עדכון שבועי על המלחמה באוקראינה מהזווית הבריטית: בוריס ג’ונסון נסע למזרח התיכון כדי לנסות למצוא מקורות אנרגיה חלופיים לאלו של רוסיה, והואשם שהוא ממשיך בהישענות על דיקטטורות. פרשת לבדב ממשיכה להעיב על הממשלה לאחר האשמות בשקרים לגבי מי ידע מה לגבי הסיכון הביטחוני שמצאו בלבדב. בוריס ג’ונסון נאם בכנס האביב של המפלגה השמרנית ולמרות פתיחה טובה על המלחמה באוקראינה, השוואה של האוקראינים למצביעי הברקזיט שהגיעה בהמשך הנאום חוללה סערה. הסנקציות צוברות תאוצה בצל העברת חוק הפשיעה הכלכלית בהליך בזק, אבל רבים טוענים שהממשלה עדיין מכורה לכסף של האוליגרכים הרוסים (וגם נדבר טיפה, לבקשת הקהל, על מה שקרה לצ’לסי). וגם, הממשלה משתפרת ביחס לפליטים, והתכנית שלה שבריטים יארחו פליטים בביתם זכתה להיענות נרחבת מהציבור. תקלות, כמובן, עדיין יש | צילום: אנדרו פרסונס, דאונינג 10
עוד שבוע של לחימה באוקראינה, עוד עדכון על הזווית הבריטית. והפעם: לא רק סנקציות ופליטים, אלא גם טיסות למזרח התיכון, התפתחות בפרשת לבדב, נאום שהתחיל כמו צ’רצ’יל והמשיך הרבה יותר רע, ולבקשת הקהל גם קצת יותר בהרחבה על מה שקורה ספציפית עם רומן אברמוביץ’ וצ’לסי. נתחיל?
דיבורים כמו חול
נתחיל עם המסע של בוריס ג’ונסון אחר חלופות אנרגטיות לרוסיה. בפעם הקודמת דיברנו על ההחלטה הבריטית להפסיק להישען על גז ונפט מרוסיה עד סוף השנה. במקרה של בריטניה זה לא מאוד מסובך, שכן היא נשענת רק באחוזים בודדים על חומרי גלם הרוסיים, אבל חלקים נרחבים בעולם עדיין זקוקים מאוד לאספקה הרוסית. לכן, יש צורך לדבר עם יצרניות נפט אחרות. כדי לקדם את המטרה הזו, בוריס ג’ונסון נסע לפני שלושה ימים (ד’) לאיחוד האמירויות ולערב הסעודית. המטרה: לשכנע את שתי יצרניות הנפט האלו להפיק קצת יותר מהזהב השחור.
אחת הבעיות בצעד הזה היא שמדובר בשתי מדינות עם רקורד מאוד בעייתי מבחינת זכויות אדם, בדגש על רצח העיתונאי הסעודי ג’מאל ח’אשוקג’י שמיוחס לממשל. זה אמנם לא ממש מפריע לבריטניה למכור לערב הסעודית נשק בסיטונאות, אבל להתחיל להעביר את התלות בנפט אליה ואל האמירויות פחות קורץ להרבה מאוד בריטים. ראש האופוזיציה קיר סטארמר אמר לפני שבוע (א’) שלטווח הקצר להישען על שתי המדינות האלו זה עוד מילא, אבל רצוי לא להחליף את התלות בפוטין בתלות בדיקטטורים אחרים גם לטווח הארוך. עד היום שלפני הביקור (ג’) הוא כבר החריף את הטון ואמר שג’ונסון “הולך להתחנן מדיקטטור לדיקטטור”. העובדה שהביקור יצא לפועל רק מספר ימים לאחר ש-81 בני אדם הוצאו להורג בערב הסעודית לא בדיוק סייעו לביקור הזה להיראות יותר טוב. ג’ונסון הסביר שחייבים לנטרל את התלות המערבית בדלקי המאובנים של פוטין, אותו ג’ונסון השווה לסוחר סמים. לאחר הביקור הוא הבטיח שבשיחותיו עם המנהיגים הוא העלה את סוגיית זכויות אדם, בשביל הפרוטוקול, אתם יודעים.
My cartoon Thursday @TheTimes. Begging oil from one gang of murderers or another. #SaudiArabia #Putin pic.twitter.com/JhHByrK6Rz
— Peter Brookes (@BrookesTimes) March 17, 2022
סטארמר קרא לג’ונסון, במקום להישען על נפט סעודי, פשוט להטיל מסים על הרווחים הלא צפויים של חברות האנרגיה הגדולות בבריטניה, ובכך לסייע לעליית המחירים הדרמטית במחירי האנרגיה בבריטניה. כמובן, זה טיפה מיתמם: אמנם הבעיה שבריטניה תתמודד איתה אם תתנתק לגמרי מהדלק הרוסי תהיה בעיקר עליית מחירים. אבל חלקים נרחבים באירופה יצטרכו לסגור חלק מרשת החשמל במקרה כזה, ובשבילם ג’ונסון יצא למשימה.
ביטחון לאומי
עניין אחר שממשיך לגדול הוא החשיפה על המינוי של יבגני לבדב ללורד. בפוסט הקודם על המלחמה דובר על כאן על כך שנחשף שבוריס ג’ונסון לחץ על גורמי הביטחון להסיר את האזהרה שלהם מלבדב, בנו של סוכן קה-גה-בה לשעבר, כדי שיוכל למנותו ללורד. ג’ונסון טוען שלא היו דברים מעולם, והוא ניסה לטעון שהשיטה של פוטין היא לנסות לתאר את המלחמה הזו כזו שמתרחשת בין המערב לבין רוסיה. לטיעון הזה הצטרף בהמשך גם שר הבינוי מייקל גוב. הטיעון הזה היה, במחילה, בולשיט עוד בפעם הראשונה שנאמר, ולא הפסיק להיות כזה רק כי עוד אנשים הצטרפו אליו. אלא אם כן בממשלה מתכוונים לטעון ששירותי הביטחון הבריטיים מתנהלים בגזענות נגד רוסים – שזו טענה לא בלתי סבירה בפני עצמה, אבל כשהיא באה מאנשי הממשלה הם צריכים להסביר מה הם עושים בנידון – אז הרי שמדובר פה במקרה נקודתי של ניסיון לעקוף את שירותי הביטחון במקרה של מישהו שהוא במקרה רוסי.
כעת, השרים נמצאים בשלב ההכחשה. מייקל גוב, שבזמן המינוי של לבדב היה שר הקבינט, טען שהשמיעו בפניו איזושהי חוות דעת כזו. גם שר המשפטים דומיניק ראב, שהחליף את בוריס ג’ונסון בשאלות לראש הממשלה עקב הנסיעה לאבו דאבי וריאד, הכחיש שחוות דעת כזו עלתה בפניו (אז הוא היה שר החוץ). רק שיש מי שטוען שראב משקר: דומיניק קאמינגס, היועץ לשעבר של ג’ונסון. לדבריו, ראב “היה בחדר” כששירותי הביטחון עדכנו את ג’ונסון על הסיכון הביטחוני שלבדב מהווה (לכאורה). עכשיו, צריך לזכור שקאמינגס בעצמו לא ממש חובב גדול של האמת ושכשהוא מעיד בשמו זה אומר שאין לו ראיה מוצקה לספק (הראיות האלו מודלפות לתקשורת). גם יכול להיות שלבדב באמת לא מהווה סיכון (הוא גם התבטא נגד הפלישה הרוסית). רק שהממשלה, כרגיל, מאוד גרועה במתן תשובות שמניחות את הדעת. כרגע ההדלפות בנושא מאוד איטיות, אבל לא בלתי מתקבל על הדעת שאם המלחמה חיסלה את פרשת המסיבות, פרשת לבדב תחליף אותה.
אסור להשוות
עם כל הכבוד למלחמה באוקראינה, בריטניה עדיין לא נלחמת על הבית והפוליטיקה נמשכת כרגיל. כבר דיברנו על זה. בהתאם, כנסי האביב של המפלגות השונות מתקיימים כמתוכנן. אני עוד אגיע בהמשך לכתוב בהרחבה על הכנסים השונים, אבל יש משהו ששווה להתעכב עליו כבר עכשיו. אתמול (ש’) התקיים הנאום של בוריס ג’ונסון. הנאום התחיל טוב, כשבוריס ג’ונסון גינה את רוסיה וסירב לקבל את הטיעונים שלה לגבי נאט”ו שכביכול הצדיקו את הפלישה, אמר שאסור לנרמל את היחסים עם פוטין לאחר שהמלחמה תיגמר וכמו כן הבטיח לעמוד לצד אוקראינה. עמדה נחרצת שג’ונסון הביע כבר רבות בעבר.
ואז הוא היה חייב להרוס את זה: הוא טען שבדומה לאוקראינים, גם לבריטים יש את הנטייה לבחור בחירות. הדוגמאות שנתן? חלילה העמידה מול הנאצים כשהיו לחצים על צ’רצ’יל להגיע להסכם עם היטלר. לא, הדוגמה הראשונה שהוא נתן הייתה ההצבעה בעד הברקזיט ב-2016, כי הבריטים רצו “להיות חופשיים” לנהל את המדינה כרצונם. וזו הייתה ההשוואה שתפסה את כל תשומת הלב מהנאום, תוך עמעום האפקט של המסרים התקיפים נגד פוטין.
הרטוריקה הזו לא זכתה למחמאות. ראשית, כי היא מופרכת. נכון שג’ונסון לא השווה ישירות את המלחמה על הבית להצבעה בקלפי במדינה דמוקרטית, אבל מרגע ששם את שתי הדוגמאות האלו בסל אחד מה שיוצא זו השוואה. היו אפילו ברקזיטרים שלא אהבו את זה. שנית, כי בזמן שהרצון הוא להציג חזית אחידה מול רוסיה, ג’ונסון השתמש ברטוריקה מפלגת. האם 48 האחוזים שהצביעו נגד ברקזיט לא מעוניינים בחירות? האם המדינות שבתוך האיחוד האירופי הן פשיסטיות? ברור שג’ונסון לא אמר את זה, אבל רבים חשו שזה מה שעולה מהדברים. העובדה שהוא אמר בהמשך הנאום שממשלת לייבור “הייתה מניפה דגל לבן” מול פוטין הדגישה את הרעיון שג’ונסון זנח את הרטוריקה המאחדת בעניין אוקראינה לטובת הבייס שהגיע לכנס המפלגתי.
עוד סנקציות
בתחום הסנקציות, בריטניה ממשיכה להרחיב את ההגבלות על רוסיה ועל מקורבים לפוטין. הדמות הבולטת ביותר עליה הוטלו סנקציות היא של רומן אברמוביץ’, הבעלים של קבוצת הכדורגל צ’לסי. בהמשך הוטלו סנקציות גם על דמיטרי מדבדב, מי ששימש כנשיא הבובה של פוטין בין 2008 ל-2012, כשהחוקה הרוסית עוד דרשה תקופת צינון לנשיא אחרי מספר שנים של כהונה רצופה. כמובן, הם לא לבד, אלא כחלק מרשימה של אוליגרכים רבים. כמו כן, גם רוסיה ככלל סובלת, למשל באמצעות קביעת מכס בגובה 35% על שלל טובין מרוסיה.
למרות שהסנקציות נגד רוסיה מתקדמות ככל שעובר הזמן, יש רבים שחושבים שהעסק מתקדם לאט מדי, בעיקר כשהדבר נוגע לזהותם של מושאי הסנקציות. זאת למרות שהפרלמנט רק העביר בהליך בזק את חוק הפשיעה הכלכלית, שאמור לאפשר לזרז את התהליכים. למעשה, ככל הנראה העברת החוק אפשרה את הטלת הסנקציות על מדבדב ואחרים. כריס בריאנט, אחד הקולות הבולטים בלייבור בנושא, ממשיך להזכיר שיש אוליגרכים שחטפו סנקציות באיחוד האירופי אבל טרם בבריטניה. למה? ההסבר הרווח הוא שהפוליטיקאים, בעיקר השמרנים שבהם, לא רוצים לוותר על התרומות מאוליגרכים עם קשרים לקרמלין.
הסברה הזו קיבלה חיזוק בעקבות חשיפה טרייה של הטיימס: בלילה בו רוסיה החלה בפלישה לאוקראינה, בוריס ג’ונסון נכח במסיבת גיוס כספים של המפלגה שברשימת האורחים שלה היה לפחות מקורבת אחת לקרמלין. גם שר הבינוי גוב ושר ההגנה בן ולס נכחו שם. בדאונינג 10 מסרו שג’ונסון שהה שם רק זמן קצר כדי לנאום ולאחר מכן הלך, ושנמסר לו על הפלישה רק לפנות בוקר. גם שני השרים טענו ששהו שם זמן קצר בלבד. במחילה, זה לא מספק: התראות שפלישה נמצאת מעבר לפינה היו לא מעט, והן יצאו גם מפיו של ג’ונסון עצמו. אז פתאום הוא לא ידע? ומילא זה, באמת למה להתעקש להיראות כמו פרודיה?
זה לא רק ספורט
לבקשת הקהל, בקטנה על מה שקורה עם צ’לסי ואברמוביץ’. כשהוכרזו הסנקציות על אברמוביץ’, בטענה שהוא מקורב מאוד לוולדימיר פוטין עצמו, נכסיו הוקפאו ולצ’לסי הותרו כמה פעולות מוגבלות כדי שתוכל להמשיך לשחק, אבל היא לא יכולה למכור כרטיסים חדשים. הדבר עצר גם את המכירה של צ’לסי עליה אברמוביץ’ הכריז בתחילת מרץ. עם זאת, אברמוביץ’ היה יכול להמשיך בתהליך המכירה ובתנאי שלא ירוויח ממנה. בסופו של דבר, הוסכם שכספי המכירה ילכו למטרות צדקה (לפי אחד הדיווחים, לקרן צדקה לקורבנות האוקראינים של הפלישה הרוסית) ולחשבון בנק מוקפא, כך שלמעשה היכולת ליהנות מהכסף תגיע רק אחרי הסרת הסנקציות. לכן, המכרז למכירת צ’לסי המשיך כמתוכנן, כשהדדליין הסופי היה שלשום (ו’). אברמוביץ’ לא יהיה זה שיבחר את המנצח, אלא הממשלה וריין גרופ (Raine Group), הבנק האמריקאי שמפקח על המכירה, ולכן כסף לא בהכרח יספיק פה והמשתתפים במכרז יצטרכו להוכיח שהם יכולים להוסיף גם ערך מוסף.
במילים אחרות, השאירו את אברמוביץ’ עם שתי בררות: תישאר עם צ’לסי ותשתק אותה בפועל עקב שלל ההגבלות, או שתמכור, אבל תוותר על הכסף ועל היכולת להחליט מי יקבל אותה. אברמוביץ’ החליט ללכת על האופציה השנייה. הממשלה מבחינתה יצאה במצב הטוב ביותר: גם הטילה סנקציות על אברמוביץ’ וגם הוציאה את קבוצת הכדורגל מהסבך אליו נכנסה כדי שתוכל להמשיך לשחק לטובת העובדים והאוהדים. סביר להניח שבעולם הכדורגל האנגלי ינשמו לרווחה על יציאתו של אברמוביץ’ מעולם הכדורגל האנגלי, שכן רבים רואים בו אחראי לנזקים ארוכי טווח לעולם הזה.
לארח פליטים
סוגיית הפליטים מאוקראינה ממשיכה להיות נושא רגיש. רבים טוענים שהממשלה לא עושה מספיק כדי לקלוט יותר פליטים. הטענה הזו מרגיזה רבים בממשלה, כפי שתעיד התשובה העצבנית של מייקל גוב לפיה נמאס לו שטוענים “שהארץ הזו לא נדיבה מספיק” כלפי פליטים. כמובן, אף אחד לא טען זאת כלפי בריטניה עצמה, אלא כלפי הממשלה ומשרד הפנים. אבל כפי שג’ונסון הפך את הביקורת של סטארמר על מחדלי הקורונה לביקורת על ה-NHS במקום על הממשלה, כך נעשה גם כאן.
ובכל זאת, הממשלה, עקב בצד אגודל, מתקדמת בעניין הזה. כך למשל, שרת הפנים פריטי פאטל הכריזה שבעלי דרכון אוקראיני יוכלו להירשם לאשרת פליט אונליין, במקום להגיע פיזית לאחד מהסניפים שהממשלה פתחה ברחבי אירופה. הממשלה גם בוחנת את האפשרות לשכן את הפליטים האוקראינים בנכסיהם המוחרמים של האוליגרכים הרוסים שנמצאים בבריטניה. היו מפגינים שלא חיכו לאישורה של הממשלה, פרצו לאחת האחוזות האלו והכריזו עליה כמקום מקלט לפליטים מאוקראינה. המשטרה נאלצה להתערב, ואחרי מאמצים רבים המפגינים יצאו מהבית ונעצרו בשקט. אבל בינתיים הממשלה השיקה תכנית שתאפשר לאזרחי בריטניה לשכן פליטים בביתם, עם תמורה נאה של 350 ליש”ט לחודש, פטורים ממס. האזרחים גם לא יידרשו לספק את המזון ושאר הוצאות מחיה לפליטים שיארחו. התכנית זכתה להיענות רבה, עם יותר מ-100 אלף איש שנרשמו לארח כבר ביום ההשקה.
אבל כמה פליטים נקלטו? לפי הנתונים האחרונים של משרד הפנים, שנכונים לשלשום (ו’), מתוך כ-54 אלף פליטים שהחלו בתהליך בקשת מקלט בבריטניה, 8,600 קיבלו אשרה. זה בהחלט שיפור, בהתחשב בכך שלפני שבועיים המספר עמד על כמה מאות. הממשלה גם הודיעה שלא תוטל מכסה על הפליטים שיוכלו להגיע ולהשתכן אצל אזרחי בריטניה. נראה שלאט-לאט בממשלה מתאפסים על הנושא, ומבינים שהניסיונות לחסום את הפליטים לא מתקבלים יפה אצל הציבור. עדיין ישנן תקלות: לדוגמה, ראש ה-SNP בווסטמינסטר איאן בלאקפורד העלה בפרלמנט את המכשולים הבירוקרטיים שעמדו בפני קבוצה גדולה של יתומים מאוקראינה שהיו אמורים לקבל מקלט בסקוטלנד. הלחץ הזה עשה את שלו, והיתומים הגיעו ליעד.