מארק סדוויל, ראש השירות הציבורי, היועץ לביטחון לאומי ומזכיר הממשלה, הודיע על כוונתו לפרוש בספטמבר הקרוב. עקרונית הדבר לא אמור להיות יותר מכותרת קטנה. אבל רבים חשים שהדבר מהווה עוד לבנה בפרויקט של בוריס ג’ונסון ודומיניק קאמינגס, לרכז את השליטה על כל משרדי הממשלה בדאונינג 10. זאת מאחר שההתפטרות הזו מתרחשת בתוך שורה של התפטרויות של בכירים ושרים שלא היו נוחים לג’ונסון וקאמינגס. לכן, רבים חשים שהכוח מתרכז במקום אחד, בלי שנוצרים עליו איזונים ובלמים. וכל זאת כשבאוויר שמועות על רפורמה מתוכננת בשירות הציבורי, שייתכן שמתנגדיה מוסרים זה אחר זה | צילום: מחלקת המדינה האמריקאית

עקרונית, בהנחה שלא מדובר במנכ”ל משרד הבריאות בעיצומה של מגיפה עולמית, התפטרות של בכיר בשירות הציבורי לא אמורה לעניין יותר מדי. אבל, יש נסיבות שמצדיקות עיסוק בזה גם כשלא מדובר במקבילה למשה בר-סימן-טוב. קצת לפני שהקורונה השתלטה לחלוטין על חיינו, הוקדש בבלוג פוסט להתפטרות של מנכ”ל משרד הפנים. זאת, על רקע טענות שלו לבריונות מצד השרה הממונה פריטי פאטל, מה שיצר רעש גדול. הפעם, נעסוק בהודעת הפרישה של מזכיר הממשלה, היועץ לביטחון לאומי וראש השירות הציבור מארק סדוויל. ויש שם עוד איזשהו עובד של דאונינג 10 שעולה דיי הרבה בהקשרים פוליטיים: דומיניק קאמינגס.

מההתחלה

מארק סדוויל מחזיק בשלושה תפקידים במקביל: באפריל 2017 החל לשמש כיועץ לביטחון לאומי. באוקטובר 2018 קיבל על עצמו גם את התפקידים של ראש השירות הציבורי ומזכיר הממשלה. המינויים האלו כולם התרחשו תחת ת’רזה מיי. סדוויל נשאר בתפקידיו גם תחת בוריס ג’ונסון, בימים לא פשוטים של ברקזיט ובחירות.

שלשום (א’) סדוויל הודיע על כוונתו לפרוש מכל תפקידיו בספטמבר הקרוב. סדוויל אמר שתקופת שירותו הייתה “יוצאת מן הכלל”, והצדיק את עזיבתו בכך שהפוקוס של הממשלה עבר מהברקזיט לאיזו מגיפה שעד כה הביאה למותם של כחצי מיליון קורבנות ברחבי העולם. או כמו שהוא קרא לזה: “התאוששות וחידוש מקומיות וגלובליות”. ג’ונסון חלק לסדוויל מחמאות. נראה שבסך הכל עובד ציבור החליט שהוא מיצה והולך הביתה. אז הכל בסדר, לא?

מארק סדוויל
הגיע הזמן ללכת. מארק סדוויל (צילום: ממשלת בריטניה)

החששות

אבל ההתפטרות של מארק סדוויל לא התרחשה בחלל ריק והעלתה הרבה מאוד חששות. הדבר נובע ממספר סיבות: את תפקיד היועץ לביטחון לאומי צפוי לתפוס דייוויד פרוסט, הנחשב מקורב לדומיניק קאמינגס. כמו כן, כפי שהוזכר קודם, סדוויל הוא לא איש השירות הציבורי הראשון שמתפטר. מעבר להתפטרות מנכ”ל משרד הפנים לשעבר פיליפ רוטנם שהוזכרה קודם, בשבוע שעבר ג’ונסון ביקש גם ממנכ”ל משרד החוץ סיימון מקדונלד להתפטר. זאת, לקראת איחוד של משרד החוץ עם משרד הפיתוח הבינלאומי. דיי הרבה מכתבי התפטרות בשלושה חודשים. מעבר לזה, היו קצת חיכוכים בין סדוויל לבין בכירים בצוות של ג’ונסון. אם זה לא מספיק, מייקל גוב, השר למשרד הקבינט (סוג-של השר האחראי על משרד ראש הממשלה), אמר בסופ”ש שצוותי החשיבה במשרד הקבינט זקוקים ליותר גיוון לעומת המצב בו הם נשלטים על-ידי אנשי הערים הגדולות. כדאי גם לזכור שבפברואר סאג’יד ג’אוויד התפטר מתפקידו כשר האוצר לאחר שנדרש להחליף את יועציו בכאלו שיהיו נוחים יותר לדאונינג 10.

