אחרי שקיבלנו שלוש בחירות ביניים ביום אחד, אפשר להסתכל על התוצאות. החדשות הטובות לשמרנים: הם לא הפסידו את כל שלושת המושבים. החדשות הרעות לשמרנים: הם עדיין הפסידו שניים, וכאלה שהיה בהם רוב שמרני עצום. המושב שנשאר בידם, אקסברידג’ ודרום רייסליפ, כנראה נהנה מההתנגדות למדיניות של ראש עיריית לונדון מהלייבור בנושא אזור אוויר נקי. אבל מעל הכל, הבחירות האלו מראות שהשמרנים עדיין לא יכולים לנשום לרווחה, ושהלייבור צריכה לעשות עוד כמה דברים לפני שקיר סטארמר לוקח מידות של דאונינג 10 | בתמונה: סטיב טאקוול, חבר הפרלמנט החדש של אקסברידג’ ודרום רייסליפ, עם רישי סונאק (צילום: המפלגה השמרנית)

בחירות הביניים המשולשות מאחורינו ואפשר להתחיל לדון בתוצאות. הן לא גרועות עבור רישי סונאק כפי שצפו, לאחר שהצליחו לשמור על אקסברידג’ ודרום רייסליפ, אבל הן עדיין לא מאוד מעודדות עבורו עם ההפסד של שני מחוזות הבחירה האחרים. וגם לאופוזיציה יש מסקנות להסיק.

אבל לפני שניגש לתמונה הכוללת, צריך להסתכל בפרטים. אז הנה תוצאות ופרשנות לכל אחד ממחוזות הבחירה, בסדר אלפביתי.

אקסברידג’ ודרום רייסליפ

תוצאות

מפלגה

מספר קולותאחוזים

המפלגה השמרנית

13,965

45.2%

מפלגת הלייבור

13,470

43.6%

המפלגה הירוקה

893

2.9%

מפלגת ריקליים

714

2.3%

המפלגה הליברל-דמוקרטית

526

1.7%

מפלגות אחרות (12 מועמדים)1,357

4.3%

מה קרה פה בעצם?

אנחנו מתחילים במקום בו לסונאק הלך יותר טוב. דווקא במחוז של בוריס ג’ונסון – למרות שג’ונסון החל כבר להימאס ולמרות שנוצרו ציפיות שלונדונים יצביעו נגד השמרנים – דווקא שם השמרנים הצליחו לשמור על אחיזתם. אבל האמת שיש פרמטרים שהופכים את זה הניצחון הזה לטיפה פחות מפתיע.

ראשית, בוריס ג’ונסון כבר לא שם. אתם לא שמעתם על המועמד השמרני סטיב טאקוול וזה כנראה לא כל-כך רע לעומת האופציה של להיות ידוע לשמצה. מדובר במחוז בחירה שמרני למדי, וכפי שקיר סטארמר הזכיר לפני הבחירות, גם בניצחון הגדול של הלייבור ב-1997 האזורים האלו (מחוז הבחירה עצמו הוקם רק ב-2010) נשארו בידי השמרנים. כלומר, סביר מאוד שהרבה מצביעים העדיפו להצביע לשמרנים, והעובדה שג’ונסון לא התמודד סייעה להם לעשות כן.

שנית, דווקא משום שמדובר במחוז בחירה בלונדון, או יותר נכון בפאתי לונדון, הדבר הגיוני. השטח שהיום הוא פאתי לונדון רבתי נוסף לשטחי המטרופולין רק ב-1965, ומעולם לא נעשו ניסיונות רבים מדי, בטח שלא מוצלחים במיוחד, לתת לתושבים תחושה של זהות לונדונית. מחוז הבחירה אקסברידג’ ודרום רייסליפ נמצא הכי מערבה שאפשר בלונדון, בהילינגדון, רובע מנהלי שהמועצה שלו בהנהגה שמרנית מאז 1998. כלומר, הנטייה הפרו-שמרנית מובנת. לתוך כל האקלים הזה נוספת ההחלטה של ראש עיריית לונדון סאדיק קאן להרחיב את “אזור אוויר נקי” (ULEZ) שהנהיג במרכז לונדון לכל רחבי המטרופולין. ההחלטה הזו, שפירושה שכל מי שינהגו בכל מקום בלונדון עם רכב שלא עומד בתקן יצטרכו לשלם 12.5 ליש”ט לכל יום נסיעה, הרגיזה רבים בפאתי העיר, שמרגישים שמדובר בהנחתה ממוסד שהם לא מחוברים אליו. בחירות הביניים האלו אפשרו למצביעים להגיד לקאן מה דעתם על הרעיון.

מסקנות

קודם כל, פירוש הדבר הוא שבלייבור כנראה ישקלו כמה הם רוצים לגבות את המדיניות של סאדיק קאן לגבי אזור אוויר נקי. כפי שניתן לראות, מועמד מפלגת הלייבור לא היה רחוק מלנצח בעצמו. הפרש של 495 קולות בלבד. כלומר, גם אם המדיניות של קאן הייתה שיקול זניח, ייתכן מאוד שהוא הכריע את הכף. זה בתורו מעלה את השאלה אם שווה להמשיך עם המדיניות הזו, שעלולה לגבות מחירים מהלייבור בלונדון, לפחות לפני ש-2024 עם הבחירות הכלליות והבחירות לראשות עיריית לונדון יתקיימו. אמת, הנושא הזה כנראה ישחק תפקיד קטן יותר בבחירות הכלליות, אבל קיר סטארמר הוא לא אדם שאוהב לקחת סיכונים. בינתיים, קאן הבהיר שהוא לא מתכוון להפסיק, אבל ייתכנו בהחלט לחצים בתוך המפלגה.

אזור אוויר נקי (ULEZ)
כנראה שיהיה לחץ. שלטי אזור אוויר נקי בלונדון (צילום: מאט בראון)

ההפרש הקטן הזה, של 495 קולות, ישאיר מקום למחשבה למפלגות האופוזיציה האחרות. למרות שהליברל-דמוקרטים הגיעו רק למקום החמישי, לו כל המצביעים שלהם היו עוברים ללייבור השמרנים היו מפסידים. מאחר שהסנטימנט הציבורי הוא לא “אנחנו רוצים ממשלת לייבור” אלא “אנחנו מוכנים לממשלה בראשות כל אדם שלא מגיע מהמפלגה השמרנית”, מצב כפי שהיה פה מחזק את הרעיון שעדיף שהליברל-דמוקרטים לא יפריעו במחוזות בהם הלייבור חזקה, ולהיפך. גם המצביעים של הליברל-דמוקרטים והירוקים (מפלגת ריקליים היא מפלגת ימין פופוליסטי) עשויים לשקול טוב יותר אם הם רוצים הצבעה למפלגה שהם באמת מאמינים לה, או ללכת יותר על הצבעה אסטרטגית.

וגם לשמרנים התוצאות האלו לא באמת יכולות להניב נחת. מבחינת החלק היחסי בקולות, מדובר בתוצאה הכי גרועה שלהם מאז שמחוז הבחירה הוקם ב-2010. גם מבחינת ההפרש מהמקום השני, שתמיד היה כמה אלפי קולות, הפך לפחות מ-500. זה לא ניצחון, זו בקושי תקלה. אם היו מספיק מאוכזבי שמרנים שהולכים לריקליים, או פשוט לא באים לקלפי, הלייבור היו לוקחים. בנוסף, לא בטוח שהמדיניות של סאדיק קאן תוכל לשחק את אותו תפקיד בבחירות הכלליות. לכן, התחושה היא שהשמרנים קיבלו במחוז הבחירה רק עוד יום. אם המצב לא ישתפר דרסטית, בבחירות הכלליות המצב יהיה קשה בהרבה.

סומרטון ופרום

תוצאות

מפלגהמספר קולותאחוזים
המפלגה הליברל-דמוקרטית21,18754.6%
המפלגה השמרנית10,17926.2%
המפלגה הירוקה3,94410.2%
מפלגת הרפורמה1,3033.4%
מפלגת הלייבור1,0092.6%
מפלגות אחרות (3 מועמדים)1,1663%

מה קרה פה בעצם?

הליברל-דמוקרטים הצליחו להחזיר לעצמם את המושב שאיבדו בבחירות 2015, ובגדול. אם באקסברידג’ השמרנים הצליחו להיאחז במושב בציפורניים, כאן המועמדת הליברל-דמוקרטית שרה דייק הצליחה לקחת בענק, עם הפרש של 11,008 קולות מהמקום השני. מדובר בפער שהמפלגה מעולם לא הצליחה להשיג כאשר ניצחה במחוז הבחירה הנ”ל במערכות הבחירות של 1997 עד 2010, בהן ההפרש עמד תמיד על כמה מאות קולות בלבד. זה בזמן שבשלוש מערכות הבחירות האחרונות (2015, 2017 ו-2019) השמרנים זכו להפרש של כ-20 אלף קולות.

יש כאן לא מעט הצבעה אסטרטגית. בבחירות ביניים שיעור ההצבעה כמעט תמיד משמעותית יותר נמוך מאשר בבחירות כלליות. ובכל זאת, מספר הקולות שהשיגו הליברל-דמוקרטים לא מאוד נמוך ביחס למה שהשיגו בבחירות הכלליות בהן ניצחו במחוז הבחירה הזה. זה מצביע על שתי אפשרויות: או שהליברל-דמוקרטים נהיו מאוד פופולריים במחוז הבחירה הזה, או שהרבה מצביעים של מפלגות אחרות הצביעו למפלגה הזו כדי לגרש את השמרנים. ככל הנראה האפשרות השנייה היא המתאימה, במיוחד אם מסתכלים על כך שהלייבור זכתה לתוצאות הגרועות ביותר שאי-פעם היו לה בסומרטון ופרום, הן במספר הקולות והן בשיעור הקולות.

מסקנות

הדבר הזה יחזק את התמה של ראש המפלגה הליברל-דמוקרטית, אד דייווי, שהמפלגה שלו היא-היא זו שיכולה להביס את השמרנים במעוזים החזקים שלהם. זה, כמובן, פחות בגלל שדייווי הוא כריזמטי במיוחד כמו שהשמרנים הצליחו לשרוף לעצמם את המותג לשנים קדימה. מצביעי הלייבור שמחו להצביע לליברל-דמוקרטים ולו שהשמרנים יעופו. הדבר שוב מחזק את הרעיון שלמפלגות האופוזיציה שווה להיות מתואמים לפחות בחלק ממחוזות הבחירה. אמת, כאן הלייבור לא “הפריעה” לניצחון על השמרנים, אבל ייתכן מאוד שעדיף לה לשמור על המשאבים שלה באמצעות כך שתוותר על מחוזות בחירה מעין אלה.

אד דייווי
עוד בוסט. אד דייווי (צילום: המפלגה הליברל-דמוקרטית)

ומה לגבי השמרנים? ובכן, הפרש של יותר מ-20 אלף קולות מהמקום השני לרוב מסמן מושב כ”בטוח”, כזה שב-99% ימשיך אצל אותה מפלגה גם בבחירות הבאות. התוצאות האלו אמורות ללמד את השמרנים שעבורם אין שום מושב “בטוח”, ולא משנה כמה גדול ההפרש שהם השיגו. היפוך כזה פירושו לא רק איתות אזהרה מהמצביעים שם, אלא גם רמז למה שיקרה שם בבחירות הכלליות. כמובן, ייתכן שהשמרנים יחזירו את המושב הזה בבחירות הבאות, כפי שקורה לא פעם עם היפוכים בבחירות ביניים, אבל אופי התוצאה מציע להם לא לבנות על זה.

סלבי ואיינסטי

תוצאות

מפלגהמספר קולותאחוזים
מפלגת הלייבור16,54646%
המפלגה השמרנית12,29534.3%
המפלגה הירוקה1,8385.1%
מפלגת יורקשייר1,5034.2%
מפלגת הרפורמה1,3323.7%
המפלגה הליברל-דמוקרטית1,1883.3%
מפלגות אחרות (7 מועמדים)1,1953.4%

מה קרה פה בעצם?

נתחיל בברכות למועמד הלייבור שניצח, קיר מת’ר, שאפשר בכך לסגנית ראש מפלגת הלייבור אנג’לה ריינר להגיד שהיא בתוך “כריך קירים” כשעמדה בינו לבין קיר סטארמר. בכל מקרה, לעניין: מחוז הבחירה הזה התחיל ב-2010 ועד כה תמיד היה שמרני. השמרנים נהנו שם מפער נחמד על המקום השני, של בין 11 ל-13 אלף קולות, עד שבבחירות 2019 הפער עלה ליותר מ-20 אלף. הלייבור החזיקה במושב בגלגולו הקודם, סלבי, החל מבחירות 1997 ועד לשינוי הגבולות ב-2010, תמיד בפער קטן. למעשה, הפער הנוכחי, של 4,161 קולות, גדול יותר מכל פער שהושג בסלבי.

אז מצד אחד, הלייבור לא הצליחה לייצר פה מהפך בסדר גודל שהצליחו לייצר הליברל-דמוקרטים. מצד שני, מדובר פה בהישג יותר טוב ממה שהשיג טוני בלייר בבחירות ההיסטוריות של 1997. גם מדובר ברוב השמרני הגדול ביותר שהלייבור הצליחה להפוך בבחירות ביניים אי-פעם. כלומר, אם מסתכלים בפרספקטיבה היסטורית, עדיין מדובר בהישג יפה לסטארמר. גם העובדה שמדובר באזור אגררי, פקטור שלרוב מיטיב עם השמרנים, מרמזת שהלייבור עשו עבודה טובה למדי.

מסקנות

ההישג של שני הקירים ראוי לציון, והתקשורת גם מתארת אותו כעצום. אבל אני רוצה להקשות עם שאלה: האם במצב בו הסנטימנט הציבורי הוא אנטי-שמרני מובהק כל-כך, לא היינו מצפים להפרש גדול יותר? ואם כן, האם זה בגלל שקיר סטארמר עדיין לא מצליח לסחוף את המצביעים? עדיין מצביעים רבים מרגישים שסטארמר לא אומר למעשה שום דבר ולא עומד מאחורי שום דבר. סטארמר הוא פשוט התגלמות השורה “if you stand for nothing, what will you fall for?” (אם אתה לא עומד מאחורי שום דבר, עבור מה תיפול?). הניסיון של סטארמר לא לעצבן אף אדם למעט תומכי קורבין מתסכלת לא מעט מצביעים. ייתכן מאוד שבחירות הביניים האלו היו דרכם של המצביעים להגיד שהם אמנם מתוסכלים מהשמרנים, אבל גם קצת מסטארמר.

קיר סטארמר
הישג רציני, אבל עם שאלות. קיר סטארמר (צילום: ג’סיקה טיילור, הפרלמנט הבריטי)

השמרנים, שוב, צריכים לקחת גם את המחוז הזה כהבהרה שלא משנה הרוב ולא משנה עד כמה אגררי האזור, אין להם מקום בטוח. הם יצטרכו להילחם בשיניים על כל מחוז בחירה שיש ברשותם, בתקווה להחזיק במספיק כדי לא להתאייד לגמרי בבחירות הבאות.

סיכום כללי

יש גם תמונה כללית להסתכל עליה. בגדול, זה אומר שהמגמה הכללית היא נגד השמרנים. עם כל הכבוד למרד נגד המדיניות של סאדיק קאן, אפילו שם המגמה הייתה היחלשות קריטית של השמרנים. מה גם שאנחנו מדברים פה על הפסד של שניים מתוך שלושה, ודווקא במושבים שנחשבו לחזקים יותר. מצד שני, גם הלייבור לא יכולה להניח שהניצחון בבחירות הבאות, בטח שרוב מוחלט בלי צורך בקואליציה, אצלה בכיס. כשסונאק אמר בעקבות הניצחון באקסברידג’ שהבחירות האלו “לא סגורות”, הייתה לזה הצדקה, גם אם הוא ניסה להפגין קצת יותר אופטימיות ממה שבאמת השמרנים יכולים לסגל לעצמם.

הדבר גם מעלה שאלה לגבי מועד הבחירות הכלליות. אם אתם זוכרים, כדי להתחמק מהתמודדות בבחירות אחרי משבר משכנתאות רציני, יש מי שחושבים שסונאק יקדים את הבחירות ל-2023 אם יראה שהמצב של השמרנים בקרב האלקטורט השתפר, לא במטרה לנצח אלא במטרה להפסיד פחות. האם הניצחון הדחוק באקסברידג’ מספיק כדי להביא אותו להכריז על כך? נצטרך לראות, אבל לא ניתן לשלול את האפשרות שסונאק קיבל זריקת עידוד לנסות להקטין את ההפסד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *