אנחנו עדיין לא שלושה חודשים לתוך חזרתה של הלייבור לדאונינג 10 אחרי 14 שנות אופוזיציה, וכבר היא מסובכת במספר סקנדלים. ראשית, בוצעו מספר מינויים פוליטיים בניגוד לתקנון המקובל לתפקידים של עובדי מדינה. שנית, סטארמר קיבל לא מעט מתנות, דיווח על חלקן באופן בעייתי ובאופן כללי נראה שלא משלם יותר מדי מכיסו שלו. שלישית, ראשת הסגל בדאונינג 10, סו גריי, שולטת ביד רמה ובאופן שלכאורה פוגע בהתנהלות השלטון. כעת הממשלה סופגת ביקורת לא רק מהאופוזיציה, אלא גם מתוך המפלגה עצמה | צילום: סיימון דוסון, דאונינג 10
מה שהחל לסלול את דרכו של קיר סטארמר לדאונינג 10 היה שלל השערוריות בהן הסתבך בוריס ג’ונסון, ובאמת שלא חסרו כאלה. היה מדובר בדפוס של מפלגות שלטון אחרי זמן רב בעמדת כוח, כשהן מרגישות שכס ראש הממשלה שייך להן בטאבו. אבל מעבר לכך שג’ונסון ניהל את המשבר בצורה הכי גרועה שאפשר להעלות על הדעת, מה שהביא בסופו של דבר לנפילתו, היא גם אפשרה לסטארמר – לשעבר פרקליט המדינה – לאמץ את הטיקט של “מיסטר קלין”. האיש שיביא פוליטיקה חדשה, נקייה מרבב וחפה משחיתות. הוא הזהיר את הציבור לא לחשוב ש”כל הפוליטיקאים הם אותו הדבר”, כי לעומת אנשים כמו בוריס ג’ונסון יש גם אנשים כמוהו.
והנה, מאה ימי החסד של סטארמר אפילו לא חלפו, והוא הצליח להסתבך בשערוריות משלו. מי שחשבו שהלייבור תצטרך עוד קצת זמן בשלטון לפני שתתחיל לעשות שטויות התבדו. מי שהאמינו שקיר סטארמר לא יסטה ולו ממראית העין של שמירה על הכללים התאכזבו. מי שרצו פוליטיקה משעממת ונטולת סקנדלים נשלחו לחפש מדינה אחרת. כרגע סטארמר אמנם מחוץ לטווח הסכנה, אבל קשה להגיד שזו התחלה מבטיחה למי שגם כך נאלץ לעשות מהלכים לא פופולריים.
בפנינו עומדות שתי סוגיות: הראשונה היא של מינוי מקורבים, מה שנקרא באנגלית cronyism. השנייה היא של קבלת מתנות. ואם זה נשמע לכם מוכר מימיו של בוריס ג’ונסון, אז אתם לא היחידים שזה עשה להם דז’ה וו.
לא ממש משרות אמון
באוגוסט יצאו לדרך מספר מינויים: ראשית, אמילי מידלטון, שייעצה ללייבור כשזו ישבה באופוזיציה, קיבלה תפקיד בכיר במשרד המדע והטכנולוגיה. השני של איאן קורפילד, תורם של הלייבור ומי שייעץ לשרת האוצר רייצ’ל ריבס כשישבה באופוזיציה, לתפקיד בכיר במשרד האוצר. השלישי הוא של ג’ס סרג’נט – שניהלה את צוות החשיבה Labour Together, שכפי שבוודאי ניחשתם קידם את הלייבור כשהיא הייתה באופוזיציה ותרמה לה – קיבלה תפקיד נוצץ במשרד הקבינט. ג’ו דייוויס, שעבד כיועץ תקשורת פוליטי של שר הבריאות וס סטריטינג לפני הבחירות, קיבל תפקיד בשירות המדינה כאחראי התקשורת של המשרד.
עכשיו, זה לא סתם שבממשלה מצאו במקרה שמקורבים למפלגה הם מוכשרים מאוד ויכולים למלא תפקיד בשירות הציבורי. בחלק מהמקרים נעקפו כללי המינוי לשירות המדינה: קיים הליך גיוס שאמור להיות תחרותי ולגייס בהתאם ליכולות הטובות ביותר. ניתן לוותר על החלק התחרותי אם מוכיחים שלא היה ניתן לקיים אותו, ואז ניתן לעשות מינוי. אבל, כך נראה, בממשלה עשו במסלול העוקף הזה שימוש לרעה. פירוש הדבר הוא, כך נטען, שמדובר למעשה במינויים פוליטיים פרופר. הבעיה היא לא בכך שהממשלה מגייסת אנשים בעלי זיקה למפלגת השלטון. זה קורה הרבה פעמים. הבעיה היא שלרוב הם מגויסים כיועצים מיוחדים ולא כעובדי מדינה.
בנוסף, לדוגמה, במקרה קורפילד נציבות שירות המדינה לא עודכנה בכך שהוא תרם למועמדי הלייבור 20 אלף ליש”ט לפני שזו אישרה את המינוי. מאחר שגם לא מדובר במשרות אמון שפשוט מתפנות כשיש חילופי שלטון, מקורבים לשמרנים הזהירו שהדבר לא יאפשר לממשלה שמרנית עתידית לבטוח באותם נושאי משרה, מה שיפגע במעמד השירות הציבורי.
הדבר גרם לרעש גדול, ובמקרה של קורפילד העניין התפוצץ. רייצ’ל ריבס, בעצת אנשי משרדה, שינתה את סוג המשרה של קורפילד כך שכעת הוא מינוי מיניסטריאלי שרק ייעץ למשרד האוצר, ללא סמכות כלשהי. הוא גם לא יקבל תשלום על התפקיד. כעת שר הקבינט פאט מקפאדן צפוי לבחון את הליך הגיוס לשירות המדינה, ובינתיים גם גורמי מקצוע ביקרו את הלייבור על פגיעה במעמד שירות המדינה הבריטי כנטול משוא פנים.
ביטולי מינויים
במקביל לכל המינויים האלו, היה גם מינויים שבוטלו: באפריל האחרון ראש הממשלה דאז רישי סונאק מינה את הגנרל גווין ג’נקינס לתפקיד היועץ לביטחון לאומי. מאז היו בחירות, קיר סטארמר נהיה לראש הממשלה, ובסוף החודש שעבר הוא החליט להפוך את החלטתו של סונאק. למרות שג’נקינס יוכל להעמיד את עצמו שוב למשרה, בשירות המדינה חוששים שביטול המינוי נעשה כדי להביא יועץ לביטחון לאומי שיהיה יותר נאמן פוליטית לסטארמר.
רגע, לא סיימנו: גנרל ג’נקינס היה אמור להחליף בתפקיד את טים בארו, שהיה אמור להפוך לשגריר הבריטי בוושינגטון. סטארמר ביטל גם את המינוי הזה במטרה לשים בתפקיד מישהו אחר, שיותר קרוב ללייבור. החלטה סופית תתקבל רק לאחר הבחירות לנשיאות ארצות הברית בנובמבר, אבל לא צריך לחכות עד אז כדי להבין שנראה שסטארמר מנסה למלא תפקידי מפתח לא נבחרים באנשי שלומו. עם זאת, יצוין שבניגוד לג’נקינס, בארו לא השלים את הליך המינוי שלו.
גם בצעד הזה זכה להרבה ביקורת, הן מהשמרנים והן מגופים חוץ-פרלמנטריים שהזהירו מפני ההשלכות של התנהגות הממשלה. סטארמר לא נשאר חייב: “אני לא באמת הולך לקבל הרצאות בעניין מהאנשים שגררו את המדינה שלנו כל-כך למטה בשנים האחרונות”, הוא אמר. כלומר, הוא הלך על הקו שהשמרנים עשו כל-כך הרבה נזק בשלטון שהם לא בעמדה להטיף. ומה עם טענות לגופו של עניין? הוא הבטיח שהוא עובד על כך שהאנשים הכי טובים יגיעו למשימות הכי חשובות, ושהליך המינוי לתפקיד היועץ לביטחון לאומי ייעשה באופן שקוף וראוי. קשה להגיד שזה גרם למישהו להרגיש יותר טוב.
הלורד אלי
מקורב נוסף שקיבל הטבה מיוחדת הוא הלורד ואהיד אַלי, איל תקשורת ותורם כבד של הלייבור. הוא קיבל אישור כניסה לדאונינג 10, למרות שאינו עובד מדינה או יועץ פוליטי. הדבר הרים גבות ומטעם הממשלה נמסר שהאישור ניתן רק באופן זמני, ופאט מקפאדן הבטיח שאלי לא מעורב בקבלת החלטות ממשלה כלשהן. העניין הוא שלא הוסבר למה האישור ניתן מלכתחילה. זה גם לא ברור לאנשי שירות המדינה בווייטהול. וכפי שאתם יכולים לתאר לעצמכם, דברים מהסוג הזה מעלים ניחוח לא טוב במיוחד. רק בהמשך סטארמר הסביר שזה נעשה כדי שיוכל לעזור ב”עבודת חילופים” של השלטון לאחר הבחירות.
זה קרה באוגוסט. בספטמבר התגלה עניין נוסף: הלורד אלי קנה לסטארמר לא מעט בגדים על חשבונו וגם שילם על נסיעות ולינה בזמן קמפיין הבחירות. עד פה הכל בסדר, וסטארמר דיווח לרשויות על התרומה כפי שדורש החוק. הבעיה היא שהוא לא דיווח על בגדים שאלי קנה לוויקטוריה סטארמר, אשתו של. שוויים של הבגדים הנ”ל הוא כ-5,000 ליש”ט, כסף קטן ביחס למה שסטארמר קיבל, אבל עדיין ישנה השאלה למה העניין לא דווח. סטארמר הסביר שהדבר נבע מכך שהצוות שלו הגיע למסקנה שהבגדים שנקנו לאשתו לא מחויבים בדיווח. לאחר שביקש חוות דעת שנייה, סטארמר דיווח.
השמרנים שמחו לנצל את השילוב שבין תרומות לא מדווחות לבין אישור הכניסה החריג, ודרשו מדניאל גרינברג, נציב האתיקה בפרלמנט, לפתוח בחקירה נגד סטארמר על הפרת הכללים. גרינברג הודיע שהחליט שלא לחקור את העניין. מדוע? לא ברור, והעניין לא ממש הוסבר על-ידי גרינברג.
לא סיימנו: השבוע התברר שבאפריל, כשעוד היה ראש האופוזיציה, סטארמר דיווח על סכום שניתן לו מאלי בסך 16,200 ליש”ט. אז הוא סיווג את התרומה תחת “אחר” ופירט: “תמיכה פרטית במשרד ראש האופוזיציה”. רק בחודש לאחר מכן, הוא שינה את הקטגוריה ל”מתנות”. מטעם סטארמר נאמר שהדבר נעשה בשל דרישה למידע נוסף על התרומה, אבל שלא נעשה שום דבר לא תקין.
כדורגל פוליטי
לא גמרנו עדיין עם המתנות של סטארמר. עוד לפני הבחירות פורסם שמאז הבחירות הכלליות של 2019 הוא קיבל מתנות בשווי 76 אלף ליש”ט. מוקדם יותר השבוע המספר עודכן ליותר מ-100 אלף, יותר מכל ראש מפלגה בשנים האחרונות. המתנות האלו כללו בגדים, כרטיסים למופעים ומשחקי כדורגל, לינה ועוד. המתנות האלו דווחו וסטארמר הבטיח שיש שקיפות מלאה בעניינם. עד כה, אין ממש סיפור, חוץ מזה שסטארמר נהנתן.
השבוע התברר שסטארמר מקבל שדרוג למשחקי הכדורגל: סטארמר הוא אוהד נלהב של מועדון הכדורגל ארסנל, אבל הוא לא יכול לצפות במשחקים מהיציעים הרגילים בשל סידורי האבטחה הכבדים עליו ועל משפחתו. לכן, באצטדיון הבית של ארסנל המועדון, אצטדיון האמירויות, מאפשר לסטארמר לצפות במשחקים מהתאים המיוחדים. המחיר לצפייה מהתאים האלו יכול להגיע ליותר מ-8,000 ליש”ט לכרטיס, מה שיכול להביא את העלויות של אירוח סטארמר ליותר מ-100 אלף ליש”ט לעונה. עם זאת, נכון לעכשיו סטארמר השתמש בהטבה רק פעם אחת. בארסנל הבהירו שאין הסדר קבוע בין המועדון לראש הממשלה, וצריך גם להגיד שכנראה סטארמר היה מעדיף לשבת ביציעים הרגילים עם שאר האוהדים.
בשלב הזה כבר התחילה להתעורר השאלה עד כמה הציבור מוכן שראש הממשלה יהיה נהנתן. ג’ון ריינולדס, שר העסקים והמסחר, טען שזה בסדר לקבל מתנות בסדר גודל כזה כי לסטארמר מגיע להירגע מדיי פעם, וכי אנשים “רוצים להתרועע עם מקבלי ההחלטות”. החלק הראשון בטיעון הזה הגיוני, החלק השני מביך בצורה קשה. סטארמר הסביר לגבי המקומות באצטדיון שזה נעשה כדי לחסוך למשלמי המסים כסף על אבטחה. זה הסבר הגיוני למה הוא לא יושב ביציע, אבל לא מסביר למה הוא צריך לקבל את זה כמתנה. אם הוא כבר עשה מנוי, אני בטוח שהיה אפשר להגיע לאיזשהו הסדר שלא יהפוך את הסיפור הזה למתנה אחת גדולה. סטארמר גם הבהיר שאין לו כוונה להפסיק לקבל מתנות שקשורות לביגוד, בטענה ש”כל חברי הפרלמנט מקבלים מתנות” ושחוקי השקיפות נועדו לאפשר לציבור להבין מי נגד מי.
עדכון 20.9: מעט לאחר פרסום הפוסט, דווח שסטארמר, סגניתו אנג’לה ריינר וכמו כן שרת האוצר ריבס לא יקבלו יותר מתנות כדי לממן לבוש.
ד”ש מסו גריי
נסיים עם משהו שהוא לא לגמרי סקנדל כמו אלו שתוארו עד עכשיו, אבל עדיין מראה בעייתיות באופן בו סטארמר מנהל את ממשלתו. ייתכן שאתם זוכרים את סו גריי, עובדת המדינה שניהלה את החקירה הממשלתית בפרשת המסיבות של בוריס ג’ונסון, ולאחר מכן מונתה לראשת הסגל של הלייבור? אז גם היא בסיפור. לאחר הניצחון של הלייבור בבחירות היא מונתה לראשת הסגל בדאונינג 10, ומאז הדברים לא בדיוק זורמים על מי מנוחות.
באמצע אוגוסט דווח שהיא מונעת גישה מאנשי שירות המדינה אל קיר סטארמר, כולל כאלו שהיו צריכים לתת לו דיווחים מודיעיניים. עוד דווח על התנגשות בינה לבין מזכיר הממשלה סיימון קייס, בגלל שהיא ניסתה להגביל ספציפית את הגישה של הממונה על האסטרטגיה הפוליטית בדאונינג 10, מורגן מקסוויני, לקיר סטארמר. כל הטענות האלו, יצוין, הוכחשו על-ידי הממשלה וגורמים בלייבור. אבל בואו נגיד שאם שרי הממשלה צריכים להגיד לתקשורת כמה גריי היא דמות שנהדר לעבוד איתה אז המצב לא מזהיר.
השבוע ה-BBC פרסם שאחרי הבחירות גריי קיבלה העלאת שכר ל-170 אלף ליש”ט בשנה, כך שכעת היא מקבלת 3,000 ליש”ט לשנה יותר מאשר ראש הממשלה סטארמר עצמו. לפי אחד המקורות, הוצע לגריי להסתפק בשכר מעט יותר נמוך משל ראש הממשלה כדי שזה לא ייהפך לאישיו תקשורתי, אבל היא סירבה. למה זה חשוב? בעיקר כי יועצים פוליטיים לממשלה הגיעו להסדרי שכר משמעותית פחות נדיבים, וזה קצת אצבע בעין. וגם, זה לא נראה טוב בשירות הציבורי כשמישהו מקבל יותר מהבוס שלו. מנגד, יש מי שטענו שזה יוצר בעיה רק כי גריי היא אישה, מה שמקשה על גברים שמשתכרים פחות ממנה.
איך שלא יהיה, זה יצר שתי בעיות. הראשונה היא, עד כמה סטארמר בשליטה על מה שהולך בדאונינג 10. סטארמר התעקש שכן. הדבר השני שנשאל הוא אם סטארמר היה מעורב אישית במשא ומתן על השכר של גריי. בממשלה טוענים שלא. אבל גם אם סטארמר אכן לא היה מעורב, זה לא נראה טוב כלפי חוץ, בעיקר כשהאזרחים מתכוננים לקיצוצים.
לסיכום
נכון לעכשיו, סטארמר נמצא באזור האפור של “כשר אבל מסריח”. לא משהו שאפשר להפיל עליו כל-כך מהר את ראש הממשלה, אבל זה פשוט נראה רע. צריך לזכור שבבחירות האלו לא היו הבדלים אידיאולוגיים גדולים מדי בין השמרנים ללייבור. שתי המפלגות הבטיחו מדיניות כלכלית מרוסנת אבל שתעודד צמיחה, החזרת ה-NHS לתפקוד וצמצום של ההגירה. הגורם שבאמת בידל את הלייבור היה הטענות ליכולת ביצוע וליושרה.
ובכן, ענייני המתנות ומינויי המקורבים מראים שיש בעיות בענייני היושרה. זה לא שלא היו סימנים מקדימים: בזמן שבוריס ג’ונסון היה מסובך בפרשת המסיבות, סטארמר נחקר גם הוא על-ידי המשטרה בחשד שהפר את תקנות הקורונה באחת ההזדמנויות. המשטרה אמנם סגרה את התיק, אבל סטארמר דחק בג’ונסון להתפטר עוד לפני שהורשע במשהו. רוצה לומר, סטארמר יודע לשחק על הגבולות האפורים, ויש לו את ההשכלה המשפטית הנחוצה לשם כך, אבל אי-אפשר גם לתת לעצמך את התואר “מיסטר קלין” וגם להתנהג ככה. אזכיר שבשיטה הפוליטית הבריטית, השברירית משהו, הקפדה על קלה כחמורה היא הכרחית. סטארמר מקפיד על הדברים החמורים, אבל בקלים הוא מוצא את הפרצות. קבלת המתנות, גם אם נעשית בהתאם לכללים, היא בעייתית מעוד שתי סיבות: ראשית, כפי שאומרים גורמים בלייבור, זה נראה צבוע. שנית, כשאדם מקבל כל-כך הרבה מתנות, נשאלת השאלה מה הוא ייתן בתמורה להן.
והסיפור עם סו גריי מעלה תהיות לגבי כמה הלייבור יכולה לסיים את הכאוס ששרר בדאונינג 10 תחת השמרנים. הסימנים הקיימים כרגע אינם מעודדים, ובלייבור יצטרכו לעבוד קשה כדי לשכנע את הציבור שעכשיו יש ממשלה שממש מצליחה לעבוד. וכשהממשלה מבטיחה ימים קשים בפתח, זה חיוני אפילו יותר, כי זה מחייב הירתמות של הציבור שלא תינתן לממשלה עם תפקוד לקוי.
ומה שהכי מתסכל בעניין זה שהלייבור בקושי חיכתה עם זה. כאמור, לרוב דברים כאלו קורים אחרי הרבה זמן בשלטון. ממפלגה חדשה, בטח כזו שניצחה בלי הרבה תמיכה פופולרית, מצופה להתנהג בצניעות. סטארמר חייב, ובהקדם לנהוג בהתאם למעמדו החדש ולנסיבות שהביאו אותו אליו.