הילד השלישי

קיר סטארמר מכהן כראש הממשלה פחות מחודש וכבר מתמודד עם מרידות פנימיות במפלגתו. בלב העניין: הגבלה על הטבות מהמדינה להורים, כך שניתן לקבלן על שני הילדים הראשונים, אך לא הילד השלישי ואילך. ההגבלה הזו היא יציר כפיהם של השמרנים, אבל הלייבור לא רוצה למהר להסיר את המגבלה לפני שהתנאים הפיסקליים מאפשרים זאת. הדבר הביא עליה לחץ משמאל (וגם קצת מימין). בשיא הסאגה שבעה חברי פרלמנט של הלייבור הצביעו בעד תיקון של ה-SNP לנאום המלך שדורש את ביטול ההגבלה. סטארמר מיהר להשעות את השביעייה מהמפלגה, תוך כדי שהוא מבטיח הקמת כוח משימה ממשלתי שיחפש פתרונות אחרים לעוני בקרב ילדים. לא ברור איזה פתרון יימצא עבורם, אבל בינתיים בשדה המפלגתי נראה שכולם מרוצים | צילום: בית הנבחרים, הפרלמנט הבריטי

“המפלגה השמרנית ומפלגת הלייבור הן בעצם קואליציות”, אמר הלורד דייוויד וולפסון לבלוג הזה בתחילת השנה. “יש פער משמעותי בין האגף הימני לאגף השמאלי של כל אחת מהן”. ואכן, רבים מהפוסטים כאן עוסקים במאבקים של ראשי המפלגה באחד האגפים במפלגתם שלהם. ראש הממשלה הטרי קיר סטארמר ניסה רוב הזמן למשוך את הלייבור למרכז, בטח בהשוואה למה שהיה בימי קודמו ג’רמי קורבין. לאחרונה הוא ספג את המרידה הראשונה בו מתוך מפלגתו שלו, מה שמבחינתו מסייע לו בהמשך הטיהורים של המפלגה מהאגף השמאלי שלה. והפעם על הפרק: הרחבת הסיוע להורים גם כשמגיעים אל הילד השלישי.

מה הסיפור עם הגבלת הסיוע להורים?

ב-2015 ראש הממשלה דייוויד קמרון ושר האוצר ג’ורג’ אוסבורן הטילו מגבלה (שנכנסה לתוקף ב-2017) על מספר הילדים עליהם אפשר לבקש נקודות זיכוי ממס או סיוע דרך מערכת הרווחה (אשראי אוניברסלי): על השניים הראשונים תוכלו לקבל 287.92 ליש”ט לחודש על כל ילד או ילדה, אבל רק על השניים הראשונים. כשמגיעים אל הילד השלישי והלאה, למעט מקרים חריגים, לא זכאים לסיוע כזה. יצוין שבמקרה בו אחד ההורים מכניס יותר מ-60 אלף ליש”ט ברוטו בשנה, עדיין ניתן לדרוש את ההטבות הללו, אך הן כבר יחויבו במס. עוד צריך להוסיף זה שעדיין ישנה זכאות לקצבת ילדים עבור כל אחד מהילדים, שעומדת על 16.95 ליש”ט בשבוע (בחישוב גס, כ-73.85 ליש”ט לחודש). הנימוק להגבלה הזו, שהוטלה כחלק ממדיניות הצנע של קמרון ואוסבורן, היה שכעת משפחות שחיות על קצבאות יצטרכו לעמוד בפני אותה דילמה תקציבית כמו משפחות שחיות רק על שכר עבודה כשהן ישקלו אם להרחיב את התא המשפחתי.

ההגבלה הזו זכתה לביקורות רבות: כשהיא רק הוצגה, נטען שהיא תגרור ילדים רבים לעוני ותקשה על משפחות. בשנה שעברה, ראוי לציין, היו 1.6 מיליון ילדים שהיו בגדר הילד השלישי והלאה במשק הבית בו הם חיו. וזה לא שכשההורים עובדים הכל בהכרח בסדר, שכן 23% מהמשפחות שביקשו את הטבת המס הנ”ל היו משפחות עובדות.

רבים בלייבור מעוניינים לראות את ההגבלה הזו מוסרת. אבל כבר ב-2023 קיר סטארמר אמר שהוא לא ימהר לעשות זאת. הוא הסביר שיהיה צורך ב”החלטות קשות” כדי להבטיח יציבות כלכלית. להזכירכם, הלייבור חייבה את עצמה מזמן לכללים פיסקליים נוקשים, ולכן לא ממהרת להגדיל את ההוצאה הציבורית. לפי הערכות, ביטול ההגבלה יעלה בשנה הפיננסית הקרובה בין 2.5 ל-3.6 מיליארד ליש”ט, אבל יוכל להעלות כמיליון ילדים בבריטניה אל מעל לקו העוני. לכן, סטארמר לא שולל את האפשרות של ביטול ההגבלה הזו, אבל רק כשהתנאים הפיסקליים יתאימו לכך. רק שמשמאלו, גם במפלגות אחרות וגם בלייבור, רוצים לראות את ההגבלה הזו מוסרת עכשיו.

הפעלת הלחץ

כידוע, הלייבור ניצחה בבחירות עם הצלחה גדולה מבחינה פרלמנטרית. ב-17 ביולי התקיים נאום המלך, בו צ’רלס שטח בפני הפרלמנט והאומה את התכניות של הממשלה למושב הקרוב. אבל לפני שננאם, רבים ניסו ללחוץ על הממשלה שתכניס את ביטול ההגבלה על הטבות מס גם על הילד השלישי והלאה לתוך הנאום. כבר ב-10 ביולי החלו להגיע דיווחים על קשרים בתוך האופוזיציה כדי לקדם את העניין.

ג’ון מקדונל, ששימש כשר האוצר בממשלת הצללים של ג’רמי קורבין, אמר שיש הסכמה על הצורך לבטל את ההגבלה, וכעת תפקידה של הממשלה הוא לראות איך אפשר לעשות את זה. לכן, התריע, אם הממשלה לא תכניס את העניין לתקציב הבא שלה, הוא כבר ינסה להכניס תיקון. מקדונל לא דיבר על נאום המלך, אבל בתקשורת ראו זאת כניצנים של מרד ראשון נגד סטארמר. קים ג’ונסון, חברת פרלמנט מהלייבור, הודיעה שהיא תגיש תיקון לנאום המלך כדי לבטל את המגבלה.

אבל מי שעשה מאמצים גדולים יותר היה סטיבן פלין, ראש ה-SNP בווסטמינסטר. ה-SNP, רק אזכיר, עומדת בהרבה סוגיות משמאל ללייבור. יחד עם אובדן הבכורה במושבים הסקוטיים בבית הנבחרים, ברור שיש לה מניעים הן אידיאולוגיים והן אלקטורליים ללחוץ על ממשלת הלייבור. לכן, פלין דחק בסטארמר לכלול את ביטול המגבלה בנאום המלך, והודיע שיגיש תיקון לנאום המלך שידרוש זאת אם סטארמר לא ייעתר לבקשה. לתיקון הזה אין סיכוי לעבור בפרלמנט בניגוד לרצונה של הממשלה, לא עם רוב כמו שסטארמר השיג בכל מקרה, אבל זה מאפשר להביך את ממשלת הלייבור שמצביעה נגד הרחבת מדיניות הרווחה. פלין גם פנה לראש השלוחה הסקוטית של הלייבור, אנאס סארוואר, וביקש ממנו שילחץ על חברי הפרלמנט הסקוטים של הלייבור להצביע בעד התיקון.

אחרי נאום המלך, שלא כלל התייחסות כלל לעוני בקרב ילדים, סטארמר ניסה להרגיע את הרוחות והבטיח את הקמתו של כוח משימה ממשלתי ש”לא ישאיר אף אבן במקומה” בחיפוש אחר אסטרטגיה בת קיימא להוצאת ילדי בריטניה מעוני. את הרוחות זה לא ממש הרגיע, והתיקון הוגש למרות הכל.

התיקון וההצבעה

הנאום, כאמור, התקיים ב-17 ביולי. אבל ההצבעות עליו אורכות מספר ימים, וההצבעה על התיקון הנ”ל התקיימה רק השבוע, ב-23 ביולי. בין לבין, היו עוד הרבה אמצעי לחץ. דיאן אבוט, אם בית הנבחרים וחברת האגף השמאלי של הלייבור, טענה ש”כוחות משימה לא קונים אוכל ולא משלמים את החשבונות”, ולכן בכוונתה להצביע בעד התיקון. רוזי דאפילד, חברת פרלמנט נוספת מהלייבור, כתבה בטיימס שההגבלה הזו היא “מתועבת” ודרשה להסירה בטענה שהיא “אנטי-פמיניסטית” ויוצרת “טיהור חברתי”. ה-SNP ניסתה להשוות ולהעלות לכוח המשימה של הלייבור, ודרשה ועידה שתשלב את ארבע הממשלות – המרכזית, הוולשית, הסקוטית והצפון אירית – לכדי כוח משימה שיטפל בעוני בקרב ילדים. גם סואלה ברוורמן, מהאגף הימני של המפלגה השמרנית, קראה לביטול ההגבלה. מנגד, היו גם גורמים שתמכו בסטארמר, כמו הלורד דייוויד בלאנקט שהיה שר העבודה והרווחה תחת טוני בלייר, שקרא לסטארמר לעמוד על שלו.

ואז הגיע יום ההצבעה עצמו, במהלכו הלחץ הגיע לשיא. מתוך שלל התיקונים שהוגשו בנושא, יו”ר בית הנבחרים לינדזי הויל בחר בתיקון של סטיבן פלין וה-SNP לעלות להצבעה. ג’ון מקדונל הסביר שהוא לא אוהב להצביע בעד תיקונים של מפלגות אחרות, אבל שבלית בררה הוא יעשה זאת. כדי להכאיב עד הסוף, הוא הסביר שהוא פשוט עוקב אחר הדוגמה של קיר סטארמר “לשים את המדינה לפני המפלגה”. הוא אמנם בירך על הקמת כוח המשימה, אבל לדבריו יש צורך במחויבות רצינית, כזו שבאה בנאום המלך או לפחות בתיקונים לו. הוא לא היה לבד, כמובן. שרת העבודה והרווחה ליז קנדל ניסתה לשכנע שהמגבלה הזו תבוטל ברגע שיימצא לכך מקור תקציבי, מה שלא יכול לקרות “בן לילה”.

Today is the last day of the debate on the King’s Speech & there will be a series of votes. I will vote today in support of the amendment calling for the scrapping of the iniquitous 2 child limit on benefits, which has caused such hardship. I explain why in this short video. pic.twitter.com/9hqcFPsjYz

— John McDonnell (@johnmcdonnellMP) July 23, 2024

איך זה נגמר? בעד התיקון הצביעו 103 חברי פרלמנט. נגדו, בהתאם לעמדת הממשלה, הצביעו 363. הניצחון ברור, וגם כעת הורים לא יוכלו לדרוש הטבות על הילד השלישי ואילך. אבל מתוך אותם 103 תומכים היו שבעה חברי לייבור – הבולטים שבהם הם ג’ון מקדונל ורבקה לונג-ביילי, שהתמודדה מול סטארמר על ראשות המפלגה ב-2020 – ועוד 42 חברי מפלגה נעדרו מההצבעה.

ההשלכות

סטארמר היה מהיר לפעול. שבעת חברי הפרלמנט של הלייבור שהצביעו בעד התיקון (לרשימה) הושעו מהלייבור לחצי שנה, במהלכה יכהנו כחברי פרלמנט עצמאים. זאת למרות שכאשר סגניתו של סטארמר, אנג’לה ריינר, נשאלה האם חבר פרלמנט אחר יושעה במקרה שיצביע בעד התיקון (דבר שלבסוף לא עשה), היא רמזה שניתן להבין הצבעה כזו ושהצבעות נגד הקו הממשלתי מתרחשות מפעם לפעם, כך שלא תהיה סנקציה כה חריפה. בפועל, כאמור, ענישה הייתה גם הייתה, והיא חריפה למדיי.

Latest @guardian cartoon#LabourParty https://t.co/KT99U2K49d pic.twitter.com/KciZv1aAvp

— Ben Jennings (@BJennings90) July 25, 2024

מי שחגגו על העניין היו חברי ה-SNP. חבר הפרלמנט פיט וישארט צייץ שזו בושה ללייבור שהיו בה רק שבעה מורדים שתמכו בתיקון. המפלגה החלה להפיץ ברשתות החברתיות באנר בו נכתב שההגבלה “נוצרה על-ידי השמרנים, נאכף על-ידי הלייבור ורואה התנגדות מה-SNP”. במקומות אחרים המפלגה טענה שלאחר ההצבעה הזו הלייבור כבר לא יכולה לטעון שמדובר ב”הגבלה של השמרנים”, שכן מרגע שהחליטה להצביע נגד התיקון זה הפך גם להגבלה שלה. אבל השיא הגיעה יום לאחר ההצבעה (ד’), אז התקיים הסשן הראשון של שאלות לראש הממשלה מאז הבחירות. ההופעה הכללית של סטארמר הייתה רחוקה מלהרשים, אבל שתי שאלות מצד ה-SNP, אחת מהן של סטיבן פלין, הייתה על הנושא הזה. סטארמר הסביר מה הממשלה כן עושה כדי לסיים את העוני בקרב ילדים – למשל כוח המשימה המדובר – אך עלה מהר מאוד להתקפה ותהה איך זה שמאז שה-SNP עלו לשלטון בסקוטלנד ב-2007 מספר הילדים העניים שם עלה.

מה עושים עם הילד השלישי (והלאה)?

כפי שאבחן היטב הקומיקאי מאט גרין, מבחינה משחקי פוליטיקה מפלגתית, אין ספק שיש פה מצב בו כולם מרוצים. ה-SNP נראתה כמי ששולטת בסדר היום ועל הדרך הביכה את הלייבור. חברי פרלמנט מהצד היותר שמאלי של המפלגה נראים כמו מרטירים. וסטארמר עצמו זוכה להיראות כמי שלא ניתן להזיז בקלות, וגם על הדרך הצליח לטהר עוד קצת את הלייבור מהאגף הזה. סטארמר היה שלוח רסן בעניין לפני הבחירות, ונראה שהרוב הפרלמנטרי הגדול שקיבל גורם לו לא להסס גם כעת. נראה שהוא מעדיף להיות נתון ללחץ מצד ימין מאשר מצד שמאל. וכל זה בלי שהוא משלם מחיר פוליטי של ממש, שכן לפי הסקרים רוב הציבור – כולל בקרב מצביעי הלייבור והליברל-דמוקרטים – נגד ביטול ההגבלה. הקבוצה היחידה בה יש יותר אנשים שמעוניינים בביטול המגבלה מאשר בהשארתה היא צעירים בגילי 18-24.

השאלה היא, כמובן, מה עושים עם אותם ילדים בעוני. מצד אחד, נראה שבאמת מבחינה פיסקלית צריך לחכות עם העניין. וגם תמיד ישנה השאלה עד כמה המדינה צריכה לסייע להורים להביא עוד ועוד ילדים אם הם לא יכולים להרשות לעצמם. מצד שני, דווקא פול ג’ונסון, ראש המכון למחקרים פיסקליים (IFS), שלא בדיוק מזוהה עם סוציאליזם, טוען שבבחינת עלות-תועלת, יש בהחלט מקום לשקול בחיוב את ביטול המגבלה, כך שהורים יוכלו לקבל החזרים גם עבור הילד השלישי והלאה. אז אנחנו נצטרך לחכות ולראות כיצד הממשלה תחליט לפתור את נושא העוני בקרב ילדים, אבל כרגע הסיפור מחזק את התחושה המצויה בקרב רבים שהלייבור תחת סטארמר לא מציעה כמעט שאיפות חברתיות.