מוכנים לתקציב? כי רישי סונאק הגיע שלשום (ד’) לפרלמנט מוכן לחלוטין. בתכנית: הגדלת ההוצאה הציבורית, תוך כדי התרחקות ממורשת הצנע של דייוויד קמרון וג’ורג’ אוסבורן, אבל עדיין במטרה להקטין את החוב הלאומי. השיטה היא מיסוי, שזכה לביקורת שהוא יהיה בעיקר על האנשים העובדים ופחות על תאגידים. אמנם יש גם מסים שקוצצו, כמו על חלק מהמשקאות האלכוהוליים. התקציב זכה גם לביקורת על כך שהוא לא ירוק מספיק, למרות ההבטחות של סונאק שתקציב החדשנות יסייע גם עם הנושא האקלימי. בסופו של דבר, סונאק, יחד עם בוריס ג’ונסון, לוקח את המפלגה השמרנית לכיוון חדש, שרבים מהם לא מרוצים ממנו. וכעת כולם מחכים לחורף הקרוב, שלפי חלק מהתחזיות יהיה מאוד מאתגר עבור רבים בבריטניה | צילום: משרד האוצר הבריטי
עוד סתיו הגיע ויחד איתו הזמן להצגת התקציב על-ידי שר האוצר בפני הפרלמנט. שלשום (ד’) רישי סונאק הגיע לבית הנבחרים כדי להסביר מה הוא מתכנן לבריטניה בעולם של משברים גלובליים ופתיחת הכלכלה אחרי הקורונה. סונאק רוצה לאזן בין התנהלות פיננסית אחראית לבין הרצון של הבוס שלו להגדיל את ההוצאה הציבורית. הפתרון: מיסוי. השאלה היא רק על מי.
תרבות של הדלפות
בימים שלפני הצגת התקציב התקשורת התמלאה בדיווחים על פרטים לגבי התקציב הצפוי. זאת, למרות המוסכמה שהפרטים אמורים להיחשף קודם כל בפרלמנט, ורק לאחר מכן הממשלה מתדרכת את התקשורת. יו”ר בית הנבחרים לינדזי הויל מאוד לא העריך את זה, וכהרגלו נזף בממשלה על התנהלותה. מעבר לאמירות הרגילות שלו על כך שהדרך להעביר מדיניות היא בפרלמנט ולא בערוצי הטלוויזיה, הויל גם הזכיר את שר האוצר מ-1947, יו דלטון, שנאלץ להתפטר לאחר שפרטים מהתקציב הודלפו לתקשורת. טרם סונאק הציג את התקציב, סגנית יו”ר בית הנבחרים אלינור ליינג הצטרפה להויל ונזפה בשר האוצר על ההתנהלות. סונאק השיב לכך שהוא “הקשיב בזהירות” לדברים.
WATCH: Speaker @LindsayHoyle_MP criticises the government for announcing parts of the budget via press release instead of in the House of Commons.
‘These are the elected members that represent this United Kingdom. It is not done through Sky TV.’ pic.twitter.com/dyh5J7JrdL
— Joe Pike (@joepike) October 26, 2021
זו לא פעם ראשונה שאני מספר על דברים כאלו, ולדעתי הגיע הזמן לשינוי פאזה. אם הויל מתכוון לעשות משהו מול ההתנהלות הזו, שיעשה. אם לא, כבר עדיף שיחריש במקום לחזור על עצמו. ואמת, אין לו סמכות לנקוט בסנקציות ישירות בגלל התנהלות כזו. אבל יש לו דרכים אחרות: בספטמבר 2020 הויל רתח מזעם על כך שהממשלה נתנה לתקשורת הצהרה על הגבלות קורונה חדשות, והגיעה לפרלמנט רק בעקבות הביקורת. הויל איים שאם הממשלה תמשיך להתנהל כך, הוא יהיה נדיב במתן העלאת שאלות דחופות בפרלמנט, קרי יטרטר את השרים. נכון להיום השרים, אפעס, לא ממש מטורטרים. בקיצור, אם הויל מעוניין ביותר מסבבי נזיפות על הדלפות וקבלת התנצלויות ריקות מתוכן מבוריס ג’ונסון ושריו, כדאי שינקוט בפעולה כלשהי.
אפשר גם לשאול מה הבעיה בכך שהציבור, הריבון בדמוקרטיה, מקבל את הפרטים בהקדם. התפישה היא שבסופו של דבר מישהו צריך לתשאל את הממשלה ולפקח עליה. אנשים לא הצביעו עבור לורה קונסברג מה-BBC או גארי גיבון מערוץ 4, אלא לקיר סטארמר, ת’רזה מיי ושאר חברי הפרלמנט. לכן, הם צריכים לקבל את ההזדמנות להעמיד את הממשלה לחקירה צולבת לפני התקשורת. ההנחה שלי היא שהממשלה למעשה מספרת לתקשורת על נקודות מהתקציב כבלוני ניסוי. פניות פרסה מביכות יותר אם הן מסעיפים שכבר הוצגו לפרלמנט, לעומת משהו שהגיע לתקשורת ועורר תגובות לא אוהדות.
ובתקציב עצמו?
שנעבור לתכל’ס? את נאומו בפרלמנט, שהתחיל אחרי שאלינור ליינג עקצה שהיא תשמח לשמוע את החלקים מהתקציב שלא הודלפו לתקשורת, רישי סונאק פתח – איך לא? – במחמאות לנתונים הכלכליים המעודדים של היציאה ממשבר הקורונה. אבל הוא לא מתעלם מהאתגרים, והמשיך בהסבר על האינפלציה עמה בריטניה (ומדינות רבות בעולם) מתמודדת. לדבריו, יש לכך שני גורמים: ראשית, פתיחת הכלכלה בקצב מהיר יותר מחזרת כל הגורמים בשרשראות האספקה לעבודה. שנית, הביקוש העולה לאנרגיה יצר גם הוא לחץ על מערכת המחירים. התוצאה היא עליית מחירים מורגשת. סונאק אמר שהממשלה הבריטית לא יכולה להתמודד עם כל התופעות הגלובליות האלו לבדה, אבל היכן שהיא יכולה היא לא תהסס לפעול. זו למעשה נקודת המוצא ממנה התקציב הזה יוצא: מצד אחד יש סיבה לאופטימיות, ומצד שני יש גם לא מעט אתגרים בחודשים הקרובים.
צ’רטר חדש
סונאק הודיע על “צ’רטר חדש לאחריות תקציבית”. לצ’רטר הזה יש שתי נקודות עיקריות. ראשית, החוב נטו של המגזר הציבורי, בלי התחשבות בהשפעות של בנק אנגליה, כאחוז מהתמ”ג חייב לרדת. שנית, בזמני שגרה על הממשלה ללוות כסף רק כדי להשקיע בצמיחה עתידית, וכל הוצאה יומיומית צריכה להיות ממומנת אך ורק ממסים. זאת, כדי להבטיח שבמשבר הבא יהיה למדינה יותר חופש פעולה להשתמש בהוצאות גדולות מבלי לצאת משליטה. עכשיו, אני לא מומחה לכלכלה ואין לי תואר בתחום, אבל אני דיי בטוח שאני עצמי יותר חדש מהצ’רטר הזה. כמובן, גילו של רעיון הוא לא מה שפוסל אותו, אבל האם באמת צריך את המיתוג הזה של “צ’רטר חדש”?
ארבע החלטות
סונאק סיפר שהוא קיבל ארבע החלטות עקרוניות בתקציב הזה, על סמך שיפוט של הנתונים. ראשית, כפי שכבר הוסבר קודם לכן, הוא מתכוון את הכלכלה כך שהיא תשאיר מרחב תמרון עבור הממשלה במקרה של משברים. שנית, “להמשיך לתמוך במשפחות עובדות”. שלישית, כמו שהוא יכול להמשיך לתמוך בבית, כך הוא מתכוון לעשות זאת גם בחוץ, עם החזרה של תקציב הסיוע הבינלאומי ל-0.7% מהתמ”ג, לאחר שקוצץ לפני פחות מחמישה חודשים ל-0.5%. זאת, לאור הנתונים הכלכליים שלדברי סונאק מאפשרים זאת. רביעית, הגדלת התקציב של כל המשרדים הממשלתיים בסך כולל של 150 מיליארד ליש”ט במשך שנות חייו של הפרלמנט הזה, מה שאמור להיות גידול של 3.8% בשנה בהוצאה הציבורית. על האחרון הוא הרשה לעצמו להגיד שהשמרנים הם הוכיחו שהם “המפלגה האמיתית של השירות הציבורי”.
