מלחמת האזרחים בלייבור עדיין איתנו. אתמול (ו’) נערכו בחירות פנימיות למספר מושבים של הוועד המנהל הארצי של המפלגה (NEC). מצד אחד, קיר סטארמר הצליח להגדיל שם את מספר החברים שתומכים במנהיגות שלו. מצד שני, תנועת מומנטום, השייכת לשמאל הקשה ומזוהה עם ראש המפלגה הקודם ג’רמי קורבין, הצליחה הרבה מעבר למצופה. כעת, שני הצדדים טוענים לניצחון. סטארמר כבר צריך להתכונן לאתגרים הבאים, שאם לא יעמוד בהם הוא עלול למצוא את עצמו מתקשה אפילו יותר לשלוט במפלגה | צילום: מטה ג’רמי קורבין

דומיניק קאמינגס בצד – יש כמה דברים בלייבור לדבר עליהם. הכירו את ה-NEC, או בשמו המלא הוועד המנהל הארצי של מפלגת הלייבור (National Executive Committee). מדובר בגוף שכשמו כן הוא, מנהל את המפלגה. מדובר במוסד המפלגה החשוב ביותר של הלייבור, ורוב ההחלטות של ראש המפלגה לגבי דרכיה צריכות לעבור שם. לאחרונה, קיר סטארמר חווה שם מספר קשיים שישפיעו על יכולתו לנתב את המפלגה ליעד אליה הוא רוצה להביא אותה. ואני לא מתכוון רק לספסלי מפלגת השלטון בפרלמנט, היעד שכל מפלגה גדולה מעוניינת בו, אלא גם לאופי של המפלגה. וכעת יש קרב על האופי של הוועד הזה.

בחירות פנימיות

אתמול (ו’) נערכו במפלגת הלייבור בחירות פנימיות ל-NEC. קצת בדומה לכך שבפריימריז לליכוד, מעבר לאלו שמשתתפים בתחרות הכללית, יש את נציג השפלה, נציג הצעירים ועוד, כך גם לצירים ב-NEC יש ייצוגים שונים. לפי אזורים, לפי תפקידים וכדומה. אלו שלא מתחרים על משבצת ספציפית, מתמודדים מטעם מחוזות הבחירה (CLP). והתוצאות היו, איך לומר, קצת מעורבות. מספיק כדי שגם הקורביניסטים, שניצחונו של סטארמר במרוץ לראשות המפלגה החל לדחוק אותם ממוקדי הכוח שלה, וגם תומכי סטארמר יוכלו לטעון לניצחון.

מצד אחד, לוק אקהרסט, תומך מושבע של סטארמר, הצליח להגיע למקום הראשון במרוץ מטעם ה-CLP. אחריו באותו מרוץ, הגיעה לורה פידקוק, מטעם תנועת מומנטום הקורביניסטית. עוד הישגים למחנה סטארמר נרשמו בדמות ניצחונו של השר הראשון לשעבר של ויילס, קרווין ג’ונס, במרוץ לנציגות ויילס. שני הנציגים מטעם חברי המועצות המקומיות, תומכים של סטארמר, הצליחו לשמור על מקומם ב-NEC. מנגד, מומנטום הצליחה לכבוש את נציגות הנכים ואת נציגות הצעירים, וכמו כן עוד חמישה מקומות נוספים מטעם ה-CLP. בסך הכל שבעה מקומות, מתוך 15 שעמדו לבחירה. לא רע כלל. אגב, אם סופרים רק את מי שהתמודדו מטעם ה-CLP, מומנטום הצליחה לזכות בחמישה מתוך תשעה מקומות שעמדו לבחירה.

מומנטום - NEC
זכתה להישגים. הפגנה של תנועת מומנטום, 2016 (צילום: פאנק דובי)

מי ניצחו?

לא פלא, אם כן, שהשאלה מי ניצח תלויה בנקודת המבט. מצד אחד, כפי שטוענים בלייבור ליסט, סטארמר הצליח להגדיל את הרוב של תומכיו בקרב חברי ה-NEC. זה חשוב, מאחר שהרבה מאוד מההחלטות שסטארמר הצליח להעביר שם מאז שנבחר לראש המפלגה עברו ברוב דחוק. מצד שני, כפי שעוד מציין הלייבור ליסט, חברי מומנטום הצליחו הרבה מעבר למה שציפו מהם. כך, אנדרו סקאטרגוד ממומנטום היה יכול להגיד שהיה מדובר בניצחון לשמאל שמוכיח את כל מה שהוא חשב עד עכשיו. מנגד, לוק אייקהרסט, שכבר היה נציג ב-NEC בשנים 2010-2012, היה יכול לצייץ: “כפי שאמרתי לפני שנקטעתי בגסות ב-2012…” – רפרנס ברור לדבריו של קן ליווינגסטון, לשעבר מהאגף השמאלי של הלייבור ומקורב לקורבין. בשנת 2000 ליווינגסטון נבחר לראשות עיריית לונדון, 14 שנה לאחר שמועצת לונדון רבתי בראשותו חדלה מלהתקיים. כשנבחר, פתח את דבריו במילים: “כפי שאמרתי לפני שנקטעתי בגסות לפני 14 שנה…”. המסר של אייקהרסט, אם כן, ברור.

הבחירות האלו התקיימו תחת שיטת בחירות חדשה. עד יוני האחרון, הבחירות ל-NEC היו מתקיימות בשיטת “המנצח לוקח הכל”, בדומה לשיטת הבחירות לפרלמנט. ביוני, קיר סטארמר הצליח להעביר החלטה ב-NEC להחליף את השיטה לשיטת הקול הנודד, בדומה למה שיש בבחירות לפרלמנט האירי. על ההבדל בין השיטות ניתן לקרוא בהרחבה כאן. אבל באופן כללי, אם שיטת המנצח לוקח הכל פירושה התעלמות מכל הקולות שלא הגיעו למקום הראשון, גם אם ביחד הם מהווים יותר קולות מהמקום הראשון, שיטת הקול הנודד מבטיחה סיי כמעט לכולם. סטארמר העביר את השינוי בשיטה כדי להחליש את הסיעתיות בתוך המפלגה. הבעיה היא שכעת אין לאף סיעה בתוך הלייבור רוב מוחלט. גם תומכי סטארמר, שהגדילו את הרוב שלהם, עשו זאת באמצעות סיעות שונות.

האתגרים הבאים

תלאותיו של סטארמר לא מסתיימות כאן. חלק מהנציגות ב-NEC היא של איגודי העובדים המשויכים ללייבור. אבל, בניגוד לצירים שנבחרו בבחירות הנ”ל, האיגודים ממנים את הנציגים שלהם בצורה לא דמוקרטית. לכן, בחירות חשובות במיוחד הן אלו שעומדות להתקיים בחודש הבא לאיגוד הגדול ביותר במדינה, Unison. שם, הקורביניסט רוג’ר מקינזי מאיים לנצח במרוץ לראשות הארגון. אם יצליח, הוא יוכל למלא את שורות ה-NEC בלא מעט קורביניסטים שישמחו למרר לסטארמר את החיים.

עוד עניין ששווה לשים לב אליו הוא שבבחירות האלו היו כמעט 57 אלף אנשים בעלי זכות הצבעה פחות מאשר היו כאשר סטארמר רק נכנס לתפקידו. עכשיו, מצד אחד לא בטוח שאלו חדשות רעות עבור סטארמר: סביר להניח שרוב אלו שביטלו את חברותם במפלגה הם תומכי קורבין שמחו על צעדיו של סטארמר כמו פיטוריה של רבקה לונג-ביילי מממשלת הצללים, ההיעדרות שלו מהצבעה על חוקי הריגול וכמובן ההשעיה של ג’רמי קורבין. מצד שני, אם סטארמר לא מסוגל להחזיק אצלו את התומכים של קורבין, אז הוא לא מאחד את הלייבור כמו שהוא פשוט נפטר ממי שלא מתאים לו ומאמין פנים שהשסע אוחה. והוא יודע שגם בחוץ יבינו את זה. הוא לפחות יצטרך איכשהו להביא להתפקדות של אחרים למפלגה, כדי להראות שהוא לא מבריח מצביעים.

ד”ש מהברקזיט

ועוד עניין: שני קורביניסטים חזקים טוענים שעל הלייבור להתנצל על כך שרצתה להביא למשאל עם נוסף על הברקזיט. אחד מהם הוא איאן לייברי, מנכ”ל המפלגה תחת קורבין, וג’ון טריקט, שכיהן בתפקידים בכירים בממשלת הצללים של קורבין. עכשיו, הם שניהם היו בכירים במפלגה בזמן בחירות 2019 ונושאים באחריות לחוסר המסוגלות של המפלגה לנקוט עמדה בנושא הברקזיט, ושעד שנבחרה היא הייתה הגרועה ביותר. אבל המניע ברור: סטארמר היה שר הברקזיט בממשלת הצללים של קורבין. מדובר בניסיון מאוד ברור פשוט להזכיר שזה לא רק קורבין שהבריח מצביעי לייבור, אלא שגם המדיניות של סטארמר – רימיינר, יש לציין – עשתה זאת לא פחות. כך, הם עושים עוד צעד בקעקוע המנהיגות של סטארמר, שעבור האגף השמאלי של המפלגה נחשב פשוט לסוכן עוין.

קיר סטארמר - NEC
גם לו היה חלק בכישלון. קיר סטארמר (צילום: Chatham House)

לסיכום

אפשר להשעות את ג’רמי קורבין מהלייבור, אבל אי-אפשר להיפטר מהתומכים שלו כל-כך בקלות. קורבין כנראה כבר לא יתמודד בעוד מערכת בחירות מפאת גילו, וגם אם כן הוא לא יישאר חבר פרלמנט משמעותי. אבל השמאל הקשה במפלגה לא מתכוון לוותר. כעת המלחמה שלו היא על כל עוגן אפשרי שיוכל לסנדל את סטארמר: החל מסגניתו אנג’לה ריינר וכלה בעמדות המפתח ב-NEC ובארגונים המשויכים ללייבור.

סטארמר, מצדו, עושה את מה שניתן כדי להשתלט על מוסדות המפלגה, כדי שיוכל להוביל אותה במסלול בו הוא מעוניין. עכשיו, צריך להיות ברורים: או שסטארמר יצליח ויהיה למפלגה סיכוי כלשהו לנצח בבחירות הבאות, או שהקורביניסטים יצליחו והבחירות הבאות בכיס של השמרנים. יש מי שיראו בזה מחיר ששווה לשלם, אם זה יביא להחלפת סטארמר במישהו עם אותו וייב של קורבין. אבל זה צריך להיאמר: אין ללייבור שום סיכוי לנצח בבחירות 2024 (בהנחה שלא יוקדמו) אם סטארמר ימצא את עצמו מנהיג מפלגה שכל מוסדותיה נמצאים בידי אלו שרוצים להיפטר ממנו. אבל שיתייעץ על זה עם קורבין, הוא מכיר את התחושה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *