התוצאה המסתמנת

הבחירות המקומיות של 2024 ייזכרו ככאלו של הרבה תדרוכים ומעט מאוד הצלחות. מבחירות שנראו גרועות עבור השמרנים אבל עם מספיק נקודות היאחזות עבור סונאק, הן הפכו לקטסטרופליות במיוחד. מבחירות שנראו פושרות עבור הלייבור, עם חשש להפסדים בלונדון ובמערב המידלנדס, היא הצליחה לנצח בשתי הרשויות. ובכל זאת, יש הרבה על מה להתעכב. התחזיות שנשענות על תוצאות הבחירות המקומיות מרחיקות את הלייבור מרוב בפרלמנט אחרי הבחירות הכלליות, בין השאר בגלל המלחמה בעזה, ובו בזמן מערכת הלחצים על סונאק מתוך המפלגה השמרנית מתארגנת מחדש. וגם: מה מצב המפלגות הפופוליסטיות ואיך הלך בבחירות הביניים בבלאקפול דרום? | בתמונה: שר האוצר (כרגע) ג’רמי האנט עם מי שקיוו שינצח במערב המידלנדס אנדי סטריט (צילום: אנדרו וונג, המפלגה השמרנית)

הנה גילוי נאות: אני התחלתי לכתוב את הפוסט הזה, על תוצאות הבחירות המקומיות, הרבה לפני שרוב התוצאות היו בפנים ורק התחילו לזרום, לפי מה שנראה שמסתמן. אבל הו, כמה שמה שהסתמן הסתמן לא נכון. הרבה מהטקסטים נאלצתי לשנות בהתאם לפי הדיווחים השוטפים. אז הנה קיצור מה שצריך לדעת על הבחירות הגרועות של השמרנים והבחירות הסבירות של הלייבור, כולל האתגרים של כל אחת.

התוצאות

נתחיל, כמובן, בתוצאות.*

*התוצאות הן על סמך 106 מתוך 107 מועצות שהשתתפו בבחירות, כשהאחרונה תתפרסם היום (א’). הפרסום הוא כעת כדי לא ליצור עיכובים בערב יום השואה.

ה-BBC סיפק גם הערכה של שיעורי ההצבעה לכל מפלגה: הלייבור קיבלה 34% מהקולות, השמרנים 25%, הליברל-דמוקרטים 17% וכל השאר ביחד זכו ל-24%.

ניתוח כללי

ללא ספק מדובר בבחירות שהיו קשות לשמרנים. כשזה מגיע לקול הפופולרי, צריך לחזור עד לשנות התשעים, שלא היו פשוטות לשמרנים, כדי לראות שיעורי תמיכה כה נמוכים. כשזה מגיע לחברי המועצה, הם הצליחו לזכות בפחות מאשר הליברל-דמוקרטים, לראשונה מאז 1996, לצד הפסד של קרוב למחצית ממחוזות הבחירה שהיו בידי השמרנים לפני הבחירות ורוב המועצות עליהן הגנה. במילים אחרות, מאז שג’ון מייג’ור עמד מול טוני בלייר השמרנים לא חוו כאלה תוצאות קשות.

אבל גם ללייבור לא הלך מדהים, וההפסדים של השמרנים לא פשוט היתרגמו לניצחונות של הלייבור. זאת בניגוד למומנטום שטוני בלייר נהנה ממנו בבחירות המקומיות בשנים שקדמו לבחירות 1997, ובניגוד למומנטום שחוזים לו הסקרים. המסקנה של רבים היא שללייבור יש עוד עבודה בעניין. עם זאת, יש ניתוחים שגורסים שאם נסתכל באזורים בהם הלייבור צריכה בוסט רציני, הלך לה לא רע. כלומר, סונאק הוא אולי מייג’ור אבל סטארמר הוא לא בלייר, ובכל זאת ללייבור יש סיבה לאופטימיות.

ראשי הערים

היו 11 רשויות בהן התמודדו ראשי ערים שנבחרים ישירות. אנחנו נתמקד כאן בשלוש.

טיס ואלי

החדשות הטובות היחידות של השמרנים היו שראש עיריית טיס ואלי, הלורד בן האוצ’ן, הצליח לשמור על מקומו. למרות שבבחירות המקומיות של 2021 – בהן הלייבור הפסידה הרבה חברי מועצה אבל הצליחה לשמור על ראשי הערים שלה – נוצר הרושם שראשי רשויות גדולות מצליחים להפריד את עצמם מהמתרחש בווסטמינסטר, נראה שהאוצ’ן לא סמך על זה. הוא  הסיר את הלוגו השמרני מחלק מהמנשרים שלו. הוא אמנם הכחיש לאחר ניצחונו שהוא ניסה להעמיד פנים שאינו שמרני, אבל הוא היה המועמד היחידי שבמעמד הקראת התוצאות לא ענד סרט של המפלגה. הוא לאחר מכן טען ש”שכח” את הסרט, אבל זה לא נראה שהוא מעוניין להיות מזוהה עם ראש הממשלה לפני הבחירות. לכן, הטענה של סונאק ש”הלייבור חייבת לנצח” בטיס ואלי כדי לנצח בבחירות הכלליות לא ממש קולעת. האוצ’ן ניצח למרות מה שקורה עם השמרנים בווסטמינסטר, ולא בזכות זה.