הוצאות
סונאק הציג שלל של הוצאות מתוכננות. למשל, הגדלת תקציב שירותי הבריאות ב-44 מיליארד ליש”ט עד סוף כהונת הפרלמנט. זה, לדבריו אמור להבטיח שהתקציב הזה יהיה הגדול ביותר מאז 2010. דבר דומה גם אמר על הגדלת תקציב החינוך, שתחזיר אותו במונחים ריאליים לגודלו ב-2010. שזה, ובכן, מתי שהשמרנים החליפו את הלייבור. סונאק ניסה להראות שהוא נדיב כמו מתחריו, אבל בפועל הודה שהוא מפצה על קיצוצים שנבעו ממדיניות הצנע של דיוויד קמרון. סונאק למעשה מצטרף לבוריס ג’ונסון בהתרחקות ממורשתם של דייוויד קמרון ות’רזה מיי, והתרחקות מהת’אצ’ריזם לטובת גישת one-nation, קרי התערבות של המדינה כדי לשכך את המתחים החברתיים. מעבר לכך מובטחות גם השקעות בדיור, בהתמודדות עם אלימות במשפחה, בניית בתי כלא נוספים ועוד.
עניין נוסף הוא השקעה בקהילות, כדי שאנשים יוכלו “לחוש גאווה במקום שהם קוראים לו בית”. הכוונה היא להשקעות במועדוני ספורט ותרבות, מרכזי צעירים, פרויקטים כלכליים ועוד ברחבי הממלכה. בצפון אנגליה, סקוטלנד, ויילס וצפון אירלנד. המקומות שייהנו מהשקעות נמצאים גם במחוזות בחירה של חברי פרלמנט מהאופוזיציה, הוכחה של סונאק שהממשלה השמרנית לא דואגת רק לאנשי שלומה אלא לכל אזרחי בריטניה. מדובר ביישום מדיניות ה”השוואה כלפי מעלה” שג’ונסון הצהיר עליה, שפירושה פשוט לגרום לאזורים שאינם בדרום-מזרח אנגליה להצליח להתרומם כמו לונדון. בנוסף, הדבר אמור לחזק את היוניוניזם, בכך שחיזוק החוליות החלשות והשקעות רבות בתרבות יביאו לחיזוק הקשר הקולקטיבי של “ממלכה מאוחדת אחת”.
ואיך ימומן כל הטוב הזה? ראשית, באמצעות יצירתה של כלכלה חזקה. לכן הממשלה מתכוונת להשקיע הרבה מאוד בתשתיות שיכולות לחזק את הכלכלה ולהפוך אותה לשוויונית יותר. בנוסף, יש כוונה להשקיע הרבה מאוד בחדשנות: גם בתקציבים ישירים שילכו למחקר ופיתוח (גם בקטע ירוק), גם בהקלות מס וגם באמצעות תכניות שיאפשרו לטובים ביותר בתחום להגר לבריטניה. וכמובן, השקעה בחינוך, לצעירים ולבוגרים.
מסים
אבל תקציב זה לא רק מה שיוצא, ובהחלט הולך לצאת הרבה, אלא גם מה שנכנס. הצ’רטר החדש-ישן של סונאק הרי קובע שתקציבים להוצאות שוטפות צריכים להתבסס על מיסוי, ולא על הגדלת החוב. אז מה בתכנית? לאחר קרדיט לברקזיט על היכולת להציג מערכת מס הוגנת יותר, סונאק ניגש לפרטים. בחלק מהמסים יהיו הקלות, לדוגמה על טיסות פנימיות החל מאפריל 2023. טיסות של יותר מ-5,500 מייל דווקא יקבלו מס חדש. הרעיון הוא כמובן להקל על האנשים הפשוטים שרוצים מדיי פעם לצאת לחופשה, אבל מצד שני, בהתאם לרוח הירוקה שנושבת בפוליטיקה הבריטית, לא לעודד לטוס יותר מדי. העלאת המס המתוכננת על הדלק בוטלה, כדי להתמודד עם יוקר המחיה העולה. גם מס החברות יעבור קיצוץ. אבל יהיו גם עליות מסים. כך לדוגמה, מסי החברות שמוטלים על הבנקים יעלו ב-2023 מ-27% ל-28%.
וגם רפורמות מס על הפרק. למשל, הארנונה לעסקים תעבור שינוי כך שתהיה פשוטה יותר להבנה והוגנת יותר בכך שתעבור הערכה מחדש לעתים תכופות יותר, כל שלוש שנים. זאת בנוסף לסיוע ממשלתי שיאפשר לעסקים לאמץ טכנולוגיות ירוקות. במשך 2023, עסקים גם יוכלו להתרחב מבלי לשלם עוד ארנונה. כלומר, מלון שיוסיף חדרים לא יצטרך לשלם עוד ארנונה על השטח שנוסף לו. חלק מהעסקים יוכלו גם לקבל עד 50% על הארנונה שלהם למשך שנה.
גם רפורמה במס על האלכוהול קיבלנו, עם חמישה צעדים שאמורים להפוך אותה ל”פשוטה ובריאה יותר”. ראשית, ככל שאחוז האלכוהול במשקה יעלה, כך גם המס. הדבר יוביל להתייקרות משקאות כמו יין, ולהוזלת משקאות כמו בירה. שנית, הקלות למזקקות קטנות. שלישית, השוואת המס על יין נתזים לזה שעל יין רגיל, לדבריו כיוון שלא מדובר יותר במשקה של האליטה. בדומה לכך, תהיה הורדת מס על סיידר. רביעית, הקלת מסים על חביות הבירה והסיידר. חמישית, העלאת מס על משקאות שונים שהייתה אמורה להיכנס לתוקפה אתמול (ה’) בוטלה, כדי לעזור לתעשייה.
עניין מוסרי
אמנם לא נראו פה הרבה העלאות מסים, אבל כדאי לזכור שבתקציב שהוצג במרץ היו העלאות מסים שונות. זאת בנוסף להעלאת הביטוח הלאומי שהוכרזה לא מזמן. סונאק הסביר שהוא לא אוהב את זה, ושבזמן הקורונה המדינה הגיעה לחצי מהתמ”ג. אבל זה היה נכון לשעת המגיפה. כעת הוא היה רוצה להגביל את המדינה. לדבריו מה שחשוב זה לא הממשלה, אלא האנשים. לכן, הוא רוצה לתקן את מערכת האשראי האוניברסלי (מערך הקצבאות) בשל העובדה שיש בה מס חבוי על עבודה, כך שישתלם לעבוד. הכוונה שלו היא לכך שכאשר אדם משתכר, גודל הקצבה לה הוא זכאי יורד, 63 פני יורדים על כל ליש”ט שמושג בעבודה. סונאק הודיע על הורדת הקיצוץ הזה ל-55 פני. השינוי הזה יוצג לאישור הפרלמנט לא לקראת שנת הכספים באפריל אלא כבר בנובמבר. הדבר אמור לאפשר למשפחות רבות לחסוך כאלף ליש”ט בשנה.
בנוסף, סונאק הכריז על העלאת המשכורות לעובדי המגזר הציבורי.
אז מה היה לנו?
כפי שכבר הוסבר קודם, רישי סונאק מרחיק את עצמו מממשלות הצנע השמרניות של העשור הקודם, בפרט משר האוצר של דייוויד קמרון, ג’ורג’ אוסבורן. מומחה אמר שסונאק עשה הכל כדי “להוכיח שהוא לא ג’ורג’ אוסבורן”. הדמיון היחידי ביניהם, לדבריו, הוא הדאגה שלהם לתקציב שנמנע מגירעון. ההבדל הוא שאם אוסבורן העדיף לקצץ בהוצאות, סונאק מעדיף להעלות את המסים. והמסים, כדי להזכיר, הם הכי גבוהים מאז ממשלת הלייבור של קלמנט אטלי. כמובן, צריך להיות הוגנים: אטלי קיבל לידיו את האחריות להוציא את בריטניה מהמשבר של מלחמת העולם השנייה, וסונאק קיבל את המשימה להוציא את בריטניה ממשבר הקורונה. כמובן, גם אוסבורן היה צריך להתמודד עם תוצאות המשבר הכלכלי של 2008, אבל הוא בחר במסלול שונה. מרגע שסונאק בחר במסים להתמודדות עם המשבר, לא מפתיע שהוא מגיע לרמות של המשבר העצום הקודם.
דבר האופוזיציה
עקרונית, קיר סטארמר כראש האופוזיציה היה צריך לענות לנאום של סונאק. אבל הוא התגלה חיובי לקורונה ולכן בבידוד. מי שעלתה לדבר במקומו הייתה שרת האוצר בממשלת הצללים, רייצ’ל ריבס. לא היו חסרות לה ביקורות על הממשלה (היא כמובן לא נמנעה מלהזכיר לסונאק מי בשלטון מאז 2010), אבל היו שתיים מרכזיות. ראשית, שנטל המסים שסונאק מטיל הוא על האנשים העובדים הפשוטים, ולא על תאגידי הענק ועל העשירים. שנית, שהוא לא עושה שום צעד רציני לקראת כלכלה ירוקה.
ראש ה-SNP בווסטמינסטר, איאן בלאקפורד, היה חריף אף יותר. כשריבס דיברה, היא האשימה את סונאק שהוא מוכר אשליות. בלאקפורד האשים אותו שהוא בודה עובדות, והציע לו לבדוק אותן בפעם הבאה במקום להמציא אותן. שזו הדרך הכי פרלמנטרית לקרוא למישהו “שקרן”. לאחר מכן בלאקפורד עבר לנאום שתקף את סונאק על הקטנת מסי תעופה רגע לפני ה-COP26, על הגדלת נטל המס על אנשים עובדים, על ביטול ההעלאה של 20 ליש”ט לשבוע מהאשראי האוניברסלי ועוד שורה של אתגרים שעומדים בפני הבריטים מהמעמדות הנמוכים. כבר באתי לכתוב שהלייבור יכולים ללמוד ממנו איך לעשות אופוזיציה, אבל אז הוא נכנס ללופ של הצורך במשאל עם על עצמאות סקוטלנד, שנתפש על-ידי הנוכחים כמעיק.
על שני דברים האופוזיציה בירכה: ראשית, השינוי המדובר במערכת האשראי האוניברסלי (למרות שהתנגדו לקיצוץ המדובר). שנית, תכנון להעלות את שכר המינימום, שלא הוזכר בנאום אבל הגיע לתקשורת, למרות שאמרו שההעלאה לא מספיקה להתמודד עם העלייה ביוקר המחיה.
לסיכום
רישי סונאק הציג תקציב שכולל הרבה מסים והרבה הוצאות, שאמורים לאזן אלו את אלו. הדבר הזה, אגב, גורם לדאגה רבה בקרב שמרנים רבים. אבל גם בלייבור מראים התנגדות למרות שהרעיון של הוצאות ממשלה גדולות בתמורה למסים גבוהים דיי אמור להיות הקטע שלהם. זאת משום שהמסים שעולים הם בעיקר מסים כמו ביטוח לאומי ופחות מסי חברות שישפיעו על התאגידים והעשירים הגדולים. עבור רבים, הדבר נראה כאילו ג’ונסון וסונאק רוצים כלכלת one-nation, אבל מפחדים להתמודד עם התורמים העשירים שלהם. איך שלא יהיה, השניים ממשיכים למשוך את המפלגה השמרנית לכיוון שהיא אולי מדברת על הגבלת הממשלה אבל בפועל מגדילים את הוצאותיה החברתיות ומעלים את נטל המס כדי לממן זאת. כך, ג’ונסון מוצא את עצמו מותקף הן משמאל והן מימין, כך שנשאלת השאלה כמה זמן הגישה הזו תחזיק.
איאן בלאקפורד הזהיר מפני “חורף חוסר נחת” נוסף בעקבות התקציב הזה, בשל עליית המחירים ועליית נטל המס. ב-1978/79 זה הביא לחילופי שלטון. הפעם הבחירות דיי רחוקות, אבל החורף קרוב, ואם יהיה משבר בגלל המדיניות הזו ג’ונסון וסונאק יצטרכו להתמודד עם אתגר חדש.