצים להשמיץ את הקהילה המוסלמית הבריטית כולה. אבל, כמובן, יש פה גם פוליטיקה: השמרנים ידעו לדבר, כשזה היה נוח להם, על התופעה הנוראית הזו. משום מה, הם לא הקימו את אותה ועדה שהם כל-כך רוצים עכשיו. וכמובן, ישנה העובדה שהשורק במשרוקיות הכלבים רוברט ג’נריק הוא חלק מממשלת הצללים.
התשובה של סטארמר לעניין היא שוועדת החקירה של אלכסיס ג’יי לקחה שבע שנים. ועדה נוספת תמשוך את העסק שבע שנים נוספות, ובינתיים הפעולה של הממשלה בנושא תתעכב. גם פרופ’ ג’יי טענה שעוד חקירה רק תעכב את יישום ההמלצות של הדוח שלה. באופוזיציה לא רואים קיומה של ועדת חקירה אמור איכשהו למנוע את יישום מסקנות הוועדה הישנה, או כמו שבדנוק ניסחה זאת: “ראש הממשלה מודה שהוא לא יכול לעשות שני דברים באותו הזמן”. והצדק עם האופוזיציה: אין בעיה עם הטיעון שאין טעם להוציא עוד מכספי משלמי המסים עבור ועדת חקירה שכבר התקיימה, אבל הקמת ועדה נוספת לא תעכב את יישום המלצות הוועדה הקודמת.
העניינים מתחממים
מה שלא עשה לדיון הזה טוב בשום צורה היה העובדה שאילון מאסק החליט להתערב, כשהוא ניזון לא מעט ממידע כוזב, שהביא לפמפום לא מעט קונספירציות. זה הביא לכך שסטארמר טען שרבים מהגולשים, ביניהם מאסק, הם אנשי ימין קיצוני. שר הפנים בממשלת הצללים, כריס פילפ, הגיב לדברים בטענה ש”אין שום דבר ימני קיצוני בלעמוד לצד הקורבנות של אונס בקנה מידה עצום”. זה נכון: הדרישה לקבל את המידע הזה הוא סביר. להפיץ קונספירציות מסוכנות, קצת פחות. בכל מקרה, בימים שלאחר מכן סטארמר ריכך את הרטוריקה שלו, כנראה כדי לא להרגיז קורבנות שרצו גם הם בוועדת חקירה נוספת.
בכל מקרה, יש גבול כמה אפשר לדבר, וצריך גם לעשות. שרת הפנים איווט קופר הבטיחה חקיקה שמבוססת על שלוש המלצות מפתח מהדוח של ג’יי. ראשית, תהיה חובה לדווח על פגיעה בקטינים ויוטלו סנקציות מקצועיות ופליליות על מי שלא ידווחו. לשאלתכם: כן, זו הזיה שזה לא היה המצב עד עכשיו. שנית, הפיכת שותפות בכנופייה מסוג זה לגורם מחמיר בגזירת העונש. שלישית, הקמת מאגר מידע אחוד, בו ייאסף מידע בנושא פגיעה בקטינים בכל המדינה, במקום המבנה המבוזר הקיים כיום. כמובן, מעניין שהממשלה נזכרה לעשות את זה שבוע אחרי שהתעוררה סערה בנושא.
תרגיל פוליטי
במקביל, במהלך שתוכנן עוד לפני הסערה, הממשלה הציגה חקיקה לחיזוק הביטחון של ילדים, בדגש על אלו שלומדים במסגרת ביתית. למה זה חשוב? כי האופוזיציה העלתה הצעה לתיקון להצעת החוק, שדורשת הקמת ועדת חקירה נוספת. במהירות, השרה הזוטרה לענייני קורבנות במשרד המשפטים, אלכס דייוויס-ג’ונס, הבהירה שהממשלה תפיל את התיקון בפרלמנט.
על פניו, אפילו פוליטית זה לא חכם: הממשלה באמת רוצה להצטייר כמי שמונעת מהאמת לצאת לאור, ועוד באמצעות משמעת סיעתית? אבל יש לממשלה סיבה טובה לעשות זאת: התיקון שהאופוזיציה הציגה נקרא “תיקון מנומק” (reasoned amendment). תיקון כזה אומר שלמעשה בית הנבחרים מסרב להעביר את הצעת החוק בקריאה שנייה (המקבילה לראשונה בכנסת) מנימוקים כאלו ואחרים. אם תיקון כזה עובר, הצעת החוק נופלת ולא ניתן להציגה שוב עד למושב הבא, שבשבילו נדרש נאום מן הכס. הפעם האחרונה בה דבר כזה קרה הייתה ב-1986, אז הופלה הצעת החוק של מרגרט ת’אצ’ר לשינוי חוקי הסחר בימי ראשון, וגם זה קרה בין השאר בזכות בלבול של יו”ר הבית.
או, במילים אחרות, קמי בדנוק עשתה תרגיל פוליטי: הממשלה תהיה חייבת להגן על הצעת החוק שלה, שאמורה לדאוג לביטחונם של ילדים, באמצעות זה שתיראה רע ותפיל תיקון שדורש ועדת חקירה חדשה. היא לא יכולה לנצח. בהתאם, בשאלות לראש הממשלה סטארמר דחק בבדנוק ובחבריה למפלגה לא לפגוע בחקיקה שאמורה לסייע להגן על ילדים מפני מי שמעוניינים לפגוע בהם, בבית ומחוצה לו. בדנוק לא התקפלה וטענה שחברי הלייבור שיצביעו נגד התיקון למעשה מעדיפים את המשמעת הסיעתית על פני הקורבנות. צריך להגיד, למען הסדר הטוב, שיש ביקורת גם על הצעת החוק עצמה בגלל אלמנטים אחרים בה (שלא קשורים לביטחון התלמידים), שעלולים לפגוע בחלק ממוסדות החינוך. בכל מקרה, כפי שאתם יכולים לנחש, בהמשך אותו יום (ד’) התיקון לא עבר.
הדיון ממשיך
במקביל לדיון על התיקון של בדנוק, היה גם להרבה אחרים מה להגיד. שרת החינוך ברידג’ט פיליפסון, שמטעם משרדה מקודמת הצעת החוק, תיארה את התיקון של השמרנים כ”מחליא” בשל התרגיל הפוליטי שבו. מונירה וילסון, דוברת הליברל-דמוקרטים לענייני חינוך, אמרה ש”זה לא הזמן לשחק בפוליטיקה”.
כמובן, עלה גם העניין הזה שהשמרנים היו רחוקים מלהיות הצלחה גדולה בטיפול בבעיה כשהיו בשלטון. ניל אובריאן, שר החינוך בממשלת הצללים, נאלץ להודות שגם הממשלות הקודמות “לא עשו מספיק”. הדיילי מירור חשף שב-2018 ויקטוריה אטקינס – אז החזיקה בתפקיד שכיום שייך לג’ס פיליפס וכיום שרת הסביבה בממשלת הצללים – התנגדה להטיל חובה על הרשויות לדווח על מקרי פגיעה מינית בקטינים. וכן, שוב, זו הזיה שזה לא המצב כבר עכשיו.
ומה קרה בצד השני של הדיון? לפתע היה נראה שג’ס פיליפס משנה גישה: היא אמרה ש”הכל נמצא על השולחן”, כולל ועדת חקירה חדשה אם הנפגעים של ה-grooming gangs יתעקשו על אחת. בהמשך גם נשמעו אמירות שסטארמר עצמו “שומר על ראש פתוח” לגבי ועדת חקירה נוספת בעתיד, אבל כעת הזמן למעשים ולא לעוד חקירות. לא מפתיע, בהתחשב בכך שאפילו אנדי ברנהם, ראש עיריית מנצ’סטר רבתי ודמות דומיננטית בלייבור, אמר שצריך לפחות ועדת חקירה לאומית “מוגבלת”. אבל מי שבאמת הגדיל לעשות היה ראש מפלגת הרפורמה נייג’ל פרג’ להבטיח שאם הממשלה לא תקים ועדת חקירה, הוא יאסוף את הכסף להקים אחת (אפילו שלא יהיו לה סמכויות סטטוטוריות לחייב עדים להגיע).
לסיכום
עניין ה-grooming gangs הוא עניין חמור שדורש טיפול. וכן, ייתכן שבקרב הפוגעים במסגרת הז’אנר יש ייצוג יתר למיעוטים אתניים. אם אנשים חוששים לדווח על מקרים כאלו בגלל שהם לא רוצים להיראות גזענים, יש בעיה וצריך לפתור אותה. וכפי שהוסבר, יש סיבות טובות לקבל סטטיסטיקות מהימנות גם על המוצא האתני של התוקפים (וגם של הקורבנות, ולפי דוח ג’יי חוסר בנתונים פגע ביכולת לסייע לנפגעות ונפגעים ממיעוטים). אבל זה לא אומר שאין בשיח הציבורי לגבי זה גם שטויות: למרות מה שנטען, זו הייתה תקשורת המיינסטרים שחשפה את התופעה מלכתחילה. למרות מה שמאסק אומר, קיר סטארמר קיבל מחמאות על תפקודו כפרקליט המדינה בכל הקשור לתופעה הזו. וכן, יש גם לא מעט כנופיות לבנות שלוקחות חלק במעשי הזוועה האלו. שזה הגיוני, בהתחשב בכך שהתופעה הזו קיימת בבריטניה לפחות שלושה עשורים.
יש מקום לשקול ועדת חקירה נוספת וממוקדת יותר. פוליטית, כנראה שזה יהיה הדבר הכי קל עבור סטארמר, ולו כדי שיעזבו אותו בשקט, ובתנאי שבינתיים יוציא לפועל את ההמלצות של דוח ג’יי (אם כי צריך להגיד שיש סקרים שמראים שאין לנושא השפעה רבה על מידת התמיכה בלייבור). אבל לא צריך להתעלם מכך שהרבה ממי שלוקחים חלק בדיון הנוכחי – ובראשם אנשים כמו רוברט ג’נריק, חברי מפלגת הרפורמה ואילון מאסק – בעיקר שורקים במשרוקיות הכלבים, אחרי שלא עשה רושם שהיה להם דחוף לעשות משהו בנושא הזה לפני שהייתה ידיעה חדשותית לרכב עליה.
וזו, כנראה, תמצית ההתמודדות של הממסד עם הפופוליזם: הכישלון של הראשון לעשות את עבודתו מסייעת להתחזקותו של האחרון, תוך כדי שהוא מבקש לעשות הרבה יותר מרק לתקן את המשגים. לכן, הממסד כעת יצטרך לעשות את עבודתו, שפירושה טיפול בתופעה וחשיפת האמת – גם אם היא לא נעימה ואומרת שיש ייצוג יתר לקהילות מיעוט – תוך כדי הימנעות מהסתה וקיטוב כאשר הדבר נעשה. זו לא משימה פשוטה, אבל האופציה האחרת היא שהממסד יוכה קשות אפילו יותר.