המשבר הכלכלי של הקורונה פוגע לפני כולם בעניים. שני צעדים של הממשלה העמידו את השכבות הנמוכות במצוקה. ראשית, הממשלה אישרה העלאה חדה בארנונה שתיכנס לתוקפה באפריל, אבל החששות מגיעים כבר עכשיו. שנית, ויותר גדול, הוא עניין הארוחות החינמיות. הילדים העניים אמורים לקבל לביתם ארוחות חינמיות במקום שיקבלו אותן בבית הספר, אבל התמונות מהרשתות החברתיות מספרות שהאוכל שהגיע היה מועט וברמה לא מספקת. טענות עלו נגד החברה הפרטית שקיבלה את החוזה הממשלתי, ובוריס ג’ונסון נאלץ להצטרף למקהלה ולכנות את חבילות המזון שהגיעו כחרפה. אבל גם ההנחיות הממשלתיות המקוריות למארזי המזון לא מאוד מספקים. העניין, ככל הנראה, הגיע לכדי פתרון. ולמרבה המבוכה של האופוזיציה זה לא קיר סטארמר שיכול לקחת קרדיט, אלא – שוב – הכדורגלן מרקוס רשפורד. אתם יודעים, זה שממש טרח לעשות משהו | צילום: מחשבון הטוויטר של MunchBunch
כשזה נוגע לקורונה, המצב בבריטניה דיי רע. בצפון אירלנד סגנית השרה הראשונה מישל אוניל הזהירה שהאזור פסע מלהגיע לתרחיש הגרוע ביותר שצפו בתחילת המגיפה. בוויילס הכינו את האזרחים לכך שה-NHS יצטרך לקחת כמה החלטות קשות בקשר לטיפול שיהיה מסוגל לתת. בסקוטלנד הסגר הוחרף, כשהיה קצת קשה לדמיין שזה בכלל אפשרי. ולמרות שבוריס ג’ונסון טוען שהסגר מתחיל לעשות את שלו באנגליה, הוא לא שולל את האפשרות שיהיה צורך להחמיר את הסגר אף יותר. לונדון לבדה איבדה מאז תחילת המגיפה 10,000 איש. וכן, מבצע החיסונים מתקדם, אבל כשמספר המתים היומי עומד על מספרים עם ארבע ספרות, קצת קשה פשוט להתנחם במבצע הזה.
ולמגיפה יש כידוע גם צד כלכלי. וכשמבצע החיסונים הבריטי צפוי להימשך אל תוך סתיו 2021, פירוש הדבר הוא לחיות עם המגיפה עוד הרבה מאוד זמן. ובתוך הברדק הזה עלו שני סיפורים לגבי העול של המגיפה הזו על השכבות הנמוכות. הראשון נוגע למיסוי המקומי. השני נוגע לארוחות החינמיות לילדים שלא מקבלים אותן בבית הספר.
מס מועצה
עקרונית, בבריטניה אין מס שנקרא “ארנונה” מאז 1990. אז נכנס לתוקפו מס הגולגולת, שהוחלף ב-1993 במה שנקרא “מס מועצה”. בפועל, מס מועצה מזכיר בהרבה מובנים את הארנונה במובן המקובל. ההבדלים קיימים, אבל לא מאוד חשובים לענייננו. ולכן, כדי לא להסתבך, אשתמש במודע במושג האנכרוניסטי “ארנונה”.
בכל מקרה לענייננו: גם בימי קורונה, צריך לשלם את הארנונה. וזה קצת מקשה על משפחות בעלות הכנסה נמוכה. בדצמבר 2020 הממשלה אישרה למועצות המקומיות להעלות החל מאפריל 2021 את הארנונה במה שבמקרים מסוימים יכול להגיע לעד 5%. לפי שר הבינוי והשלטון המקומי רוברט ג’נריק, יחד עם המימון שיינתן מהמדינה, ההעלאה הזו במונחים ריאליים פירושה העלאה במימון. הממשלה למעשה אישרה למועצות המקומיות להעלות את הארנונה בשיעור גבוה יותר ממה שניתן מבלי לערוך משאל של התושבים כדי לאשר את ההעלאה.
והמחירים צפויים לעלות ועוד איך. בוורינגטון הארנונה תעלה ב-4.98%. במערב ססקס ב-4.99%. בצפון סאמרסט העלייה בארנונה של 1.99% בלבד, אבל לחלק מהתושבים הדבר עלול לעלות ביותר מ-70 ליש”ט בשנה. בדרום קיסטיבן ההעלאה תהיה קצת פחות קשה, ולמי שמחזיק ברכוש הסטנדרטי ממנו נגזרת הארנונה ישלם עוד חמישה ליש”ט בשנה. אבל בימים כאלו, גם העלאה כזו מורגשת. קיר סטארמר טוען שיהיו משפחות שהעניין יעלה להן לא פחות מ-90 ליש”ט בשנה.
המועצות המקומיות מאשימות את הממשלה המרכזית, שלא נותנת להן מספיק תמיכה ומכריחה אותן להטיל חלק מהנטל על התושבים. כשהוצג מס הגולגולת, מרגרט ת’אצ’ר הייתה בטוחה שהיא תביא לכך שהתושבים יתמרמרו שמועצות בהנהגת הלייבור יעלו את המס המקומי. בפועל, הזעם הופנה כלפיה וכלפי ממשלתה. כך גם פה: לא מדובר בהעלאת ארנונה במועצה ספציפית. מדובר במשהו לאומי, כי הוא תוצאה של מדיניות לאומית. והתושבים יודעים את זה. ובהתאם, הביקורת הציבורית מופנית לממשלה.
הרציונל של הממשלה ברור: יש גבול כמה כסף היא יכולה להוציא, בטח כשהכלכלה נכנסת לחתיכת מיתון. מצד שני, צריך לזכור שמסיבות טובות מאוד הממשלה מונעת מהרבה מאוד אנשים לצאת לעבוד. אז ישנה ציפייה שתושיט יד.
מה תוכלו לקנות ב-30 ליש”ט?
אבל הארנונה היא העניין הקטן. הפרוצדורה תסתיים רק במרץ, ויש סיכוי שעד אז הממשלה תעשה עוד פניית פרסה מפוארת שתשנה זאת. העניין היותר מעניין הוא עם הארוחות חינם. אם אתם עוקבים פה, אתם ודאי זוכרים שלממשלה יש קטע עם ארוחות חינם לילדים עניים. אם אתם לא זוכרים, הנה תזכורת: בבריטניה ישנם ילדים ממשפחות עניות שזכאיות לארוחת צהריים חינם בבית הספר. רק שעם הקורונה אין ממש בית ספר, ובחופשות המשפחות עדיין נאבקות כדי להביא אוכל הביתה. לכן, הייתה דרישה לממן, לפחות עד אחרי הפסחא, ארוחות חינם לילדים גם כשאין בית ספר. בהתחלה הממשלה סירבה, אך לאחר קמפיין עיקש של מרקוס רשפורד היא נעתרה. בכניסה לסגר, בוריס ג’ונסון הבטיח שהארוחות החינמיות יסופקו.
רק שהביצוע הוא – איך לומר? – לא מזהיר. בגלל שישנה אפשרות לקבל במקום מזון של ואוצ’ר על סך 30 ליש”ט, שאמורים להספיק לכעשר ארוחות עבור הילד, נוצרה ציפייה שגם מי שמקבלים את המזון ישירות יקבלו מזון בשווי 30 ליש”ט כדי שיספיק לכעשר ארוחות. החברה הפרטית שביצעה את העברת המזון עבור הממשלה לא ממש סיפקה את הסחורה הזו. ציוץ שהראה מזון במצב דיי עלוב, שבטוח לא עלה 30 ליש”ט, חרך את הרשתות. איך יכול להיות שזה המזון שמספקת הממשלה לילדיה הרעבים?
