בריטניה אמורה להיות מונרכיה חוקתית, כזו שהמלוכה בה בעלת מעמד סמלי בלבד. אבל הודות לכל מיני פרוצדורות ארכאיות, משפחת המלוכה שמרה בידיה כוח רב. אחת הפרוצדורות היא הסכמת המלכה, שדורשת את אישור המלוכה לכל הצעת חוק שתשפיע על המלוכה לפני שתגיע בכלל לדיון בפרלמנט. הגארדיאן והליברל-דמוקרטים חשפו שבסקוטלנד המלוכה דרשה שינויים להצעת חוק סביבתית, שיחריגו את אדמותיה מהחובות החדשות. כמו כן, הממשלה הסקוטית לא יידעה את הפרלמנט שהתיקונים שנעשו בחוק נעשו כדי לקבל את ההסכמה הזו. כעת עולה הדרישה להחיל שקיפות על ההליך, כדי שהמלוכה לא תוכל לנצל את המחשכים למשא ומתן על החקיקה. אבל המלוכה לא תוותר בקלות | צילום: ממשלת סקוטלנד

למלכת הממלכה המאוחדת (אולי די לקרוא לה “מלכת אנגליה”?) נוהגים להתייחס כמו לנשיא הישראלי. היא שם, מדיי פעם מגיעה לאירוע ציבורי זה או אחר, יש לה כמה פונקציות טקסיות בפוליטיקה, ורוב הזמן היא פשוט מיותרת. אבל זו תהיה השוואה מוטעית: בניגוד לישראל, בה משרת הנשיא נוצרה מראש כמשרה ייצוגית בלבד, בבריטניה המונרכיה הייתה השלטון האפקטיבי שאיבד מכוחו ככל שחלפו השנים. הממשלה הבריטית המשתתפת בדיוני הפרלמנט היא התפתחות מכך שהמלך היה זקוק לנציגים בפרלמנט שישכנעו את חבריו לאשר תקציבים עבור הוצאותיו של המלך. אם מוסיפים על כך את העובדה שהנשיא הישראלי מתחלף מדיי מספר שנים בעוד המונרכים מקבלים מינוי לכל החיים, מקבלים את העובדה שלאליזבת’ השנייה יש הרבה יותר כוח מאשר ליצחק הרצוג. השבוע נחשף שלגישה של משפחת המלוכה למוקדי הכוח הפוליטיים יש משמעות שהיא הרבה יותר מרק טקסית, בעיקר סביב מה שנקרא “הסכמת המלכה”. משמעות כה רצינית, שבסקוטלנד יש מי שדורשים לצמצמה.

מה זה “הסכמת המלכה”?

בבריטניה ישנו הליך שנקרא “הסכמת המלכה” (queen’s consent). פירוש ההליך הוא שאם ישנה הצעת חוק שיש בה כדי להשפיע על סמכויות משפחת המלוכה, רכושה או כל אינטרס אישי אחר שלה, על הממשלה לבקש אישור מהמלכה מראש. הפרלמנט מנוע מלדון בחקיקה כל עוד לא ניתנה ההסכמה המדוברת. לפי מאגר שבנה הגארדיאן, המלכה אליזבת’ השנייה והנסיך צ’רלס קיבלו בשנות מלוכתה למעלה מאלף טיוטות של הצעות חוק לעיון ומתן הסכמה.

אליזבת' השנייה והנסיך צ'רלס - הסכמת המלכה
בחנו יותר מאלף הצעות חוק. הנסיך צ’רלס והמלכה אליזבת’ השנייה (צילום: רוג’ר האריס, בית הלורדים)

באופן רשמי, המלכה ונסיך ויילס פועלים בהתאם לעצת הממשלה. כלומר, ההסכמה בסופו של דבר ניתנת אם הממשלה תבקש אותה. אבל בגארדיאן הזהירו שהדבר מאפשר למשפחת המלוכה לבצע לובינג מול הממשלה כדי לשמר את האינטרסים שלהם. אין פרוטוקולים שמראים איפה הלובינג הזה יצא לפועל ואיפה לא, אבל לפעמים דיי קל לנחש שהשפעה כלשהי מטעם ארמון בקינגהאם הופעלה גם הופעלה. יש לא מעט ביקורת על הפרוצדורה הזו, כי איזו עוד משפחה יכולה לקבל גישה כזו לחקיקה כדי להגן על האינטרסים של עצמה?

ומה קרה עכשיו?

הסכמת המלכה, כך מתברר, אינה תקפה רק מול הפרלמנט הבריטי שבווסטמינסטר. שלשום (ד’) הגארדיאן חשף שמבלי שהציבור ידע, הפרוצדורה הזו הורחבה גם לפרלמנט הסקוטי שבהולירוד. התחקיר שערכו בעיתון מראה שלפחות 67 טיוטות חוק הועברו למלכה לצורך קבלת הסכמתה. נציגי משפחת המלוכה והממשלה הסקוטית סירבו למסור מידע על הצעות חוק ששונו בעקבות התערבות של משפחת, המלוכה, אבל יש קצת מידע. בכתבה אחרת שפורסמה באותו יום, הגארדיאן חשף שבאמצעות עורכי הדין שלה, משפחת המלוכה – מבעלי האדמות הגדולים ביותר בסקוטלנד – הצליחה להחריג את עצמה מהחוק שמעודד שימוש במערכת צינורות כדי לחמם בתים, במקום בתנורים. זאת, בניגוד למחויבות הפומבית של המשפחה למלחמה במשבר האקלים. הדבר נחשף באמצעות בקשת חופש מידע של לילי המפריז, חוקרת בשירות השלוחה הסקוטית של המפלגה הליברל-דמוקרטית.

מה בדיוק קרה? לפי המסמכים שחשפה המפריז מתחילת 2021, עורכי הדין של המלכה היו מודאגים משהו מהחקיקה המוצעת. זאת, מאחר שהחקיקה למעשה מאפשרת לרשויות להפקיע שטחים בבעלות פרטית (תמורת תשלום) לטובת הנחת התשתית. לכן, הם מסרו לשר האנרגיה הסקוטי דאז פול וילהאוס, שהסכמת המלכה תינתן ובתנאי שהשר יוסיף תיקון שירגיע את החששות של המשפחה. והפלא ופלא, כשהחקיקה הגיעה לדיון בפרלמנט הסקוטי, וילהאוס הוסיף תיקון שקובע שרשויות מקומיות וחברות תשתית לא יוכלו להפקיע שטחים מידי שטחים שנמצאים בידי משפחת המלוכה. כמה נוח. הממשלה הסקוטית לא הייתה לרגע שקופה לגבי העובדה שהתיקון נוסף לדרישת המלכה, שדיי סחטה את הממשלה הסקוטית. וילהאוס כן אמר בדיון שהתיקון נחוץ להבטחת “העברת החוק בצורה חלקה”, אבל לא הסביר למה הוא כה נחוץ.

פול וילהאוס
מה עם איזה גילוי נאות? פול וילהאוס (צילום: מאט קרטני, ScotGov Rural)

במילים אחרות, למשפחת המלוכה יש לא רק גישה מוקדמת להצעות חוק שכל אזרח בריטי אחר יכול רק לחלום עליהן. יש לה גם את האופציה ללחוץ על הממשלה לשנות את החקיקה, אם היא מעוניינת להצליח להביא אותה לדיון מלכתחילה. הדבר מראה שלמלוכה יש כוח לא קטן על התנהלות הפוליטיקה, ושהיא לא מהססת להשתמש בו. בנוסף, הממשלה הסקוטית ניסתה לשמור על זה בסוד.

תגובות

למרות שהגילוי לא תפס את הכותרות הכי ראשיות, כן היו תגובות במערכת הפוליטית לגילוי הזה. אנדי וייטמן, חבר עצמאי בפרלמנט הסקוטי, שאתגר בפרלמנט את התיקון של וילהאוס, אמר שהוא “המום” לגלות שהתיקון הזה נועד להשיג את הסכמת המלכה, וטען שהדבר חייב להיות מוצהר בדיון הפרלמנטרי. וילי רני, ראש השלוחה הסקוטית היוצא של הליברל-דמוקרטים, דרש שלובינג מהסוג הזה יהיה גלוי לציבור, וטען שלא יכול להיות שהדברים ייעשו מתחת לשולחן.

מטעם הממשלה הסקוטית נמסר שבאופן כללי, משפחת המלוכה לא מוחרגת מהחוק וכפופה לו כמו כל אדם אחר. עם זאת, במקרה הזה, היה צורך בהסכמת המלכה, ולכן בממשלה מצאו לנכון להחריג אותה כדי לקבל את ההסכמה הזו, הנדרשת בחוק. מטעם ארמון בקינגהאם נמסרה הודעה לקונית על המובן הטכני של הסכמת המלכה, בלי ממש להגיב לעניין הספציפי הזה.

הממשלה הסקוטית מנסה כעת להרגיע מעט את הרוחות. הומזה יוסף, שר הבריאות של סקוטלנד ועד לא מזמן שר המשפטים שלה, אמר שייתכן שהממשלה הסקוטית תבקש מהמלכה לפרסם את ההתכתבויות שלה, אם אכן תהיה לכך דרישה ציבורית. הדבר ידרוש את אישור בית המלוכה, שכנראה לא יינתן, אבל יוסף הבטיח ש”אם זה משהו שהפרלמנט, הציבור, רוצה שנעשה, לבחון ולחקור את זה, אז אנחנו נבחן ונחקור את זה”. שזה בקיצור המון הבטחות ריקות. הממשלה הסקוטית סירבה לפרסם מיוזמתה התכתבויות עם בית המלוכה, בטענה שזה יפגע באינטרס הציבורי. כעת, הליברל-דמוקרטים מתכוונים לאתגר את הממשלה הסקוטית בפרלמנט שבהולירוד, ואנחנו נראה איך זה יעבוד.

הומזה יוסף
הבטחות חלולות. הומזה יוסף (צילום: הפרלמנט הסקוטי)

זה גם הזמן להגיד שאפשר להתווכח על טיב החקיקה עצמה, אבל העובדה שהחקיקה למעשה פוגעת בעיקרון השוויון בפני החוק היא בעייתית למדי. כאמור, אין שום משפחה מלבד משפחת המלוכה שמסוגלת לקבל כזה לובי ישיר וחסוי מול הממשלה כדי להחריג את עצמה מחוקים. גם אם אתם חושבים שבעייתי להפקיע קרקעות מבעליהן לטובת הנחת התשתית, הדבר אמור להיות נכון לכל בעלי הקרקעות, ולא רק לבני משפחת וינדזור.

מעל השולחן ומתחת לשולחן

הדבר המעניין ביותר בסיפור הזה הוא האופן בו המלוכה משתמשת בכוח שלה. כשמדובר בפונקציה שנעשית באופן פומבי, למשל השעיית הפרלמנט, המשפחה פועלת לפי עצת הממשלה בלי לזוז סנטימטר. אבל הסכמת המלכה היא פונקציה שהשימוש בה נעשה באופן פרטי. הפרוטוקול יודע לספר, לפחות בווסטמינסטר, שחקיקה כזו או אחרת קיבלה את הסכמת המלכה. אבל הוא לא חושף מה קרה בדרך לקבלת ההסכמה הזו, והגורמים הרשמיים הן בבקינגהאם והן בממשלות השונות מסרבים לחשוף את הנתונים בלי בקשות חופש מידע. הדבר מאפשר לבאי כוחם של אליזבת’ וצ’רלס לשאת ולתת על חוקים שלא נוחים להם. מדיי כמה שנים אנחנו שומעים על חוק שהמלוכה סינדלה כדי לשמור על כוחה או על רכושה. זאת, כשהם גורם לא נבחר, בלתי ניתן להדחה (אלא אם כן המלוכה כולה תבוטל) ולא מחויב בדין וחשבון לציבור.

בהנחה שאתם חושבים שהמלוכה צריכה להיות סמלית בלבד, אז הרי שהדרישה של חברי הפרלמנט הסקוטי, להחיל שקיפות על הפרוצדורה, היא צעד בכיוון הנכון. ברגע שכל ניסיון לשאת ולתת על החקיקה יהיה גלוי לציבור, למלוכה לא תהיה בררה אלא לפעול בהתאם לעצת הממשלה. כמובן, ייתכנו תמיד עוד ניסיונות מאחורי הקלעים, אבל הפערים בין הצעת החוק עליה הוסכם לבין התיקונים שיגיעו לפרלמנט כנראה כבר יזעקו לשמיים. אבל כנראה שהמלוכה תשיב מלחמה שערה, לפני שתוותר על פיסת הכוח הזו.

נראה את הרצוג מקבל כזה כוח.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *