סוף סוף הושג הסכם שיחזיר את האסיפה והממשלה הצפון אירית לעבוד אחרי שיתוק והזנחה של שנתיים, וכולם מרוצים: היוניוניסטים מרוצים מביטול הבדיקות על סחורה מצפון אירלנד, הרפובליקנים מכוונים למשרת השרה הראשונה של צפון אירלנד לראשונה בהיסטוריה, ורישי סונאק רושם הישג דיפלומטי מרשים | בתמונה: ראש ה-DUP ג’פרי דונלדסון (צילום: אנדי ביילי, דאונינג 10)
לרישי סונאק אין קשר אישי לצפון אירלנד. הוא לא גדל ברחובות המיוסרים של בלפסט, לא חווה על בשרו את האלימות בדרי/לונדונדרי ולא נשם לרווחה בהסכם יום שישי הטוב שסיים את האלימות והקים לצפון אירלנד אסיפה משלה. ובכל זאת, שוב, אחרי מתווה וינדזור שהצליח לרבע את המעגל מול האיחוד האירופי בשאלה האירית, ראש הממשלה הבריטי שוב רושם הישג מרשים בצפון אירלנד, כנראה ההישג הכי מרשים של הממשלה שלו: הסכם עם כל הצדדים בצפון אירלנד שמחזיר לחיים את האסיפה והממשלה המקומית אחרי שיתוק של שנתיים.
קצת רקע
הנה תזכורת על מה בעצם הסכסוך כאן: הסכם יום שישי הטוב שחגג לאחרונה יום הולדת 25 שמר על צפון אירלנד כחלק מבריטניה, אך קבע שלא יהיה גבול עם הרפובליקה של אירלנד ויתאפשר תמיד מעבר חופשי של אנשים (שלרבים מהם יש קרובים בצד השני של הגבול) וסחורות, הסכם שהתאפשר בזכות חברותן המשותפת של בריטניה ושל הרפובליקה של אירלנד באיחוד האירופי. ואז הגיע ברקזיט. ת’רזה מיי ואחריה בוריס ג’ונסון התחבטו בשאלה איך אפשר לא לסגור את הגבול עם אירלנד (ובכך להפר את הסכם יום שישי הטוב) ומצד שני – לא להקים גבול דה-פקטו בין צפון אירלנד לשאר בריטניה, לפגוע בריבונות הבריטית, ולעצבן את היוניוניסטים (בעיקר מפלגת DUP) והימין.
בוריס ג’ונסון חתם על “פרוטוקול צפון אירלנד” שיצר גבול פנימי בין בריטניה לבין צפון אירלנד, מתוך כוונה לא לכבד אותו ולחוקק בפרלמנט חוקים שיאפשרו לבריטניה לעקוף אותו. האיחוד האירופי זעם, וגם ה-DUP ששיתקה את אסיפת צפון אירלנד במחאה על המהלך, שעלול בעיניהם להוביל לוויתור בריטי על צפון אירלנד, ומקשה עוד יותר על אנשים ועסקים בצפון אירלנד.
במתווה וינדזור, רישי סונאק הצליח להשיג הסכמות עם אירופה ל”מסלול ירוק” ו”מסלול אדום” שיאפשרו גבול פתוח באירלנד, ומעבר חופשי של סחורות שמיועדות לסחר בין בריטניה לצפון אירלנד. כבר אז נקבע שרוב מוחלט של החוקים האירופיים לא יחולו עוד בצפון אירלנד. במקביל, נקבע מנגנון בשם “בלם סטורמונט” המאפשר לאסיפה של צפון אירלנד להתנגד לשינויים בחוקי האיחוד שכן חלים בצפון אירלנד, ובכך להתמודד עם הבעיה הדמוקרטית שבשינויי חקיקה שחלים על צפון אירלנד שאינה חברה באיחוד.
ליוניוניסטים של צפון אירלנד זה לא הספיק: כל עוד יש בדיקות כלשהן על סחורה שיוצאת מצפון אירלנד ומיועדת לבריטניה – הם סירבו לתמוך בהסכם ושיתקו את פעולת האסיפה והממשלה של צפון אירלנד שמבוססת על הסכמות חוצות מגזרים. התוצאה היתה הזנחה, שיבושים ושביתות ענק כתוצאה מהשחיקה במשכורות של עובדי המגזר הציבורי – אם אין ממשלה, אין עם מי לנהל מו”מ.
ההישג וההסכמות
אז מה יש בהסכם החדש? הממשלה פרסמה מסמך ארוך המפרט את הצעדים החדשים. רישי סונאק הסכים ללכת לקראת היוניוניסטים, ומהיום לא יהיו כל בדיקות על סחורה מצפון אירלנד שמיועדת לבריטניה. כל מי שהזמין משהו באינטרנט בבריטניה, ממכונית ועד ספרים, יודע שלפעמים כתוב בקטן “הסחורה לא זמינה בצפון אירלנד”. ההסכם החדש אמור להקל על עסקים בריטיים להציע את הסחורה שלהם גם למי שגר בחלק הזה של הממלכה. יש לציין כי ייתכן שלהסכם יהיה מחיר כלכלי שיורגש בכל בריטניה: החובה לסמן “לא מיועד לאיחוד האירופי” על סחורות, שתאפשר מעבר חופשי שלהן מצפון אירלנד ואליה, תחול על כל בריטניה ולכן התעשיינים מזהירים שהיא עלולה גם לגרום לעליות מחירים.
ההסכם אמור לחזק את מעמדה החוקתי של צפון אירלנד באיחוד. עם זאת, כשקוראים את האותיות הקטנות, המסמך מזכיר גם כי פעם, במאה ה-19, כשעוד לא היה איחוד אירופי, היו מכסים בין צפון אירלנד לבריטניה, וזה בסדר שמעמדה והיכולת של צפון אירלנד לסחור עם אירופה לא יהיו בדיוק אותו הדבר כמו באנגליה או סקוטלנד. במסמך גם כתוב כי צפון אירלנד תהיה חלק מבריטניה “כל עוד רוב תושביה רוצים בכך”. מבחינת האירים הרפובליקנים, שחלקם באוכלוסיה עולה, אלה חדשות מצוינות.
בנוסף, מבחינת הצד הרפובליקני, הפרס הגדול מההסכם הוא סיום השיתוק באסיפה שמשמעותו ככל הנראה לראשונה בהיסטוריה בחירת שרה ראשונה מקרב שורותיהם בצפון אירלנד. כעת שין פיין, המשתייכת לשמאל העמוק, היא המפלגה הכי גדולה גם באסיפה של צפון אירלנד וגם בבית הנבחרים האירי (הדאל), שם היא בשוויון עם מפלגת השלטון פיאנה פול. כשזה המצב, לא פלא שמנהיגת המפלגה בבריטניה מישל אוניל והמנהיגה ברפובליקה של אירלנד מרי לו מקדונלד סבורות ש”איחוד אירלנד נמצא בהישג יד”.
מלבד הסכמת היוניוניסטים, הרפובליקנים והאיחוד האירופי, ההסכם זוכה גם לתמיכה חוצת מפלגות בווסטמינסטר – לייבור והליברל-דמוקרטים יצביעו בעדו. כך גם מפלגת “הברית” חוצת המגזרים בצפון אירלנד. למעט מיעוט יוניוניסטי קיצוני וזניח, אין התנגדות להסכם שהביא סונאק, וכל צד יכול לספר לתומכיו מדוע מדובר בניצחון, סימן היכר לדיפלומטיה מוצלחת. ההסכם גם יאפשר חבילת סיוע מווסטמינסטר לצפון אירלנד שהמגזר הציבורי המוזנח שלה צריך עכשיו כמו אוויר לנשימה.
מבחינה מפלגתית, ההסכם מדגים שרישי סונאק הוא בסופו של דבר אדם פרגמטי, שמסוגל לסנן רעשי רקע מהפופוליסטים במפלגה שלו או ב-DUP, ולעשות את הדבר שכולם מסכימים שהוא הדבר הנכון. בסוגיות אחרות על סדר יומה של ממשלתו, כמו למשל סאגת רואנדה, לא ראינו את הצד הזה שלו, וחבל. כשיגיעו הבחירות במהלך השנה, הוא עלול להצטער על כך.