שלושה חודשים לאחר שנחשף שיו”ר ה-BBC ריצ’רד שארפ (בתמונה) סייע טרם מינויו לתפקיד לבוריס ג’ונסון להשיג הלוואה גדולה, אתמול (ו’) הוא התפטר. הדבר קרה בגלל דוח של נציבות המינויים, שמצא ששארפ לא הצהיר כנדרש על ניגוד עניינים. ראש הממשלה רישי סונאק שוב נראה כמי שלא הראה מנהיגות שכן לפי האופוזיציה הוא היה צריך לפטר את שארפ מזמן. אבל כעת העיניים אל העתיד: באופוזיציה סבורים שמינוי יו”ר ה-BBC צריך להיות הליך עצמאי, שהשרים לא יתערבו בו לטובת המקורבים שלהם. קשה לדעת אם זה יקרה, אבל בהתחשב בכך שמינויי מקורבים לתפקיד לא התחילו אתמול וגם לא אצל השמרנים, הדבר בעיקר מראה כיצד השמרנים פגעו בעצמם וכעת כל פעולה שלהם נראית מושחתת | צילום: בנק אנגליה

כנראה שהתפטרות של בכירים שנתפסו בקלקלתם ביום שישי נהפך לעוד מסורת בבריטניה. אחרי שבשבוע שעבר סגן ראש הממשלה ושר המשפטים דומיניק ראב התפטר לאחר שדוח מצא שהוא עבר את הגבול של התעמרות בעובדים, אתמול היה זה תורו של יו”ר ה-BBC ריצ’רד שארפ. זאת לאחר שנמצא שהמינוי שלו לתפקיד לא עמד בכללים, ולא נשארה לו בררה. אבל ההתפטרות הזו חרגה משאלת ההתפטרות לבדה, והעלתה גם שאלות לגבי העצמאות של ה-BBC.

מה הסיפור עם ריצ’רד שארפ?

נעשה רגע סדר: ריצ’רד שארפ החל לכהן כיו”ר ה-BBC בפברואר 2021, כשראש הממשלה היה בוריס ג’ונסון. בינואר 2023 הטיימס חשף שהיו כמה אירועים לפני המינוי הזה. אם לקצר, אז לפני המינוי שלו, שארפ – תורם של המפלגה השמרנית – עזר לג’ונסון לקבל הלוואה של 800 אלף ליש”ט באמצעות מציאת מלווה ושימוש כערב של ג’ונסון. את הפגישה שארפ סייע לארגן כשפגש, בטרם רואיין לתפקיד, את מזכיר הממשלה סיימון קייס. שארפ, לא תתפלאו לשמוע, לא דיווח על היחסים הפיננסיים שלו עם ג’ונסון לוועדת האיתור. ג’ונסון דיווח על היחסים האלו לפרלמנט במרץ 2021, לאחר ששארפ כבר נכנס לתפקיד. שארפ הודה בפני הטיימס שהוא אכן סייע לקשר בין ג’ונסון למלווה, אך שבכך הסיפור נגמר. כמובן שכולם מכחישים שיש איזשהו קשר בין אותו סיוע מצד שארפ לבין ההחלטה למנותו לתפקיד יו”ר ה-BBC.

בוריס ג'ונסון, שמינה לתפקיד את ריצ'רד שארפ
טובה לחברים. בוריס ג’ונסון (צילום: טים האמונד, דאונינג 10)

אבל ההסברים לא סייעו ובאופוזיציה דרשו תשובות. לוסי פאוול, שרת התרבות בממשלת הצללים, פנתה לנציב המינויים הציבוריים, ויליאם שוקרוס, בדרישה שתיפתח חקירה על אופן המינוי של שארפ. שוקרוס הודיע שהוא אכן יפתח באחת, ובינתיים שארפ עצמו ביקש מאנשי ה-BBC לבדוק שלא נעשה שום דבר בתאגיד השידור שמעלה חשד של ניגוד עניינים. גם בפרלמנט דרשו תשובות, ושארפ זומן להעיד בפני ועדת התרבות, התקשורת והספורט. שם הוא סיפר שעוד בטרם הגיש את מועמדותו לתפקיד יו”ר ה-BBC הוא סיפר על כוונותיו לעשות כן לבוריס ג’ונסון וגם לרישי סונאק, שאז היה שר האוצר. זה לא אומר בהכרח שסונאק ידע מכל הסיפור, אבל זה כן עירב אותו בסיפור.

ואז מה קרה?

אתמול (ו’) בשעה 10:00 (שעון מקומי) ריצ’רד שארפ נשא הצהרה משודרת בה הודיע על התפטרותו. הוא אמר שלמרות שאכן נמצא שהייתה הפרה של הכללים במינויו לתפקיד, דוח החקירה – שנכתב על-ידי עורך הדין אדם הפינסטול – גם קבע שאין בהפרה הזו כדי להפוך את המינוי לחסר תוקף. שארפ הבהיר שההפרה נעשתה בשגגה, ושלא נמצאו ראיות לכך שהוא סייע לבוריס ג’ונסון להשיג הלוואה כלשהי (לדבריו, כשארגן את הפגישה בין ג’ונסון למלווה, הוא אמר לסיימון קייס שהוא מתמודד על התפקיד וחשב שבכך ניקה את עצמו מניגוד עניינים). עם זאת, בגלל שהדבר נהיה “הסחת דעת” מהעבודה החשובה של ה-BBC, ולכן לטובת ה-BBC הוא החליט להגיש את התפטרותו. הוא יישאר בתפקיד עד יוני, כדי לאפשר למצוא לו מחליף.

ומה נכתב בדוח? ובכן, משרד התרבות והתקשורת, בחלק שלו בהליך המינוי, פעל כשורה, אם כי יש מקום לשיפור. מי שפעל פחות כשורה היה אחד ריצ’רד שארפ, שכאשר התבקש להצהיר על ניגודי עניינים אפשריים הוא לא סיפר על שניים. ראשית, היידוע של ג’ונסון על כוונתו להגיש מועמדות. שנית, על פגישתו עם קייס. בגלל שקיים הפוטנציאל ששארפ קיבל המלצה מג’ונסון לתפקיד בגלל הסיוע בקבלת ההלוואה, ההימנעות מדיווח מהווה הפרה של כללי המינוי. שארפ קיבל שהיה צריך לדווח על העניין השני, אבל לא חושב שהיה צורך לדווח על הראשון. הפינסטול לא מסכים איתו על כך.

וכאן אנחנו מגיעים להטעיה שהייתה בהצהרת ההתפטרות של שארפ: הפינסטול כתב שהפרת כללי המינוי, באופן כללי, לא הופכת אוטומטית מינוי לחסר תוקף. אבל הוא קבע שמי שיצטרכו לקבוע את גורלו הם שרת התרבות והתקשורת, לוסי פרייזר, והוועד המנהל של ה-BBC. כלומר, הפינסטול לא קבע ששארפ יכול להישאר בתפקיד, הוא אמר שזה לא נתון להחלטתו.

במילים אחרות, שארפ חשש שהוא עוד עשוי לאבד את הג’וב שלו בקלון, ולכן העדיף לשמור על מעט הכבוד שעוד נשאר לו ולהתפטר. בדומה למה שעשה דומיניק ראב, הוא נאם לפני שהדוח פורסם לציבור במטרה להשתלט על הנרטיב.

התגובות במערכת הפוליטית

ההתפטרות של ריצ’רד שארפ לא השאירה את המערכת הפוליטית אדישה. רישי סונאק ניסה בכל כוחו להתחמק ממענה לשאלות העיתונאים בנושא, ורק אמר שהוא שמח שהוא לא קיבל החלטה לפני שתהליך הבירור הושלם ושכעת הוא עסוק בקידום העדיפויות של הציבור. לוסי פרייזר לא ממש טרחה להגיב לדברים, למעט הוקרה לשארפ על פועלו וכיבוד החלטתו להתפטר.

לעומת זאת, באופוזיציה שמחו לדבר על זה. לוסי פאוול הפכה את המקרה הזה לדוגמה של חוסר מנהיגות מצדו של סונאק. לדבריה, סונאק היה צריך לפטר את שארפ כבר מזמן (רק לראש/ת הממשלה ולשר/ת התרבות והתקשורת יש את הסמכות לפטר את יו”ר ה-BBC), במקום לתת לעסק להיגרר כל-כך הרבה זמן ולהכתים את ה-BBC. עוד אמרה שעצם העובדה שהיא, כחברת אופוזיציה, הייתה זו שביקשה את החקירה במקום שהממשלה תעשה זאת היא עוד סיבה לבושה לממשלה הזו. ראש המפלגה הליברל-דמוקרטית אד דייווי טען ששארפ מעולם לא היה צריך לקבל את המינוי, ושעת על השמרנים להתנצל בפני הציבור על כך שהם “גוררים את ה-BBC לתוך הבוץ” כחלק מחוסר היכולת שלהם לפטר את מי שצריך.

לוסי פאוול
דורשת מנהיגות. לוסי פאוול (צילום: דייוויד וולפול)

השאלה הפוליטית

אבל ריצ’רד שארפ הוא רק חלק מהסיפור. כל הסאגה הזו העלתה שאלות לגבי האופן בו נעשים מינויים ל-BBC. יש הרבה שטוענים שלמעשה צורת המינויים הביאו את השמרנים לשלוט בעמדות המפתח בתאגיד השידור. אזהרות לגבי כך ששארפ הוא תורם של המפלגה השמרנית עלו כבר עם מינויו ב-2021. מנכ”ל ה-BBC טים דייווי היה בעברו חבר מועצה שמרני. רובי גיב, חבר בוועד המנהל (למרות שלא בתפקיד ביצועי), כיהן כראש מערך התקשורת של ת’רזה מיי כשהייתה ראשת הממשלה ואף כונה “סוכן פעיל של המפלגה השמרנית” על-ידי מגישה לשעבר של ה-BBC. אבל לא צריך להיתמם: שארפ הוא לא המקרה הראשון של מינוי מקורבים לתפקיד יו”ר ה-BBC, וגם ממשלות קודמות, של הלייבור ושל השמרנים, עשו זאת. אם יש בעיה, הרי היא שהכללים מאפשרים לשרים לעשות את זה, ושלמרות ועדת האיתור הם נותנים את המילה האחרונה. למעשה, כבר ב-2007 ועדה של בית הלורדים גרסה שההליך מאפשר לשרים השפעה גדולה מדי על המינוי.

לא מדובר רק ב-BBC, אגב. יש הרבה מאוד ארגונים שראש הממשלה יכול למנות אליהם מקורבים. כמובן, יש היגיון בכך, שכן מדובר בגופים ציבוריים ולכן סביר שנבחרי ציבור יקבלו את ההחלטה הסופית. אבל יש מי שטוענים שהדבר עשוי לפגוע בעצמאות של גופים כמו ה-BBC, ושבכל מקרה לא צריך לאפשר לכל מקורב לקבל ג’וב. גארי ליניקר, שהשעייתו מה-BBC בחודש שעבר חיזקה את התחושה שהתאגיד פועל עבור השמרנים, צייץ: “יו”ר ה-BBC לא צריך להתמנות על-ידי הממשלה של אותו רגע. לא עכשיו, לא אף פעם”. אד דייווי אמר שצריך “הליך עצמאי” שיכלול גם שימוע של ועדת הדיגיטל, התרבות, התקשורת והספורט של הפרלמנט. לוסי פאוול סיפרה שהיא הקימה צוות שיבחן את כל נושא העצמאות של ה-BBC, כולל הליך המינויים. לפי הדיווחים, למרות שהליך המינוי לא ישתנה עד יוני, רישי סונאק יקפיד מאוד על מראית העין.

לסיכום

ריצ’רד שארפ לא נאלץ להתפטר בגלל שהוא מקורב לבוריס ג’ונסון, אלא בגלל שהוא לא סיפר שהוא מקורב לבוריס ג’ונסון כשנדרש לכך. אבל מעבר לכך שלפעמים גם זה מספיק, שארפ נתפס ברגע לא מוצלח. כבר שנה וחצי שהמפלגה השמרנית מסריחה משערוריות שבשנות התשעים זכו לכינוי “גועל טוֺרי” (Tory sleaze), עם ניסיונות לחפות על חברים, מינוי תורמים כבדים ללורדים ועוד כיוצא באלה. בסיטואציה כזו, כל מינוי באמצעות קרבה (ועוד מינוי שנעשה לכאורה בגלל סיוע בעניינים אישיים של ראש הממשלה) נצבע באותו צבע. כן, גם אם לפני כמה שנים זה היה עובר חלק, או מסתיים בשיחת נזיפה.

במילים אחרות, בוריס ג’ונסון הפך את המפלגה השמרנית למותג רעיל שכל דבר שנוגע בו נראה נגוע בשחיתות. רישי סונאק מצדו מנסה לשים דגש על ההליך ההוגן, אבל במצב הנוכחי כל ניסיון כזה נראה כהססני ומקשה עליו לשקם את תדמית המפלגה. המינוי של יו”ר ה-BBC הבא יצטרך להיעשות בזהירות רבה, שכן כל דבר שרק יריח מקשרים יהפוך גם את סונאק לחלק מהמותג הרעיל, ויפגע גם באמון שניתן ב-BBC.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *