המלחמה בעזה שוב מכה בפוליטיקה הבריטית. והפעם: אתמול (ב’) לי אנדרסון, שהושעה מהמפלגה השמרנית בשל אמירות אסלאמופוביות לגבי ההתמודדות עם ההפגנות בלונדון נגד המלחמה, ערק למפלגת הרפורמה. זו כבר הפעם השנייה שאנדרסון עובר מפלגה לאחר שהתנהלות גזענית לכאורה מצדו מביאה להשעייתו ממפלגת האם, אבל הפעם זה קצת יותר משמעותי, עם הפיכתו לחבר הפרלמנט הראשון של מפלגת הימין הפופוליסטי. אנדרסון אימץ את הרטוריקה הפופוליסטית במלואה, וראש המפלגה ריצ’רד טייס הודיע שיש שיחות עם עוד שמרנים על עריקה. ובינתיים, הפעולה של אנדרסון גורמת לסונאק צרות גם בתוך המפלגה השמרנית | צילום: דייוויד וולפול
“בגדתי פעמיים”, מסופר שווינסטון צ’רצ’יל אמר, “ובפעם השנייה האיש שבו בגדתי, בולדווין, מינה אותי לשר האוצר”. ההקשר לציטוט הזה (המובא כאן בתרגומה של כרמית גיא לספר “הכרעות גורליות” מאת איאן קרשו) הוא עריקתו של צ’רצ’יל מהשמרנים לליברלים ב-1904, ואז בחזרה לשמרנים ב-1924. צ’רצ’יל אכן כיהן בשלל משרות מיניסטריאליות, אך העריקה הכפולה הזו תרמה לכך שנוצרה לצ’רצ’יל תדמית של אדם לא יציב שקשה לסמוך על שיקול דעתו הפוליטי, ורבים מחבריו למפלגה לא העריכו אותו על כך. התדמית הזו בתורה תרמה לכך שבשנים שטרם מלחמת העולם השנייה צ’רצ’יל היה חבר פרלמנט מהשורה ולא מעבר. אבל לא באתי לכאן לדבר על צ’רצ’יל, אלא על לי אנדרסון.
אין מה לדאוג, לי אנדרסון הוא לא וינסטון צ’רצ’יל. אין צורך להכביר במילים על ההבדלים בכישורים השונים ובניסיון. אבל לכאורה יש בין השניים משהו משותף: שניהם נטשו פעמיים את מפלגתם. צ’רצ’יל, כאמור, ב-1904 וב-1924. אנדרסון ב-2018, מהלייבור לשמרנים (אם כי לא כחבר פרלמנט אלא כחבר מועצה), ואתמול (ב’), מהשמרנים למפלגת הרפורמה. אבל צ’רצ’יל קיבל כאמור את משרד האוצר, ובהמשך גם את משרד הימייה וראשות הממשלה. אנדרסון, ככל הנראה, יקבל בעיקר קדחת. עם זאת, במקרה של שניהם, יש הרבה שמרנים שנשארו לא מרוצים מכל העניין הזה.
קצת רקע
המלחמה בעזה לא משאירה את הפוליטיקה הבריטית אדישה. בלייבור ראש המפלגה קיר סטארמר טרוד בגלל האגף השמאלי של המפלגה, שמעוניין בהפסקת אש מידית בעזה בעוד הוא דורש שכל הסדר שלא יבוא ישרת גם את צרכי הביטחון של ישראל. לעומת זאת, לראש המפלגה השמרנית וראש הממשלה רישי סונאק יש בעיה עם האגף הימני של מפלגתו, שהולך לרטוריקה בעייתית עם ניחוחות לאומניים. מה שעוזר להבעיר את האש הזו הוא הטיפול הכושל של המשטרה המטרופוליטנית של לונדון בתופעות בעייתיות בהפגנות הפרו-פלסטיניות בעיר.
בסוף פברואר לי אנדרסון, אז עדיין חבר המפלגה השמרנית, ביקר את ראש עיריית לונדון סאדיק קאן על התנהלות המשטרה. הוא אמר שהאסלאמיסטים “שולטים בקאן” ושקאן “מסר את העיר הבירה שלנו לחברים שלו”. בגלל שקאן הוא בעצמו מוסלמי ממוצא פקיסטני, הדברים של אנדרסון נתפשו כמשרוקית כלבים אסלאמופובית. הדבר ספג לא מעט ביקורת מצד חבריו של אנדרסון למפלגה, וכעבור קצת פחות מיממה, לאחר שסירב להתנצל, הוא הושעה על-ידי סונאק מהמפלגה. בהמשך אנדרסון הסביר שהוא רק התכוון להצביע על כשליו של קאן ושהוא היה אומר זאת על כל ראש עיר שמתנהל באופן הזה, אבל סירב להבין מה הבעיה בשפה בה השתמש ולהתנצל עליה. בכל מקרה, הסיפור הזה העלה את ההערכה שאנדרסון יצטרף למפלגת הרפורמה הפופוליסטית.
הייתה שאלה לגבי זה: אנדרסון העיד בדלתיים סגורות כבר בנובמבר שהוא קיבל הצעה כספית כדי שיצטרף למפלגת הרפורמה. אבל בתחילת הדרך הוא דחה את האפשרות שיעשה זאת: בתחילת ינואר הוא הזהיר שהצבעה לרפורמה פירושה העלאה של שלטון הלייבור. אבל אחרי ההשעיה הוא סירב להשיב באופן ישיר אם ישקול הצטרפות לרפורמה. אבל אז נגמר המקום לספק.
העריקה של אנדרסון
אתמול (ב’) בבוקר לפתע החלו מבזקי החדשות: מפלגת הרפורמה תוציא לציבור “הודעה חשובה”. המפלגה לא אמרה במה מדובר, אבל מיד החלו הספקולציות שמדובר בעריקתו של לי אנדרסון אליה. במהרה התברר שהספקולציות נכונות: ראש המפלגה ריצ’רד טייס קרא לאנדרסון לתוך החדר כדי להציג את מי שלמעשה הפך לחבר הפרלמנט הראשון מטעם המפלגה.
Welcome to Reform UK, Lee Anderson MP
The Reform UK MP for Ashfield! ➡️ pic.twitter.com/YHYc4XmoAy
— Reform UK (@reformparty_uk) March 11, 2024
הנאום של אנדרסון נשמע כמו גרסה בריטית של דונלד טראמפ: “אני רוצה את המדינה שלי בחזרה”, הוא אמר. כפי שעושה כל פופוליסט טוב, הוא נתן שורה של בעיות שבאמת מטרידות אזרחים: הגירה חוקית ולא חוקית, התפקוד הלוקה בחסר של המשטרה ושל ראש עיריית לונדון, התופעות הנצפות בהפגנות הפרו-פלסטיניות ועוד. אבל, כמובן, כמו כל פופוליסט טוב, אנדרסון התעלם מהשפה בה הוא משתמש כדי לקדם זאת, שמנגנת על גזענות ושנאת זרים. בכל מקרה, הוא אמר, שבריטניה על ההיסטוריה המפוארת שלה מוותרת מראש בקרב ונותנת מקום לאנשים ש”שונאים את דרך חיינו”. הוא סירב להתנצל על הדברים שאמר על קאן, ואמר שהוא מייצג הרבה מאוד אנשים בבריטניה, ושאפילו ההורים שלו לחצו עליו להצטרף למפלגת הרפורמה. אז הנה הוא כאן, דורש את המדינה שלו בחזרה.
סיבות ותירוצים
לאחר מכן אנדרסון ענה לשאלות עיתונאים (במהלכה ריצ’רד טייס השתלט לא פעם על התשובות). היו לו הרבה מאוד תירוצים מוזרים. לדוגמה, כשנשאל מה פתאום השתנה שמפלגת הרפורמה עברה מלהיות קרש הקפיצה של הלייבור לדאונינג 10 למפלגה ששווה להילחם עליה, הוא אמר שג’ורג’ גאלוויי קרה. לדבריו, אחרי הניצחון של גאלוויי, איש השמאל הקיצוני, בבחירות הביניים ברוצ’דייל, ברור שגל עכור מאוד מאיים על בריטניה ושרק מפלגת הרפורמה מציעה מלחמה חזרה. אם זה אכן שיקול, שיהיה בהצלחה עם זה: מפלגת הרפורמה הגיעה נמוך מאוד ברוצ’דייל, ואפילו לא הייתה קרובה לאתגר את גאלוויי.
על המעבר התכוף בין מפלגות – אגב, באופן מעניין, גם העריקה הראשונה שלו הייתה לאחר השעיה מהמפלגה, גם אז בגלל התנהגות גזענית לכאורה – אנדרסון וטייס ענו שהם לא באים לייצג את האינטרסים של הנציגים של וסטמינסטר, שהביאו כולם את המדינה למצבה הרעוע, אלא את הציבור. אנדרסון טען ש”אנשים בעולם האמיתי” לא מדברים כמו האנשים בתקשורת או בפרלמנט, אלא מדברים כמוהו (אנדרסון). הפרלמנט לא באמת מייצג את הציבור. במילים אחרות, פופוליזם לפי הספר, עם האשמות בניתוק של כל הממסד מהציבור. זו לא טענה חסרת בסיס לגמרי: התחושה שזה המצב היא אחד הגורמים לעליית הפופוליזם במערב. אבל היצירה של הנציג האותנטי של הציבור אל מול הממסד המנותק זה הלחם והחמאה של הפופוליזם.
ומה לגבי בחירות ביניים? בבריטניה, בגלל שיטת הבחירות, אין חוקים נגד כלנתריזם. אבל רבים סבורים שבמקרה על העריק להתפטר ממושבו ולהעמיד את עצמו מחדש לבחירה מטעם המפלגה החדשה. לפעמים זה גם קורה, לדוגמה עם חברי פרלמנט שערקו מהשמרנים ל-UKIP. נייג’ל פרג’, לשעבר ראש UKIP ולאחר מכן מקים מפלגת הרפורמה, תמיד קרא לעריקים מכל המפלגות להעמיד את עצמם לבחירה מחודשת. אבל אנדרסון הסביר שבגלל שייתכן שיהיו בחירות במאי, אין בכך טעם. טייס אמר שזה כדי לא לבזבז כספי מסים בשנה בה גם ככה יהיו בחירות כלליות. אני מרשה לעצמי לפקפק: יש סיכוי רב שאנדרסון יפסיד בבחירות האלו.
המשמעויות
עבור מפלגת הרפורמה השמחה ברורה: היא הרוויחה חבר פרלמנט. נכון, זה רק אחד, אבל זו התחלה. כפי שתיאר זאת הפרשן הפוליטי של ערוץ 4 גארי גיבון, כך היא צפויה להפוך מאיזו קבוצת לחץ שרצה בבחירות למפלגה של ממש. הדבר יספק לה יותר פרופיל, אנדרסון יוכל לדבר בשמה בדיונים ולהעלות שאלות לשרים. זה לא המון, אבל זו התחלה. למעשה, מדווח שיש עוד תשעה חברי פרלמנט שמרנים בשיחות על עריקה לרפורמה. ריצ’רד טייס אמר שהוא יופתע אם לא יהיו עוד עריקים עד הבחירות הכלליות (בהנחה שהן לא יוכרזו השבוע).
כמובן, נצטרך לראות איך טייס ואנדרסון יסתדרו. כפי שהזכירו במסיבת העיתונאים, אנדרסון כינה את טייס “נייג’ל פרג’ מחנות הכל בפאונד”. מצד שני, גם במפלגת הרפורמה הסתייגו מאנדרסון בתחילת הדרך. השמרנים שמחו להזכיר שאחרי ההשעיה של אנדרסון מהמפלגה, חברת מפלגת הרפורמה אלכס פיליפס תהתה למה התקשורת דנה באפשרות של עריקה “כאילו כולנו פורשים בפניו שטיח אדום”. הציוץ בינתיים נמחק, אבל האינטרנט זוכר הכל. מה הפלא שאיש UKIP לשעבר אמר לדיילי מייל ש”אנדרסון וטייס (עוד) יצרחו זה על זה”?
אבל מי שבאמת סובל מהעניין הוא רישי סונאק. ראשית, כי כאמור יש שיחות עם עוד חברי פרלמנט שמדברים על עריקה לרפורמה. סביר להניח שאנדרסון והאחרים (אם יהיו) לא יצליחו להיכנס שוב לפרלמנט, אבל הם יקשו על השמרנים לנצח. במילים אחרות, אנדרסון וייתכן שעוד נוטשים את הטיטניק כדי לתת עוד מסה לקרחון. שנית, אנדרסון העיד שהוא לא הודיע מראש לסונאק על העריקה ונתן לו ללמוד על כך מהתקשורת, מה שמראה כמה כוחו של סונאק במפלגה קטן. שלישית, סיעת “השמרנים החדשים”, אותה אנדרסון עזר להשיק באוקטובר עצבנית מאוד. היא הגיבה לפרישה של אנדרסון ש”האחריות לעריקה של לי היא על המפלגה השמרנית”, שזו למעשה האשמה ברורה נגד סונאק. רבים סבורים שההודעה הזו היא למעשה יריית הפתיחה בניסיון להדיח את סונאק מראשות המפלגה עוד לפני הבחירות.
לסיכום
כשסואלה ברוורמן עוד הייתה שרת הפנים והשתמשה במלחמה בעזה לטובת המלחמה הפנימית בסונאק, כתבתי שישנן שתי אפשרויות להשפעה של המלחמה בעזה: “אם בלייבור המלחמה בעזה הגיעה כגורם חיצוני ששינה את המצב בתוך המפלגה עקב המחלוקת לגבי הפסקת אש, הרי שבמפלגה השמרנית מאמצים את מה שהמלחמה מעוררת בבריטניה לטובת ההמשך של אותו משחק בדיוק”.
במקרה הזה, לא ברור אם העריקה של אנדרסון היא תוצאה של השפעה חיצונית כמו במקרה של הלייבור, או שמדובר בהמשך המשחק באמצעים אחרים. מצד אחד, לא ברור מה היה מחלץ מאנדרסון אמירה שמצדיקה את השעייתו לולא המלחמה וההפגנות שהיא מביאה. מצד שני, אנדרסון התחיל לאבד את דרכו בתוך המפלגה השמרנית לאחר שהתפטר מתפקיד בכיר במפלגה במחאה על האופן בו סונאק מקדם את תכנית רואנדה. לא סתם יש עדויות לשיחות שלו עם מפלגת הרפורמה כבר כמה חודשים. יכול להיות מאוד, למרות שהוא רחוק מלהיות הדובר הכי מבריק בפרלמנט, שהוא ניצל את המלחמה ותוצריה כדי לספק אמירה שתצדיק את השעייתו ולפיכך את עריקתו.
איך שלא יהיה, בין אם במישרין ובין אם בעקיפין, סונאק עצמו מתחיל לשלם מחיר פוליטי על המלחמה בעזה. לא על התמיכה בישראל כמו במקרה של סטארמר, אלא על התמודדות עם הקיצונים הפרו-פלסטינים באופן שלא מספק את האגף הימני במפלגה שלו. אז לי אנדרסון בסבירות גבוהה לא יהיה חבר פרלמנט אחרי הבחירות הכלליות, אבל זה מעלה את השאלה עם איזו מפלגה סונאק עצמו יגיע לבחירות.