צריך להגיד שאלו הבחירות היחידות לראשות עירייה בהן השמרנים הצליחו. וזה אומר שטיס ואלי היא הרשות הגדולה היחידה באנגליה בה יש לשמרנים ראש עיר נבחר ישירות מטעמם. זו כבר באמת השפלה עבור השמרנים, אפילו שהאזורים האורבניים פחות אוהדים אותם מראש. קשה להציג את זה כהישג של ממש.

With the election results almost all in, it looks grim for Sunak, although the rebels decide to hold their fire because it wasn’t a “complete disaster” – a glimmer of hope was provided by Tees Valley re-electing Houchen as mayor. Sunak clings on. [Telegraph Sunday 5/5/2024] pic.twitter.com/QSeVmNd4r7

— Andy Davey (@DaveyCartoons) May 4, 2024

מערב המידלנדס

בהתחלה, היה נראה שהניצחון אמור להיות של ראש העיר המכהן אנדי סטריט. לפני פרסום התוצאות בלייבור אפילו תדרכו בעניין הזה, והאשימו את המועמד העצמאי ונתמך על-ידי מפלגת העובדים אחמד יעקוּב – שרץ בעיקר על עניין התנגדות למלחמה בעזה – על זה שהם הפסידו. אבל אז התחילו להגיע הפרסומים שקשה מדי לחזות את המנצח. ואז, כדי ממש לעצבן, השמרנים החליטו לבקש בקובנטרי – אחת הרשויות שנכללות תחת הרשות המטרופוליטנית של מערב המידלנדס – ספירה חוזרת. כל זה בשביל שהפער שמועמד הלייבור ריצ’רד פרקר פתח על סטריט בקובנטרי היה עצום ולא באמת נתון במחלוקת. אחר-כך התחילו להגיע ההדלפות מהלייבור שהם סבורים שפרקר ניצח. ואז הוכרז שפרקר אכן ניצח.

זו הייתה מכה כואבת לשמרנים. הפער בו ניצח פרקר את סטריט היה קטן: 1,508 קולות בסך הכל. זה הרבה פחות ממספר הקולות שקיבלה המועמדת של מפלגת הרפורמה, איליין ויליאמס. כלומר, ייתכן שלולא מפלגת הרפורמה, סטריט היה מנצח. מנגד, לולא אחמד יעקוב, הפער של הלייבור היה משמעותי הרבה יותר. ואחרי שכל זה נאמר, ראוי לזכור: אנחנו לא יודעים שלולא האלטרנטיבה הפופוליסטית המצביעים שלה היו בכלל טורחים לצאת מהבית. ייתכן באותה מידה שהם היו מחרימים את הבחירות, אבל אז לא היינו יכולים לספור אותם ולהאשים אותם בתוצאות.

לונדון

סאדיק קאן ניצח בלונדון בפער נוח (באזורים מסוימים בפעם הראשונה), למרות שטרם ספירת הקולות היו הערכות שאולי יריבתו סוזן הול הצליחה לנצח. הפער שקאן פתח על הול היה גדול יותר מזה שהוא פתח על הול (11.1%) היה גדול יותר מזה שפתח על זאק גולדסמית’ ב-2016 (9.2%) או על שון ביילי ב-2021 (4.7%), למרות שכמובן ישנו העניין שבשתי מערכות הבחירות הקודמות מדובר בסיבוב ההצבעה הראשון, בעוד כעת היה רק סיבוב הצבעה אחד. בכל מקרה, גם לו כל הקולות של מפלגת הרפורמה היו הולכים לשמרנים זה לא היה מספיק להול. נראה שעצם הווייתה של הול כמו מנוגדת להוויה של לונדון, בתוספת קמפיין געוואלד מוצלח של הלייבור, תרמו להישג. כמו כן, נראה שההפחדה מפני מדיניות “אזור אוויר נקי” (ULEZ) של קאן כהתאבדות פוליטית לא עמדה במבחן המציאות.

אבל צריך גם לדעת לתת ביקורת: ברמת הבחירות לאסיפת לונדון לא היו הישגים של ממש ללייבור, והיא נשארה על 11 מתוך 25, כמו ב-2021. השמרנים לעומת זאת איבדו מושב אחד, לטובת לא פחות ממפלגת הרפורמה. נראה שלמרות שלונדון היא בעיקרה שמאל ומרכז, יש בה אחיזה גם לימין פופוליסטי.

הקול המוסלמי

כאמור, השמרנים אמנם חטפו חזק, אבל הלייבור לא ממש הצליחו. רק קצת יותר משליש מההפסדים של השמרנים (ברמת חברי המועצה) באו לידי ביטוי ברווחים של הלייבור. ללייבור גם היו הפסדים, כמו מועצת אולדהם שעברה משליטה מוחלטת של הלייבור למצב בו אין מפלגת רוב, לאחר שמספר חברי מועצה של המפלגה הפסידו לעצמאיים. אחת הטענות היא שחוסר ההצלחה של המפלגה באזורים אורבניים היא תוצאה של חרם מצד מצביעים מוסלמים לאור עמדתו של קיר סטארמר לגבי המלחמה בעזה, שיחסית מגבה את ישראל. הסטטיסטיקה מאשרת. למעשה, מקורות בלייבור גרסו שהניצחון הצפוי של אנדי סטריט במערב המידלנדס (שלא התממש) הוא תוצאה ישירה של העניין הזה, בתוספת הערה על גבול הגזענית שהמפלגה נאלצה להתנער ממנה.

לפי ניתוחים שנעשו, באזורים עם ריכוזים גדולים של מוסלמים, הלייבור הפסידה קולות למפלגה הירוקה. צריך גם להזכיר שעוד טרם הבחירות המקומיות, יותר ממאה חברי מועצה של הלייבור עזבו את המפלגה על רקע עמדת ההנהגה לגבי המלחמה. הדבר הביא את חבר הרשת המוסלמית בלייבור, עלי מילאני, להזהיר שעמדת המפלגה לגבי עזה עלולה לגבות מחירים אלקטורליים.

תשומת לב גדולה קיבל מועמד הירוקים באחד ממושבי הבחירה של לידס, שבזמן ספירת הקולות פעיליו הניפו דגל פלסטין וקראו “אללה אכבר”. המועמד עצמו, מות’ין עלי, הבטיח “להרים את קולו בשם פלסטין ובשם עזה”. עלי לבסוף ניצח את מועמד הלייבור והפך לחבר המועצה. הדבר גרם לרבים להראות חשש ממה שזה אומר לא רק על הירוקים, אלא גם על הכניסה של מי שנראים כמו מוסלמים רדיקלים ללב הפוליטיקה הבריטית. זאת כמובן לצד ההצלחה של אחמד יעקוב במערב המידלנדס, שקיבל עשרות אלפי קולות והגיע למקום השלישי. אבל צריך גם לזכור שבסופו של דבר מדובר בחבר מועצה בודד שהצליח לנצח ובמועמד שאמנם הגיע רחוק, אבל הפסיד. זה לא אומר שתופעות כאלו לא אמורות לקבל תשומת לב ראויה, אבל רצוי גם לא לזעוק על השתלטות האסלאם הרדיקלי.

המשמעות לבחירות הכלליות

בסקיי ניוז הראו מודל שהתבסס על דפוסי ההצבעה בבחירות המקומיות, שהראה שבהתאם להם הלייבור תזכה בבחירות הכלליות להיות מפלגת השלטון אבל לא תהיה מפלגת רוב (אם כי היא תוכל להישען על הליברל-דמוקרטים במקום על ה-SNP כדי להשלים לרוב). זה הביא תומכים של ג’ורג’ גאלוויי לטעון שלמוסלמים יכולה להיות השפעה מכרעת על הבחירות הכלליות.

אבל צריך לקחת את זה בפרופורציות: הבריטים אכן מצביעים בבחירות המקומיות בין השאר בהתאם לדעתם על המפלגות ברמה הארצית. אבל, דפוסי ההצבעה לא זהים. חוסר המודעות של הבריטים לחשיבות התפקיד של המועצות המקומיות מביא רבים מהם להתייחס להצבעתם בבחירות המקומיות כאזהרה לפוליטיקאים ברמה הלאומית, מבלי לשנות את הממשלה. כשיגיע רגע האמת, כמה מהמוסלמים ירצו להסתכן בכך ששמרנים ייצגו אותם, עם דעות כנראה עוד יותר קשות מבחינת הקהילה המוסלמית לגבי המלחמה בעזה? בנוסף, מה שקרה במערב המידלנדס (הסקר פורסם לפני פרסום התוצאות שם), אותה גזילת ניצחון מהשמרנים על-ידי מועמדת מפלגת הרפורמה, מראה כמה שיטת הבחירות הבריטית מקשה לחזות כמו שצריך. לכן, לא הייתי ממהר לגזור מסקנות.

מנוחה לסונאק?

למרות המכות הכואבות שהשמרנים חטפו, ולמרות שהיו מי שדיברו על כך שתוצאות גרועות למדי יגרמו להדחתו של סונאק מראשות המפלגה, נראה שכרגע הוא בטוח. לפי דיווח בבלומברג, השמירה על ראשי הערים השמרנים והעובדה שהלייבור לא התרוממה יגרמו לכך שהקושרים נגד סונאק כנראה יוותרו לפי שעה וייתנו לו להוביל את המפלגה בבחירות הכלליות. גם שר האוצר לחמש דקות קוואזי קווארטנג סבור שבהתחשב בלוח הזמנים, יהיה מגוחך עכשיו להחליף את סונאק. חלק פשוט רוצים שההפסד של השמרנים בבחירות הכלליות יהיה על הראש של סונאק. עם זאת, לפי אחרים, כנראה שייקחו את סוף השבוע לחשוב על זה.

כל זה היה כמובן כשהלך הרוח היה שאנדי סטריט ינצח במערב המידלנדס. אבל הוא לא. זה, יחד עם אובדן המושב באסיפת לונדון, כבר הפכו את הבחירות המקומיות מגרועות לשמרנים לאסון של ממש. בהתאם, התחילו להגיע הדיווחים על כך שחוסר הנחת במפלגה חזר לאחר ההפסד של סטריט, וחוששים מאוד ממה שיקרה אם הם יגיעו לבחירות הכלליות עם אותה גישה. במילים אחרות, סונאק רחוק מאוד מהגעה להשקטת הזירה הפנימית שלו.

#SackSunakNow pic.twitter.com/WHA31RlYhy

— Tim Montgomerie (@montie) May 4, 2024

כעת נשאלת השאלה מה הוא יעשה. האם הוא יקווה שיצליח לשרוד הצבעת אי-אמון כמו ת’רזה מיי ובוריס ג’ונסון, ושפשוט לא יישאר מספיק זמן לנסות להדיח אותו בדרך אחרת לפני הבחירות? האם הוא יכריז על בחירות כדי להימנע מהדחה? אולי המודל של סקיי ניוז, לפיו הלייבור לא תזכה ברוב, הוא התוצאה האופטימלית שהשמרנים יכולים לייחל לה כרגע, ולכן רצוי להקדים את הבחירות? הרבה מאוד שאלות.

הפופוליסטים

שווה לדבר על שתי מפלגות נוספות: מפלגת הרפורמה ומפלגת הפועלים. הראשונה אמורה לתת קול לימין הפופוליסטי, ומושכת בעיקר לאנשי ימין שמאסו בשמרנים. השנייה מתיימרת לייצג את השמאל הפופוליסטי, ומושכת אליה בעיקר מאוכזבי לייבור. ביחד שתי המפלגות האלו הצליחו לזכות בשישה חברי מועצה (ארבעה למפלגת הפועלים ושניים לרפורמה). זהו. הדבר מוכיח בעיקר את מה שרבים אומרים עליהן: הן בקושי מסוגלות לנצח בעצמן, ובעיקר גורמות נזק למפלגות שהן מאגפות. זה יאפשר לשמרנים וללייבור להזהיר שהצבעה לרפורמה ולפועלים בהתאמה פירושה בפועל הצבעה ליריבים פוליטיים שלא בהכרח רצויים. האם זה יעבוד? נצטרך לחכות ולראות.

בחירות הביניים

ולא נשכח שהיו גם בחירות ביניים בבלאקפול דרום. שם מועמד הלייבור כריס ווב ניצח בענק, עם מעבר ענק של מצביעים מהשמרנים (שניצחו במחוז הבחירה ב-2019) לעבר הלייבור. ווב זכה לקרוב ל-60% מהקולות, כך שגם ההצבעה לרפורמה – רק 0.6 נקודות אחוז מתחת לשמרנים – לא יכולה להיספר כסיבה לכישלון. אבל זה כן מראה שיש גורמים שמוכנים להצביע למפלגת הרפורמה ולו כדי להוכיח נקודה לשמרנים. סטארמר מצדו שמח לנצל את ההזדמנות כדי לדרוש – שוב – שסונאק יקדים את הבחירות המוקדמות. אנחנו כבר נראה מה יקרה עם זה.

לסיכום

הבחירות המקומיות האלו, ככל שהן אינדיקציה לבחירות הכלליות, מראות מספר דברים. ראשית, השמרנים בבעיה רצינית, ומצביעים נוטשים אותם. שנית, עדיין ללייבור יש עבודה לעשות. שלישית, במסגרת שיטת הבחירות, מפלגת הרפורמה היא איום יותר גדול על השמרנים מאשר מפלגת הפועלים וגורמים פרו-פלסטינים אחרים על הלייבור. רביעית, אף אחד לא באמת יודע איך יסתיימו הבחירות הכלליות, אבל כנראה שסונאק כבר מזיע.