ענייני ביטחון

שלושה עדכונים זריזים על ענייני חוץ וביטחון: הממשלה הבריטית מגיבה להוצאת צווי המעצר לנתניהו וגלנט עם הצהרות עמומות, שמבקשות לתמרן בין היחסים עם ישראל לבין המחויבות להאג. הממשלה מתירה לאוקראינה להשתמש בטילים ארוכי טווח מתוצרתה גם כדי לפגוע במטרות בתוך שטח רוסיה. זה לדברי הקרמלין כבר מכניס את בריטניה ישירות לתוך המלחמה. ואם זה לא מספיק גרוע, אז הצבא צריך לעבור קיצוצים כדי להתאים את עצמו למציאות הכלכלית הלא פשוטה. כעת נצטרך לחכות ולראות אם ההחלטות האלו יובילו לתוצאה הרצויה בעולם בו המלחמה הבאה נמצאת מעבר לפינה | צילום: טים האמונד, דאונינג 10 ומשרד ההגנה הבריטי

קיר סטארמר הדגיש לא פעם בנאומיו שהמשימה הראשונה של כל ממשלה בכל מדינה היא הענקת ביטחון לתושביה. לכן, הוא תמיד הדגיש למה ענייני ההגנה, הגאופוליטיקה ומדיניות החוץ הם בעדיפות עליונה אצלו. ובכן, השבוע החולף כלל כמה התפתחויות בשדות האלו, אז הנה הם בתמצית.

הצווים מהאג

נתחיל בישראל: הוצאת צווי המעצר אתמול (ה’) לבנימין נתניהו ויואב גלנט (לצד מוחמד דף) מטעם בית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג. השאלה הפרקטית הגדולה ביותר שעלתה הייתה האם המדינות שחברות באמנת רומא, שבריטניה היא אחת מהן, אכן יסגירו את השניים.

התגובה הראשונית של ממשלת בריטניה הייתה לנסות לא להתחייב יותר מדי. דאונינג 10 מסר שהממשלה “מכבדת את עצמאות בית הדין”, אך כשעיתונאים ביקשו לדעת אם נתניהו ייעצר אם יגיע לביקור בממלכה רק נאמר ש”אנחנו לא עוסקים במצבים היפותטיים”. זו תשובה מביכה בכל קנה מידה: זו הייתה התשובה של סטארמר עוד לפני הבחירות. אז הוא טען שהמצב ההיפותטי הוא הוצאת הצווים. ובכן, הצווים הוצאו, הם כבר לא היפותטיים, אז מטעם סטארמר פשוט הזיזו את השער כך שהמצב ההיפותטי הוא ביקור של נתניהו בלונדון. במקביל, בעיתונות דווח שיהיה הליך משפטי מקומי כדי לראות מה לעשות בצווים האלו.

היום (ו’) הרמזים היו כבר יותר ברורים: הדובר של סטארמר סירב להתייחס “למקרים ספציפיים”, אבל כשנשאל אם הממשלה תמלא את חובותיה החוקיות הוא השיב בחיוב. זה כבר יותר קרוב לאמירה מפורשת שיהיה מעצר, אבל עם תקווה שיימצא מוצא משפטי החוצה מזה. הדובר גם הבהיר שסטארמר ימשיך להיות בקשר עם נתניהו כדי להגיע להפסקת אש.

הסיבה לכל הסיפור הזה היא לא שסטארמר לא אוהב את ישראל. להיפך, ניסיונות ההתחמקות שלו מעידים שהוא לא רצה להגיע לנקודה הזו בכלל (זה כן מעלה את השאלה למה ממשלתו לא ניסתה לאתגר את התיק בהמשך לקודמתה). אבל מעבר להיותו פחדן, יש לו שתי בעיות: הראשונה היא שתוצאות הבחירות הפכו את עזה לאישיו שבו חובה לתת משהו לאגף שמאל. השנייה היא שבתגובה להשתלחות של המפלגה השמרנית בכל מה שקשור לחוק הבינלאומי, גם כשהוא כן רלוונטי, הלייבור מיצבה את עצמה כשומרת החוק הבינלאומי, קלה כחמורה. לכן, גם אם היא הייתה רוצה ליישר קו עם הקריאה של שרת החוץ בממשלת הצללים פריטי פאטל “לאתגר את ההחלטה”, זה הרבה יותר בעייתי בשביל הלייבור.

טילים באוקראינה

וממלחמה אחת שמעסיקה את העולם למלחמה השנייה: מלחמת רוסיה-אוקראינה. לאחר שהממשל האמריקאי הסיר מגבלות שהטיל על האוקראינים בכל הנוגע לשימוש בטילים לטווח ארוך לתוך שטח רוסיה, היה נראה שבריטניה הולכת בעקבותיו. לפי דיווחים מתחילת השבוע (ב’), בריטניה אישרה לאוקראינה להשתמש בטיל Storm Shadow, טיל משותף לצרפת ובריטניה שמגיע לטווח של כ-250 קילומטר, כדי לירות לתוך שטח רוסיה. זאת בניגוד למצב עד כה, בו הטילים יועדו להפציץ בשטחים אוקראיניים שנכבשו מידי הרוסים. מאחר שעד כה המגבלות האלו הוטלו על-ידי המערב כדי לא לתת לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין תירוץ להיכנס למלחמה ישירה עם נאט”ו. יום לאחר מכן פוטין הודיע על עדכון הדוקטרינה הגרעינית של רוסיה, כך שהרף להשתמש בפצצה כזו יהיה נמוך יותר, ויתיר לכוון אותה גם נגד מי שמסייעות לאוקראינה עם טילים בליסטיים.

שלשום (ד’) הגיעו כבר דיווחים שאוקראינה השתמשה בטילי Storm Shadow כדי לפגוע במטרות בתוך שטח רוסיה. הדבר נעשה בתגובה להצבת חיילים צפון קוריאנים בגבול רוסיה-אוקראינה, צעד שנחשב במערב להסלמה מצד רוסיה. לכך נוספו גם טענות מתוך רוסיה שנמצאו שרידים של הטיל במחוז קורסק הרוסי.

קשה להגיד שבקרמלין העריכו את העניין. מעבר לאיום הלא מאוד מרומז שנשלח באמצעות “ניסוי” בטילים בליסטיים חדשים עם יכולת להגיע לבריטניה, השגריר בלונדון אנדריי קלין הזהיר בריאיון לסקיי ניוז שכעת בריטניה “מעורבת ישירות” במלחמה. קלין גם התלונן שהמערב הבטיח לרוסיה שהשימוש בטילים כמו Storm Shadow ואחרים מתוצרת ארצות הברית ייעשה רק בתוך שטח אוקראינה, והנה ההבטחה הופרה.

דיי ברור שיש חשש רציני מעליית המדרגה במלחמה. הטילים הבליסטיים החדשים, שממש נורו לאוקראינה, בעיקר נועדו להטיל אימה על המערב והם לכל הפחות עושים רעש בתקשורת הבריטית. הגנרלים הבהירו שאם צריך, הצבא הבריטי מוכן להתעמת עם הכוחות הרוסיים, אבל מעבר לכך לא נראית תגובה להצהרה החריגה של השגריר. אבל בסופו של דבר לא יהיה מנוס: סטארמר החליט לקחת הימור שמסכן את בריטניה באופן ישיר, אם פוטין לא סתם מבלף. עכשיו נראה איך הוא מתמודד עם ההשלכות.

קיצוצים בצבא

ואם העולם נהיה לוחמני יותר, אז כדאי שהצבא יהיה מוכן. זו משימה שתהיה יותר מסובכת בהתחשב בקיצוצים בגובה חצי מיליארד ליש”ט במשרד ההגנה. שר ההגנה ג’ון הילי הודיע לפרלמנט שהצבא ייפטר מחמש ספינות קרב ועוד עשרות מסוקים וכלי טיס לא מאוישים. זה קורה כי התקציב לוחץ וכי מדובר בכלים מיושנים משהו (או במקרה של הכטב”מים, בעיות בשילובם בצבא), שהילי פשוט מתכוון להוציא משימוש. עם זאת, רבים הצביעו על כך שמלחמת רוסיה-אוקראינה לימדה את כולנו שעדיפים כלי לחימה מיושנים על שום כלים בכלל. התקווה היא להביא לחידוש הכלים, אבל הילי הזהיר שיהיו עוד “החלטות קשות” שהוא יצטרך לקבל. הדבר מביא לכך שבצבא חוששים מאוד מדילול נוסף בכוחות, וצריך לזכור שהצבא הבריטי גם ככה לא במצב טוב.

הילי, חייבים להגיד, קיבל לפתחו מצב קשה. כבר לפני כמעט שנתיים דווח שהצבא הבריטי אינו צבא עלית, שהוא ירד מאוד בגודלו, יכולת ההתניידות של חייליו לא תואמת את לוחות הזמנים של נאט”ו וחלק מהכלים שברשותו כבר בגיל לצפות לנכדים. הדבר היה תוצאה של סיום המלחמה הקרה ואמונת הממשלות השונות – שמרנים או לייבור – להשקיע פחות בהגנה. עכשיו יש צורך להשיב את הגלגל לאחור, וזו לא משימה פשוטה, ובואו נגיד שהממשלה הקודמת לא השאירה המון עודף תקציבי להשתמש בו. עוד יצוין שלדברי הילי, ההחלטה התקבלה בהתייעצות עם ראשי הצבא.

שר ההגנה בממשלת הצללים ג’יימס קרטלידג’ האשים שזה בגלל שהלייבור לא הציגה תכנית ברורה איך להגיע למצב בו תקציב ההגנה יגיע ל-2.5% מהתמ”ג. הילי לא נשאר חייב וטען שאלו היו השמרנים שמעולם לא הציגו מתווה רציני איך לממן את ההבטחה שלהם להגיע לתקציב בשיעור כזה. אבל זה לא ממש משנה מי אשם, כי מה שחשוב הוא שבעולם בו המצב נהיה באופן מהיר יותר ויותר מסוכן, הצבא הבריטי זקוק להתרעננות ונראה שאין לה את האמצעים לכך. הממשלה תזדקק לפעול במהירות ולקוות שכוחותיה לא יידרשו לעשות מעבר ליירוט תקיפה איראנית על ישראל עד שתהיה מוכנה.

לסיכום

קיר סטארמר נכנס לדאונינג 10 והיה קשה שלא לשיר לו “תנחומיי, ניצחת“. הוא קיבל את התפקיד לא רק עם מצב כלכלי לא פשוט, אלא גם עם עולם שנהיה יותר ויותר סוער. הוא לא טוני בלייר בקדנציה הראשונה, שקיבל לפתחו עולם מלא בסיבות לאופטימיות, אלא עולם שנראה קודר מיום ליום, לפחות ברמת המאקרו. והוא צריך לתמרן בין הצרכים בבית לבין מה שקורה בחו”ל. הוא לא רוצה לפגוע בברית עם ישראל, אבל הוא לא יכול להתעלם לחלוטין מהמחויבויות של בריטניה לדין הבינלאומי. הוא מוכן להסתכן יותר עם מה שהוא מתיר לאוקראינה, אבל לא נראה שהצבא שלו נהיה יותר מוכן למלחמה הבאה. כעת השאלה היא אם סטארמר יקבל את ההחלטות הנכונות.