ממשלת הלייבור הבריטית לא מכהנת שבועיים, וכבר המפלגה נסחפת למערבולות פוליטיות. אתמול (ג’) השר הראשון של ויילס ווהן גת’ינג הודיע על התפטרותו מראשות השלוחה הוולשית של הלייבור. זאת לאחר שורת סקנדלים שנקשרו בשמו, הפסד בהצבעת אי-אמון בפרלמנט הוולשי (סנד’) ולבסוף התפטרותם של ארבעה שרים בכירים מממשלתו. כעת השלוחה תבחר לעצמה ראש חדש שגם יכהן כשר הראשון, אבל הדבר כבר מכניס את ויילס לכאוס פוליטי, ומאיים על תגית היציבות שהלייבור בראשות סטארמר ביקשה להשיג לעצמה. וגם: האם יש מכנה משותף לעלייתם ונפילתם המהירות של ווהן גת’ינג, ליז טראס והמזה יוסף? | צילום: הסנד’
ב-2022, אחרי יותר מ-12 שנות שלטון רצופות, ליז טראס נבחרה לראשות המפלגה השמרנית, החליפה את בוריס ג’ונסון בראשות הממשלה ועזבה אחרי פחות מחודשיים לאחר שהיא שרפה את המותג השמרני, מה שסייע להפסד הכואב ביותר בתולדות המפלגה השמרנית. ב-2023, אחרי 16 שנות שלטון של המפלגה בסקוטלנד, המזה יוסף נבחר לראשות ה-SNP, נהיה לשר הראשון של סקוטלנד במקום ניקולה סטרג’ן ונאלץ להתפטר אחרי קצת יותר משנה בתפקיד, כשהוא משאיר לג’ון סוויני להוביל את המפלגה לתבוסה צורבת בבחירות הכלליות. במרץ 2024, אחרי 25 שנות שלטון של המפלגה בוויילס, ווהן גת’ינג נבחר לראשות השלוחה הוולשית של הלייבור והחליף את מארק דרייקפורד בתור השר הראשון של ויילס. אתמול (ג’) הוא הודיע על התפטרותו, ולא ברור בכלל מה יקרה למפלגתו בבחירות לפרלמנט הוולשי (סנד’) בעוד שנתיים. יש פה דפוס?
תקציר הפרקים הקודמים והתפתחויות
נתחיל עם קצת רקע. בדצמבר האחרון השר הראשון של ויילס מארק דרייקפורד התפטר. בניגוד להתפטרויות אחרות של פוליטיקאים, לא נלוותה לזה איזושהי פרשה מביכה או מדיניות קטסטרופלית, ודרייקפורד פשוט לא רצה להוביל את השלוחה הוולשית של הלייבור בבחירות לסנד’ ב-2026. לכן, הוא העדיף לפנות מקום ליורש שלו כדי שיוכל למצב את עצמו עד הבחירות האלו. מי שמתפקדי המפלגה בחרו בו במרץ כדי להחליף את דרייקפורד כראש השלוחה, ומכאן שגם כשר הראשון, היה ווהן גת’ינג.
זה היה אמור להיות אירוע היסטורי, שכן גת’ינג היה לשחור הראשון שעומד בראשות ממשלה אירופית. אבל מהר מאוד התחילו הסתבכויות. עוד בזמן הבחירות הפנימיות על ראשות השלוחה, הוא הסתבך בכך שקיבל תרומה מחברה שעברה על חוקים סביבתיים. לאחר בחירתו הופעל עליו לחץ להחזיר אותה. בנוסף, הוא פיטר את אחת השרות בממשלתו, האנה בליית’ינג, בטענה שהדליפה הודעות שלו מקבוצת ואטסאפ ממשלתית מימיו כשר הבריאות הוולשי בזמן הקורונה. בליית’ינג, יצוין, מכחישה את ההאשמות וגת’ינג לא הציג ראיות לכך. הדבר נראה לרבים כמו אובדן שליטה, ובאמצע מאי ראש פלייד קמרי רין אפ יורוורת’ החליט להוציא את המפלגה מההסכם הקואליציוני עם הלייבור שנחתם עוד בימי דרייקפורד.
הלייבור בשלב הזה הנהיגה ממשלה ששולטת בדיוק במחצית ממושבי הסנד’, מה שגרם לראש האופוזיציה אנדרו ר”ט דייוויס (שמרני) להודיע שיגיש הצעת אי-אמון בגת’ינג. בסוף מאי הוא אכן הגיש אחת. גת’ינג הפסיד בהצבעה, שנערכה בתחילת יוני, למרות שהיה אמור לצלוח אותה (שכן תיקו פירושו שהצעת האי-אמון לא עברה). הדבר נגרם מכך ששני חברי לייבור לא הרגישו טוב ולא הגיעו, אחת מהם היא בליית’ינג. בטענה שזו הייתה הסיבה להפסד בהצבעה, גת’ינג סירב להתפטר (דבר שהוא לא מחויב לעשות מבחינת החוק). דייוויס לא השתכנע ובשבוע שעבר דייוויס הניח הצעת אי-אמון נוספת.
מה קרה עכשיו?
אתמול (ג’) בבוקר הוטלה פצצה: ארבעה שרים בממשלת ויילס הודיעו על התפטרותם. ג’רמי מיילס, שר הכלכלה ומי שהתחרה נגד גת’ינג על ראשות השלוחה הוולשית של הלייבור, כתב במכתב ההתפטרות שלו: “אנחנו לא יכולים להמשיך ככה. הכרחי שנתחיל לתקן את הנזק באופן מידי, ולצערי הגעתי למסקנה שזה לא יכול לקרות תחת הנהגתך”. המכתב של שרת התרבות לזלי גריפית’ס נשא דברים ברוח דומה. מיק אנטוניב, ששירת כיועץ המשפטי לממשלה והגן בתחילת הדרך על גת’ינג, כתב במכתב שלו: “אני חייב לייעץ לך שאני לא חושב שאתה יכול להמשיך לכהן כשר הראשון”. שרת הבינוי ג’ולי ג’יימס הזהירה שהמשך עמידתו של גת’ינג בראשות הממשלה הוולשית “מסכנת את עצם הקיום של המסע להאצלה (devolution, המדיניות מתוקפה נוצרה ממשלת ויילס – אב”מ)”.
לא צריך לספר לכם שהתפטרות כזו של שרים מסמנת את תחילת הסוף עבור ראש ממשלה מכל סוג. גם להתפטרויות של מרגרט ת’אצ’ר, טוני בלייר, ת’רזה מיי ובוריס ג’ונסון קדמו התפטרויות משמעותיות של שרים. לא היה צריך לנחש, אם כן, שהיה קשה לראות איך גת’ינג יוצא מזה. לא סתם ראש האופוזיציה דייוויס דיבר על כך שכהונתו של גת’ינג “מגיעה לסופה”.
למרבה השמחה, לא היה צריך לחכות במתח יותר מדי: בצהרי אותו יום ווהן גת’ינג הודיע על “התחלת התהליך של התפטרות מראשות השלוחה הוולשית של מפלגת הלייבור”. הוא התעקש שתמיד עמד על האינטרסים של ויילס ותמיד שירת אותה, אבל הכיר בכך שהגיעה העת ללכת. כעת, יהיה צורך לבחור לו מחליף. כשהוא הודיע בסנד’ על החלטתו, הוא הדגיש את הרצון שלו לשפר את המצב, וקיווה שלפחות ייצג את קבוצות המיעוט בוויילס נאמנה. יש לציין שהדברים קרו לאחר שדייוויס אמר את מה שאמר.
משמעויות ההתפטרות של גת’ינג
אז כאמור, כעת השלוחה הוולשית של הלייבור תצטרך לבחור לה ראש חדש, שיכהן כשר הראשון. עד אז, גת’ינג ימשיך לכהן כשר הראשון, בדומה למה שקרה לאחר התפטרויות אחרות ברחבי הממלכה. אבל אין ספק שזה לא בדיוק שם את השלוחה הוולשית במקום נוח. ראשית, לפני ההתפטרות, הממשלה הוולשית פרסמה ראיות לכך שהאנה בליית’ינג אכן היא זו שהדליפה את תוכני השיחות. זה לא הולך לסייע לאיחוד השורות בתוך השלוחה. בנוסף, נשאלת השאלה כיצד הלייבור תוכל להמשיך למשול כשאין לה רוב פרלמנטרי וכשהסיעות האחרות בסנד’ כבר לא מעוניינות בשיתוך פעולה. כמובן, תיתכן הליכה לבחירות מוקדמות. רין אפ יורוורת’ קרא לכאלה. מצד שני, אנדרו ר”ט דייוויס הזכיר שבגלל שינוי כללי הבחירות לסנד’ גם אם ילכו לבחירות מוקדמות כעת, עדיין הסנד’ יתפזר שוב ב-2026. לכן לא בטוח שהאופוזיציה תרצה לטרטר את האלקטורט שלה פעמיים.
ב-2026 הולכת לצפות ללייבור בעיה קשה בבחירות האלו: כפי שהזכיר הכתב הפוליטי של ITV פול ברנד, שיטת הבחירות החדשה היא יחסית (עדיין בחלוקה לאזורי בחירה, אך בכל אזור נעשית חלוקה יחסית), ומפלגת הרפורמה הצליחה בוויילס לא רע בבחירות הכלליות. פירוש הדבר הוא שיש מפלגה פופוליסטית שהפעם הצבעה לה לא תהיה בזבוז של קול בגלל שיטת בחירות אכזרית. פירוש הדבר הוא שהמפלגה עשויה בפעם הראשונה להפוך לכוח פרלמנטרי משמעותי בפרלמנט בתוך הממלכה.
ויש גם השלכות על מפלגת הלייבור הכללית. המפלגה בראשות קיר סטארמר רצה בבחירות הכלליות על תחושת הכאוס שיצרו השמרנים. עכשיו ממשלה שלה יצרה כאוס כזה. אנג’לה ריינר, סגניתו של סטארמר, דיברה רק לאחרונה על הצורך להעמיק את תהליך ההאצלה, ומצע הלייבור הבטיח זאת. כעת לא נראה שזה רעיון טוב (למרות שלדעתי זה טיעון מוזר במקצת, שכן גם בממשלה המרכזית לא היה חסר כאוס). וכמובן, זה פוגע במותג של הלייבור, רק זמן קצר לאחר שסטארמר נכנס לדאונינג 10.
יש דפוס?
ונחזור לשאלה בה פתחתי: האם ניתן לזהות דפוס משותף לטראס, יוסף וגת’ינג? הכהונה הקצרה של שלושתם תפסה את תשומת לבם של רבים בממלכה. כריסטיאן קלגי מהדיילי אקספרס לעג לגת’ינג ששרד אורך כהונה של “2.4 ליז טראס” וליוסף שהצליח קצת יותר והחזיק “8.1 ליז טראס”. כל הכבוד לטראס שהפכה ליחידת מידה, ולא בדקתי כמה זה יוצא בשנים של חסה. מנגד, בשיחה שקיימתי עם פרופ’ טים בייל מהחוג לפוליטיקה באוניברסיטת קווין מרי בלונדון, הוא אמר שלכל אחד מהמקרים היה את המאפיינים הייחודיים שלו ולא כדאי למהר לחפש דפוסים.
Vaughan Gething managed 2.4 Liz Trusses
In contrast to Humza Yousaf who managed a relatively impressive 8.1 Liz Trusses.
— Calgie (@christiancalgie) July 16, 2024
האמת לא נמצאת בבלעדיות אצלי, אך לעניות דעתי כן ניתן לראות פה דפוס. מעבר לכהונה הקצרה, ישנם מספר מאפיינים משותפים לשלושת המקרים האלו. ראשית, הם קרו בממשלות בהן מפלגת השלטון הייתה כבר מספר דו-ספרתי של שנים בפוזיציה הזו. שנית, בשלושתם ראשי הממשלות האלו הגיעו לתפקיד רק בזכות הגעה לראשות המפלגה, מבלי שהספיקו להגיע לאלקטורט. זאת בניגוד לראשי ממשלה אחרים עם כהונה קצרה כמו אנת’וני אידן, שהספיק לקבל את אמון האלקטורט. שלישית, בכל המקרים ההגעה לראשות המפלגה נעשתה באמצעות בחירות פנימיות בקרב מתפקדי המפלגה. בבריטניה, אזכיר, מדובר בעניין יחסית חדש ובגלל השיטה מביא לכך שבפועל קומץ פעילים ממנים ראשי ממשלות. לכן, שיטת הפריימריז הכה אהובה בישראל היא שנויה במחלוקת בבריטניה.
מדוע זה חשוב? בעבר כבר דיברתי על כך שמפלגות שנמצאות תקופה ממושכת בשלטון נוטות להסתבך בפרשיות, כשהן נוהגות כאילו השלטון רשום על שמן בטאבו. לצד זה, ראשי המפלגה והממשלה החדשים לא היו צריכים להתבסס על האלקטורט הכללי או לחלופין על שיקול דעתם הבלעדי של חברי הפרלמנט, אלא בעיקר על הבייס הצר של מתפקדי מפלגתם, שלעתים גם לא מייצגים את ציבור המצביעים. כך, הממשלות השונות של בריטניה מוצאות את עצמן עם ראשים יהירים, זחוחים ושכדי להגיע לתפקיד צריכים יותר לדבר לבייס מאשר להוכיח כישורים לבצע את התפקיד. כעת, אנו חוזים בתוצאות. אין זה אומר שראשי ממשלה שמגיעים למקומם בנסיבות אחרות לא יעשו שטויות, אך ייתכן שפחות.