פוסט אורח: מוקדם יותר היום מועצת העוצרים (Privy Council) הכריזה על צ’רלס השלישי כמונרך החדש של הממלכה המאוחדת, בעקבות מותה של אמו המלכה אליזבת’ השנייה. אבל מאיפה הגיעה מועצת העוצרים הזו? סיון ירט לוקח אותנו לסיור בזמן, החל בימיה של אליזבת’ הראשונה, דרך המהפכה המהוללת ועד לדודהּ של אליזבת’ השנייה. המועצה, כך נראה, מחזיקה בתפקיד היסטורי, פוליטי וחוקתי חשוב ביותר | בתמונה: מועצת הוויטאן, מהגלגולים הקודמים של מועצת השרים
לפני מספר שעות (ש’) המלך צ’רלס השלישי הוכרז על ידי מועצת העוצרים כמונרך הבריטי הבא אחרי המלכה אליזבת’ השנייה. מועצת העוצרים (אנגלית: The Privy Council) משמשת, בין תפקידיה השונים, כגוף ייעוץ עבור המונרך. מדובר באחד הגופים העתיקים הפועלים עבור הכתר הבריטי, ובין תפקידיה הוא לאשרר את הבחירה של יורש העצר. זו מועצה שבה חברים פוליטיקאים וחברי אצולה שכיהנו ומכהנים בפרלמנט הבריטי ובבית הלורדים, והיא אמורה להביא את האמון הראשוני של העם במונרך.
שורשי מועצת העוצרים
שורשיה של מועצת העוצרים הם בתקופה האנגלו-סקסונית של אנגליה, במועצת הוויטאן (Witan), שהורכבה מנציגים דתיים וחילונים מקרב האצולה השלטת. היא ראתה את עצמה כמייצגת של העם והיא גם זו שבחרה את הזהות של המונרך. מועצה זו התקיימה גם בזמן השלטון של המלכים הנורמניים ובתקופת המלכים הפלאנטאז’נים וגם בזמן מלחמת השושנים.
אחד השיאים של אותה מועצה בתקופת בית טיודור, ובמיוחד בתקופת שלטונה של המלכה אליזבת’ הראשונה, בה מאבקי הרפורמציה הביאו את האפיפיור פיוס החמישי להוציא כתב נידוי נגד המלכה, בו הורה לרצוח את אליזבת’ הראשונה. פיוס החמישי, יחד עם המלך הספרדי פליפה החמישי, ביקשו לעורר את הקתולים באנגליה נגד המלכה. מזימה זו הביאה את סר ויליאם ססיל, שהיה אחד האנשים הקרובים לאליזבת’ הראשונה, להחליט שלא יהיה יותר מונרך אנגלי מהדת הקתולית, ואם יהיה אחד כזה – יהיה צורך להדיחו מהכתר על ידי העם (המיוצגת על ידי מועצת העוצרים) והפרלמנט.
בשל האיום האפיפיורי לרציחת המלכה והפחד ממונרך קתולי, הוחלט כי מועצת העוצרים, ביחד עם הפרלמנט, היא זו שתבחר את היורש. המשמעות של ההחלטה הזו, הייתה ההפקעה של קביעת הירושה מהמונרך ומבני משפחתו, דבר שלימים יגובה בחוק הירושה של 1701. לאחר מותה של המלכה אליזבת’ הראשונה לא היה יורש ברור לממלכה האנגלית, והיא נמנעה לאורך כל תקופת מלכותה להצהיר על יורש שכזה. רוברט, בנו של ססיל, ששימש כראש השרים (וראש מועצת העוצרים), דאג להעלות את המלך ג’יימס השישי (לסקוטלנד) והראשון לאנגליה לשלטון, וזאת בשל היותו פרוטסטנטי ובעל זכויות בכתר האנגלי.
המלכים שהודחו על-ידי מועצת השרים
מועצת העוצרים תהיה זו שתדיח את המלך ג’יימס השני ותחולל את המהפכה המהוללת, שבעקבותיה יעלה ויליאם מבית אורנג’ לשלטון, וזאת בשל דתו הקתולית של ג’יימס השני. בצורה זו התקבעה חלק מהמציאות הפוליטית של הממלכה הבריטית, שבה העם (דרך נציגיו בפרלמנט) הוא זה שמעניק למונרך את זכות השלטון, ולא באקט חד-פעמי שמופקע ממנו לאחר בחירה אחת.
גם בתקופתו של אדוארד השמיני, מועצת העוצרים הייתה זו שלחצה על המלך לוותר על כסאו, בשל התנגדות לנישואים שלו עם הגברת סימפסון, שנתפשה כלא ראויה לשמש כמלכה רעיה (A Queen Consort). זאת בשל נישואיה הקודמים וכי נחשדה שיחסיה עם אדוארד מונעים מרדיפה אחר כסף ולא מאהבה. אבל הסיבה העיקרית הייתה הסימפתיה של אדוארד ושל סימפסון לגרמניה הנאצית ערב מלחמת העולם השנייה. הדחה זו הביאה לבחירה של המועצה באחיו של אדוארד, אלברט, שנודע בשם המלך ג’ורג’ השישי, אביה של המלכה אליזבת’ השנייה שנפטרה לפני מספר ימים.
לסיכום
הסיפור של מועצת העוצרים כפי שהוצג פה הינו על קצה המזלג, והוא יכול להראות את החשיבות של אותה מועצה במערכת הפוליטית-חברתית של הממלכה הבריטית, כיצד השפיעה מבחינה היסטורית על המציאות הפוליטית של בריטניה וכיצד היא משמרת את התפקיד ההיסטורי של הענקת הלגיטימציה השלטונית עבור המונרכים השונים של הממלכה.
מוסד המלוכה הבריטי הוא אחד מהמוסדות הפוליטיים העתיקים בעולם ויש התופשים אותו כמיותר ושאין לו משמעויות רבות אלא סמליות. הוא גם מכיל בתוכו טקסים שנתפשים כמנותקים מהמציאות המודרנית. אבל, עבור רבים מתושבי הממלכה מדובר באחד מהמוסדות ההיסטוריים המשקף את המציאות ההיסטורית. מכאן התפקיד של מועצת העוצרים הוא בכך שהוא מעניק לאנשים את האפשרות ההיסטורית להשפיע על המציאות הפוליטית של זהות השליט, מחד ומאידך, הוא נאלץ להתייחס להלכי הרוח של אותה תקופה ולפעול בהתאמה לאותה מציאות. זאת, כדי לשמור על מקומו של המונרך במשחק ההיסטורי-פוליטי – משרת הציבור שמביע בו אמון.