תה מנחה

חדשות בקטנה: ממשלת סטארמר עומדת תחת לחץ רציני מכל הכיוונים לחזור בה מכוונתה לבטל את קצבאות החורף לקשישים, מה שיוכרע בשבוע הקרוב בהצבעה בפרלמנט. למרות הניסיון להלך בין הטיפות, הממשלה הצליחה להוציא את כל הנוגעים בדבר לא מרוצים מהחלטתה להקפיא חלק מרישיונות ייצוא הנשק לישראל – את ישראל, יהודי בריטניה, האמריקאים וגם את השמאל הקשה. הדוח הסופי על אסון גרנפל פורסם, האשים ממשלות רבות ב”עשורים של כישלון” ונתן לגיטימציה מחודשת לרגולציה. והשמרנים קיימו את ההצבעה הראשונה שלהם בדרך לבחירת ראש מפלגה חדש, וכרגע קשה להגיד מה הכיוון אליו המפלגה תלך | צילום: הפרלמנט הבריטי

ביום ספציפי השבוע קרו הרבה דברים שצריך לדבר עליהם, לפחות בקצרה. הנה עיקרי הדברים.

שאלות לראש הממשלה 1

נתחיל בדברים מספיק חשובים כדי שראש האופוזיציה רישי סונאק יעלה אותם בסשן הראשון של שאלות לראש הממשלה מאז החזרה מפגרת הקיץ. הנושא הראשון שעלה היה ההחלטה של שרת רייצ’ל ריבס לא לספק סיוע לפנסיונרים עם קצבאות החורף, אלא במקרה של העניים ביותר. את ההחלטה הזו ריבס קיבלה כדי לנסות לסתום את הגירעון העצום וכך עשה גם ראש הממשלה קיר סטארמר, אך סונאק בחר בתצוגה אחרת. מאחר שהממשלה מתכננת העלאת שכר לחלק מהעובדים המאוגדים כדי להביא את השביתות המתמשכות לסיומן, סונאק הציג זאת כבחירה של נהגי הרכבת שמשתכרים היטב גם כך על פני קשישים עניים. כצעד פוליטי, זו הייתה החלטה חכמה מצד סונאק, וצריך להגיד שהוא נתן הופעה טובה באופן כללי והיה יכול להיות ראש אופוזיציה קבוע לא רע לולא היה נאלץ להתפטר מראשות המפלגה.

בכל מקרה, העניין הוא שלא רק השמרנים מתנגדים לפגיעה הזו בפנסיונרים, שמהווים חלק נכבד מהבייס שלהם. גם בלייבור חברי פרלמנט רבים לא מרוצים מהעניין. ההתנגדות הזו, בנוסף לפעולה של השמרנים, הביאו לכך שהממשלה תביא את העניין להצבעה, למרות שעקרונית מדובר בנושא שלא זקוק לאישור הפרלמנט. נכון לעכשיו בממשלה מסרבים להגיד אם תוטל משמעת סיעתית בלייבור. אם יינתן חופש הצבעה והממשלה תפסיד, הדבר יראה עד כמה הרוב העצום שהלייבור השיגה בבחירות הוא שברירי. כמו כן, גם את ההצבעה תעבור והממשלה תוכל לממש את תכניתה, לא ברור שזה יהיה לטובתה מבחינה פוליטית. לרבים נראה שעדיף למצוא דרך לרדת מהעץ ולמצוא דרכים אחרות לסתום את החור התקציבי.

שאלות לראש הממשלה 2

רישי סונאק העלה נושא נוסף, שנוגע לישראל: ההחלטה של שר החוץ דייוויד לאמי להקפיא כ-8.5% מרישיונות ייצוא הנשק לישראל בשל חשש שהם מעורבים בעבירות על החוק הבינלאומי. סונאק, צריך להגיד, היה פחות תוקפני. הוא הזהיר מפני ההשלכות הגאופוליטיות של הצעד הזה, מפני הקרע האפשרי מול ישראל וארצות הברית ועל התזמון להודיע על העניין בזמן שמשפחות ששת החטופים שנרצחו קברו את יקיריהן. ועדיין, הטון היה הרבה פחות תקיף, כמעט פייסני, במה שנראה כמו ניסיון להשיג קונצנזוס עם ראש הממשלה. זה מצדו הסביר שמדובר בהחלטה בגלל חובה משפטית. זה, במחילה, בולשיט. שר החוץ הקודם הלורד דייוויד קמרון ככל הנראה הסתיר חוות דעת משפטית לא מועילה לישראל. זו החלטה עם לא מעט אלמנטים פוליטיים, שככל הנראה אחד מהם הוא ניסיון שלא לתת לבית המשפט להכריע בנושא במסגרת עתירה שתידון בתחילת אוקטובר.

בכל מקרה, קשה להגיד שההחלטה הזו מאוד עוזרת. מדובר בהחלטה יותר מוגבלת מהאמברגו על ישראל שהטילו השמרנים אדוארד הית’ ב-1973 או מרגרט ת’אצ’ר ב-1982. זה מעיד שההחלטה התקבלה מתוך רצון לאזן בין גורמים שונים: מצד אחד לא להרגיז יותר מדי את האמריקאים או את הישראלים, ומצד שני לתת איזשהו אתנן פוליטי לאגף השמאלי של הלייבור. ובכן, זה לא ממש עבד. ישראל כמובן התעצבנה, וכך גם הקהילה היהודית בבריטניה. האמריקאים, כך דווח, הזהירו את לאמי מפני הגבלת מכירת נשק לישראל מחשש שזה יפגע במאמצים להגיע להפסקת אש. לאמי טען שהם מבינים שבריטניה עובדת במסגרת משפטית שונה ומכבדים זאת, אבל זה נראה כמו ניסיון להקטין מגודל ההשלכות. ומנגד, באגף השמאלי של הלייבור חושבים שהממשלה לא הלכה רחוק מספיק. בקיצור, הניסיון ללכת בין הטיפות גרם לסטארמר ולאמי להירטב מכל הכיוונים.

אסון גרנפל

ועוד משהו שקרה ברביעי: בעבר הסברתי כאן על אסון גרנפל מ-2017, אז 72 איש איבדו את חייהם בשריפה בבניין בו חיו בשל כיסויו בחיפוי חוץ רשלני ודליק. השבוע (ד’) פורסם דוח החקירה הסופי בעניין, שעסק בין השאר גם באחריות שנושאים הסקטור הפרטי והממשלה לאסון. ואחריותה של הממשלה הולכת הרבה אחורה, עד לימיו של ראש הממשלה לשעבר ג’ון מייגו’ר. כבר אז החיפוי הזה הביא לשריפות ועלו אזהרות שהוא מסוכן, אבל הממשלה החליטה לא לאסור על שימוש בו שכן הוא כבר סווג ככזה שעומד בדרישות הבטיחות בבריטניה. גם תחת ממשלות הלייבור של בלייר ובראון לא היה שיפור בגישה למרות שמבחני בטיחות הראו שמדובר בחומר לא בטוח ואסונות המשיכו לקרות. דילול הרגולציה של ממשלת הקואליציה של קמרון גם לא הועיל בשמירה על בטיחות. זאת לצד הפרטה בעייתית של הממסד לחקר בנייה ב-1997, טיוח מצד גורמים פרטיים וחוסר פעולה מצד מועצות מקומיות לאורך השנים. בקיצור, כפי שנכתב בדוח, מדובר ב”עשורים של כישלון”.

סטארמר התייחס לכך מיד לאחר הסשן הנ”ל של שאלות לראש הממשלה בהצהרה מיוחדת. סטארמר התחייב לבחון היטב את ההמלצות בדוח ולעדכן את הפרלמנט כיצד על ההתקדמות ביישומן, וכמו כן שינוי ברגולציות. זה דבר חשוב, שכן אם המפלגה השמרנית נראית כמי שרוצה להקטין את מספר הרגולציות, כעת הלייבור קיבלה צידוק לכל הפחות להשאירן במקום. אבל זה לא הדבר היחידי: סטארמר הקדיש חלק ניכר מנאומו לכך שחברי הקהילה שנפגעה זכו ליחס מחפיר מהרשויות, לא רק לפני האסון אלא גם אחריו. לכן, הוא הבטיח, הממשלה תעבוד על שינוי התרבות הפוליטית בבריטניה כדי שקולו של כל אזרח יישמע ויוכל להשפיע. אלו מילים יפות, אבל לא ברור כיצד הן הולכות להיות מיושמות בשטח. לכן, ככל הנראה, בשלב הראשון נראה בעיקר שינוי בתקינה (דבר שהתחיל לקרות עוד לאחר האסון, תחת הממשלות השמרניות הקודמות).

שתי הפתעות

נסיים במה שקורה במפלגת האופוזיציה הראשית, השמרנית, שמחפשת לעצמה את מי שיעמוד בראשה במקום רישי סונאק. מוקדם יותר השבוע (ד’) התקיים סבב ההצבעה הראשון בבחירות הפנימיות, בו הצביעו רק חברי הפרלמנט השמרנים כשהכללים הם שמי שמגיע/ה אחרונ/ה מנופה החוצה מהמרוץ. נתחיל בתוצאות:

עברו

• רוברט ג’נריק – 28
• קמי בדנוק – 22
• ג’יימס קלברלי – 21
• טום טוגנדהאט – 17
• מל סטרייד – 16

נשרו

• פריטי פאטל – 14

מה ניתן ללמוד מהתוצאות האלו? קודם כל, ההימור של רוב הפרשנים היה שסטרייד יודח ראשון, בגלל שהפרופיל הציבורי שלו לא מאוד גבוה. בפועל, כך נראה יש מספיק חברי פרלמנט שמרני (מאלו שנותרו) שרוצים מישהו שייאבק במפלגת הרפורמה הפופוליסטית במקום להצטרף אליה. בכל מקרה לפחות מספיק כדי לאפשר לו לעלות לסיבוב השני. לחלופין, ייתכן שהמאבק בתוך האגף הימני של המפלגה גרם לכך שלא נשארו מספיק מצביעים לפאטל. דבר נוסף הוא שרוב הנתונים הראו שבדנוק תוביל, והיא עדיין ההימור הכי בטוח. ובכל זאת, ג’נריק עקף אותה בפער הכי גדול שמישהו במרוץ הזה רשם על פני המועמד שאחריו. ג’נריק הוא כנראה המועמד שהכי קורץ למצביעי הרפורמה, ויש גם לא מעט חברי פרלמנט שסבורים שזו האסטרטגיה הנכונה כדי לחזור לשלטון.

אבל מה שהכי חשוב לזכור זה שעם כל הכבוד להימורים ולסקרים, סבבי ההצבעה בקרב חברי הפרלמנט הם ליגה אחרת. הם פועלים משיקולים של למי יש את הסיכויים הטובים ביותר להחזיר את המפלגה לשלטון, מי הם לא רוצים שיגיע להצבעה הסופית בקרב המתפקדים, אצל מי יש להם סיכוי לקבל קידום ועוד. העובדה שבדנוק הכי פופולרית בקרב המתפקדים פירושה שיהיו חברי פרלמנט שירצו להפיל אותה ולא לתת למתפקדים הזדמנות להצביע לה. מנגד, גם לא כדאי להתרגש מהניסיון של מל סטרייד להראות שהוא צובר מומנטום. תחושה דומה הייתה עם רורי סטיוארט ב-2019 ועם טום טוגנדהאט בקיץ 2022 והם לא הצליחו להעפיל לשלב המכריע.