By: אוריה בר-מאיר Posted on
אתמול (ד’) הסתיים הכנס השנתי של מפלגת הלייבור ל-2024. הייתם מצפים שזו תהיה חגיגה לאור הניצחון בבחירות ביולי, אבל בפועל הכנס היה עגמומי משהו בגלל המדיניות הלא פופולרית בה בחרה הממשלה, השערוריות שנדבקו בממשלה הטרייה וגם בגלל עזה. הדבר התבטא במרידות פנימיות, שאלות לא נוחות ובאופן כללי אווירת נכאים. הממשלה ניסתה להביא קצת יותר אופטימיות, אבל קשה להגיד שזו הייתה הצלחה מסחררת | צילום: חשבון הטוויטר של קיר סטארמר

את כנס המפלגה הקודם של מפלגת הלייבור לא סיקרתי, כי הוא יצא מיד לאחר טבח 7 באוקטובר. אבל אם להגיד בתמציתיות, הכנס הזה היה האחרון של המפלגה בשבתה באופוזיציה, כשכל הסקרים הראו – וצדקו – שאת הכנס הבא היא כבר תערוך כמפלגת השלטון. לצד הבעת הזעזוע מהטבח, בכל הקשור לפוליטיקה הפנימית האופטימיות הייתה גדולה. אמת, היה גאון אחד שהחליט להפריע לראש המפלגה קיר סטארמר באמצע הנאום שלו בכך שזרק עליו נצנצים, אבל התחושה הייתה שהנה זה מגיע ואחרי 14 שנות מדבר הלייבור תחזור לשלטון.

ביולי הלייבור אכן עלתה לשלטון, ובהתאם כנס המפלגה השנה היה בסימן ההצלחה שלה לעשות זאת. אחרי שבמערכת הבחירות סיסמת המפלגה הייתה “שינוי” (Change), סיסמת הכנס הייתה “השינוי מתחיל” (Change Begins). רק שבמקום להיסחף על גלי האופוריה כפי שהיה מצופה, הכנס היה מדוכדך משהו. ראש הממשלה הטרי סטארמר נאלץ להתמודד עם ריבים פנימיים במפלגה, תחושה של פסימיות כלכלית וכאוס, ושלא נדבר על זה שהתדמית שלו ברצפה. במילים אחרות, זה היה נראה כמו צפייה בכנס של המפלגה השמרנית בשנים שעברו.

ניסיון לאופטימיזם

העניין ששלט יותר מכל בסדר היום של הוועדה הוא עניין מה שנראה כמו תקציב הגזירות. שרת האוצר רייצ’ל ריבס הרגיזה רבים בימיה הראשונים בתפקיד, כשהחליטה לבטל כמעט לגמרי את קצבאות החורף, הניתנות לקשישים כדי שיוכלו לחמם את ביתם, במטרה לסתום את החור בתקציב המדינה. סטארמר הזהיר לפני כחודש מכך שיהיה גרוע יותר לפני שיהיה טוב יותר. ההצהרות האלו אולי כנות וללא ספק דורשות אומץ פוליטי כדי לצאת איתן, אבל יש בהן גם בעיה: פסימיות לא תמיד טובה לכלכלה. אמון הצרכנים ירד לשפל חדש מאז ינואר, מה שעלול להצביע על כך שהבריטים חוששים להוציא ולהניע את הכלכלה עקב תחושה שעליהם לחסוך לימים הקשים שבפתח.

לכן, היה צריך איכשהו לתת קצת יותר מקום לאופטימיות בכנס, אבל מצד שני לא לעשות פניית פרסה מוחלטת. זה התחלק למספר חלקים. אחד מהם הוא, כפי שסגנית ראש הממשלה אנג’לה ריינר עשתה בנאומה, להזכיר שההבדל בין אופוזיציה לממשלה בא לידי ביטוי בכך שאי-אפשר רק לדבר, צריך לעשות, ולפעמים זה מתבטא בהחלטות קשות. שנית, כפי שרייצ’ל ריבס עשתה בנאום שלה, להאשים קצת את השמרנים בכך שהם התנהלו בחוסר אחריות כלכלית. ולבסוף, להראות את האור שבקצה המנהרה. אני לא מדבר רק על ההבטחה שימים טובים יותר יבואו, אלא גם על הבטחה נוספת של ריבס: לא מדובר בחזרה לצנע המזוהה עם ממשלת קמרון. בנוסף, היא רמזה שייתכנו שינויים בכללים הפיסקליים כך שיאפשרו את הגדלת החוב הלאומי לטובת השקעה בתשתיות.