#FreeSchoolMeals On the left £30 of food. On the right what private company Chartwells have supplied having been awarded a government contract to supply for £30 free school meals.
Utterly shameful profiteering off some of the country's most disadvantaged kids! pic.twitter.com/XcmUm8qM1h
— MunchBunch (@Munchbunch87) January 11, 2021
האופוזיציה, כמובן, חגגה על זה. אפילו בוריס ג’ונסון נאלץ להודות אתמול (ד’) בפני הפרלמנט שהתמונות של המזון שעלו היו “חרפה”. מאוחר יותר, בפני אחת הוועדות, הוא גם טען שהארוחות שסופקו לא תאמו את הנחיות הממשלה. הוא הבטיח שהדבר יתוקן. מרקוס רשפורד – כדורגלן בשנות העשרים המוקדמות שלו – גם ממש עשה ודאג לפגישה עם החברה האחראית ועם הממשלה. בשלב הזה החברה הודתה שהאוכל שנתנה לא היה מספיק. עם זאת, החברה דאגה להבהיר שהאוכל שם לא היה אמור להספיק לעשר ארוחות (שבועיים של לימודים), אלא לחמש בלבד.
מה אומרת הממשלה?
עניין שהעלה קיר סטארמר אל מול בוריס ג’ונסון בפרלמנט היה מה בדיוק הממשלה אומרת. כי בוריס ג’ונסון אמנם הגדיר את התמונות שעלו כחרפה, אבל האם הן רחוקות מעמידה בהנחיות הממשלה? סטארמר הראה טבלה שלדבריו נלקחה ממשרד החינוך, אותה גם העלה לטוויטר, עם הנחיות כיצד אמורה להיראות חבילת מזון. לא הצלחתי למצוא את הטבלה באתרים הממשלתיים, אבל באתר של איגוד ספקי המזון לבתי הספר (LACA) ישנה טבלה דומה. לכן, ניתן להניח שסטארמר לא בדה את הטבלה מלבו.
ומה בטבלה? כיכר לחם, שני תפוחי אדמה, מלפפון, שלוש עגבניות גדולות או חבילת עגבניות שרי, פחית תירס, פירות, נקניק / קופסת טונה / שש ביצים, 200 גרם גבינה צהובה או שלוש מנות גבינה, פחית שעועית אפויה (כי בריטים), גביע יוגורט במשקל 500 גרם וליטר חלב. כל זה אמור להספיק לחמש ארוחות. ההיגיון של הממשלה אומר שרצוי לא לתת ארוחות מוכנות כפי שניתנות בבית הספר בגלל ענייני בטיחות מזון, אלא לתת מצרכים. והמצרכים האלו, רצוי שלא ידרשו הרבה מקום במקרר. והסעיף הזה קצת מוזר בהתחשב בעובדה ש-א’, מדובר בילדים עניים שכנראה המקרר שלהם לא מפוצץ, ו-ב’, הסעיף הבא אומר שלא אמורים להסתמך על מוצרים משלימים בבית ההורים.
Boris Johnson just said to me that the images of Free School Meals shared on social media were "disgraceful".
But there are striking similarities between the shameful meal parcels and his Government's guidance. #PMQs pic.twitter.com/5Cb0Er4TRn
— Keir Starmer (@Keir_Starmer) January 13, 2021
אין לי ילדים משלי, ככה שקשה לי להגיד ברצינות האם זה מספיק לילד. אני מניח שזה תלוי בגיל. אבל לפי עדותה של האם שצילמה את התמונה שהתחילה את הכל, הילד שלה היה דיי מזועזע שהמזון שקיבלו – שלא היה מאוד רחוק בכמויות שלו מהמלצות הממשלה – אמור להספיק לכל השבוע.
החברה שאחראית על אספקת המזון נתנה התנצלויות בשפע. הבטיחה להגדיל את שווי המזון בחבילות שתחלק והחל מהשבוע האחרון של ינואר גם להוסיף ארוחת בוקר על חשבונה. נראה שהיא תצטרך לתקן עוד כמה נזקים, בהתחשב בכך שהיו הורים שטענו שקיבלו פשוט קמח לאפייה כדי שיכינו את כיכר הלחם שלהם לבד. לא פלא שרוב ההורים מעדיפים פשוט ואוצ’רים. באופוזיציה בינתיים חגגו על כך שמיקור החוץ של הממשלה היה כזה כישלון.
עבודה טובה של האופוזיציה?
כפי שציינו כמה מגיבים לציוץ של סטארמר, עולה השאלה עד כמה הוא תפקד טוב כראש האופוזיציה. התגובה שלו באה רק אחרי שהעניין עלה לרשתות החברתיות. לא ניתן לצפות שהאופוזיציה ממש תפקח על כל דבר שקורה, אבל הלייבור השתמשה באחד מימי האופוזיציה שלה (בו היא קובעת את סדר היום הפרלמנטרי) כדי להביא את העניין להצבעה. היה ניתן לצפות שבעניין הזה יהיה מעקב קצת יותר מוצלח של האופוזיציה מאשר לגלול בפיד.
וגם, כפי שבוריס ג’ונסון סנט בסטארמר בפרלמנט, בסוף מי שבאמת הזיז דברים היה מרקוס רשפורד. הוא זה שטרח לארגן פגישה עם החברה שאחראית לאספקת המזון ועם הגורמים הממשלתיים הרלוונטיים. סטארמר, בגדול, צייץ קצת, דאג לכמה שאלות טובות לסשן השבועי של שאלות לראש הממשלה ודאג למצוא את המלצות הממשלה למארז מזון. וזה יוצר מצב מאוד מעניין: בדרך כלל, כשיש עבודה בוואקום אז מייחסים את זה לוואקום שיוצרת הממשלה. ושלא תהיה אי-הבנה: מרקוס רשפורד עושה את מה שהוא עושה בגלל שהממשלה משאירה אחריה ואקום. אבל הפעם נראה שגם האופוזיציה משאירה ואקום. גם אם הציפייה לבדוק שהארוחות חינם הן לא עוד פארסה היא קצת מוגזמת, עדיין נשאר עניין התגובה. סטארמר יודע לזמן פגישות כשהוא רוצה. איך זה שרשפורד היה צריך לזמן אותן? סטארמר מפספס, שוב, שאופוזיציה אפקטיבית היא לא רק שאלות תקיפות בפרלמנט. היא בדיוק הדברים האלו, שמראים חיבור לשטח.
לסיכום
המשבר הכלכלי שיוצרת הקורונה פוגע קודם כל באלו שגם ככה היו במצב הכי פחות טוב. זה לא חדש. הממשלה מנסה, אם לא באמת לעזור, לפחות ליצור מראית עין שהיא מנסה לעזור. והיא לא מאוד מצליחה בזה. האפשרות להעלות את הארנונה ב-5% עשויה להקשות על משפחות רבות להישאר עם הראש מעל המים. והארוחות חינם היא עוד מבוכה לממשלה, אחרי שכל-כך הרבה נספרו כאן. עקרונית, לאופוזיציה, במיוחד לאופוזיציה שמתיימרת לסוציאליזם, אמור להיות מאוד נוח לפעול במצב כזה. אבל האופוזיציה ישנה על האף, מגיבה לאט מדי ומעט מדי, ומשאירה לגורמים חוץ-פרלמנטריים לעשות את עיקר העבודה. סאגות מהסוג הזה הן ההזדמנות של סטארמר להחזיר ללייבור את המצביעים ממעמד הפועלים שנטשו את המפלגה ב-2019. אבל את ההזדמנות הזו הוא ניצל באופן חלקי למדי. לא מפתיע שלמרות ששיעור שביעות הרצון מבוריס ג’ונסון נמוך משמעותית מזה של סטארמר, הלייבור כמעט תמיד מצליחה להוציא תיקו לכל היותר.