הללויה! עכשיו העניין רשמי: הסכם הסחר בין בריטניה לאיחוד האירופי אושר בפרלמנט הבריטי. השמרנים והלייבור הצביעו בעד ההסכם, והשאר נגדו. קיר סטארמר סבל ממרד של יותר מ-15% ממפלגתו. ומה הלך בדיון? בוריס ג’ונסון נכנס לעימות עם איאן בלאקפורד, קיר סטארמר נכנס לעימות עם שאר האופוזיציה, ות’רזה מיי עקצה את בוריס ג’ונסון מהצד. וגם הפרלמנט הסקוטי התעקש להגיד את דעתו, למרות שחוץ מלהישמע אין לה שום אפקט. חבל שרק הקורונה העיבה על החגיגות | צילום: פיפה פאולס, דאונינג 10
אתם מרגישים את זה? זה ממש עוד רגע פה. הלילה (בין ה’ ל-ו’) 2020 תחלוף לה, ולא רק שניפטר מהשנה הזו כדי להתחיל שנה גרועה חדשה, אלא גם שסוף-סוף תסתיים תקופת המעבר ובריטניה תפסיק להיות כפופה לאיחוד האירופי באיזשהו אופן. כבונוס, לאחר שאתמול (ד’) הפרלמנט הבריטי אישר את הסכם הסחר בין בריטניה לאיחוד, בוריס ג’ונסון ונשיאת הנציבות האירופית אורסולה פון דר ליין חתמו על ההסכם ובכך הבטיחו שבריטניה לא תתרסק החוצה. נכון, אני יודע, כתבתי שאני מקווה לא לכתוב כל-כך הרבה על ברקזיט, אבל אם הפרלמנט הוחזר במיוחד כדי להצביע על זה, מן הראוי שלפחות אתייחס.
Today, @eucopresident and I signed the EU-UK Trade and Cooperation Agreement.
Prime Minister @BorisJohnson will sign it later today in London.
It has been a long road. It’s time now to put Brexit behind us.
Our future is made in Europe. pic.twitter.com/fjybWryJNY
— Ursula von der Leyen (@vonderleyen) December 30, 2020
הדיון
כמובן, בראש סדר העדיפויות של הפוסט נמצא הדיון בפרלמנט. רבים ביקשו לדבר, והיה דיון סוער ביותר. בניגוד למה שקורה בדרך כלל, שאני נותן תקצירי נאומים של הדוברים העיקריים, הפעם אעשה דבר אחר. הסיבה לכך היא שבסופו של דבר העמדות של רוב האנשים ידועות לכאן ולכאן, ואין טעם להתעכב על זה הרבה. בוריס ג’ונסון סיפר שההסכם ישאיר את בריטניה אירופאית תוך כדי שהיא נהנית מריבונות. קיר סטארמר טען שזה הסכם גרוע שפוגע בכלכלה הבריטית, אבל שהוא יצביע בעדו כדי לא לרסק את בריטניה על הסלעים. איאן בלאקפורד טען שברקזיט זה נורא ומשהו עם סקוטלנד. אד דייווי טען שזה הסכם הסחר הראשון שמוסיף חסמי סחר ועוד. הכל כבר ידוע ואין פה חידוש. לכן, במקום, אעלה את הנקודות המעניינות מהדיון, שיוכלו לשפוך קצת אור על יחסי הכוחות שם.
העימות הגדול
בדרך כלל, ההתנגשות הרצינית היא בין ראש הממשלה לראש האופוזיציה, במקרה שלפנינו בוריס ג’ונסון וקיר סטארמר בהתאמה. אבל הפעם לא ממש היה לזה מקום: קיר סטארמר כבר הודיע מראש שיצביע בעד ההסכם, כדי לא להביא למצב שאין הסכם בכלל. אז ג’ונסון עקץ מעט את סטארמר על התנהלותו בנושא הברקזיט, אבל הוא לא היה המטרה העיקרית. עיקר ההתנגשות הייתה בין ג’ונסון לבין ראש ה-SNP בווסטמינסטר איאן בלאקפורד. הסיבה לכך הייתה פשוטה: בלאקפורד כבר הכריז שמפלגתו תצביע נגד ההסכם. זאת, מאחר שמדובר לדבריו ב”אסון לסקוטלנד”. השניים התכתשו מבלי הרף, כולל קטיעות נאומו של ג’ונסון לטובת “הצעות לסדר” (שרובן לא היו כאלה) על-ידי בלאקפורד, וג’ונסון השיב מלחמה.
אחת הנקודות המשעשעות ביותר, שעובדות רק באנגלית אבל אעשה כמיטב יכולתי, הייתה סביב שם המפלגה. שמה המלא של ה-SNP הוא Scottish National Party, המפלגה הסקוטית הלאומית. ג’ונסון מכנה אותה, כולל בדיונים השונים בפרלמנט, Scottish Nationalist Party, המפלגה הסקוטית הלאומנית. כשג’ונסון עשה זאת שוב בנאומו, בלאקפורד קטע את נאומה לטובת ההצעה לסדר היחידה שאכן הייתה כזו, ודרש מג’ונסון לכנות את מפלגתו כמו שצריך. לכך ענה ג’ונסון בשנינות: ה”לאומנית” אצלו היא בשימוש ב-n קטנה (nationalist) ולא גדולה (Nationalist). כלומר, ג’ונסון לא אומר ששם המפלגה הוא המפלגה הסקוטית הלאומנית, אלא שיש מפלגה אותה הוא מכנה סקוטית-לאומנית. לא שם עצם, אלא שם תואר.
אחד הנושאים עליהם השמרנים וה-SNP אוהבים להתווכח הוא נושא הדיג. השמרנים אוהבים לספר שהדייגים הסקוטים סובלים מההסדר עם האיחוד. ה-SNP מתים על האיחוד. כעת, כשיש הסכם סחר, בלאקפורד טען שבנושא הדיג ההסכם פגע בדייגי סקוטלנד, שכן ההסכם דורס הסדרי דיג שהיו להם. זה אמור להביא לפגיעה בכמות של חלק מסוגי הדגים שהדייגים יוכלו כעת לדוג. בלאקפורד האשים את ג’ונסון שהוא אפילו לא הביא את ההסדר הזה למו”מ. השמרנים ביטלו את ההאשמות.
העימות הקטן
ובכל זאת, אי אפשר בלי להיכנס בקיר סטארמר. בכל זאת, ראש האופוזיציה הוא האיום הרלוונטי היחידי על ראש הממשלה, בהגדרה. גם הנאום הפותח של ג’ונסון וגם הנאום הסוגר של מייקל גוב נועדו בין השאר להיכנס בסטארמר. ג’ונסון האשים אותו בזגזוג בנוגע לברקזיט, ושהוא ניסה כל עמדה לפני שהגיע למסקנה הנכונה והחליט לתמוך בהסכם אליו הגיעו. כמו כן, הוא הזהיר שסטארמר מעוניין להכניס למצע שלו הבטחה לשאת ולתת מחדש על תנאי הסחר בין בריטניה לאיחוד אם ייבחר ב-2024. ג’ונסון הציע: “גמרנו ת’ברקזיט, בואו נשאיר ת’ברקזיט גמור”. מייקל גוב הזכיר שסטארמר מצביע בעד ההסכם רק אחרי שבמשך שנים ניסה למשוך למשאל עם חוזר, כשהיה שר הברקזיט בממשלת הצללים של ג’רמי קורבין. ולמרות שסטארמר מתעקש להתנער מעברו, כך גוב, עורך-דין כמוהו אמור לדעת שהוא לא יכול להתחמק מהעבר. סטארמר ניסה להחזיר אש, אבל הוא התקשה לתקוף באופן אישי.
אפס מכסים ואפס מכסות?
אמירה שג’ונסון אוהב לחזור עליה שוב ושוב זה שהוסכמו אפס מכסים ואפס מכסות. מה שהעלה נגדו סטארמר זה שהאמירה לא לגמרי מדויקת. זה המצב כל עוד בריטניה עומדת בתקנים של האיחוד האירופי. כפי שסטארמר אמר, ברגע שבריטניה תבקש לממש את הריבונות שלה בכך שתחרוג מהתקנים האלו, המכסים יוטלו על הסחורה הבריטית. כלומר, לריבונות הזו יש מחיר. אני לא מומחה להסכמי סחר, אבל בגדול דיי מתבקש שדבר כזה יקרה: מה הטעם בתקינה של האיחוד, אם בריטניה יכולה להציף את השוק האירופי במוצרים שלא עומדים בתקן מבלי שהיא תשלם על זה מחיר? ת’רזה מיי אמרה שריבונות לא אמורה להיות בידוד מהעולם, אבל ההסכם הזה ידאג שכל רצון בריטי לנהוג בלי התחשבות בחוקי האיחוד האירופי יעלו לה בדיוק בזה. כמובן, הבידוד לא יהיה מכל העולם, אבל כן משותפת הסחר המשמעותית ביותר של בריטניה.
השאלה איך לראות את זה היא פרשנית: עקרונית, באמת, בתנאים מסוימים, סחורה תעבור בלי מכס ובלי הגבלה בין בריטניה לאיחוד. התנאים המסוימים האלו הם עמידה בחוקי האיחוד. זה לחלוטין להחלטת בריטניה אם היא תרצה להיצמד אליהם, להתעלות מעליהם ובכל עדיין לעמוד בתקינה, או לחלופין להיפטר מהעול של החוקים הללו ולשלם את המחיר בדמות מכסים. האם זה עומד בתנאי של “אפס מכסים ואפס מכסות”? תלוי מה ההגדרה שלכם לכך.
האופוזיציה: בעד או נגד?
עימות נוסף היה בתוך האופוזיציה, בין הלייבור שהצביעה בעד ההסכם לבין מפלגות כמו ה-SNP, הליברל-דמוקרטים וקרוליין לוקאס מהמפלגה הירוקה שהחליטו להצביע נגד. ה-SNP הסבירו שההכרעה היא לא בין ההסכם של הממשלה לבין סיום תקופת המעבר ללא הסכם. הם הרי דרשו לכל אורך הדרך להאריך את תקופת המעבר. זה כמובן בולשיט טהור: זה היה רלוונטי, אולי, לו היו מצביעים על ההסכם לפני חודשיים (בהנחה שהאיחוד היה מוכן להתעלם מהדדליין לבקשת הארכה). אבל יום לפני סיום תקופת המעבר? מה לדעתכם יקרה שם? אד דייווי טען שההצבעה היא האם מדובר בהסכם טוב, ובגלל שמדובר בהסכם רע מפלגתו תצביע נגדו. טיעון סביר בסך הכל, אבל לא לגמרי מדויק. בפועל, כשמשהו עולה להצבעה בפרלמנט, השאלה היא האם העברת החוק טובה יותר מאי-העברתו. לרוב זה אומר: האם החוק טוב יותר מהסטטוס קוו? הפעם השאלה היא: האם ההסכם טוב יותר מסיום תקופת המעבר ללא הסכם? על כך דייווי לא באמת ענה.
מנגד, סטארמר טען שהמצביעים נגד רק רוצים להצהיר. הם למעשה בונים על כך שההסכם יעבור באמצעות הקולות של השמרנים והלייבור. ככה, הם יכולים כביכול להצביע בהתאם לעקרונות שלהם, בזמן שהם יודעים שלא תהיה לכך שום השלכה. אין פה שום אומץ, יש פה רק הצהרה ריקה מתוכן כי היא נעשית מתוך ידיעה שהיא לא תשנה דבר.
פיקוח פרלמנטרי
ביקורת נוספת שעלתה, למשל מצד אד דייווי או קלייב לואיס שהודיע שיצביע בניגוד לעמדת הלייבור נגד ההסכם, היא לגבי פיקוח פרלמנטרי. כפי שאני כבר כתבתי כשההסכם נחתם: מדובר במסמך עצום בהיקפו, והפרלמנט לא קיבל זמן מספק לחקור אותו כמו שצריך. מדובר לדעתי בביזוי של הפרלמנט, ומתברר שאני לא לבד. חברי הפרלמנט ביקרו את העובדה הזו. לואיס התלונן שהפרלמנט האירופי יקבל עד פברואר לעבור על ההסכם. עוד הוא טען, שמטופש לדבר על ריבונות לפרלמנט, כשנמנעת ממנו האפשרות לדון כמו שצריך על ההסכם והוא הופך לחותמת גומי. מי שמגדילה את הריבונות שלה היא אך ורק הממשלה. שזה טיעון כבד משקל, בעיקר באווירה בה רבים מרגישים שבוריס ג’ונסון מנסה לקחת סמכויות מהפרלמנט לטובת הממשלה.
עקיצה מהצד
כאמור, ת’רזה מיי דיברה גם היא. היא פתחה בכך שעם כל הכבוד לביקורת של סטארמר על כך שההסכם לא מספיק טוב, הייתה לו הזדמנות לפני כשנתיים להצביע בעד הסכם טוב יותר והוא הצביע נגדו. לכן, שלא יתלונן. הסאבטקסט הוא דיי ברור: ה-backstop שלה, שהפרלמנט סירב להעביר, היה טוב יותר מהגבול הפנימי והסכם הסחר שסידר בוריס ג’ונסון. היא כביכול מבקרת את סטארמר, אבל בפועל היא ביקרה את ג’ונסון. על כך שמירר את חייה כשהייתה ראשת הממשלה היא לא סולחת.
ההצבעה
אחרי דיון של שעות, מה היו תוצאות ההצבעה? שלא במפתיע, ניצחון סוחף להסכם. 521 בעד מול 73 נגד. 36 חברי לייבור לא הצביעו על ההסכם, בניגוד לעמדת הסיעה. מדובר ביותר מ-15% מהמפלגה שלמעשה מרדו בהחלטה של סטארמר להצביע בעד ההסכם (גם אם לא הצביעו נגדו). בשמרנים רק שניים מרדו כך. הדבר מראה שבעוד סטארמר מתקשה להשתלט על המפלגה שלו, ברקזיט הוא הדבר היחידי בערך בו ג’ונסון מצליח לשמור במפלגה שלו ולדכא מרידות. לאחר ההצבעה הזו, גם הלורדים הצביעו בעד ההסכם, מה שאפשר לבוריס ג’ונסון לחתום עליו. במהלך הלילה הוא גם קיבל את החותם המלכותי, ונהיה לחוק.
בסקוטלנד
הפרלמנט הסקוטי לא אהבו את ההסכם הזה, וקיימו שם הצבעה סמלית משלהם. לפי ההצבעה, שעברה ברוב קולות, הפרלמנט הסקוטי לא נתן את הסכמתו להסכם הזה, שמהווה כדבריה של ניקולה סטרג’ון “עלבון לסקוטלנד”. מה פירושה של ההצבעה הזו? שום דבר. אין צורך בהסכמת הפרלמנטים האזוריים כדי לאשר הסכמים מהסוג הזה. לא היה בהסכמה כזו כל צורך כשהפעילו את סעיף 50 שהתחיל את היציאה מהאיחוד. לא היה בה צורך כשהעבירו את הסכם היציאה. אין בה צורך גם עכשיו. זה סמלי לגמרי. הפרלמנט הסקוטי נקט בגישה דיי פולנית: בינתיים אני איתכם כי אין בררה, אבל שלא תחשבו לרגע שאני מרוצה מזה. בסדר, זכותם.
ועוד נקודה אחת לסיום
לצערו של ג’ונסון, הוא לא היה יכול רק לחגוג. הקורונה עדיין משתוללת שם בחוץ. יותר מ-20 מיליון איש באנגליה עומדים להיכנס לסגר מלא, ורוב חטיבות הביניים לא יחזרו מחופשת חג המולד במועד המתוכנן. אז אמנם אושר חיסון נוסף, ואמנם יש הסכם סחר, אבל בסופו של דבר מה שרוב האנשים ירגישו זה שמרחב החיים שלהם הצטמצם. נכון שעכשיו אין סכנה שלא יהיה אוכל על המדפים, ועדיין מדובר בהרס חגיגות רציני.