מוכנים ליציאה מהסגר האנגלי? תכנית הוצגה, יש כללים ברורים, יש רשימת יישובים. הכל מתוכנן ומאורגן. עכשיו, הדבר היחידי שנותר זה לעבור את ההצבעה בפרלמנט. כאן מתחילות הבעיות של בוריס ג’ונסון. הממשלה פרסמה את רשימה של הרשויות המקומיות בהתאם לרמת הכוננות אליה הן ייכנסו. לפיה, רוב תושבי אנגליה יסיימו את הסגר במצב יותר גרוע מבחינת כוננות לעומת זה שבו התחילו. שלא במפתיע, הדבר סייע למרד השמרני לתפוח, ובוריס ג’ונסון כבר מצא את עצמו מתחנן שייתנו למתווה ההגבלות החדש שלו לעבור. כשתמיכת הלייבור לא מובטחת, התרחיש האופטימלי מבחינת ג’ונסון הוא ניצחון זעום בפרלמנט, שיאותת למורדים השמרנים שיש להם בסיס להפילו | צילום: פיפה פאולס, דאונינג 10

השבוע יסתיים הסגר הכללי על אנגליה. במקומו, כפי שהכריז בשבוע שעבר בוריס ג’ונסון, היא תחזור להגבלות ברמה המקומית. האזורים השונים ייכנסו לכוננות בינונית, גבוהה או גבוהה מאוד (או בלשון היותר עממית, שלב 1, שלב 2 ושלב 3 בהתאמה). בערך כמו שהיה לפני שהסגר הזה התחיל, רק שהפעם ההגבלות לכל רמת כוננות יהיו קשוחות יותר. בכל מקרה, כאשר ג’ונסון חשף בפני הפרלמנט והציבור את מתווה היציאה מהסגר לא היה ברור איזו רשות מקומית תיכנס לאיזו רמת כוננות. הרשימות של הרשויות המקומיות השונות נחשפו רק ביום חמישי. משם, העסק התחיל להידרדר.

מה ברשימה?

בגדול, אנגליה נכנסת לשלבים 2 או 3. לשלב 1 ייכנסו רק קורנוול (הקצה הדרום-מערבי של האי), האי וייט ואיי סילי. באיי סילי, אגב, חיים בערך אלפיים איש. בשלב 2 תוכלו למצוא את לונדון על כל רובעיה, וכמו כן את ליברפול והרטפורדשייר. בשלב 3 והגבוה מכולם נוכל למצוא בעיקר את ערי צפון אנגליה, ובהן מנצ’סטר רבתי ולסטר, אבל גם קצת בדרום, למשל בריסטול. אם נעלה מרמת הדוגמאות לרמת הסטטיסטיקות, נוכל לראות ש-1.3% מהאוכלוסייה תצא מהסגר לכוננות בינונית, 57.3% לכוננות גבוהה ו-41.4% לכוננות גבוהה מאוד. זאת, בזמן שלפני המעבר לסגר כללי המספרים היו 44%, 42.5% ו-13.5% בהתאמה. כלומר, אם לתת את השורה התחתונה: נתח נכבד מהתושבים ימצאו את עצמם ברמת כוננות מחמירה יותר מזו שהיו בה כשהם נכנסו לסגר הכללי.

זה נתון שהופך את כל היציאה מהסגר הכללי לתמוהה למדי. הרעיון בסגר הוא למנוע אינטראקציות כך שהתחלואה תרד באופן משמעותי. אבל, אם רוב האנשים במקרה הטוב יישארו באותה נקודה ובמקרה הרע יעברו לכוננות גבוהה יותר, זה אומר אחד משני דברים. האפשרות הראשונה היא שהקריטריונים למעבר בין כוננות אחת לאחרת השתנו והוחמרו. זו אופציה, אבל אני לא יכול לאשש או להפריך אותה כי ממשלת בריטניה לא פרסמה קריטריונים קשיחים למעבר בין הכוננויות. האפשרות השנייה היא שהסגר הכללי היה פשוט כישלון. כשנתניהו אמר שהסגר הישראלי הוא הצלחה הוא זכה לביקורת המוצדקת שכן עצם ההגעה לסגר היא כישלון, אבל מתברר שאפילו הסגר עצמו יכול להיות כישלון. יש לציין, רק לצורך הפרספקטיבה, שיש מקומות שמצבם השתפר. ליברפול, למשל, שהייתה בשלב 3 לפני הסגר, תצא כעת לשלב 2.

עוד עניין שכדאי לשים לב אליו הוא הגאוגרפיה. הניתוח של ערוץ 4 מראה שבעוד בצפון אנגליה ובמידלנדס 77% מהתושבים ימצאו את עצמם בשלב 3. לעומת זאת, בדרום רק 10% מהאוכלוסייה יהיו באותו מצב. זה משנה פוליטית, כי גם בימי שגרה הצפון מרגיש דיי נטוש במה שנראה כמו מערכת שסבה סביב לונדון.

פוליטיקה שמרנית

ביום שלישי הפרלמנט יצביע על המתווה החדש. הרבה חברי פרלמנט, מטבע הדברים, לא ממש מרוצים מהסידור החדש הזה. כרגיל, עושי הצרות העיקריים הם לא הלייבור, אלא דווקא השמרנים. הרבה פעמים הסיבה להתנגדות שלהם היא שהדבר ידפוק באופן פרטני את מחוזות הבחירה שלהם. כך למשל חבר הפרלמנט פול מיינרד, שעירו בלאקפול תיכנס לכוננות גבוהה מאוד, התריע על הנזק הכלכלי לעיר. אבל, עדיין לא בטוח שהוא ימרוד בממשלה. פאולין לת’ם מדרבישייר, שגם ייכנס לאותה רמת כוננות, אמרה שהצבעתה תלויה במידע שהממשלה תציג. לדבריה, היא סבורה שמקדם ההדבקה (R) קטן מ-1.

התכנית תוכל לעבור בפרלמנט, אם הלייבור תצביע בעד. אבל כמה אפשר להישען על האופוזיציה? הם רוצים הרבה יותר כלכלה והרבה פחות מגבלות. גראהם בריידי, יו”ר ועידת 1922 של המפלגה השמרנית, הגוף שמאגד את הבקבנצ’רס במפלגה, כתב במאמר לדיילי מייל שיצביע נגד הממשלה. מארק הרפר, שעומד בראש “קבוצת ההתאוששות מהקורונה” בתוך המפלגה השמרנית, עושה גם הוא חיים קשים לג’ונסון. לדבריו, הראיות עליהן מתבססת הממשלה לא משכנעות. הקבוצה, שלפי הדיילי מייל מתקרבת כבר למאה חברי פרלמנט (ההערכות הנמוכות יותר מדברות על שבעים), דורשת מהממשלה הרבה יותר מידע. לדברי הקבוצה, הממשלה לא מספקת אותו.

לכן, לא מפליא שבוריס ג’ונסון העביר את סוף השבוע בניסיונות הרגעה. הוא כתב מכתב לחברי הפרלמנט, כדי להסביר מדוע עליהם להצביע עם הממשלה. ההבטחה העיקרית שלו היא שהמערכת הזו היא זמנית. היא פגה ב-3 בפברואר, ובסוף ינואר הפרלמנט יצביע עליה שוב. מעניין אם הוא יגיד דברים דומים כשיצטרך אותם שוב בינואר. אבל חשוב יותר, הוא מבטיח שהממשלה תפרסם את הנסיבות שבמסגרתן יהיה ניתן לרדת ברמת הכוננות. תודה, אני מתעצבן על זה עוד מאוקטובר. אם הצעת הממשלה תיפול, הוא מזהיר, זה ייגמר באסון בריאותי. עדיין לא הגענו לאותה נקודה, אבל ג’ונסון מתקרב למצבה של ת’רזה מיי, כשהתחננה בפני חברי מפלגתה לתמוך בהסכם הברקזיט שלה.

בוריס ג'ונסון
משדר לחץ. בוריס ג’ונסון (צילום: אנדרו פרסונס, דאונינג 10)

והלייבור?

אז כאמור, הרבה תלוי במפלגת הלייבור. בדרך כלל היא לכל הפחות לא מפריעה. כלומר, או שהיא מצביעה בעד המתווים של הממשלה או שהיא נעדרת מההצבעה. שר בממשלת הצללים כבר הבהיר שגם הפעם, המפלגה לא תצביע נגד. הבעיה היא שכשמספר המורדים השמרנים כל-כך גדול, היעדרות לא תספיק, וג’ונסון יהיה תלוי בתמיכתו של קיר סטארמר. הבעיה היא שלפי ליסה ננדי, שרת החוץ בממשלת הצללים, טרם הוחלט אם הלייבור תגיע להצביע. הממשלה תצטרך להתאמץ ולשכנע את האופוזיציה.

על-פי ננדי, הדרישה העיקרית של הלייבור מהממשלה היא פרסום של קריטריונים ברורים למעבר מרמת כוננות לרמת כוננות. זאת, כדי שיהיה ברור לכולם שהשיקולים הם הוגנים. גם אם בלייבור רק רוצים לראות את בוריס ג’ונסון מזיע, הטיעון של ננדי הוא נכון: כשיש הפרדה כל-כך ברורה בין הצפון לדרום, אנשים צריכים לדעת שלא דופקים אותם בזמן שללונדון עושים הנחות בגלל שהיא מרכז כלכלי כה חשוב. הדרך היחידה להראות את זה, בעיקר כשראש הממשלה נראה בעיניי רבים כקריקטורה של בוגר בית הספר הפרטי איטון, היא באמצעות שקיפות.

כעת, מפלגת הלייבור דורשת מהממשלה לעשות את מה שהיא לא טורחת: לדבר עם האופוזיציה כמו שצריך. אחרי שג’ונסון משחק במשך חודשים בפוליטיקה מפלגתית עם סטארמר, הוא פתאום יצטרך להיות ענייני. כי לסטארמר יש את המפתחות. נכון, יש גבול כמה הוא יוכל למתוח את החבל הזה, כי עוד עלולים לצייר אותו כמי שתרם לגל שלישי קטלני של קורונה, אבל ג’ונסון יצטרך להגיד משהו יותר רציני מ”אני מציע שהאדון הנכבד יביע תמיכה בממשלה”.

קיר סטארמר
המפתחות אצלו. קיר סטארמר (צילום: ג’סיקה טיילור, הפרלמנט הבריטי)

מה בדיוק הסיכון?

מה הסיכויים למפלה? הרי גם אם מאה יצביעו נגד, הרי שבהינתן שלשמרנים יש 364 חברי פרלמנט, זה עדיין יותר. נכון, זה רחוק מאוד מרוב מוחלט, אבל אם הלייבור לא יפריעו, וה-SNP ופלייד קמרי ייעדרו כמו בהצבעה על הסגר, והליברל-דמוקרטים יתמכו כמו באותה הצבעה, זה צריך להיות בסדר, לא? הרי מדובר רק בקרב של המפלגה השמרנית בעצמה, עם מעט תמיכה חיצונית. אז כן, יהיה מאוד קשה למורדים ממש להפיל את ההצבעה על מערכת ההגבלות החדשה. אבל, קודם כל, אנחנו לא יודעים כמה שמרנים ייעדרו מההצבעה במחאה, דבר שעשו 19 חברי פרלמנט מהמפלגה בהובלת ת’רזה מיי בהצבעה על הסגר. זה נכון ש-19 זה לא הרבה, אבל בהצבעה על הסגר רק 39 חברי פרלמנט הצביעו נגד. עכשיו מדובר בקרוב למאה. כלומר, לא ברור עדיין לאילו ממדים המרד יתפח.

אבל, למרות זאת, הסיכון הגדול הוא לא שמתווה היציאה מהסגר ייפול בפרלמנט. הסיכון הגדול הוא שהניצחון יהיה כל-כך על הקשקש, שהסכינאים לא סתם יסתובבו בסכינים שלופות אלא יתקעו אותן בגבו של ג’ונסון. כרגע, מה ששומר על ג’ונסון זה הברקזיט: אף אחד לא רוצה לקחת ממנו את ראשות הממשלה חודש לפני שתקופת המעבר נגמרת. זה ככל הנראה יגן עליו גם במקרה של הפסד בהצבעה ביום שלישי. אבל הפסד כזה, או במקרה היותר סביר ניצחון קטן מדי, ייתן לחברי המפלגה את המסר שאם תקופת המעבר תסתיים בלי הסכם סחר עם האיחוד האירופי, יש בסיס מספיק כדי להדיח את ג’ונסון. ולא כדאי להתבשם מהרוב המרשים שהוא השיג בבחירות. ההיסטוריה מלמדת שהשמרנים לא מהססים להיפטר ממנהיגים כשהם נהיים לעול אלקטורלי. תשאלו את ת’אצ’ר.

מרגרט ת'אצ'ר
ד”ש. מרגרט ת’אצ’ר (צילום: מריון ס’ טריקוסקו)

ועכשיו, מחכים לשלישי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.