פרשת גרינסיל מסרבת להסתיים, ורק מתפתחת יותר ויותר עם כל יום שעובר. עכשיו מתברר שהפרשה לא מוגבלת רק לפוליטיקאים ולבעלי עסקים, אלא שגם משרתי ציבור בכירים שיחקו משחק כפול בין תפקידם הציבורי לתפקידם בשוק הפרטי. הדבר שימש את קיר סטארמר לצאת בפעם הראשונה במתקפה אגרסיבית נגד בוריס ג’ונסון. המתקפה הייתה מוצלחת, אבל כשביקש להעביר בפרלמנט הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית, היא לא הספיקה כדי להתגבר על המשמעת הסיעתית של השמרנים שהצביעו נגד והפילו את ההצעה. אבל נראה שחברי הפרלמנט מאוד מעוניינים לחקור את העניין, ושלוש ועדות קבועות מתכוונות לחקור את הפרשה מהזווית שלהן. זאת, בנוסף למספר גופים סטטוטוריים שיעשו את אותו הדבר. לפרשה יש את הפוטנציאל לפגוע בתדמית השמרנים, אבל כדי לקבל אינדיקציה ראשונית נצטרך לחכות לבחירות המקומיות במאי | צילום: ארון הואר, דאונינג 10
עם כל יום שעובר, נראה שפרשת גרינסיל חושפת עוד פיסה ועוד פיסה של ריקבון במערכת הפוליטית הבריטית. עכשיו זה כבר לא רק שרים וראשי ממשלה לשעבר, זה גם אנשים בשירות הציבורי. בשלושת הימים שחלפו מאז הפוסט הקודם על פרשה, הפרשה הספיקה לגדול עוד קצת. אז בלי הקדמות נוספות, הבה נקפוץ פנימה.
תקציר הפרקים הקודמים
למקרה שפספסתם את העדכונים הקודמים, כמובן שהכי רצוי לקרוא אותם כאן וכאן. אבל רק כדי ליישר קו: לפני מספר שבועות נחשף שראש הממשלה לשעבר דייוויד קמרון, לאחר שסיים את תפקידו, הלך לעבור עבור החברה הפרטית גרינסיל קפיטל. זאת אחרי שמייסד החברה, לקס גרינסיל, עבד כיועץ ללא שכר של הממשלה כשקמרון היה ראש הממשלה. כאשר התחילו סגרי הקורונה במרץ 2020, קמרון פנה בשירות גרינסיל קפיטל באופן ישיר לשר האוצר רישי סונאק כדי להבטיח לחברה הלוואות במימון המדינה. סונאק לא נתן את ההלוואות, אבל לא לפני שהוא הבטיח לו שהצוות בודק את העניין. מאוחר יותר התפרסם שב-2019 קמרון נפגש עם שר הבריאות מאט הנקוק לבירה כדי לקדם שירות תשלומים שסיפקה גרינסיל קפיטל, במטרה שישמש את ה-NHS. או בקיצור: קמרון פעל כלוביסט של החברה ועקף את כל הצינורות המקובלים באמצעות פניות ישירות לשרים אותם הכיר אישית.
הגופים הסטטוטוריים שיש להם נגיעה ללובינג הודיעו שההתנהלות הבעייתית של קמרון נמצאת מחוץ לשטח השיפוט שלהם. קמרון עצמו טוען שהוא לא עבר על שום חוק. אבל הממשלה הודיעה על פתיחה בחקירה עצמאית בראשות עורך הדין נייג’ל בורדמן, שעל פניו אמורה לרדת לשורש העניין. זה לא מספק את הלייבור, שם דורשים את שינוי חוקי הלובינג ופתיחת ועדת חקירה פרלמנטרית. בקיצור, שיט סטורם כהלכתו.
משרה חלקית
עד עכשיו הסיפור כלל בעיקר פוליטיקאים, פוליטיקאים לשעבר ואנשי עסקים בפרשת הון-שלטון בנאלית. כעת, נראה שזה לא נגמר בהם, ושגם השירות הציבורי נגוע. בסוף מרץ דווח שביל קרות’רס, מי שהחזיק בתפקיד בכיר במשרד הקבינט בתקופת כהונתו של דייוויד קמרון, הלך לעבוד בגרינסיל קפיטל בלי לדווח לגופים הרשמיים. אבל הדיווחים האלו נגעו למינויו של קרות’רס לדירקטור בחברה באוגוסט 2016, כשהוא סיים את תפקידו בנובמבר 2015. עדיין לא תקין מבחינה מנהלית, אבל נו. פחות מרגש. אבל לפני שלושה ימים (ג’) נחשף שקרות’רס החל לעבוד עבור גרינסיל קפיטל במשרה חלקית עוד טרם מונה לדירקטור, עבודה אותה התחיל בספטמבר 2015. עכשיו תלכו שנייה להסתכל כמה שורות למעלה, לראות מתי קרות’רס סיים את תפקידו בשירות הציבורי. עכשיו שוב תאריך תחילת עבודתו בגרינסיל קפיטל. אכן, חפיפה בין תקופת עבודתו בממשלה ובין תקופת עבודתו במשרה החלקית. החפיפה הזו הייתה בידיעת ועל דעת משרד הקבינט.
הדבר נחשף אחרי שהלורד אריק פיקלס, שעומד בראש הוועדה המייעצת למינויים עסקיים (ACOBA), שמטפלת במינויים של משרתי ונבחרי ציבור לחברות מסחריות לאחר סיום תפקידם, דרש לדעת למה קרות’רס לא פנה לוועדה באשר למינויו כדירקטור. התשובה שהוא קיבל ממשרד הקבינט הייתה שהוא לא היה צריך, כי הוא התחיל לעבוד עבור החברה כשהוא עוד היה בשירות הציבורי. קרות’רס כתב ללורד פיקלס (אני חייב לציין שלורד פיקלס זה שם נהדר לדמות קומיקס כלשהי) שמהסיבה הזו בדיוק נאמר לו שהוא לא היה צריך לדווח על הפיכתו לדירקטור. התשובה הזו, יש לציין, פשוט מדהימה: הוא לא דיווח לוועדה שאמורה לדאוג למעבר נקי של עובדי ציבור בכירים לשוק פרטי אחרי סיום תפקידם, פשוט כי הוא עשה את המעבר הזה בצורה לא מאוד נקייה תוך כדי מילוי התפקיד. אנחנו עוד נחזור לפיקלס. אבל קודם, לפרלמנט.
סטארמר המפציץ
מי שצפה ביותר משלוש דקות של קיר סטארמר מדבר יודע שלא מדובר בדמות הכי אגרסיבית שיש. הוא מעדיף לשטוח את טיעוניו בצורה רגועה (לעתים בשילוב דמגוגיה, אבל אנחנו בפוליטיקה אז זה לא ייחודי), לא תוקפנית ופעמים רבות גם משעממת משהו. סטארמר, כך נראה, לא מסוגל לסחוף קהל. לעתים הדבר היה יכול להוביל לתסכול על כך שהוא לא מנצל את חוסר היכולת של הממשלה כדי לתקוף את בוריס ג’ונסון בצורה יותר נחרצת. כשאד מיליבנד החליף את סטארמר בדיון על חוק השוק הפנימי הוא היה ברוטלי ולא השאיר מקום לספק שהסיבה היחידה שההצעה עברה בפרלמנט למרות הכל היא המשמעת הסיעתית, ולא כי בוריס ג’ונסון הצליח לשכנע. כשזה קרה, נשאלה השאלה למה סטארמר לא מסוגל להיות כזה.
ובכן, שלשום (ד’) התברר שהוא מסוגל בהחלט. בסשן השבועי של שאלות לראש הממשלה, סטארמר החליט שהוא עולה למתקפה אבל על אמת. מצויד בניסיון שהעניק לו תפקידו כפרקליט המדינה, בו שימש טרם כניסתו לפוליטיקה, הוא תקף את השמרנים על טיפולם הכושל בחוקי הלובינג ועל התנהלותם סביב פרשת גרינסיל. בכל פעם שג’ונסון ניסה לענות את אחת מתשובותיו המתחמקות שמתאפיינות ב”הכל חוזר עליך”, סטארמר פשוט חיסל את הטיעונים במקום. לראשונה מאז שנכנס לתפקידו כראש האופוזיציה, הוא פשוט ניגב בג’ונסון את הרצפה. נראה מהצד שסטארמר חיכה לנושא הנכון להיכנס בכל הכוח בג’ונסון, ומרגע שמצא אותו הוא פשוט פרח.
אבל כאמור, משמעת סיעתית. הלייבור ניסתה להעביר באותו יום בפרלמנט את הקמתה של ועדת חקירה פרלמנטרית שתכלול את כל המפלגות. השמרנים, בעלי הרוב בפרלמנט, הצביעו נגד. ההצעה נפלה בתוצאה של 357 נגד מול 262 בעד. ג’ונסון הסביר זאת בכך שהוא לא רוצה “ועדה של פוליטיקאים שנותנים ציונים לעצמם”. האמת הפשוטה היא שבחקירה שהשיקה הממשלה יש לו הרבה יותר סיי בקביעת המנדט לחוקר הראשי.
חקירות אלטרנטיביות
אבל חברי הפרלמנט ממש לא ויתרו על זכותם לחקור את פרשת גרינסיל בעצמם. יש הרי גם ועדות פרלמנטריות קבועות, ויש להן את הסמכות להחליט לחקור בעצמן. עד כה שלוש ועדות כאלה הודיעו על חקירה בנושא. אחת מהן היא ועדת האוצר, שמעוניינת לבחון את “השיעורים שנלמדו” מהפרשה וכמו כן את התנהלות האוצר במהלכה. השנייה היא ועדת המנהל והחוקה, שתבחן את הפרשה מהזווית של תחומי ההתמחות שלה, בעיקר חוקי לובינג. השלישית היא ועדת החשבונות הציבוריים, שלרוב בוחנת את הוצאות הממשלה. היא תבחן את החוזים שהממשלה נכנסה אליהם במהלך הקורונה, ושגם לגביהם יש חשש להתנהלות לא תקינה, ועל הדרך תוכל לבחון את מה שעשה קמרון. הוא אמנם נכשל בהשגת מבוקשו, אבל הוועדה עדיין תוכל לבחון גם את ההתנהלות לגביו בפרשה.
בנוסף לשלוש הוועדות האלו יש עוד שלוש חקירות. הראשונה היא זו של נייג’ל בורדמן. השנייה היא של השירות הציבורי, שאמור לספק עוד היום (ו’) לספק מידע על האינטרסים הפיננסיים של כל הבכירים בו. השלישית היא של הוועדה המפקחת על הסטנדרטים בחיים הציבוריים. מדובר בגוף סטטוטורי שמפקח על כך שמשרתי ונבחרי הציבור לא חורגים מהכללים הכתובים להם. היא קבעה שהתנהלותו של קמרון היא מחוץ לתחום האחריות שלה, אבל היא מתכוונת לבחון את המוסדות והפרוצדורות שאפשרו לזה לקרות. בקיצור, פוטנציאלית המון חרא הולך לצוף פה. מה שבוריס ג’ונסון לא רצה שוועדה פרלמנטרית ייעודית תחקור, יחקרו עכשיו שלוש ועדות פרלמנטריות וגם גופים סטטוטוריים מכמה וכמה זוויות.
ועדת המנהל והחוקה כבר החלה לזמן עדים. אחד מהם היה הלורד פיקלס, שהעיד בעניינו של ביל קרות’רס. הוא הסביר שעובדים בשירות הציבורי שעובדים בעבודה נוספת הם לא עניין חריג, אבל הם לא במעמד בו קרות’רס היה. דבר כמו זה שנחשף, הוא אמר, הוא מעולם לא ראה. לדבריו, “לא נראה שיש גבולות כלשהם”. עוד ברשימת העדים שהוועדות צפויות לזמן נמצאים שר האוצר רישי סונאק וגם דייוויד קמרון עצמו. דובר של קמרון מסר שראש הממשלה לשעבר צפוי לשתף פעולה.
פרשת גרינסיל: לאן?
נראה שבניגוד לפרשת קאמינגס, שלא הצליחה להחזיק באוויר יותר משבוע וחצי, פרשת גרינסיל לא הולכת לשום מקום. בלייבור האשימו את השמרנים שהם מסרבים לוועדת חקירה פרלמנטרית כדי לטאטא את הדברים מתחת לשטיח. ובכן, נראה שזה לא השמרנים כמו שזה בוריס ג’ונסון וחבריו לממשלה. בשתיים מתוך שלוש הוועדות הפרלמנטריות שהחליטו לחקור את הפרשה, יו”ר הוועדה הוא שמרני. ג’ונסון למעשה שלל ועדת חקירה פרלמנטרית ייעודית כעוד צעד של הגדלת כוחה של הממשלה על חשבון הפרלמנט. אז חברי הפרלמנט החליטו לקחת לעצמם את הסמכות בחזרה דרך הוועדות הרגילות.
בנוסף לכך, המתקפה הערוכה היטב של סטארמר על ג’ונסון בפרלמנט מראה שכנראה מהעניין הזה הוא לא מתכוון להרפות. הקורונה נהיית עבורו לאט-לאט לא רלוונטית למתקפות, עם ההתקדמות הבריטית הלא רעה במבצע החיסונים. הברקזיט פחות רלוונטי למתקפה מאחר שמצביעי הלייבור עודם חלוקים על הנושא הזה, וכנראה שההשלכות הכלכליות של הברקזיט יתאזנו במוקדם או במאוחר. אבל פרשת שחיתות כזו פשוט נפלה כפרי בשל לידיו של סטארמר. מן הסתם, לשמור על הפרשה הזו באוויר עד הבחירות, שמיועדות למאי 2024 ולפי ההערכות של סטארמר עצמו (וגם שלי) כנראה יהיו ב-2023. אבל לפחות בתקופה הקרובה הדבר אמור לאפשר לו לפגוע בתדמיתם של השמרנים.
מוקדם לדעת אם לפרשה הזו יהיה את האפקט של פרשת פרופיומו, שהתפוצצה בסוף 1962, התגלגלה לתוככי 1963 ונחשבת לאחת הסיבות המרכזיות לניצחון הלייבור בבחירות 1964. זאת, בדיוק בגלל המרחק מהבחירות. אבל עדיין יש לפרשת גרינסיל את הפוטנציאל לפגוע קשות בשמרנים. המשימה הראשונה של סטארמר היא לגרום לזה לשחק לטובתו בבחירות המקומיות במאי הקרוב. בבחירות המקומיות, רק להזכיר, פעמים רבות מצביעים לפי הפוליטיקה הלאומית. אם הלייבור לא יצליחו באופן רציני בבחירות האלו, או שלכל הפחות השמרנים יספגו הרבה הפסדים, יהיה ברור שהפרשה לא מזיזה יותר מדי בדעת הקהל ושיש צורך או להמשיך לפתח את השימוש בפרשה, או לבחור נושא אחר להיצמד אליו. בעוד פחות משלושה שבועות נדע.