רק שזה לא שכנע את כולם. לרבים ביטול קצבאות החורף נראה כמו אמצעי צנע. בנוסף, היו מי שהזכירו שזה לא בדיוק מה שסטארמר הבטיח לפני הבחירות, כשהתחייב להיצמד לכללים הפיסקליים של השמרנים. סטארמר הסביר שיש הבדל בין הגדלת חוב לצורך השקעה לבין הגדלת חוב להוצאות יומיומיות, ושהוא מתכוון לרתום גם את המגזר הפרטי, אבל קשה להתחמק מהתחושה שהוא התחמק מלהגיד משהו מחייב לפני הבחירות.

צל השערוריות

רגע לפני שהתחיל הכנס התחיל גל פרסומים על שערוריות הקשורות בלייבור, ובראשן שלל תרומות – שלא כולן דווחו כראוי – לאנשי הלייבור ובראשן סטארמר. אם לקצר, התורמים של הלייבור היו נדיבים מאוד, ולא פרגנו רק בתרומות ישירות לקמפיינים, אלא גם בכרטיסים למשחקי כדורגל והופעות (אם תהיתם איך סטארמר הצליח להשיג כרטיסים להופעה של טיילור סוויפט לפני הבחירות) וביגוד. רוב התרומות האלו דווחו כראוי או שנעשה בהמשך תיקון, והבעיה אינה משפטית כמו שהיא פשוט לא נראית טוב כי זה גורם לבכירי הלייבור להיראות כמו חבורת נהנתנים שחייבים הרבה יותר מדי לתורמים שלהם.

השערוריות האלו המשיכו להתפרסם גם במהלך הכנס עצמו: גם בכירים בשלוחה הסקוטית של המפלגה נהנו ממתנות. הלורד ואהיד אַלי, התורם העיקרי של סטארמר, סיפק לבן של אז ראש האופוזיציה מגורים לכחודשיים בשווי של 20 אלף ליש”ט כדי שזה יוכל ללמוד לבגרויות. והלורד אלי עצמו לא דיווח שהוא דירקטור בחברה שממוקמת במקלט מס. אין מה להגיד: גם אם הלייבור התנהלה כשורה מבחינתה, זה פשוט נראה רע ומנוהל כאילו לקחו את מנהלי המשברים של השמרנים כשהם היו בשלטון.

התגובות של הרבה מחברי הממשלה היו מביכות. קיר סטארמר ואחרים – כמו שר העסקים והמסחר ג’ונת’ן ריינולד – נקטו בגישה לפיה הם נהגו לפי הכללים, שהבעיה בשערוריות של הממשלה הקודמת הייתה החריגה מהכללים, ולכן הפעם אין מה להתנצל. זה אולי נכון משפטית, אבל זה נראה רע והתשובה הזו מנותקת. מי שענתה יותר בחוכמה הייתה ריבס, שהסבירה שהיא מכירה בכך שכעת רף הציפיות מהמפלגה עלה מאחר שהיא כבר לא מפלגת האופוזיציה אלא מפלגת השלטון, ושעליה לנהוג בהתאם.

המרידות

עניין נוסף שבלט מאוד בכנס הזה הוא המרידות של אנשי השטח. אני לא מדבר רק על ההפרעות לנאומים של סטארמר וריבס, שכבר נרחיב עליהן. כאלה יש בהמון כנסים, ואם אני זוכר נכון הנאום היחידי שהצליח להעביר ברצף מאז שנהיה לראש המפלגה היה ב-2020, כשהכנס התנהל בזום, ואולי ב-2022, כשכולם “נהנו” מהשפעות האלקטורליות של המשבר שיצרה ליז טראס. אבל היו עניינים מביכים בהרבה.