דייוויד פרוסט - מארק סדוויל
מקורב לקאמינגס. דייוויד פרוסט (צילום: אנדרו פרסונס דאונינג 10)

זה לא בדיוק סוד שבוריס ג’ונסון ודומיניק קאמינגס מעוניינים ברפורמה בווייטהול, בניין הממשלה. הרבה מהסימנים מעידים על כך שמהות הרפורמה שלהם תהיה לחזק את השליטה של דאונינג 10 בשירות הציבורי ובמשרד הממשלה: שר אוצר שמתבקש להחליף את יועציו בכאלו שיהיו נוחים לראש הממשלה; מנכ”לי משרדים לא נוחים שמתפטרים או מתבקשים להתפטר לאחר התנגשויות עם אנשי ראש הממשלה – כל אלו סימנים שלדעת רבים מעידים על ריכוזיות. ג’ונסון וקאמינגס, לפי גישה זו, מעוניינים לשלוט ישירות במשרדי הממשלה דרך השירות הציבורי.

נו ו..?

ניתן כמובן לשאול מה הביג דיל: לא הגיוני שראש הממשלה ימנה את אנשי השירות הציבורי שנוחים לו? זה הרי מה שקורה בארצות הברית כשמתחלף נשיא. טענה דיי דומה השמיע שר החינוך גווין ויליאמסון השמיע טענה דומה. אבל בריטניה אינה ארצות הברית כשזה מגיע למערכת האיזונים והבלמים. בארצות הברית הרבה מהמינויים דורשים את אישור הסנאט, שנבחר באופן עצמאי, בעוד בבריטניה זה לא ממש קורה (וגם אם היה קורה הדבר היה מיותר, בהתחשב בעובדה שראש הממשלה כמעט תמיד שולט בפרלמנט מעצם השיטה). כמו כן, בבריטניה יש גם חשיבות לשליטה משותפת של הקבינט כולו, ולא רק של ראש הממשלה. פירוש הדבר הוא שלמעשה ג’ונסון מגדיל את השליטה הישירה שלו בלי שיש עליו הרבה בלמים.

כמו כן, אנשים כמו דומיניק קאמינגס לא חייבים דין וחשבון לפרלמנט, בניגוד למנכ”לי המשרדים. אם קאמינגס מעורב במינויים שלהם, כפי שרבים סוברים, פירוש הדבר הוא שהשליטה של הגורמים הלא נבחרים גדלה. אבל כאן אנחנו מגיעים למקומות מעט קונספירטיביים. הבעיה העיקרית בעיניי רבים היא שהכוח של הרשות המבצעת מתרכז יותר ויותר בידיים של ראש הממשלה לבדו, תוך כדי שעצמאותם של משרדי הממשלה השונים נפגעת. כשהרפורמה בשירות הציבורי על הפרק, יש גם חשש שפשוט דואגים להסיר את המתנגדים מהדרך.

כמובן, יש צורך באיזון. מצד אחד, ראש הממשלה צריך להנהיג מדיניות כוללת, והוא צריך שהשרים יפעלו בגבולותיה. לכן הוא יכול להחליף אותם ואף עושה זאת. מצד שני, השרים מהווים גם גורם מאזן בתוך הממשלה. מצד אחד, אנשי השירות הציבורי צריכים ליישם את המדיניות הממשלתית. מצד שני, מנכ”לי המשרדים צריכים לדעת שאם יגידו את האמת בזמן תשאול פרלמנטרי הם לא ייענשו על כך, גם אם הדבר יוציא את הממשלה רע (הביטוי “להגיד אמת לכוח” עולה הרבה בהקשר של אנשי השירות הציבורי). כמו כן, האתוס הבריטי הוא של שירות ציבורי לא מפלגתי. החשש הוא שג’ונסון את קאמינגס שוחקים ושוברים את האיזונים והבלמים האלו בתוך הממשלה.

בוריס ג'ונסון - מארק סדוויל
מרכז סמכויות. בוריס ג’ונסון (צילום: ג’סיקה טיילור, הפרלמנט הבריטי)

תגובות

כשהתחושה היא של מהלך מזדחל כזה, כמובן שבמערכת הפוליטית יהיה לאנשים מה להגיד. שר הפנים בממשלת הצללים ניק ת’ומאס-סימונדס ארגן להערב (ג’) דיון דחוף על מינויו של דייוויד פרוסט לתפקיד היועץ לביטחון לאומי. לפי ת’ומאס-סימונדס, נראה שבזמן של משבר עולמי הממשלה ממהרת לבצע מינוי פוליטי עם זיקה מפלגתית ברורה לאחד התפקידים הרגישים ביותר. הוא מעוניין לשאול מה היו הקריטריונים לפיהם נבחר פרוסט – כיום הנושא ונותן מול האיחוד האירופי על הסכם סחר – ובאופן כללי מה הליך הבחירה. קיר סטארמר טען בפני התקשורת שברור שג’ונסון רצה להיפטר מסדוויל, ושעל ראש הממשלה לענות על כמה שאלות.

ניק ת'ומאס-סימונדס - מארק סדוויל
זימן דיון דחוף. ניק ת’ומאס סימונדס (צילום: כריס מקאנדרו)

הלורד בוב קרסלייק – בעבר ראש השירות הציבורי ומנכ”ל משרד הקהילות והשלטון המקומי והיום נשיא אגודת השלטון המקומי – שלח האשמות קשות נגד הממשלה. בטור לגארדיאן, הוא טען שהממשלה שלחה תזכירים אנונימיים לתקשורת שהכפישו את מארק סדוויל. בשל כך, הוא האשים את הממשלה בהתנהגות פחדנית. מעבר לכך, הוא הביע את החשש שבדאונינג 10 מתכוונים לנצל את הקשיים שמביא עמו הברקזיט ואת הקורונה כדי להמעיט בערכו של השירות הציבורי כגוף לא מפלגתי, ולטעון בעד הצורך בשירות ציבורי מפלגתי כמו בארצות הברית.

עדכון (1.7.2020): לא רק באופוזיציה ביקרו את המינוי של פרוסט. ראשת הממשלה הקודמת ת’רזה מיי ביקרה את המינוי של אדם שאין לו ניסיון או מומחיות בביטחון לאומי לתפקיד היועץ לביטחון לאומי. לדבריה, מדובר ב”מינוי פוליטי”, בניגוד למינוי מקצועי.

לסיכום

יכול להיות שכל הסימנים השונים הם צירוף של הרבה מקרים שקרו בזמן קצר. אולי מארק סדוויל באמת רצה לפרוש כבר מזמן. אולי. אבל קשה להתעלם מהתחושה שבדאונינג 10 מתכננים שינוי מהותי באופן שבו המערכת הציבורית בבריטניה עובדת. ייתכן שהשינוי יביא עמו גם הרבה דברים טובים, אבל רבים מצמידים לבוריס ג’ונסון את התואר “נשיאותי”. בארצות הברית זו אולי מחמאה, אבל בבריטניה מדובר בגנאי: הכוונה היא לראש ממשלה ריכוזי, שמצד אחד מרכז אצלו סמכויות משל היה נשיא ארצות הברית, ומצד שני לא נאלץ לסבול את הבלמים של השיטה האמריקאית. ואלו שמאמינים שדומיניק קאמינגס הוא המושך בחוטים של ג’ונסון בכלל חוששים, שכן קאמינגס לא חייב תשובות לאף אחד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *