נראה שהאינפלציה בבריטניה כאן כדי להישאר, לפחות לפרק זמן ארוך יותר ממה שתכננו עבורה הפוליטיקאים ואנשי המקצוע. השבוע הנתונים הראו שהיא אמנם ירדה בחודש אפריל לעומת מרץ, אבל פחות ממה שציפו. הדבר הביא לכך שהריבית על האג”ח הממשלתית עלתה בחדות, לימים של ליז טראס והסחרור הכלכלי שגרמה. כעת הסברה היא שעד סוף השנה בנק אנגליה, הבנק המרכזי, יעלה את הריבית בעוד נקודת אחוז שלמה, ובינתיים נותני המשכנתאות כבר מעלים את הריבית בלי לחכות. יש מי שחוששים שבסוף בריטניה תיכנס למיתון, למרות תחזיות קרן המטבע הבינלאומית שלא יהיה כזה ב-2023. ובינתיים האמון של חלק מהפוליטיקאים בדרכם של קובעי המדיניות, שהצעדים שלהם גורמים ללא מעט כאב כלכלי לאזרחים, דועך | בתמונה: נגיד בנק אנגליה אנדרו ביילי (צילום: קליף אואן, קרן המטבע הבינלאומית)
זוכרים שכשליז טראס הייתה ראשת הממשלה אז שר האוצר שלה הכריז על “מיני-תקציב” שבעיניי רבים היה מופקר לגמרי, מה שהביא לסחרור בשווקים? אחד הדברים שקרו היה שהריבית על האג”ח הממשלתית (מה שנקרא, Gilt) זינקה והעלתה את המחיר של החוב הממשלתי. בסופו של דבר בנק אנגליה, הבנק המרכזי, נאלץ להתערב באמצעות קניית אג”ח ממשלתית למרות שהוא בכלל תכנן למכור אותן כאמצעי להילחם באינפלציה. זה לא שהעניין לא היה צפוי: במשך כל המרוץ להחלפת בוריס ג’ונסון במהלך הקיץ האחרון היריב של טראס, רישי סונאק, הזהיר אותה שהורדת מסים לפני השתלטות על האינפלציה תביא לצרה צרורה. כתוצאה מהסחרור טראס נאלצה להתפטר אחרי שבעה שבועות בתפקיד בלבד, ומי שהחליף אותה היה רישי סונאק, “המבוגר האחראי”. ובכן, אז למה בסוף השבוע הריבית על האג”ח הממשלתית חזרה לאותו מקום?
קצת נתונים
השבוע (ג’) דווקא נפתח בנימה חיובית משהו עבור בריטניה: קרן המטבע הבינלאומית עדכנה את תחזית הצמיחה שלה עבור בריטניה ומדינות נוספות. אם בפעם הקודמת הקרן חזתה שבריטניה תיכנס למיתון ב-2023, הרי שכעת היא צפויה ליהנות מצמיחה קטנה של 0.4%. בנוסף, בריטניה הפסיקה להיות בתחתית רשימת הביצועים הכלכליים מבין מדינות ה-G7 (כעת זו גרמניה שבתחתית), וגם לא מבין מדינות ה-G20. התחזית שיבחה את “הצעדים ההחלטיים והאחראיים” שהממשלה נקטה בהם בחודשים האחרונים. הממשלה, בצדק מבחינתה, חגגה על העניין. בסשן השבועי של שאלות לראש הממשלה, רישי סונאק תהה לאן נעלמו ציטוטי האופוזיציה את קרן המטבע, שנזרקו לאוויר בנדיבות כשהתחזית לגבי בריטניה הייתה שלילית. שר האוצר ג’רמי האנט השתמש בתחזית החדשה כדי להראות שבריטניה נמצאת על המסלול הנכון.
יום לאחר מכן (ד’) פורסמו נתוני האינפלציה השנתית עבור חודש אפריל. היה מדובר בירידה חדה: 8.7%, לעומת 10.1% במרץ. פעם ראשונה זה תקופה ארוכה שהאינפלציה עמדה על נתון חד-ספרתי. גם בכך הממשלה התגאתה: סונאק דיבר גם על כך בשאלות לראש הממשלה, והאנט – למרות שלא הכחיש שיש עוד דרך ארוכה עד ליציאה מהברוך הכלכלי – בירך על המספרים.
אבל החגיגות (או “חגיגות”, במקרה של האנט) לא נמשכו זמן רב. קודם כל, כי האינפלציה אמנם ירדה, אבל פחות מכפי שחזו (התחזית בנק אנגליה עמדה על 8.4%). בנוסף, אלו רק נתוני האינפלציה הכללית. אם נסתכל על האינפלציה במחירי המזון, הרי שהם ירדו מ-19.2% ל-19.1%, ירידה שרחוקה מלהרשים (יצוין שהאנט התייחס לכך כחלק מהאתגרים שבדרך). בנוסף, אינפלציית הליבה (שלא כוללת מחירי מזון, אנרגיה וכו’) עלתה (מ-6.2% ל-6.8%), וכעת היא הכי גבוהה ב-G7. מה שסייע לירידה החדה באינפלציה הכללית הייתה התייצבות מחירי האנרגיה, אבל נראה שזה רחוק מלהספיק. נראה שיש אלמנט של “דביקות” באינפלציה הבריטית, שחלק מהמומחים קושרים בברקזיט שהחמיר את המחסור בשוק העבודה (בנוסף למגמות עולמיות, כמובן).
תקראו לנגיד
למרות שהאינפלציה ירדה, העובדה שהיא לא ירדה מספיק גרמה לבעיה. הכשל הזה גרם להרבה מאוד משקיעים למכור את האג”ח הממשלתית שבבעלותם, מה שגרם לירידת הערך שלה. מאחר שירידת מחיר האג”ח מביא לעליית הריבית עליה, הרי שזו קפצה בכמעט רבע נקודת אחוז, ל-4.37% (על אג”ח לטווח קצר), שאלו מספרים שלא נראו מאז הקטסטרופה של ליז טראס (שבשיאה הגיעה לריבית של 4.7%). ורק שיהיה ברור: זה מה שקרה רק ביום פרסום הנתונים. מאז היה המשך לעלייה, ואתמול (ו’) הריבית כבר הגיעה ליותר מ-4.5%. זו עלייה מאוד גדולה במחיר החוב הממשלתי, כלומר שיהיו לכך משמעויות תקציביות, ובפעם הקודמת העלייה הזו כמעט גרמה להתרסקות שוק הפנסיות.
הדבר הבהיר דבר אחד: כדי להרגיע את השווקים, לא תהיה בררה לבנק אנגליה בררה אלא להתערב. המשמעות היא שכדי להוריד את הריבית על האג”ח, הבנק יצטרך להעלות את הריבית המוניטרית. אתם יודעים, זו שמעלה לכולם את גובה המשכנתא. זאת למרות שהייתה תקווה שלא יהיה צורך להעלות עוד יותר את הריבית. הצפי כעת הוא שעד סוף השנה הריבית תעלה מ-4.5% עכשיו עד ל-5.3% או אפילו 5.5%. המצב גם הביא את נגיד הבנק אנדרו ביילי להימנע מלתת תחזית לגבי השאלה אם עד סוף השנה האינפלציה תגיע לחצי ממה שהייתה בתחילת השנה, כפי שסונאק הבטיח לעשות.
בשוק המשכנתאות, אגב, ממש לא מחכים לביילי ונותני המשכנתאות מעלים כבר עכשיו את הריבית שהם דורשים על משכנתא חדשה, לפעמים בשיעור של 0.45 נקודות אחוז. במילים אחרות, לא בדיוק התקופה לקנות בית בבריטניה.
לקראת מיתון?
המשמעויות של העלאת הריבית ברורות: אנשים שלקחו משכנתא או הלוואה אחרת יישאו בהחזרים כבדים יותר. המטרה היא לגרום להם להוציא פחות על מוצרים ושירותים, מה שאמור לצנן את השווקים ולהרגיע את האינפלציה. פעולה מאוד לא נעימה, אבל לעתים נחוצה. הבעיה היא שאם מוציאים פחות הדבר עשוי לפגוע בצמיחה, ובשימוש לא נכון אפילו לגרום למיתון.
כולם כמובן מקווים להימנע מתרחיש כזה (חלק מהכלכלנים סבורים שלא יהיה כזה), אבל מה אם לא תהיה בררה? לפי שר האוצר ג’רמי האנט זה שווה את זה. בריאיון לסקיי ניוז הוא נשאל אם הוא תומך בכך שבנק אנגליה יעשה “ככל שיידרש” כדי להוריד את האינפלציה, גם בסיכון במיתון. האנט השיב שכן. הוא כמובן מקווה לא להגיע לשם, אבל שבכל מקרה הדרך היחידה להביא לצמיחה היא להוריד את האינפלציה, שלדבריו מהווה גורם של אי-יציבות. לכן, אם רוצים איזשהו סיכוי להימנע ממיתון הרי שיש לגבות את בנק אנגליה במלחמתו באינפלציה. האנט הבטיח שהוא יעשה את מה שצריך מצדו כשר האוצר, מה שיביא למעשה לפעולה משותפת של האוצר והבנק. העניין הזה עומד בניגוד למדיניות של קוואזי קווארטנג, שר האוצר של טראס, שהשאיר לבנק לנקות אחריו.
מה שווה המבוגר האחראי?
שאלה שעלתה היא בשביל מה היה טוב להחליף את ליז טראס ב”מבוגר אחראי” כמו רישי סונאק, אם גם תחתיו הריבית על החוב הממשלתי מגיע לאותו מקום. טור בטלגרף, תחת הכותרת “ליז טראס צדקה והמומחים טעו”, טען בדיוק את זה. כמובן, שווה להזכיר שמי שבסוף חילצו את הכלכלה מסחרור היו אותם מומחים מבנק אנגליה שקנו את האג”ח כדי להוריד את הריבית על החוב הממשלתי. בנוסף, יש גם מי שטוענים שמה שאנחנו רואים עכשיו זה בכלל “האנגאובר מהמיני-תקציב”. אז אמנם לא בטוח שיש לטראס ותומכיה במפלגה השמרנית סיבה לפצוח בחגיגות, אבל בהתחשב בכך שהמפלגה נמצאת באווירה של תקיעת סכינים בגב (יותר מהרגיל, בכל אופן), ייתכן מאוד שבקרוב שוב נראה אותם דורשים את הראש של סונאק.
בכל מקרה, בנק אנגליה גם היה נתון למתקפה בפרלמנט. נגיד הבנק אנדרו ביילי הגיע להעיד בפני ועדת הכספים של בית הנבחרים וזכה לקבלת פנים עוינת. הסיבה לכך הייתה הכישלון של הבנק לחזות את הירידה האמיתית באינפלציה. חברי הפרלמנט הסבירו שהשגיאה הזו פוגעת באמון הציבור ביכולת הבנק להשתלט על המחירים (מעבר לכך שהשגיאה הזו גם עודדה את נטישת האג”ח על-ידי המשקיעים). ביילי לא התחמק מאחריות ואמר שלאנשי הבנק “יש הרבה מה ללמוד” בכל הנוגע לניווט הכלכלה באווירה הנוכחית של “הלם מאוד גדול” לכלכלה. עם זאת, הוא כן הוסיף שהבנק נוקט בצעדים “בזמן אמת”, ולא נהנה מהיתרון שיש כשמסתכלים על הדברים בדיעבד. יו פיל, הכלכלן הראשי של הבנק, נתן דין וחשבון גם הוא: “אנחנו מכירים בכך שתחזית האינפלציה שלנו הייתה נמוכה מדי ואנחנו מנסים להבין למה עשינו את השגיאות האלו”.
לאן מכאן?
כנראה שהטווח הבינוני לא יהיה פשוט. נראה שבטווח הקצר לא תהיה בררה אלא להעלות את הריבית. אחת התחזיות היא שבעוד כשנה יהיה אפשר להתחיל לדבר על הורדה של הריבית, אבל היא כנראה לא תחזור לאפס, לפחות לא בקרוב. רבות דובר בתקשורת הכלכלית על כך שהקורונה והמלחמה באוקראינה סיימו את עידן “הכסף הזול”, והתחזית הזו מצטרפת לדברים. כמובן, אי-אפשר לדעת: כל הפוסט הזה נכתב על אירוע שהתחיל בתחזית שהתבררה כשגויה. ובכל זאת, עושה רושם שבעתיד הקרוב הריבית כאן כדי להישאר. זה לא בהכרח רע (הרי הרבה מאשימים משברי דיור בעולם בריבית נמוכה שהפכה את שוק הדיור לאפיק ההשקעה הכדאי), אבל להרבה אנשים זה הולך לכאוב.
סונאק, האנט וביילי מודעים לכך שכמעט כל החלטה שייקחו, אם הם רוצים שתוכל להוציא אותם מהבוץ, תצטרך להכאיב לאזרחים רבים. אבל כשהאווירה הפוליטית נהיית פחות ופחות סבלנית ודורשת לראות שהכאב משתלם, הדרך עבורם עשויה להיות אפילו פחות פשוטה.