ראשית, הקולג’ המלכותי לסיעוד – איגוד האחים, האחיות ושאר עובדי הסיעוד – בישר את תוצאות ההצבעה על הצעת הממשלה להעלאת שכר לעובדים אלו. ההצעה הייתה להעלות את השכר ב-5.5%, כדי להביא לסוף לשביתות האלו. רק שחברי האיגוד הצביעו נגד, כך שהשביתות יימשכו. חשבון הטוויטר של האיגוד הודיע על כך במהלך הנאום של רייצ’ל ריבס. זו סטירה בפרצוף משתי סיבות: ראשית, כי האיגודים המקצועיים הם חלק מעמוד השדרה המבני של הלייבור. שנית, בגלל התזמון. ביחד, המסר ברור: חלקים במפלגה ותומכיה פשוט לא מרוצים מספיק ומוכנים להביך את המפלגה בשל כך.

שנית, סטארמר נאלץ לעזוב לפני היום האחרון, כדי להגיע לעצרת האו”ם. ביום שהוא לא היה, חברי המפלגה הצביעו בעד קריאה לממשלה לחזור בה מביטול קצבאות החורף. ההצבעה הזו לא מחייבת את סטארמר, והוא כבר הבהיר שהוא לא מתכוון לסגת בגלל העניין הזה. ועדיין: סטארמר היה אמור ליהנות כרגע מתקופת “ירח דבש”, אם לא בקרב הציבור אז לפחות בקרב מפלגתו שלו. המרידה הזו פירושה שרבים מתומכיו מרגישים מרומים. שלא נדבר על כך שבאופוזיציה שמחו לחגוג על כך שסטארמר לא מקבל גיבוי אפילו ממתפקדי מפלגתו שלו בביצוע הצעד הזה.

המזרח התיכון

הייתה גם זווית ישראלית. נתחיל בכך שבנאום של סטארמר הוא דיבר על הצורך “להשיב את החטופים” (return of the hostages) ובטעות אמר “נקניקיות” (return of the sausages). הוא זכה על כך ללעג ובצדק, אבל גם הייתי ממליץ לא לקרוא לתוך זה יותר מדי: אנשים לפעמים טועים. כמו שיצחק הרצוג דיבר על “לשמור על נתניהו מאוחדת” ונתניהו סיפר על פגישתו עם בוריס ילצין לאחר שנפגש עם בוריס ג’ונסון, כך גם סטארמר התבלבל. זה מביך, מותר לצחוק על זה, אבל לא הייתי מייחס לזה יותר מדי חשיבות. סטארמר למד את הלקח, וכשהעלה את הנושא במועצת הביטחון של האו”ם למחרת הוא כבר הדגיש את המילה “חטופים”, כנראה כדי להיות בטוח שהוא לא מתבלבל.

אבל זה לא היה כל העניין. גם ריבס וגם סטארמר זכו לקריאות ביניים בנאומיהם על כך שהם תומכים במאמץ המלחמתי של ישראל בעזה. סטארמר לעג לו ואמר שהוא כנראה נכנס עם אישור כניסה מ-2019 (כשג’רמי קורבין הנהיג את המפלגה). בפועל, הוא התפקד למפלגה ב-2022, כלומר כדי לתמוך בסטארמר. בכל מקרה, הדבר מראה שלמרות ההשעיה החלקית על אישורי ייצוא הנשק לישראל, יש גורמים בלייבור שלא מסופקים ורוצים לראות אמברגו של ממש. כעת נצטרך לראות אם סטארמר ושר החוץ דייוויד לאמי יעמדו בלחצים, למרות שהם הבהירו בפירוש שהם לא מעוניינים באמברגו.

ואם כבר לאמי, אז בנאום שלו היה לו הרבה מה לומר בעניין המזרח התיכון. בהקשר של לבנון, הוא קרא לבריטים שנמצאים שם לעזוב באופן מידי וקרא “לכל הצדדים” (קרי, ישראל וחזבאללה) להרגיע את הרוחות וללכת להפסקת אש שתאפשר פתרון פוליטי. בעניין עזה, הוא התגאה בלחץ הדיפלומטי שהופעל כדי למנוע פגיעה באזרחים, בחלקה של בריטניה בהובלת מבצע החיסונים ובכיבוד העצמאות של בתי הדין הבינלאומיים. בנוסף, הוא קרא לשחרור החטופים (בלי טעויות) ולהפסקת אש מידית. הוא טען להיות שר החוץ הראשון שעושה זאת, אבל צריך להגיד שגם קודמו קמרון לחץ להגיע לשם, גם אם במילים אחרות.

הנאום הגדול

רגע לפני שיצא לניו יורק לטובת העצרת הכללית של האו”ם, סטארמר נתן את הנאום המרכזי של ראש המפלגה. לא נעבור על כל הנאום כי אין לנו זמן לזה, אבל הנה עיקרי הדברים: סטארמר חזר להאשים את הממשלה הקודמת בבעיות ולנסות למצב את מפלגתו כ”ממשלת שירות” עבור הציבור. הוא הבטיח חוקים שיפצו את הקורבנות של שלל סקנדלים מההיסטוריה הבריטית. אבל מעל הכל, הוא ניסה לצייר לקהל שומעיו תמונה של איך תיראה בריטניה כשהוא יתקדם: הכלכלה תתייצב, חברת אנרגיה בבעלות המדינה תתחיל לעבוד, בתים ייבנו ועוד. הוא זכה למחיאות כפיים כשהבטיח לבנות בתים במיוחד ליוצאי צבא.

הוא דיבר על האתגרים שהממשלה צריכה להתמודד איתם – וכן, גם המצב במזרח התיכון הוזכר – ולכן עליה להיות החלטית. כרגע, הוא הסביר, המצב לא טוב, אך הוא יכול להיות יותר טוב. “זו מהות השינוי”, הוא הסביר למאזיניו. יש לעשות זאת צעד אחר צעד: ראשית, לייצב את הכלכלה. ואז, “לתקן את היסודות”. ואז, לבסוף, יהיה אפשר לבנות “בריטניה ששייכת לכם”. אבל כל זה דורש כנות ולא להסתפק בפתרונות קלים אך כאלו שלא פותרים בעיות רק כי זה נוח פוליטית. התנהגות מהסוג השני, כך סטארמר, הביאה את בריטניה למקום בו היא נמצאת.

היה מדובר בפירוש בניסיון לקנות בחזרה את לבם של המתפקדים: נכון, אנחנו עושים דברים לא פופולריים, אבל כי אין לנו בררה. אם הפתרון הפופולרי היה עובד, כבר היינו משתמשים בו. האשמה לכך שצריך לעשות זאת נחה על כתפיהם של השמרנים, והעתיד שהתיקון הזה יביא יהיה שווה את כל הסבל שקורה עכשיו. אבל העובדה היא שהוא לא הצליח לנצח בהצבעה על קצבאות החורף. זה לא מחייב אותו, אבל זה מראה את מצבו במפלגה.

לסיכום

במקום חגיגה, קיבלנו ניסיונות למזער נזקים. להרגיע את האגפים המיליטנטיים במפלגה, כדי שיקבלו את זה שאי-אפשר ישר לעשות הכל יותר טוב. מצד אחד, חלק מזה נובע מילדותיות של אותם מתפקדים, שכן סטארמר כן הזהיר מראש שאין מטה קסמים שיסדר הכל ברגע. מצד שני, סטארמר אף פעם לא היה כן לחלוטין לגבי כמה קשים יהיו החודשים הראשונים בשלטון. הטענה שגודל החור התקציבי לא היה ברור לפני כן היא מטעה, שכן למרות שזה טכנית נכון, היה ברור שמדובר בבור רציני. בנוסף, חוסר ההצלחה של סטארמר להשתלט על הסקנדלים או על האגף הפרו-פלסטיני במפלגה מהווה כישלון שלו.

ואם זו ההתחלה, לאן דברים עוד יידרדרו?

Categories: מפלגת הלייבור Tags: , , , , , , , ,

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *