רבות דובר על האנטישמיות העולה בבריטניה בעקבות המלחמה בעזה, אבל גם האסלאמופוביה כבודה במקומה מונח. בעקבות הפארסה בהצבעה על הפסקת אש, עלה לדיון האופן בו איומים על חברי פרלמנט מצד קיצוניים (רבים מהם אסלאמיסטים) פוגעים בדמוקרטיה הבריטית. אבל במהירות הדיון השתנה לאסלאמופוביה, לאחר שחבר הפרלמנט השמרני לי אנדרסון טען שראש עיריית לונדון סאדיק קאן נמצא בכיס של האסלאמיסטים, במה שנראה כמו משרוקית כלבים עקב היותו של קאן מוסלמי בעצמו. הגינויים לאנדרסון והלחץ על רישי סונאק להשעותו הגיעו מכל קצוות הקשת הפוליטית. לבסוף אנדרסון אכן הושעה, אבל הדבר גרם לרבים לתהות על האסלאמופוביה במפלגה השמרנית, והאם הקיצונים בתוכה נמצאים בעלייה | צילום: סטוארט גראהם, המפלגה השמרנית

המלחמה בעזה, ועל כך דובר רבות, מעלה את רמות האנטישמיות בבריטניה לגבהים חדשים. אבל גם האסלאמופוביה נמצאת בעלייה. אין סימטריה בין שתי התופעות: לפי נתונים של הקרן לביטחון קהילתי (CST), מה-7 באוקטובר ועד סוף 2023 נרשמו בבריטניה 2,699 תקריות אנטישמיות. באותה תקופה זמן ב-2022 נרשמו “רק” 392 תקריות – עלייה של 589%. לפי נתונים של הארגון מדידת תקיפות אנטי-מוסלמיות (MAMA), בארבעת החודשים הראשונים למלחמה היו 2,010 תקריות אסלאמופוביות. באותה תקופה בשנה שעברה נרשמו “רק” 600 תקריות – עלייה של 235% “בלבד”. ובכל זאת, גם זו עלייה מדאיגה (מיותר לציין שהכוונה באסלאמופוביה היא לא חוסר מוכנות לקבל סיסמאות כמו “מהנהר ועד הים”, אלא בתקיפות של מוסלמים על עצם היותם מוסלמים, התייחסות אליהם כאילו הם אחראים לטבח ה-7 באוקטובר וכו’). וזה מגיע עד לפוליטיקה, עם לי אנדרסון שמצא את עצמו מושעה מהמפלגה השמרנית.

קצת רקע

אם אתם זוכרים, בשבוע שעבר הייתה סערה בפרלמנט, לאחר שיו”ר בית הנבחרים לינדזי הויל הפר את הכללים בניהול הדיון על הצעה של ה-SNP שאומרת שהפרלמנט קורא להפסקת אש מידית, בלי התייחסות בכלל לצד של חמאס. באותו לילה היה נראה שייתכן שהקריירה של הויל הגיעה לסופה, אבל כרגע נראה שיכול להיות שהוא ישרוד את זה, אבל זה לפעם אחרת. הסיבה שהויל העלה בדיעבד, לאחר שהעסק התפוצץ, הייתה החשש לביטחונם של חברי הפרלמנט, בדגש על נציגי הלייבור. מצד אחד, ראש המפלגה קיר סטארמר לא רצה להצביע על ההצעה של ה-SNP, ולכן הציע נוסח מרוכך משלו. מצד שני, אם חברי הלייבור לא יצביעו על הפסקת אש כלשהי, הם נתונים לאיומים. אם הויל היה עומד בכללים, חברי לייבור רבים היו צריכים להתלבט בין להצביע בהתאם למשמעת הסיעתית לבין ביטחונם האישי. הויל לא אמר מי היו אותם מאיימים, אבל לפי ההערכות מדובר בגורמים פרו-פלסטינים.

לינדזי הויל
נכנע לטרור? לינדזי הויל (צילום: מריה אונגר, הפרלמנט הבריטי)

עכשיו, בבריטניה יש כבר שנים בעיה של איומים על חברי פרלמנט. חברת הפרלמנט ג’ו קוקס נרצחה ב-2016, בשיא הקמפיין של משאל העם על הברקזיט, על-ידי פעיל ימין קיצוני, וחבר הפרלמנט דייוויד איימס נרצח ב-2021 על-ידי אסלאמיסט. בתחילת החודש חבר הפרלמנט מייק פריר, שמייצג את מחוז הבחירה פינצ’לי וגולדרס גרין (בו יש קהילה יהודית גדולה), הודיע שלא ירוץ לכהונה נוספת בעקבות איומים על חייו, תקיפה של לשכתו באמצעות חומצה ורק ב”מזל” הוא לא הפך לקורבן של הרוצח של איימס. לדבריו, למרות שהוא לא יהודי בעצמו, אנטישמיות לחלוטין היוותה פקטור במצב הזה. חבר הפרלמנט היהודי אנדרו פרסי, בעקבות מה שקרה עם הויל, אמר בפרלמנט שהוא מרגיש יותר בטוח כשהוא מבקר חברים בישראל מאשר בבריטניה, והזהיר שהאיומים האלו יביאו לכך שחברי הפרלמנט לא יצביעו לפי צו מצפונם. למעשה, לפי עדויות, איומים על חברי פרלמנט נהיו לעניין שבשגרה. מה הפלא אם כן שהוחלט להציב שמירה על שלוש חברות פרלמנט?

מה הקשר לאסלאמופוביה?

עד כה, אין. להצביע על כך שאסלאמיסטים מאיימים על חברי פרלמנט (ולא רק עליהם) זה לא אסלאמופוביה, זה הצגת עובדה (יצוין שיש גם אזהרות מהימין הקיצוני). גם לא צריך להרחיב למה העובדה שהמוסכמות הפוליטיות מופרות בגלל חשש מקיצוניים היא פגיעה אנושה בדמוקרטיה. וגם אין ספק שהמשטרה המטרופוליטנית של לונדון גרועה מאוד בעצירת התופעות הבעייתיות בהפגנות הפרו-פלסטיניות.

מי שביקרה את האופן בו הרשויות מתמודדת עם הקיצונים האסלאמיסטים הייתה שרת הפנים לשעבר, סואלה ברוורמן. בטור לטלגרף שפורסם לפני שלושה ימים (ה’), היא טענה שהאסלאמיסטים, באמצעות התנהגותם הבריונית, הכפיפו את הפרלמנט לרצונם. “הם אחראים עכשיו”, כתבה. היו מי שביקרו אותה על זה. הטיעון שבבסיס המאמר – האלימות מצד גורמים אסלאמיסטיים מטילה אימה על המוסדות הפוליטיים ופוגעת בדמוקרטיה – עוד לגיטימי. אבל ברוורמן עטפה אותו בהרבה רטוריקה קיצונית, שגרמה לרבים לטעון שמדובר במשרוקית כלבים. השר הראשון של סקוטלנד, המזה יוסף, צייץ שברוורמן “מלבה במכוון מתחים גזעיים ודתיים”.

אבל ברוורמן עוד הייתה יחסית זהירה בכתיבתה. מי שהיה קצת פחות זהיר היה לי אנדרסון, לשעבר סגן מנכ”ל המפלגה השמרנית, עד שפרש מהתפקיד כי הצעת חוק של סונאק בעניין תכנית רואנדה לא הייתה ימנית מספיק בשבילו. יום לאחר פרסום הטור (ו’) הוא התראיין ל-GB News, וחלק על דבריה של ברוורמן לפיהם האסלאמיסטים שולטים במדינה. אבל, הוא אמר, “הם כן שולטים בקאן” וש”הוא מסר את עיר הבירה שלנו לחברים שלו”. זו אמירה יותר בעייתית, כי ניתן לפרש אותה באופן כזה שבגלל שראש עיריית לונדון סאדיק קאן הוא מוסלמי, הרי שהאסלאמיסטים הם “החברים שלו”. זו כבר משרוקית כלבים רצינית יותר. בעיקר כשאנחנו מדברים על מישהו שגיבה את החלטת הלייבור לא לאפשר לג’רמי קורבין לרוץ מטעמה. כי אמנם קאן הוא לא ראש עיר מוצלח במיוחד, ויש הרבה מקום לביקורת על פעולת המשטרה, אבל הטיעון של אנדרסון כבר חורג משם.

הביקורות

בהתאם, הרבה ביקורת נשמעה על דבריו של לי אנדרסון. נתחיל דווקא בשמרנים: נוס גאני, שרה במשרד העסקים והסחר, צייצה: “אני לא מאמינה לרגע אחד שסאדיק קאן נשלט על-ידי אסלאמיסטים. לדבר כך זה מטופש ומסוכן”. סאג’יד ג’אוויד, שכיהן בשלל תפקידים בממשלה, פשוט כתב שזה “דבר מגוחך להגיד”. הלורד טאריק אחמד, השר לענייני המזרח התיכון במשרד החוץ, תיאר את דבריו של אנדרסון כ”דעות ושפה משסעות”. הברונית רות’ דייווידסון, לשעבר ראשת השלוחה הסקוטית של המפלגה השמרנית, טענה שהדברים “לא היו נאמרים אם הוא לא היה מוסלמי”. ניל גראט, ראש המפלגה השמרנית באסיפת לונדון רבתי, קבע מפורשות: “הוא לא אסלאמיסט והוא לא בכיס של אסלאמיסטים”. גם סוזן הול, המתמודדת השמרנית על ראשות עיריית לונדון בבחירות הקרובות, דחתה את הדברים.

סאדיק קאן, ראש עיריית לונדון, שהוכפש על-ידי לי אנדרסון
זכה לתמיכה. סאדיק קאן (צילום: ממשלת סקוטלנד)

ואלו רק חלק מהשמרנים. אתם יכולים לתאר לעצמכם שבאופוזיציה הייתה חגיגה. חברת הפרלמנט ג’ס פיליפס (לייבור) צייצה: “אם לרישי סונאק יש את עמוד שדרה ולו הקטן ביותר, הוא יבעט החוצה את לי אנדרסון ואת ליז טראס בשל השקרים השפלים והמסוכנים שלהם”. רגע, למה ליז טראס? ובכן, היא התארחה בכנס של המפלגה הרפובליקנית בארצות הברית והפיצה שם את תאוריות הקונספירציה הרגילות שלה. אבל נחזור לאנדרסון. המפלגה הליברל-דמוקרטית קראה גם היא לסונאק להשעות את אנדרסון מהמפלגה השמרנית, והסבירה: “[לדברים כאלו] לא אמור להיות מקום במדינה שלנו, שלא נדבר על הפרלמנט”. רק אזכיר: שיטת הבחירות הבריטית מאפשרת להשעות חברי פרלמנט מהמפלגה הפרלמנטרית ולתת להם לכהן כעצמאיים. באופן זה ראשי הנהגות המפלגות יכולות להראות קווים אדומים. כך בדיוק ג’רמי קורבין מצא את עצמו נבעט מהלייבור.

ההשעיה של לי אנדרסון

אחרי שהופעל הרבה מאוד לחץ על סונאק בעניין, לי אנדרסון אכן הושעה מהמפלגה השמרנית. לקח לסונאק זמן מה לעשות זאת, אבל יש הסבר: בהתחלה ניסו ללחוץ על אנדרסון להתנצל על דבריו, ורק לאחר שסירב הוחלט להשעות אותו. אבל הדבר גרם לרבים לתהות: כשאזהר עלי הדהד תאוריית קונספירציה על גבול האנטישמית, הוא התנצל אך יריבי הלייבור סירבו לקבל זאת ודרשו שהוא יסולק מהמפלגה. אז למה במקרה הזה מה שעיכב את ההצבעה היה הרצון שלהם שאנדרסון יתנצל? מדוע במקרה של עלי התנצלות לא מספיקה ובמקרה של אנדרסון כן? אחרים תהו למה אנדרסון הושעה, אבל לא ברוורמן או טראס.

קיר סטארמר כמובן שמח להשתמש בסיפור כדי להתנגח בסונאק: “זה נכון שלי אנדרסון הושעה… אבל מה זה אומר על כושר השיפוט של ראש הממשלה שמינה אותו לסגן מנכ”ל המפלגה שלו?.. החולשה של רישי סונאק פירושה שחברי פרלמנט שמרנים יכולים לפעול כשהם פטורים מעונש… השמרנים אולי נעשים נואשים יותר ויותר ככל שהבחירות מתקרבות, אבל לרישי סונאק יש את האחריות לעצור את ההידרדרות לרטוריקה יותר רעילה”. מילים גדולות ממי שנטען כלפיו שהוא משעה חברים ממפלגתו שלו על בסיס סיעתי, אבל בסדר.

הברונית סעידה וארסי, שכבר שנים יוצאת נגד האסלאמופוביה במפלגתה השמרנית, טענה שאנדרסון “הוא רק קצה הקרחון” וטענה שקיצוניים כמוהו וכמו ברוורמן צריכים “לחפש להם בית פוליטי חדש”. אגב, כבר יש הנחות שאנדרסון אולי בדרך לערוק למפלגת הרפורמה הפופוליסטית.

איך לי אנדרסון עצמו הגיב לדברים? זה דיי משעשע: “בעקבות שיחה עם המצליף הראשי, אני מבין את העמדה הלא נוחה בה הצבתי אותו ואת ראש הממשלה בנוגע לדבריי. אני לחלוטין מקבל את זה שלא הייתה להם בררה אלא להשעות אותי בנסיבות האלו. עם זאת, אמשיך לתמוך במאמצי הממשלה לצאת נגד קיצוניות בכל צורותיה – בין אם אנטישמיות או אסלאמופוביה”. במילים פשוטות: אנדרסון תומך בהשעיה של עצמו כחלק מהמלחמה בגזענות, אבל מסרב להתנצל כדי לשים את עצמו בצד הנכון שלה. נו טוב.

מה הלאה?

קודם כל, לא צריך להצטער מדי על לי אנדרסון. לפני בחירות 2019 המפלגה השמרנית קיימה בדיקה בעניין טענות נגדו על אנטישמיות, שתוצאותיה מעולם לא התפרסמו, ובהמשך לכך הוא לקח השתלמות שתעזור לו לזהות אנטישמיות. זה העניין עם הגזענים: הרבה פעמים הם עושים את זה נגד יותר מקבוצה אתנית או דתית אחת.

אבל גם יותר מזה: יש אמנם מי שחושבים שסונאק שם קו אדום לאנדרסון, אבל הזמן שלקח לו לעשות זאת, ועוד ההנחה שיצר אצל רבים שהתנצלות הייתה פוטרת את אנדרסון מהשעיה, יוצרים עבור סטארמר סיבה לחגיגה. אחרי שהוא יצא חלש בנושא של אזהר עלי, ושהלייבור היא עדיין מפלגה אנטישמית, כעת סונאק הראה שכשזה נוגע לסוג אחר של גזענות הוא גם יכול להיות הססן ולא מספיק החלטי. גם העובדה שברוורמן וטראס עדיין לא הושעו – גם אם יהיו מי שיטענו שהן התבטאו בצורה גבולית יותר – מאפשרת ללייבור לקבל חוויה מתקנת על הפארסה שלה. זאת בנוסף לטענות שהימין הקיצוני בתהליכי השתלטות על המפלגה השמרנית.

וגם, צריך לזכור: האנטישמיות בעלייה חדה, והרבה יותר מזו של האסלאמופוביה. במי שנותנים ביטוי לסיסמאות אנטישמיות בהפגנות פרו-פלסטיניות צריך לטפל. גם במי שמסיתים בשם הדת. כמובן במי שמהלכים אימים על חברי פרלמנט או כל אחד אחר. אבל גזענות כלפי מוסלמים שהם אולי ראשי עיר גרועים (או סתם אזרחים) אבל לא פנאטים דתיים בשום צורה – גם היא בעייתית מאוד. זה פסול מוסרית, וגם בעייתי פרקטית. קשה לטעון נגד גזענות כלפי קבוצה מסוימת, כשלא טוענים נגד כל סוג של גזענות. מה גם, שבמקום לדבר על האיומים על חברי הפרלמנט מצד אסלאמיסטים, הפוליטיקאים הבריטים דנים כבר יותר מ-24 שעות באסלאמופוביה. שירות טוב זה לא עושה לאף אחד.

2 Replies to “גם אסלאמופוביה”

  1. “אבל גזענות כלפי מוסלמים שהם אולי ראשי עיר גרועים”

    אסלאמופוביה היא דבר פסול אך לא גזענות, מאחר ומוסלמים הם אינם גזע. מדובר בשנאה על בסיס דת. חשוב לדייק.

    1. תודה על החידוד.
      בפועל אני מוצא שסט הכלים של האסלאמופוב והגזען יחסית דומים. זה נכון שיש הרבה קבוצות אתניות שחוסות תחת האסלאם, אבל בפועל האסלאמופוב פחות מעוניין בדקויות האלו, ולכן לדעתי חוסר הדיוק הזה פחות נורא.
      למרות זאת, אחשוב על מילה קולעת יותר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *