והרי התוצאות מבחירות הביניים בצפון שרופשייר. המצביעים קבעו שחברת הפרלמנט החדשה שלהם תהיה הלן מורגן הליברל-דמוקרטית. אלו חדשות רעות עבור ראש הממשלה בוריס ג’ונסון, שהצליח לאבד מושב שמרני קבוע, וכעת צפוי לעמוד בפני עוד לחצים שיתפטר מתפקידו (למרות שזו לא בהכרח תחילת הסוף). מנגד, הליברל-דמוקרטים מצליחים למצב את עצמם בתור אלו שמסוגלים לעקור את השמרנים מהמושבים הקבועים שלהם, בעוד הלייבור מתקשה להחזיק בתפקיד של המאתגרת העיקרית של הממשלה. בחירות ביניים קטנות, אבל כאלו שיכולות לשנות הרבה | צילום: חשבון הטוויטר של הלן מורגן

כולם חיכו לתוצאות של בחירות הביניים בצפון שרופשייר בציפייה דרוכה: האם השמרנים יצליחו לשמור על המושב למרות שלל השערוריות שדבקו בהם, ובפרט בנציג המחוז הקודם אואן פטרסון? סוכנויות ההימורים הראו קרב צמוד בינם לבין המפלגה הליברל-דמוקרטית. בסוף, במהלך הלילה הוכרזו התוצאות: הלן מורגן, נציגת הליברל-דמוקרטים, ניצחה ברוב נוח למדי ובכך קטעה רציפות שמרנית במחוז הבחירה שנמשכה מאז הקמתו המחודשת ב-1983. ואלו חדשות מאוד רעות עבור בוריס ג’ונסון.

התוצאות

כדאי קודם להתעכב על שיעור ההצבעה: 46.2%. זה שיעור הצבעה דיי נמוך, אבל קרוב יחסית לזה שיש בבחירות ביניים בדרך כלל. כלומר, למרות שבחלונות הגבוהים רבים ראו בבחירות הביניים האלו קריטיות (תכף ניכנס לזה), הציבור לא מאוד התרשם. אבל אלו שכן התרשמו, ביקשו למחות נגד השמרנים.

והרי התוצאות המלאות:

וכך, הלן מורגן נהייתה לחברת הפרלמנט הראשונה מטעם צפון שרופשייר שאינה שמרנית.

Polls have now closed 🕙

Thank you to every volunteer and every voter!

I am so proud of this campaign!

— Helen Morgan MP 🔶 (@HelenMorganMP) December 16, 2021

גודל הניצחון

התחזיות דיברו על קרב צמוד בין השמרנים לליברל-דמוקרטים, אולי אפילו בהפרש של מאות קולות בלבד. הסיבה היא שמצד אחד צפון שרופשייר הוא מחוז בחירה ימני למדי, מה שהיה אמור להקנות בו יתרון מובנה לשמרנים. מצד שני, שלל הצרות שאוחזות בממשלה השמרנית בשבועות האחרונים החלו בגלל הניסיון לחפות על עבירות האתיקה של נציג המחוז אואן פטרסון. בפועל, במקום להגן עליו, הממשלה הצליחה להפוך את פטרסון לסמל מהלך של שחיתות. זה העניק יתרון לאופוזיציה. לכן, היה צפי שכל קול עשוי לקבוע.

בפועל, הניצחון לא היה צמוד כלל. ההפרש בין שתי המפלגות הוא קרוב ל-6,000 קולות וקרוב ל-16 נקודות אחוז. זה הרבה מאוד. זה אומר שלמרות חששות שעלו במהלך יום ההצבעות, לפיהם הלייבור ייקחו יותר מדי קולות על חשבון הליברל-דמוקרטים ובכך יזכו את השמרנים בניצחון, נראה שרוב מצביעי הלייבור החליטו להצביע אסטרטגית לליברל-דמוקרטים, מה שזיכה אותם בהפרש נוח. מעבר לכך, למרות שהרבה קולות מהימין הלכו למפלגת הרפורמה, לא מדובר במספיק קולות כדי לסייע לשמרנים להתעלות על הליברל-דמוקרטים. יותר מכך, מדובר במהפך (swing) השביעי בגודלו (בבחירות ביניים) מאז 1945, עם 34.2% מהקולות. כלומר, אם לסכם, הלן מורגן לא ניצחה בגלל מזל שמנע מכמה מצביעים שמרניים להגיע לקלפיות, אלא בגלל קמפיין אפקטיבי ששם אותה הרחק מעל כולם.

New Lib Dem MP Helen Morgan bursts Boris's bubblehttps://t.co/A6grlTeOp9 pic.twitter.com/sptAMlUg8C

— BBC Politics (@BBCPolitics) December 17, 2021

המפסיד הגדול

נתחיל עם המשמעות הגדולה ביותר של התוצאות האלו: העתיד של בוריס ג’ונסון. כזכור, מעבר לפרשת פטרסון, בוריס ג’ונסון נמצא במצב רגיש למדי. מעבר לפרשת פטרסון, ג’ונסון גם טובע בשלל סקנדלים בגלל מסיבות חג המולד האסורות שנערכו בדצמבר שעבר (וכל הזמן נחשפות עוד ועוד כאלה, כולל חשיפה אחת מהיום, ו’, על מסיבות של מזכיר הממשלה סיימון קייס, שאמור לחקור את המסיבות האסורות מטעם הממשלה), שחיתויות למיניהן וכמובן המרד השמרני הענק נגד הדרכון הירוק שהממשלה חוקקה כדי להתמודד עם האומיקרון. זאת בנוסף לכך שהסקרים לאחרונה מאוד לא מחמיאים לשמרנים. וזה העמיד את בוריס ג’ונסון במבחן רציני: אם יצליח לנצח בצפון שרופשייר, הוא יראה שהוא מסוגל לנצח גם במצב הכי קשה, והלחצים במפלגה השמרנית אולי ידעכו קצת. אם יפסיד, הדבר יראה שההתנהלות שלו מתחילה לעלות לשמרנים בקלפיות, והלחצים רק יגברו. ייתכן שאולי אפילו לרמה שלא יותירו לג’ונסון בררה אלא ללכת הביתה.

ובכן, כפי שראינו, האפשרות השנייה היא זו שקרתה. כאמור, הלן מורגן לא רק ניצחה את המועמד השמרני ניל שאסטרי-הארסט, היא עשתה את זה בהפרש ענקי. זה נכון שבחירות ביניים לרוב מוטות נגד הממשלה, אבל בכל זאת צפון שרופשייר זה מחוז בחירה בו השמרנים מנצחים כמעט תמיד בקלות. זה לא אמור לקרות בימים כתיקונם. אז נכון, לשמרנים היו תירוצים שונים. ג’ונסון קיבל אחריות לכישלון, כלומר בצורה מעניינת. הוא הסביר שבשבועות האחרונים קרו הרבה דברים טובים, אבל זה לא קיבל פוקוס בתקשורת. ג’ונסון הכיר בכך שהוא נכשל בלגרום לתקשורת להתעניין בדברים האלו. כלומר, הוא לא לוקח אחריות ישירה על ההפסד, אלא על זה שהתקשורת לא יצרה לו אווירה בה יוכל לנצח. מסכן. אוליבר דאודן ממשרד הקבינט גילה הבנה למצביעים הזועמים, והבטיח שהממשלה “תעסוק” (בלשון עתיד) בדברים החשובים.

הסוף?

אז האם עכשיו בוריס ג’ונסון עומד להיזרק מראשות המפלגה (וכתוצאה מכך, גם מראשות הממשלה)? קשה להגיד, בגלל שני דברים. ראשית, אנחנו עדיין לא רואים מרידות בתוך הממשלה. נדיר מאוד שהבקבנצ’רס לבדם גומרים לראש הממשלה את הקריירה. אמנם ישנן שמועות ששרת החוץ ליז טראס ושר האוצר רישי סונאק מתחממים על הקווים, אבל עד שלא תתחיל מחאה פומבית נגד ג’ונסון בתוך הממשלה, יהיה קשה למרידות האלו להתקדם לנקודה הבאה. שנית, כפי שהצביעו יפה בפייננשל טיימס, חג המולד הגיע. זה אומר שהפרלמנט בפגרה, חברי הפרלמנט לא ממש מגיעים לווסטמינסטר. כלומר, יש ביניהם פחות אינטראקציה בינאישית שבמהלכה יוכלו לתכנן את ההדחה של ג’ונסון. זה גם אומר שהאופוזיציה לא תוכל להמשיך להציק עם זה בפרלמנט עד 2022. כלומר, קצת קשה לדעת כמה זמן הדברים האלו ימשיכו לרוץ עד שתהיה עוד הזדמנות להנחית על ג’ונסון מכות מפוארות כמו שהיה בשבועות האחרונים.

אבל בהחלט אפשר להגיד שהלחצים על ג’ונסון ללכת הביתה הולכים לגבור. ראש עיר מצפון שרופשייר אמר ל-BBC שבשלב הזה לרשות ג’ונסון עומדת עוד חצי שנה בתפקיד, במהלכה ינסו להעמיד לו מחליף ראוי. לא שאני מבין מי בדיוק אמור להגיע בחצי השנה הזו, אבל שיהיה. הלן מורגן, בנאום הניצחון שלה, אמרה בפירוש שהציבור מראה לבוריס ג’ונסון ש”המסיבה נגמרה”, והשמיעה עוד ים ביקורות נגד ג’ונסון שמסתכמות בשורה: “בוריס ג’ונסון, אתה לא מנהיג”. והכי חשוב לזכור: גם אם הם לא הולכים להתרועע יותר מדי, עומדים לידי המורדים השמרנים הרבה מאוד כלים כמו הזום, ומספיק שעוד כמה מהם יחליטו שהבחירות האלו הן מה ששבר את גב הגמל ויביעו את תמיכתם בהצבעת אי-אמון בג’ונסון כדי לקדם תהליכים. בקיצור, ג’ונסון אולי יכול להיחלץ עדיין מהצרות האלו, אבל זה לא הולך להיות לו קל.

המנצחים הגדולים

מי שניצחו בגדול הם ללא ספק המועמדת הליברל-דמוקרטית הלן מורגן וראש המפלגה אד דייווי. האחרון בכלל יצא מגדרו. הדבר כמובן הגיוני לגמרי: אלו בחירות הביניים השניות בהן הליברל-דמוקרטים מצליחים לגזול מהשמרנים מושב בטוח, אחרי אלו שהתקיימו בצ’שם ואמרשם ביוני. אמנם בחירות ביניים הן עסק הרבה יותר קל עבור הליברל-דמוקרטים מאשר הבחירות הכלליות, אבל הדבר כן מסמן את המפלגה כזו שיכולה להדיח את השמרנים מהמושבים הבטוחים שלהם, אותה “חומה כחולה” שדייווי אוהב לדבר עליה. המפלגה נהנית מהעובדה שהצבעה לה מצד מצביעים שמרנים היא צעד פחות גדול ו”מפחיד” לעומת הצבעה ללייבור, שלרבים נמצאת יותר מדי בשמאל. זו שאלה כמה טוב המפלגה תתפקד בבחירות הכלליות כשאלו יגיעו, אבל דייווי בינתיים מצליח לעשות את מה שקיר סטארמר נכשל בו: להדיח שמרנים.

לגבי הלן מורגן, לא יהיה לה פשוט בבחירות הכלליות. בחירות ביניים הרבה פעמים מנוצלות לצורך שליחת מסר לממשלה, ובמושב קבוע כמו צפון שרופשייר אין ערובה לכך שמורגן תצליח לשרוד את הבחירות הבאות. מצד שני, בניגוד לג’יין דודס שניצחה בבחירות הביניים בברקון ורדנורשייר חודשים ספורים לפני הבחירות הכלליות של 2019, בהן הודחה, למורגן יש זמן. לפי הצפי, הבחירות הבאות יתקיימו בעוד שנתיים לכל המוקדם, אולי שנה וחצי אם יחליטו להקדים אפילו יותר. זה לא מעט זמן כדי ליצור קשרים עם המצביעים, להביא הישגים ברמה המקומית ולהרגיל את התושבים לנוכחות החדשה. האם זה יספיק? לא בטוח, אבל לחלוטין אפשרי.

המפסיד הקטן

וצריך להגיד גם מילה על קיר סטארמר. כאמור, הוא לא מצליח להגיע למעמד של מי שמדיח מועמדים שמרניים מהכס. למעשה, הוא מצליח להגיע למקום השני רק כשהשמרנים מנצחים. כשהם מפסידים, הוא מסתפק במקום השלישי (למעט בבחירות הביניים בבטלי וספן, שם הצליח להגן על מושב שלו). במקרה הזה, הוא לא הצליח אפילו להגיע למספר דו-ספרתי של אחוזים מהקולות. מצביעי הלייבור נטשו אותו לטובת הצבעה לליברל-דמוקרטים כדי להבטיח שהשמרנים יפסידו, במקום שהתנועה תהיה בכיוון ההפוך. זה עוד יותר מביך בהתחשב בכך שעמדה לרשות סטארמר האפשרות ליצור ברית בין מפלגות האופוזיציה לטובת מועמד “אנטי-גועל” (anti-sleaze), אך הוא החליט לפרוש מהשיחות האלו לטובת הרצת מועמד מטעם המפלגה. כך, במקום להיות חתום על חלק מההישג, הוא האיש שהצליח לא להפריע.

כמובן, סטארמר כבר לא נתון תחת אותה מערכת לחצים כמו בוריס ג’ונסון. לכן, זה לא עניין מאוד נוראי עבורו בטווח הקצר. אבל זה כן איתות שהוא צריך לחשוב מה הוא עושה עם המעמד בו הוא נמצא, במיוחד בתחשב בכך שכל ה-SNP דומיננטית בסקוטלנד אין ללייבור סיכוי להגיע לרוב פרלמנטרי לבדה. הוא יכול או לנסות להבין מה הוא עושה לא נכון בקמפיין, או להבין שהוא צריך איזושהי ברית עם דייווי לפני הבחירות. ברית כזו יכולה להיות, לדוגמה, החלטה שבמושבים שמרניים רק המפלגה שיותר קרובה לאתגר את השמרנים תרוץ, מה שיעלה את הסיכויים שלהן להגיע ליותר מושבים בבחירות. אבל זו אפשרות אחת שכרגע מאוד רחוקה ולא באמת על הפרק.

ובינתיים, כולם הולכים להתכונן לחג המולד, מי עם מתנות ומי עם גושי פחם.