מה הקשר בין רואנדה שבמזרח אפריקה לבין אירלנד שבמערב אירופה? בריטניה. ההחלטה של בריטניה לשלוח מבקשי מקלט שנכנסים אליה באופן לא מוסדר היישר לרואנדה גורמת לחלק ממבקשי המקלט שכבר בממלכה לברוח לאירלנד, דרך הגבול הפתוח בצפון אירלנד. אירלנד רוצה להחזיר את אותם מבקשי מקלט לבריטניה, אבל לא רק שממשלתו של רישי סונאק הודיעה שתסרב לקבל אותם בחזרה, בית המשפט הגבוה באירלנד קבע שבריטניה אינה מדינה בטוחה לפליטים, שכן הם עלולים להישלח לרואנדה. כעת אירלנד עסוקה בחקיקה שתקבע שבריטניה היא מדינה בטוחה, וגם מחזקת את האכיפה שלה, במה שיוצר חשש לקיומו של הגבול הפתוח עם צפון אירלנד, סעיף מרכזי בהסכם יום שישי הטוב. שתי הממשלות לא עושות הרבה כדי להנמיך את הלהבות, והמתח הקיים גם כך ביניהן רק עולה | בתמונה: הלן מקנטי ומיהאל מרטין, שרי המשפטים והחוץ של אירלנד בהתאמה (צילום: רורי ארנולד, דאונינג 10)
תכנית רואנדה של ממשלת בריטניה – שנועדה לשלוח מבקשי מקלט שנכנסו לבריטניה בצורה לא מוסדרת לקבל מקלט ברואנדה – סוקרה כאן בהרחבה. היא העלתה שאלות של יחס למבקשי מקלט, שאלות חוקתיות ושאלות של יחסים בין המפלגות. אבל מתברר שהתכנית הזו גם יוצרת מתיחות בין בריטניה לבין אירלנד, באופן שמעלה סימני שאלה רבים מעל להסכם יום שישי הטוב.
קצת רקע
תזכורת קצרה: לבריטניה יש בעיה, והיא שמבקשי מקלט נכנסים באופן לא מוסדר לבריטניה, דרך החלקים הקצרים של תעלת למאנש, על סירות גומי קטנות. יש לציין שעבור פליטי רוב העולם אין אפשרות לבקש מקלט בבריטניה באופן מוסדר, והדרך היחידה עבורם היא להיכנס בצורה לא מוסדרת ולבקש מקלט כשהם בתוך בריטניה. אבל, אחת המשמעויות של קבלת עוד פליטים היא לחץ על התשתיות, ובנוסף זה לא נראה טוב שהממשלה שיצאה מהאיחוד האירופי כדי “לשלוט בגבולות” לא מצליחה לשלוט במי נכנסים אליה.
ב-2022 ממשלתו של בוריס ג’ונסון הגיעה להסכם עם ממשלת רואנדה, לפיו בריטניה תשלם לממשלת רואנדה כדי שתקלוט אצלה את אותם מבקשי מקלט שמגיעים לבריטניה דרך התעלה. התכנית בתחילה נתקלה בקשיים משפטיים, ובסוף 2023 בית המשפט העליון פסק שרואנדה אינה מדינה בטוחה ולכן לא חוקי לשלוח לשם מבקשי מקלט. הממשלה, כבר בראשות רישי סונאק, לא התכוונה לוותר, והודיעה על כוונתה להעביר חקיקה שתכריז על רואנדה מדינה בטוחה ולבית המשפט יהיה אסור לקבוע אחרת. המהלך נתקל בלא מעט קשיים, בין השאר בבית הלורדים שעשה רבות כדי להתיש את הממשלה. אבל לבסוף החקיקה עברה. כעת, ההגנה המשפטית היחידה שתעמוד לאותם מבקשי מקלט היא במקרה בו יש סכנה קונקרטית לאדם קונקרטי ברואנדה, אז עדיין לא ניתן לשלוח אותו לשם מבלי הסכמתו.
במקביל, יש מתיחות קלה בין הממשלות של בריטניה ואירלנד. האחרונה הגישה קובלנה נגד הראשונה לבית הדין האירופי לזכויות אדם (ECHR), בעקבות חקיקה בריטית שבפועל חוננת את כל מי שהשתתפו במעשי האלימות של תקופת הטרור בצפון אירלנד (“הצרות”). לפי הממשלה האירית, החקיקה מהווה הפרה הן של האמנה האירופית לזכויות אדם והן של הסכמים בין שתי המדינות. כמו כן, כמו בריטניה, גם אירלנד מצויה בשנת בחירות, שכן התאריך האחרון שלה לבחירות כלליות הוא רק חודשיים אחרי התאריך האחרון בבריטניה. וכמו בבריטניה, גם באירלנד הסקרים מפרגנים בעיקר למפלגת האופוזיציה. במקרה הזה מדובר בשין פיין, מפלגת שמאל פופוליסטי עם עבר טרוריסטי.
המצב מול אירלנד
אבל איך רואנדה קשורה לאירלנד? ובכן, הרבה מאוד מבקשי מקלט מגיעים לאחרונה לרפובליקה האירית, וממשלתה טוענת שרובם מגיעים דרך בריטניה. כך זה עובד: הם מגיעים מהאי הבריטי לצפון אירלנד, ומשם נעזרים בגבול הפתוח עם הרפובליקה. שרת המשפטים האירית, הלן מקנטי, טוענת ששמונים אחוז ממבקשי המקלט שהגיעו לרפובליקה לאחרונה הגיעו דרך צפון אירלנד. עם זאת, יצוין, הטנטשה (סגן ראש הממשלה) ושר החוץ מיהאל מרטין אמר שאין ביסוס רשמי לנתון של שמונים אחוז.
החוסר במספרים מקשה להוכיח שיש קשר לתכנית רואנדה, אבל שני הצדדים שמחים להראות על קשר כזה. מיהאל מרטין האשים את התכנית הזו בכך שמבקשי מקלט נמלטים מבריטניה לאירלנד, כדי לא להישלח לרואנדה. למה אני משתמש במונח “מאשים”, למרות שמרטין עצמו מודה שזה האפקט שאמור להיות לתכנית? כי הגעתם של מבקשי המקלט לאירלנד לא עושה לה טוב: מבקשי המקלט משתכנים במחנות אוהלים, והמקומיים לא אוהבים את זה. הדבר מגיע לכדי הפגנות אלימות ומעצרים. אבל ראש ממשלת בריטניה רישי סונאק, מצדו, טען בגאווה שזו ראיה לכך שהתכנית עובדת, שכן עובדה שהיא מרתיעה מבקשי מקלט מלנסות להיקלט בבריטניה.
לאירים, מטבע הדברים, אין כוונה פשוט לקבל את זה. הסכם מימי הקורונה היה אמור לאפשר לאירלנד להחזיר מבקשי מקלט לתחומי הממלכה. רק שבית המשפט הגבוה האירי קבע שלא ניתן להתייחס לבריטניה כאל מדינה בטוחה, שכן מבקשי המקלט שיוחזרו אליה עלולים להישלח לרואנדה. תגובתה של שרת המשפטים מקנטי, ובי נשבעתי שלא מדובר בסאטירה, הייתה להודיע על חקיקת בזק שתכריז על בריטניה כמדינה בטוחה. מניח שנחכה שמדינה תרצה לשלוח מבקשי מקלט לאירלנד ואז יהיה צורך להגדיר אותה בחוק כמדינה בטוחה. (אציין שאיני מומחה לאירלנד ולכן אני לא יודע מה היתכנות של חקיקה כזו מבחינה חוקתית, ולפי הגארדיאן ייתכן שזה צעד שנועד לפייס את דעת הקהל). בעיה נוספת היא שבריטניה הודיעה שאין בכוונתה לקבל את מבקשי המקלט בלי שבאיחוד יקבלו את זכותה של בריטניה לשלוח אותם בחזרה לצרפת, שמבקשי המקלט מגיעים מהצד שלה בתעלה.
מתיחויות
כפי שאתם יכולים להבין, יש סיבה למתיחות בין המדינות. ואף אחת מהן לא ממש עושה משהו כדי להנמיך את הלהבות. בריטניה טוענת שזו זכותה להחליט מי ייכנס לשטחה. זה על פניו נכון, אבל במקרה הזה קשה לדעת. עקרונית, הסכם כזה לא משאיר הרבה שיקול דעת לבריטניה. עם זאת, ראשת מפלגת הלייבור האירית איוונה באצ’יק, טוענת שלא ממש ברור מה טיב ההסכם. איך שלא יהיה, זה מאוד מעצבן את האירים.
בריטניה, כך הטלגרף, כן ניסתה לפייס. לפי הדיווח, בריטניה הציעה לבחון אפשרות שאירלנד תצטרף להסכם עם רואנדה, כך שגם היא תוכל לשלוח את מבקשי המקלט שמגיעים אליה היישר לאפריקה. אבל הטישך (ראש ממשלת אירלנד) הטרי, סיימון האריס, הגדיר את הידיעה כ”יותר סאטירה מחדשות”. לדבריו, לאירלנד ישנה הזכות להחזיק במדיניות הגירה משלה. כלומר, זה לא סביר להציע לאירלנד לאמץ את המדיניות הבריטית.
מצד שני, גם אירלנד עושה את שלה. בכוונתה להפנות כמאה אנשי משטרה לאכיפת מדיניות ההגירה של הרפובליקה. מה הבעיה? ובכן, הסכם יום שישי הטוב, שסיים את תקופת “הצרות” בצפון אירלנד, אמור להשאיר את הגבול בין צפון אירלנד לרפובליקה האירית פתוח. אם שוטרים יישלחו לגבול כדי לאכוף מדיניות ההגירה, הרי שהגבול לא ממש פתוח. הדבר העלה את חמתו של סונאק, שאמר שאירלנד לא יכולה לעשות צ’רי פיקינג ולכבד רק את ההסכמים שנוחים לה. אני חייב לציין שהטיעון של סונאק חצוף למדי, בהתחשב בזה שצ’רי פיקינג לכיבוד הסכמים הוא בדיוק מה שבריטניה עושה כמדיניות מאז שבוריס ג’ונסון נהיה ראש הממשלה ב-2019. בכל מקרה, האריס אמר שאין שום כוונה לנוכחות פיזית של המשטרה בגבול, אבל אז קצת קשה להבין איך השוטרים האלו יועילו במשהו.
ועוד בעניין הגבול הפתוח, לפי סקר, כחצי מתושבי הרפובליקה מעוניינים בעמדות בידוק בגבול כדי להקטין את מספר מבקשי המקלט שנכנסים לשטחה. זאת אחרי כל הבלגן שהיה סביב הברקזיט כדי לאפשר גבול פתוח. בנוסף, כ-40% מהמשיבים מעוניינים לאמץ את מדיניות רואנדה (לעומת 42% שמתנגדים).
לאן מכאן?
כפי שניתן לראות, המצב רחוק מלהיות מזהיר. בריטניה למעשה הגיעה למצב האבסורדי בו כמדינה מערבית ודמוקרטית היא לא נחשבת למדינה בטוחה, ועל אירלנד לנקוט בתרגילים פוליטיים מז’אנר ההתעמלות האמנותית כדי לעקוף זאת. זה לא מספר הרבה דברים טובים על אירלנד שעושה את התרגילים האלו, אבל כן מראה לאיזה שפל בריטניה הידרדרה כחלק מהגישה שלה שנועדה בעיקר לרצות את הבייס. ואפילו לא בטוח שהתכנית הזו עובדת בכל מה שקשור בעצירת הגעתם של מבקשי מקלט חדשים. בנוסף, ההתעקשות על תכנית רואנדה מתדלקת באירלנד כוחות אלקטורליים שחושבים שאולי הגבול עם צפון אירלנד, זה שפתיחתו סייעה בסיום הטרור שם, לא צריך להיות כזה פתוח. שתי הממשלות ממש לא מסייעות בהנמכת הלהבות, ולא סתם השרה הראשונה של צפון אירלנד, מישל אוניל (שין פיין), קראה לשתי הממשלות להסדיר את המצב.
בינתיים, ראש האופוזיציה הבריטית קיר סטארמר, שלפי הסקרים הוא ראש הממשלה הבא, הבטיח לבטל את תכנית רואנדה באופן מידי אם אכן הלייבור תנצח בבחירות. אבל עד הבחירות יש זמן, שאפילו לא ידוע. כשאפילו שין פיין באירלנד מדברת נגד גבולות פתוחים – גם אם לא דיברה על סגירת הגבול עם צפון אירלנד – דיי ברור שזה נושא לוחץ ברפובליקה. במצב כזה, קשה לחכות שבריטניה תחליף ראש ממשלה כדי שזה יחליף מדיניות. אז מומחה לפוליטיקה אירית אני לא, אבל ברור שממשלת בריטניה לא ממש עושה מאמצים מהצד שלה כדי למנוע מהסכם יום שישי הטוב להיפגע.
ובתוך כל זה רצוי לזכור, שוב, שיש גם בני אדם. רבים ממבקשי המקלט שנמלטים פשוט רוצים להימלט מסכנה לחייהם. והנה, מדינות מוכנות לסכן את חייהם שוב בכך שישלחו אותם למדינה שיש ראיות לכך שאינה בטוחה. אי-אפשר לצפות מבריטניה, אירלנד או כל מדינה אחרת שיקלטו את כל מבקשי המקלט. אבל מצד שני, כשבריטניה (ולפי הגארדיאן, גם אירלנד) קובעת את מדיניות הפליטים שלה לפי הבייס, קשה להגיד שהכיוון הוא טוב.
שאלה:הרי לפי החוק הבינלאומי מבקשי מקלט אמורים לעשות זאת במידנה הראשונה שהם מגיעים אליה ולכן אני לא מבין מדוע בריטניה לא יכולה להחזיר את אותם פליטים לצרפת? הם הגיעו משם
כי לא ניתן להכריח מדינה לקבל אנשים שאינם אזרחיה אלא אם יש להם הסכם החזרה, ולא ניתן להחזיר מבקשי מקלט למדינת מוצאם אם יש חשש לחייהם במדינה זו. לאיחוד האירופי יש את אמנת דבלין שמאפשרת לכל המדינות החברות לבצע החזרה של מבקשי מקלט למדינה חברה אחרת אליה מבקשי המקלט הגיעו קודם. בריטניה גם החזירה ככה כמה מאות מבקשי מקלט לצרפת טרם עזיבתה את חוקי האיחוד האירופי. אבל כעת בריטניה אינה חברה באיחוד ולא כפופה לכלליו, ולכן עליה להגיע או להסכמים בי-לטרליים עם כל מדינה חברה (כמו שיש לה עם אירלנד) או להסכם כללי עם האיחוד האירופי (כפי שממשלת בריטניה אמרה שברצונה לעשות).
הבהרה חשובה כמשפטן: אין, אני חוזר על זה, *אין* בחוק הבינלאומי דרישה ממבקשי מקלט לבקש סטטוס של פליט במדינה הראשונה שהם מגיעים אליה, ואפילו לא במדינה הבטוחה הראשונה. זו טענה לא נכונה שחזרה על עצמה בדיון בארץ לגבי מבקשי מקלט. מי שפליט (לא יודע כמה מאלה שמגיעים לבריטניה זכאים לסטטוס הזה) הוא פליט בכל מקום בעולם, ואסור לגרש אותו. כמו שאוריה כתב, היכולת של בריטניה להחזיר פליטים לצרפת היתה תקפה רק כל עוד בריטניה היתה באיחוד האירופי, מתוך הכרה בכך שכל מדינות האיחוד הן מדינות בטוחות לפליטים. כך, ברקזיט לא רק שלא החזיר לבריטים את השליטה על ההגירה, הוא פגע בשליטה הזו.
מעניין מאוד. תודה!