נראה ששתי המפלגות הגדולות, השמרנים והלייבור, מתקשות לשמור על חזית אחידה. במפלגה השמרנית, רישי סונאק נכנס לעוד מאבק באגף הימני של המפלגה על רקע הפיטורים של סואלה ברוורמן ופסיקת העליון שקבעה שלא חוקי במצב הנוכחי לשלוח מבקשי מקלט לרואנדה. חסידיה של ברוורמן התחילו לנסות להפיל את סונאק, וסונאק מצדו הולך למחוזות פופוליסטיים כתגובה לפסיקה, אבל לא הולך רחוק מספיק מבחינת האגף הימני. בלייבור, המלחמה בעזה ממשיכה לעשות צרות, לאחר שרבע מחברי הפרלמנט של המפלגה הצביעו בניגוד לעמדתו של קיר סטארמר ובעד הפסקת אש. בנוסף, גם שורת שרי צללים זוטרים התפטרו מתפקידם, ולא רק מהאגף השמאלי של המפלגה. כעת נשאלת השאלה לאן זה יוליך אותן בבחירות | צילום: הפרלמנט הבריטי

השבוע האחרון לא היה קל לשתי המפלגות הגדולות, שנראה שמתקשות לשמור על אחדות. הניסיון של רישי סונאק להשליט את מרותו על המפלגה באמצעות הארגון מחדש (reshuffle) של הממשלה רק העלה את חמת האגף הימני, ופסק הדין של בית המשפט העליון בנושא תכנית רואנדה רק החריף את המצב. בלייבור, הדרישה של האגף השמאלי להפסקת אש בעזה הביאה למרד עצום נגד ראש המפלגה קיר סטארמר ולהתפטרויות מממשלת הצללים. ובמצב הזה, קשה להגיד שהמערכת הפוליטית הבריטית קרובה איכשהו לשקט ויציבות.

צרות בסירות

נתחיל במפלגת השלטון. בתחילת השבוע (ב’) ראש הממשלה רישי סונאק ארגן מחדש את ממשלתו, מה שמכונה reshuffle. הצעדים הרציניים שביצע שם היה לפטר את סואלה ברוורמן מתפקידה כשרת הפנים, לתת לשר החוץ ג’יימס קלברלי למלא את מקומה, ובמקומו להעלות מן האוב את ראש הממשלה לשעבר דייוויד קמרון (אני מניח שמרגרט ת’אצ’ר לא חזרה לשיחות של סונאק). הסיבה העיקרית לכל אלו, לדעתי, הייתה שסונאק מאס בהתנהגות של האגף הימני במפלגה והחליט להראות לו מי מנהל את העסק (עם כל הכבוד למסגור של פיטורי ברוורמן בתקשורת הישראלית, ההפגנות הפרו-פלסטיניות לכל היותר היוו תירוץ, וסונאק היה מוצא תירוץ אחר לפטרה).

קשה להגיד שהאגף הימני הבין את המסר ושתק. ביום למחרת (ג’) ברוורמן פרסמה מכתב פתוח לסונאק. המכתב הזה, בלשון המעטה, לא החמיא לראש הממשלה. אם לקצר, ברוורמן טוענת שכאשר הוא ביקש ממנה להיות שרת הפנים הוא הבטיח לה שורת הבטחות: הקטנת ההגירה החוקית לבריטניה; לדאוג שהשיטות הממשלתיות לעצירת הסירות, שמביאות עליהן מבקשי מקלט שנכנסים לבריטניה באופן לא מוסדר, יוחרגו מחוקים ואמנות שונות להגנה על זכויות אדם; לקדם את חוקי הברקזיט השנויים במחלוקת כלשונם; ולדאוג שבתי הספר “יגנו על המין הביולוגי”. לדבריה, סונאק הפר את הבטחותיו, בעיקר בנושא הסעיף השני (ניכנס אליו עוד מעט בהרחבה). עוד טענה שהוא מנע ממנה להתמודד כמו שצריך עם ההפגנות הפרו-פלסטיניות, אותן היא מכנה “צעדות שנאה”, ושבאופן כללי הוא נמנע מקבלת החלטות קשות כשהן עלולות לפגוע באינטרס הפוליטי שלו.

מטעם דאונינג 10 הגיבו למכתב בקלאסה: “ראש הממשלה לא מאמין במילים אלא במעשים”. ברוורמן כמובן לא עצרה שם, ומקורבים אליה סיפרו לבלומברג שיש באמתחתה מסמכים פיזיים שיוכיחו שאכן היא קיבלה הבטחות מסונאק בתמורה לתמיכתה בו לראשות המפלגה השמרנית לפני שנה, ושהיא מוכנה לחשוף אותם. בקיצור, ברוורמן, שכאמור מעוניינת להחליף את סונאק בראשות המפלגה לאחר ההפסד הצפוי לשמרנים בבחירות, יצאה בקמפיין שלה לקראת הבחירות הפנימיות.

פסיקת העליון

היום שלאחר מכן (ד’) דווקא התחיל טוב עבור סונאק, עם פרסום נתוני האינפלציה לחודש אוקטובר, שירדו ל-4.6% מ-6.7% בספטמבר. אמנם יש עוד דרך ליעד של הבנק המרכזי (2%), אבל זה אפשר לרישי סונאק לספר שהוא עמד באחת מחמש ההבטחות הגדולות שלו, שהיא להביא את האינפלציה לחצי ממה שהייתה בו לפני כשנה. כמובן, אפשר להתווכח עד כמה זה בזכות סונאק ועד כמה זה כי מראש סונאק בחר בהבטחה שתאמה בכל מקרה את התחזיות, אבל זה אפשר לו רגע אחד של נחת.

אבל מאוחר יותר באותו יום הגיעה פסיקת בית המשפט העליון בנושא תכנית רואנדה. נזכיר: יש הרבה מאוד מבקשי מקלט שמגיעים לבריטניה באופן לא מוסדר באמצעות סירות קטנות. הממשלה גמרה אומר להפסיק את התופעה. הפתרון שנמצא היה הסכם עם רואנדה שישלח את מבקשי המקלט לשם, ושם גם יטופלו בקשות המקלט שלהם. התכנית שנויה במחלוקת וגם נתקלה בלא מעט משוכות משפטיות, והשיא הגיע בדמות פסיקת העליון. תוכלו לקרוא כאן את פירוט הסאגה המשפטית וגם את הניתוח של פסיקת העליון שערך מתן גולדבלט, אבל בקיצור: העליון החליט שתכנית רואנדה אינה חוקית. לא בגלל שיש בעיה עם שליחת מבקשי מקלט למדינה שלישית בטוחה, אלא כי רואנדה לא יכולה להיחשב לכזו שכן יש סכנה שמבקשי המקלט יוחזרו משם לארץ מוצאם.

סואלה ברוורמן בביקור ברואנדה
לא מדינה בטוחה. סואלה ברוורמן בימיה כשרת הפנים מבקרת ברואנדה (צילום: משרד הפנים הבריטי)

לפסיקה הזו יש משמעות, שכן ברוורמן טענה במכתבה, בין השאר, שהיו דברים שסונאק היה יכול לעשות כדי להימנע מפסיקה כזו (המכתב נכתב טרם הפסיקה, אך חזה את האפשרות שהעליון יפסול את תכנית רואנדה). במקום זאת, כך ברוורמן, סונאק לקה בכשל “בשם המשאלה” (magical thinking), כלומר הרעיון שיהיה בסדר רק כי אנחנו ממש רוצים שכך יהיה. סונאק לא רצה לעצבן אף אחד, ולכן קיווה שהעליון פשוט יזרום על תכנית רואנדה. בתגובתה לפסיקה, היא לא האשימה את השופטים, אלא אמרה שהממשלה חייבת להציג חקיקה שתמנע מחוקי זכויות אדם לעצור את התכנית. גם בעלי בריתה של ברוורמן החלו לטפטף שמי שאשם במה שקרה הוא סונאק.

תגובת סונאק

סונאק היה חייב להגיד, כדי להגן על עצמו מביקורת הן של ברוורמן והן של האופוזיציה (סטארמר שמח להראות את הפסיקה ככישלון של סונאק לקיים את הבטחת המפתח שלו בנוגע למבקשי המקלט). בסשן של שאלות לראש הממשלה, שהתקיים זמן קצר לאחר פרסום הפסיקה, סונאק הבטיח שאם יהיה צורך לשנות את התשתית החוקית הוא ישנה את החוק ויבחן אמנות בינלאומיות. מאוחר יותר הוא קיים מסיבת עיתונאים בנושא. שם הוא אמר שהוא מכבד את פסיקת העליון למרות שהוא לא מסכים עמה, ושבכוונתו לעשות את הצעדים הבאים: ראשית, הסכם חדש עם רואנדה, שיעבוד על הנקודות שהטרידו את שופטי העליון. שנית, חקיקת חירום בה הפרלמנט יקבע שבהינתן ההסכם החדש, רואנדה היא מדינה בטוחה. הדבר אמור למנוע, כך סונאק, את המשך אתגור מדיניות הממשלה בבתי המשפט. שלישית, אם בית הדין האירופי לזכויות אדם (ECHR) יחליט להתערב (כפי שכבר עשה בעבר), סונאק יעשה “ככל שיידרש” כדי שהטיסות ימריאו בכל זאת.

לגבי הסעיפים הראשון והשני, לא לגמרי ברור מה סונאק מתכנן. ככל הנראה חקיקת החירום תכלול איזושהי החלטה של הפרלמנט שרואנדה היא מדינה בטוחה. סונאק מקווה שכך העליון יצטרך להתעלם מכל הראיות שישנן שרואנדה אינה כזו, ואם יביאו לפתחו עתירה לקבוע שהתכנית חוקית. ראיות? מבחן המציאות? זה לחלשים. סונאק הבטיח במסיבת העיתונאים שהוא “לא ייקח את הדרך הקלה החוצה”, אז במקום זה הוא מחוקק את דרכו החוצה. לגבי ה-ECHR, זה באמת לא ברור. האם הוא יעזוב את האמנה האירופית, כפי שכבר שמרנים קראו לעשות בעבר, ואז יצטרך למועדון המפוקפק בו חברות רק רוסיה ובלרוס? האם הוא פשוט יצפצף על פסיקת ה-ECHR? האם, כפי שברוורמן קראה, יחוקק חקיקה נוספת, שתחריג באופן כזה או אחר את תכנית רואנדה מהישג ידו של ה-ECHR? לא ברור. דברים יהיו כנראה יותר ברורים ממש בקרוב, שכן בדאונינג 10 אמרו שההסכם החדש עם רואנדה יוצג כבר בימים הקרובים, והחקיקה לקראת סוף נובמבר.

תגובות פנימיות

במקרה הזה סונאק לא נכנע למעשי האגף הימני ולחבורת ברוורמן כרגע, אלא בעיקר סינדל את עצמו בעבר וכעת לא יכול פשוט לסגת בלי להיראות חלש. כבר בקיץ 2022, בבחירות לראשות המפלגה השמרנית להחליף את בוריס ג’ונסון, הוא הבטיח להיכנס ב”עורכי הדין השמאלנים” שמפריעים ליישום של תכנית רואנדה. האם הוא מאמין בפופוליזם הזה? ספק בלבי. אבל אז הוא רצה להתחנף לבייס של מתפקדי המפלגה וזה מה שנדרש. כעת, לאחר שהוא הסתכסך עם האגף הימני של מפלגתו בשל פיטורי ברוורמן, כדאי שלפחות זה יעזור קצת לפייס אותם.

קשה להגיד שזה עבד. ברוורמן אמנם בירכה על הכיוון הכללי, אך דרשה שחקיקת החירום תתמודד עם כל הקשיים המשפטיים: לא רק האמנה האירופית לזכויות אדם, אלא גם חוק זכויות האדם ואמנת הפליטים – כל אלו חייבים לצאת מהתמונה. שלא לייחוס, רבים באגף הימני של המפלגה לא משוכנעים, וציפו מסונאק להגיד הרבה יותר, בעיקר בכיוון שברוורמן הציעה לגבי החוקים והאמנות השונים. אבל ייתכן שזה נובע מהחלטתם לעשות הכל כדי להעיף אותו, בהתחשב בכך שעוד טרם הקראת פסק הדין הם הבטיחו להוציא נגדו הרבה רפש עד שייפול. לכן, נושא הטיסה הוא בעיקר קרדום לחפור בו מבחינתם, והם כרגע לא באמת מחפשים את הפתרון.

רישי סונאק נואם על פסיקת ביהמ"ש העליון לפיה שליחת מבקשי מקלט לרואנדה אינה חוקית
לא סיפק את המבקרים. רישי סונאק (צילום: סיימון ווקר, דאונינג 10)

בינתיים, נציין, סונאק גם מתכוון ללכת על הראש של הלייבור. הוא הזהיר את הלייבור, בדגש על חברי המפלגה בבית הלורדים, שלא לעמוד בדרכו. הוא סירב לשלול את האפשרות שבמקרה בו הלורדים יחסמו את החקיקה הוא ילך לבחירות מוקדמות על נושא הסירות. זו תהיה התאבדות מצדו, אבל נראה שהוא מנסה להראות לחברי מפלגתו שהוא לא מפחד מאף אחד, כולל מתחתית התהום.

הפסקת אש

ונעבור למפלגת האופוזיציה של הוד מלכותו, היא הלייבור. שם מסתבכים, ובכן, בגלל מה שקורה כאן. הפוסט הקודם שעסק במפלגה דן בכך שקיר סטארמר מתקשה לאסוף מאחוריו את המפלגה בכל הנוגע למלחמה בעזה. האגף השמאלי מעוניין בקריאה להפסקת אש כוללת, בעוד סטארמר סבור שיש להסתפק בהפוגות הומניטריות, ולתת לישראל את הגב להיפטר מחמאס. הקרע בלט מאוד, עם יותר משליש מחברי הפרלמנט של המפלגה קוראים להפסקת אש, ביניהם חברים בממשלת הצללים. החשש שהובע אז היה ממה שצפוי באותו יום בו התקבלה פסיקת העליון (ד’), עקב הכוונה של ה-SNP להגיש תיקון לנאום המלך שיקרא להפסקת אש. אמנם לתיקון כזה אין סיכוי לעבור בגלל ההתנגדות של הממשלה, אבל החשש היה שהרבה חברי לייבור יצביעו עם ה-SNP, מה שיגרום לכאוס במפלגה.

וכעת למה שקרה מאז: כדי לנסות להתמודד עם הסיטואציה, בהנהגת הלייבור חשבו על רעיון: המפלגה תגיש הצעה משלה לתיקון לנאום המלך, בו תהיה קריאה להפוגות הומניטריות וביקורת על האופן בו ישראל מנהלת את המלחמה. כך, קיווה סטארמר, לאגף השמאלי של המפלגה תהיה אלטרנטיבה יותר “רכה” להצביע עבורה, וחבריו יוכלו להימנע בהצבעה על התיקון של ה-SNP (כפי שדרשה המשמעת הסיעתית). בנוסף, כדי להראות שהוא רציני, סטארמר איים לפטר כל חבר בממשלת הצללים שיצביע בעד התיקון של ה-SNP. בסופו של דבר גם התיקון של ה-SNP (יצוין שהוא כלל גינוי מפורש למעשיו של חמאס) וגם התיקון של הלייבור (שקרא בעיקר להפוגות הומניטריות ולישראל להקל את המצור) נבחרו על-ידי יו”ר בית הנבחרים להצבעה.

קיר סטארמר נואם על מלחמת חרבות ברזל
הפוגה הומניטרית כאלטרנטיבה. קיר סטארמר (צילום: מטה קיר סטארמר)

ואלו התוצאות

שני התיקונים לא עברו בשל התנגדות הממשלה. אבל יותר חשוב מה שעשו חברי הלייבור. לגבי התיקון של הלייבור, 160 חברי לייבור הצביעו בעד ועוד 35 נעדרו מההצבעה (ובנוסף, גם אנשים שהושעו מהמפלגה כמו ג’רמי קורבין נמנעו מלהצביע). איש לא הצביע נגד. בתיקון של ה-SNP הדברים הלכו הרבה יותר רע. רוב חברי הלייבור, 141 אם לדייק (וביניהם סטארמר עצמו), נמנעו מלהצביע. אבל 56 חברי מפלגה, יותר מרבע מחבריה, הצביעו בעד התיקון. זה מרד עצום בסטארמר.

בנוסף, שמונה שרי צללים הודיעו לסטארמר על התפטרותם מהתפקיד, זאת בנוסף לשרי צללים אחרים שהתפטרו עוד טרם ההצבעה. אמנם אף אחד מהם לא היה בכיר (במובן שהוא מקביל לשר שעומד בראש משרד), אלא בתפקידים זוטרים יותר. ועדיין, היו ביניהם גם דמויות בולטות, כמו ג’ס פיליפס שהייתה אמונה על הנושא של אלימות במשפחה.

כלומר, סטארמר מצא שלא רק האגף השמאלי של המפלגה – פיליפס הייתה ממבקרותיו החריפות של ג’רמי קורבין, לצורך העניין – אלא פשוט חלקים ענקיים במפלגה חושבים שיש להפסיק את המלחמה בעזה ומוכנים ללכת נגדו בעניין הזה. חלקם אינם אנטי-ציונים, כפי שהם סבורים שהאופן בו ישראל נלחמת אינו מביא לפתרון ארוך טווח עבור הישראלים ובעיקר מביא למותם של פלסטינים בלתי מעורבים. סטארמר כמובן ניסה להראות שהוא מתעסק במה שחשוב, ואמר לתקשורת שעם כל הכבוד לבעיות במפלגה שלו, הוא טרוד יותר ממה שקורה במלחמה בעזה. איזה כיף שאנחנו בישראל לכל הפחות יכולים לספק לסטארמר דרך להתחמק קצת מלענות על השאלות שלא נוחות לו.

יצוין שיש מי שחושבים שזה דווקא חיזק את סטארמר שהראה מנהיגות והצליח לא לוותר על עמדותיו ולספוג מכות יחסית קלות בתוך ממשלת הצללים שלו. השאלה היא אם הדבר הזה יוכל להחזיק זמן רב, אם המלחמה תארך עוד זמן רב.

לסיכום

האגף הימני של המפלגה השמרנית – שיש מי שטוענים שהתהליכים שהוא מעביר את המפלגה דומים לאלו שקורבין העביר את הלייבור תחת כהונתו כראש המפלגה, מבחינת הדוגמטיזציה שבהם – החליטו שסונאק יצטרך ללכת. הם רוצים לראות אותו הולך, בעיקר בגלל מדיניותו הכלכלית שמבחינתם “אורתודוקסית” מדי. אמנם יש להם דעות מוצקות לגבי תכנית רואנדה, אבל תהיו בטוחים שהם היו מחפשים משהו אחר אם העליון היה מאשר את התכנית. סונאק מצדו צריך להראות שהוא לא מפגין חולשה מול המכשול בו נתקל, ושהוא יכול להיות ימני לא פחות מהם. התוצאה של זה היא הליכה למחוזות פופוליסטיים, שספק שלסונאק יש את הכישורים לתמרן בהם. בינתיים הלייבור מתפצלת על נושא מהותי של ממש: חלקים גדולים במפלגה חושבים שצריך לסיים את הלחימה בעזה, לעומת קיר סטארמר שסבור שיש לתת לישראל למוטט את חמאס. הדבר גורם לסטארמר לאבד שליטה על המפלגה.

איך זה מתבטא בסקרים? מסקר של YouGov, שנערך לאחר שתי הסאגות שתוארו בפוסט נראה שכרגע הלייבור לא מושפעת כמו השמרנים. זה כנראה נובע משני דברים: ראשית, הלייבור היא לא מפלגת השלטון ולא מאשימים אותה במצב העגום של בריטניה. שנית, גם עבור המצביעים המוסלמים הסכסוך הישראלי-פלסטיני לא נמצא בראש סדר העדיפויות. הוא נמצא גבוה (מקום רביעי), אבל לא גבוה כמו יוקר המחיה או מצב ה-NHS. כלומר, בסופו של דבר, כמו שאר הבריטים, גם המצביעים המוסלמים בוחרים קודם כל לפי מה שייגע להם באופן ישיר. ייתכן שזה מה שמונע מהרבה מהם ללכת למפלגות אחרות או להגיד שיימנעו מהצבעה, למרות העמדה של הלייבור בנושא המלחמה (וכמובן, כנראה שיש גם הרבה מוסלמים שלא נוקטים בעמדת ההפגנות הפרו-פלסטיניות). אבל למרות שכרגע מצב הלייבור טוב, אם הקרעים האלו יימשכו הדבר עלול לפגוע גם בה. זה לא יציל את השמרנים, אבל כן יוכל לתרום למצב של פרלמנט תלוי, בו הלייבור תצטרך לבחור בין קואליציה לממשלת מיעוט.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *