אם תכננתם לימודים בבריטניה, כדאי שתקראו את זה: הממשלה מתכננת להגביל את היכולת של חלק מהסטודנטים הזרים להביא עמם בני משפחה. הרקע הוא הנתונים שפורסמו לגבי ההגירה לבריטניה בשנת 2022, לפיהם באותה שנה ההפרש בין המהגרים שהגיעו לאנשים שעזבו את בריטניה עומד על 606 אלף איש, שיא חדש. השמרנים, שמבטיחים כבר שנים את צמצום ההגירה, נאלצו להראות שמשהו נעשה בנידון, ובזה בחרה שרת הפנים סואלה ברוורמן. היא התכוונה להביא חבילה הרבה יותר נוקשה מול סטודנטים זרים, אך נתקלה בהתנגדות מקרב חבריה לממשלה ונאלצה ללכת על מתווה מרוכך. בינתיים בלייבור לא מתכוונים להתנגד יותר מדי למדיניות החדשה שכן גם היא נוקטת בקו של צמצום הגירה. כך, רוב ההתנגדות מגיעה מסקטור ההשכלה הגבוהה, שמזהיר מפני פגיעה בסטודנטים שבריטניה מבקשת למשוך אליה | תמונה: Cornerhouse, פליקר
“לשלוט בגבולותינו!” אומרת סיסמתם של הברקזיטרים ושל הממשלה השמרנית הנוכחית. הכוונה היא שאם בימי האיחוד האירופי בריטניה למעשה לא היה ביכולתה של בריטניה לבקר את ההגירה ממדינות האיחוד, הרי שכעת כל אדם שאינו בריטי נדרש לוויזה (בהנחה שהוא רוצה לשהות במדינה באופן חוקי). עכשיו הממשלה יכולה לשלוט בהגירה לתוכה.
ואיך זה עובד? אם המטרה היא להקטין את ההגירה, קשה להגיד שהממשלה מצליחה להביא לכך. המשרד לסטטיסטיקה רשמית (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של בריטניה, אם תרצו) פרסם היום (ה’) נתונים על ההגירה נטו, כלומר אלו שהגיעו לחיות בבריטניה פחות אלו שעזבו אותה. ב-2022 ההגירה נטו עמדה על כ-606 אלף איש. לא מעט בכלל.
Our latest estimates show around 606,000 more people came to the UK than left in 2022:
▪️ total long-term immigration was around 1.2 million
▪️ emigration was 557,000➡️ https://t.co/04Rbgiv12v pic.twitter.com/H4ne9A3f3p
— Office for National Statistics (ONS) (@ONS) May 25, 2023
מה עומד מאחורי המספרים?
בואו ניכנס לקרביים של המספר הזה: סך האנשים שהגיעו לבריטניה כדי לשהות בה לטווח הארוך ב-2022 הגיע ל-1.2 מיליון איש. זאת לעומת כ-557 אלף איש שעזבו את בריטניה. רוב הנכנסים בשעריה של בריטניה אינם ממדינות האיחוד האירופי (925 אלף), ולאחריהם נמצאים בני מדינות האיחוד (151 אלף) ובריטים שבים (88 אלף).
השפעה רצינית הייתה לאירועים עולמיים, שהביאו לבריטניה לא מעט פליטים מאוקראינה והונג קונג. לפי המשרד לסטטיסטיקה, הייתה האטה בהגעה של קבוצות כאלו ברבעונים האחרונים, מה שמצביע על כך שמדובר באירועים בעלי אפקט זמני. העובדה ששיעור הנכנסים לבריטניה מסיבות הומניטריות בקרב אלו שאינם מגיעים מהאיחוד יותר מהכפיל את עצמו (מ-9% ב-2021 ל-19% ב-2022) מעידה גם היא שאירועים כמו המלחמה באוקראינה או צמצום החירויות בהונג קונג על-ידי הממשל הסיני הם פקטור רציני בעלייה בהגירה. גם מספר מבקשי המקלט עלה (באמצעות שיטת ספירה חדשה, כעת הנתונים כוללים גם הערכה של אלו שחוצים את תעלה למאנש בסירות קטנות).
עם זאת, גם בהגעה מסיבות אחרות הייתה עלייה בקרב אלו שאינם ממדינות האיחוד (בקרב מהגרים ממדינות האיחוד דווקא הייתה ירידה קלה לעומת 2021). מספר המגיעים למטרות לימודים מקרב מדינות אלו עלה ב-60 אלף לעומת 2021 (חלק נכבד מזה קשור לוויזות לבני משפחה), ומספר מהגרי העבודה עלה ב-98 אלף.
מה הבעיה במספרים האלו?
יש להידרש כמובן לשאלה למה מספרי הגירה כאלה או אחרים הם עניין. מבחינת ממשלה שמרנית שהבטיחה לשלוט בהגירה, מן הסתם נתוני ההגירה הגבוהים ביותר לשנה קלנדרית מהווים בעיה פוליטית. אם ניקח בחשבון שעבור אנשי המפלגה קריאת הסקרים מעודדת כמו תחזיות על מצב האקלים בשנת 2100, אז מן הסתם יש פה בעיה מבחינתם.
זה לא אומר שהגישה כלפי הגירה חייבת להיות שלילית. בסופו של דבר, חלק מההגירה הזו נועדה לענות על צרכים בשוק העבודה הבריטי. שילוב של השלכות ארוכות טווח של הקורונה על שוק העבודה והברקזיט שהביא לעזיבתם של רבים מהתושבים אזרחי האיחוד האירופי הביא למחסור בכוח אדם. המעסיקים היו צריכים איכשהו לכסות על החוסר, והתשובה הייתה להביא אנשים מבחוץ. יחד עם הטיעונים בעד קליטתם של פליטים, יש הרבה שיוכלו להגיד שאין בעיה של ממש במספרים האלו.
אבל, כמובן, יש גם אתגר להתמודד איתו גם עבור התומכים בהגירה: תושבים חדשים, כמו הוותיקים, דורשים תשתיות. צריך מקום לגור בו, מקום לקבל בו טיפול רפואי, לפעמים צריך בית ספר לילדים, לעתים גם רכב שתופס עוד מקום על הכביש. מדובר בתשתיות שכולן גם ככה תחת לחץ ומתקשות לעמוד בביקוש, אז תוספת של עוד יותר מחצי מיליון איש בשנה בודדת (לפני שספרנו גידול טבעי) לא מקלה על המערכת להתמודד עם המצב. לכן, גם אם תומכים בהגירה, כן צריך לכל הפחות במקביל להכין את המערכת להתמודד עמה.
מה הממשלה עושה?
שלשום (ג’), כשרק היה ברור שנתוני ההגירה הצפויים להתפרסם יהיו גבוהים, שרת הפנים סואלה ברוורמן פרסמה חלק מהמהלכים שבכוונת הממשלה להוציא אל הפועל כדי להקטין את המספרים. ראשית, סטודנטים זרים שאינם בתארים מתקדמים ובמסלול מחקרי (כלומר, תואר שני עם תזה ומעלה) לא יוכלו להביא עמם בני משפחה. שנית, ביטול את האפשרות של סטודנטים להמיר את אשרת הלימודים באשרת עבודה לפני שסיימו את לימודיהם. שלישית, בחינה מחדש של הסכום בו הסטודנט יכול לכלכל את בני המשפחה שעמו. רביעית, פעולות לצמצום מספר המוסדות המפוקפקים שלכאורה מקנים השכלה אבל בפועל בעיקר מהווים מסלול נוח להגירה בעבור בצע כסף (ומהווים בעיה אמיתית בבריטניה). ובנוסף, עבודה משותפת הדוקה יותר עם סקטור ההשכלה הגבוהה ומיקוד האכיפה בנושא, וגם תהיה התייעצות עם האוניברסיטאות לפני כניסת השינויים לתוקף. לפי הממשלה, הרפורמה תיכנס לתוקף בינואר 2024.
לא קשה להבין למה הסטודנטים הזרים על הכוונת. אף אחד לא ישרוד עצירת קליטת פליטים מאוקראינה והונג קונג ומי שרוצה את העסקים בצד שלו גם לא יקצץ בהגירת עבודה בימים של מחסור בכוח אדם. מי שנשארו אלו הסטודנטים, שב-2022 היוו כמעט 40% מסך המהגרים שלא מהאיחוד. במילים אחרות, זו מטרה שניתן להשיג. כמובן, כפי שכתבה ברוורמן בעצמה בהצהרה הכתובה שלה, עדיין יש רצון להביא לבריטניה את המוחות הטובים ביותר, ולכן תארי המחקר הוחרגו.
נשאלת השאלה אם אין פה חיפוש מתחת לפנס. לפי המשרד לסטטיסטיקה, סטודנטים זרים הם מסוג המהגרים שנשארים לתקופות קצרות יחסית. סטודנטים שהגיעו לבריטניה ב-2021 כבר מתחילים להתכונן לעזיבה, ובאופן כללי סטודנטים זרים הם מנוע לא רק בגידול של הגירה נכנסת אלא גם של הגירה יוצאת. אמת, חלקם נשארים בבריטניה (לא פעם לשמחת הבריטים, שכן מדובר בהגירה “איכותית”), וכאמור יש מוסדות שלא שווים הרבה מבחינה אקדמית אבל מהווים שער כניסה למי שמבקשים להגר לבריטניה. אבל נשאלת השאלה אם לא עדיף למקד את כל הלחימה במוסדות האלו במקום להתעלל בסטודנטים שאמנם לא באו לחקור אבל עדיין יכולים להועיל מאוד לבריטניה.
הוויכוח הפנימי
אמרתי קודם שאפשר להבין בקלות רבה את האינטרס של הממשלה לצמצם את ההגירה. אבל זה לא אומר שכולם מסכימים על הדרך. למעשה, האמצעים עליהם הכריזה ברוורמן הם למעשה גרסה מרוככת של מה שתכננה במקור. מי שעצרו בעדה מלהוציא לפועל את התכנית המקורית היו שר האוצר ג’רמי האנט ושרת החינוך ג’יליאן קיגן. השניים חששו שאמצעים דרקוניים מדי יביאו לכך שפחות סטודנטים ירצו ללמוד בבריטניה, מה שבטווח הארוך יפגע בכלכלה הבריטית.
אבל חברי הממשלה חלוקים לגבי הגירה גם באופן רחב. מצד אחד, ברוורמן שואפת להוריד את ההגירה נטו לעשרות אלפים בלבד. לצדה בעמדה של הורדת ההגירה נמצאים גם השר להגירה במשרד הפנים רוברט ג’נריק, שרת העסקים והסחר קמי בדנוק ושר הבינוי מייקל גוב. מנגד, ראש הממשלה רישי סונאק מכוון להורדה הרבה פחות משמעותית בהגירה. כרגע הגירה נטו של פחות מחצי מיליון תספק אותו. באופן כללי, סונאק אומר הרבה פעמים שהמספרים “חייבים לרדת”, אבל נמנע מלנקוב במטרה ספציפית. והצד היותר ברור של המחלוקת, נמצאים האנט, קיגן, שר סקוטלנד אליסטר ג’ק ושרת הסביבה תריז קופי. הם חושבים שהצרכים של בריטניה דורשים לאפשר מספרים גבוהים של מהגרים.
כמובן, אי-אפשר להאשים את הממשלה לבדה. כפי שתיארו זאת באקונומיסט, “בריטים אולי לא אוהבים הגירה, אבל הם שמחים למהגרים”. הכוונה היא שבזמן שהם רוצים לראות את מספרי המהגרים צונחים, הם גם רוצים עוד בעלי תפקידים שבמספרים גדולים ממולאים על-ידי מהגרים (ושלא נדבר על התמיכה הגדולה בפליטים מאוקראינה). במילים אחרות, המצב בממשלה הוא שיקוף של הרצון להחזיק את החבל משני קצותיו: מצד אחד להקטין את ההגירה ומצד שני למלא את הצרכים שכרגע שוק העבודה הבריטי לא יכול למלא.
מחוץ לממשלה
יום למחרת הצהרת הכוונות של ברוורמן (ד’), ראש הלייבור קיר סטארמר תקף את הממשלה בפרלמנט על מדיניות ההגירה שלה, בטענה שצריך להשקיע בשוק העבודה הבריטי כך שבריטים יוכלו למלא הרבה מהחורים בעצמם. מה גם, הוא שמח לחגוג על כך שהממשלה “איבדה שליטה” על ההגירה. עם זאת, המפלגה הבהירה שהיא לא תתנגד לאמצעים של ברוורמן, שכן יש צורך ב”אכיפה ראויה”. תחת קיר סטארמר, רצוי לזכור, המפלגה מעוניינת להקטין את ההישענות על הגירה, לא להגדיל אותה.
באקדמיה היו הרבה פחות נלהבים מהתכנית של ברוורמן. ג’ו גריידי, ראשת איגוד האוניברסיטאות והמכללות, טענה שהיחס שהממשלה נותנת לסטודנטים זרים הוא “מחפיר”, למרות הערך הרב שכל סטודנט זר מביא לבריטניה (יצוין שכבר היום יש להיות סטודנט לתואר מתקדם שנמשך לפחות תשעה חודשים כדי להביא בני משפחה). גורמים אחרים הזהירו שיהיה למדיניות הזו השפעה לא פרופורציונלית על נשים ועל סטודנטים ממדינות מתפתחות, וכמו כן שבזמן שאולי חלק מהסטודנטים יחליטו להגיע בלי בני משפחה, אחרים עשויים להחליט ללמוד במקום אחר. אולי בריטניה לא תרגיש את זה במיוחד, לפחות בטווח הקצר, אבל הרבה מאוד סטודנטים ייפגעו מכך. אגב, מאחר שברוורמן התחייבה לעבוד על העניין עם סקטור ההשכלה הגבוהה, עוד ייתכנו שינויים.
ראוי לציין שזו לא תהיה הפעם הראשונה בעולם בה מהגרי ידע נפגעים ממדיניות למניעת הגירה, אבל פה מדובר במדיניות ששמה אותם על הכוונת. מומחית לפוליטיקה אמריקאית ששמה שמור במערכת סיפרה לי: “בעוד שגם ממשל טראמפ הפעיל מדיניות הגירה שפגעה גם במהגרי ידע – זו מעולם לא הייתה המטרה המוצהרת של המדיניות”.
מה מפה?
המפלגה השמרנית מבטיחה לצמצם את ההגירה לבריטניה לא מאתמול, אבל כרגע לא מצליחה לקיים. סטארמר צודק מהבחינה הזו שאם רוצים פחות מהגרי עבודה, הרי שיש צורך להפוך את כוח העבודה הבריטי לכזה שיוכל לכסות על החוסרים. אבל זה תהליך ארוך, והמפלגה צריכה להגיע לקלפי בעוד שנה, ככה שצריך להציג איזשהו מהלך עכשיו. כנראה שבכל מקרה הנתונים לגבי 2024 ואולי אפילו 2023 יהיו יותר נוחים לממשלה, שכן כבר יגיעו פחות פליטים מאוקראינה והונג קונג, ואולי גם שוק העבודה יתייצב. יכול להיות שגם למדיניות של ברוורמן יהיה אפקט כלשהו. אבל זה כמעט בלתי אפשרי, בטח בטווח הקצר, להוריד את ההגירה נטו לעשרות אלפים בלבד בלי לגרום לנזק ארוך טווח לבריטניה. אם הממשלה רוצה שיהיה לה איזשהו סיכוי להגיע למספרים האלו, היא תצטרך להפסיק לחפש מתחת לפנס.