מוכנים? המכות מתחילות. בוריס ג’ונסון הציג בנאום את חזונו לגבי היחסים העתידיים עם האיחוד האירופי, וקשה להגיד שבאיחוד שמחו על הדברים. הוויכוחים האלו אפילו הביאו לירידה בערך הליש”ט. אבל הנאום של ג’ונסון היה מלא לא רק בהצגת החזון מול אירופה, אלא גם מול ארצות הברית ולגבי התפקיד החדש של בריטניה בעולם. הכיוון: סחר חופשי | צילום: דאונינג 10

שלשום (ב’) בוריס ג’ונסון נשא נאום בו פרט את חזונו לגבי הסכמי הסחר בין בריטניה לאיחוד האירופי. הנאום הזה למעשה ראוי לפוסט שרק ינתח אותו, אבל בגלל שהוא יצר גלים משלו יהיה צורך להתייחס לתמונה הרחבה ביותר. בכל מקרה, הבה נתחיל, בכל זאת, בניתוח.

רקע

מעט לפני הנאום של ג’ונסון, מישל ברנייה, הנושא ונותן מטעם האיחוד, נשא נאום משלו. בנאום הוא אמר שבאיחוד ישמחו לשותפות עם בריטניה בה לא יהיו כלל מכסים או מכסות, אבל שבריטניה תצטרך להבטיח קצת ערובות לאיחוד. כל הסחורות שיגיעו מבריטניה לאיחוד יצטרכו לעמוד בתקנים של האיחוד, ולכן ייבדקו במכס. או, שבריטניה יכולה להיצמד מראש לחוקי האיחוד האירופי ובכך לחסוך את כאב הראש. הנאום של ג’ונסון, מן הסתם, נכתב לפני שברנייה נאם, אבל אי-אפשר להתעלם מההקשר.

ובוריס ג’ונסון?

בנאום של בוריס ג’ונסון עלו שלוש נקודות שלדעתי מחייבות התייחסות. אתם כמובן מוזמנים לצפות בנאום המלא כאן:

מקום בעולם

הנקודה הראשונה היא החזון של ג’ונסון עבור בריטניה. אחרי שהראה שהוא הקשיב בקורס מבוא לכלכלה פוליטית (או לפחות מצא סיכום מוצלח), הוא הביע מורת רוח מכך שלשיטתו העולם הולך בכיוון של מרקנטיליזם ופרוטקציוניזם (קרי, הצבת מכסים וחסמי ייבוא). הוא מעדיף ללכת בדרכם של ההוגים בני המאות ה-18 וה-19 אדם סמית’ ודייוויד ריקרדו. השניים דיברו על הצורך בסחר חופשי ועל התמחות מדינתית בייצור מוצרים, אותם מדינות שפחות טובות בייצור המוצרים האלו יוכלו לייבא. ואז הוא הציג את החזון: הוא רוצה שבריטניה תדבר בעולם בזכותו של הסחר החופשי ותוביל אותו בחזרה לכיוון זה.

אדם סמית'
לאור חזונו. אדם סמית’

למה זו נקודה חשובה? אולי אתם זוכרים מהפוסט שהציב את הברקזיט בפרספקטיבה היסטורית, שהבריטים קצת אובססיביים לגבי “התפקיד בעולם” של מדינתם. הכניסה לקהילה האירופית בשנות השבעים נעשתה כחלק מניסיון למצוא את המקום הזה לאחר התפרקות האימפריה, וכעת היה ברור לכולם שיהיה צורך למצוא מקום חדש. ואת זה ג’ונסון מציע: בלי חיפושים ושיטוט חסר מטרה – הנה תפקיד. לקדם את עקרונות הסחר החופשי והסרת החסמים בעולם כולו. יש לכם ביקורת על התפקיד הזה? ובכן, תמצאו אתם תפקיד יותר טוב.

ג’ונסון גם אמר בהקשר הזה שגבולות שנחצים על-ידי סחורות לא נחצים על-ידי חיילים. הכל טוב ויפה, אבל זו הייתה בדיוק המטרה מאחורי הקמתם של המוסדות האירופיים: מעבר קל של סחורות בתוך אירופה ושילוב הכלכלות של מדינותיה, כדי למנוע עוד מלחמה בתוכה. אני לא אומר שהאיחוד האירופי הוא בהכרח הדרך הכי טובה להבטיח מעבר חופשי של סחורות בתוך אירופה, ואפשר לטעון שהאיחוד חוסם סחר חופשי עם שאר העולם, אבל קשה שלא לתהות על הרטוריקה של ג’ונסון בהקשר של הברקזיט.

היחסים המיוחדים

הנקודה הבאה הייתה היחסים עם ארצות הברית, “היחסים המיוחדים“. מעבר לשיבוח הרגיל של היחסים האלו ושאין מה לחשוש מהסכם סחר עמם, שלא יביא לירידה בסטנדרטי הבריאות בבריטניה, היה שם רובד נוסף. ג’ונסון פנה מספר פעמים ל”אנטי-אמריקאים” בבריטניה, מתוך הנחה “שיש עוד כמה כאלה”, ועקץ אותם מכל הכיוונים תוך כדי שהוא כביכול מרגיע את חששותיהם.

דונלד טראמפ
לחיי יחסים חדשים. דונלד טראמפ (צילום: גייג’ סקידמור)

דיי ברור מי באמת היה על הכוונת: מפלגת הלייבור. ג’רמי קורבין קנה לעצמו, ולא בלי צדק, שם של מי שיאשים את המערב בכלל ואת ארצות הברית בפרט בקצר החשמלי שהיה לו בדירה. רבקה לונג-ביילי, אחת המועמדות המובילות במרוץ להחליפו בראשות המפלגה, נחשבת לקופי שלו. אמילי ת’ורנברי, מתמודדת נוספת במרוץ ושרת החוץ בממשלת הצללים, היא בלשון המעטה לא מעריצה של ממשל טראמפ. ג’ונסון יודע בדיוק למי הוא התכוון כשדיבר על “אנטי-אמריקאים”.

האיחוד האירופי

הגענו לחלק המעניין באמת, בו ג’ונסון הציג את חזונו לגבי היחסים העתידיים עם האיחוד האירופיים. נקודה ראשונה מעניינת היא שהוא במודע ובמוצהר סירב להשתמש במילה “ברקזיט”, בטענה שהדבר נעשה והוויכוח כבר נגמר. בעניין הזה חייבים לציין שהוויכוח ממש לא נגמר. שלא תטעו: אני עדיין עומד מאחורי זה שהיציאה מהאיחוד עשויה להתחיל בהבראת השסע בחברה הבריטית, אבל זה לא אומר שלא יהיו ויכוחים. אל תתפלאו אם בעתיד הלא מאוד רחוק יהיו כאלו שיפנטזו בקול רם על חזרה לאיחוד.

הלאה. ג’ונסון אמר שאין סכנה של “יציאה ללא הסכם”, כי עובדה שיש הסכם. זה נכון באופן כל-כך חלקי שזה על גבול הבולשיט. אמנם צפון אירלנד בטוחה מגבולות קשיחים גם אם לא יושג הסכם סחר, אבל בריטניה עדיין עשויה למצוא את עצמה בלי הסכמי סחר. זה התרחיש ממנו חוששים כרגע, והתשובה של ג’ונסון לעניין פשוט לא רלוונטית.

אבל החלק החשוב ביותר לענייננו הוא איזה סוג של יחסים ג’ונסון היה רוצה עם האיחוד. ג’ונסון התחייב שאין לו שום כוונה לקיים “מרוץ לתחתית” בכל הקשור לסטנדרטים של תברואה, זכויות עובדים, סביבה וכו’. למעשה, הוא אומר, מי שאמור לחשוש מסטנדרטים יותר נמוכים אצל הצד השני זו בריטניה, לא האיחוד האירופי. לכן, אין שום צורך שבריטניה תכפיף את עצמה לחוקים כלשהם של האיחוד כחלק מהסכם סחר כלשהו. לגבי אופי ההסכם, ג’ונסון אמר שהוא מעוניין בהסכם נוסח זה שיש לקנדה עם האיחוד, אבל מוכן גם ללכת לסגנון אוסטרלי.

בוריס ג'ונסון
יש לו חזון. בוריס ג’ונסון חותם על הסכם היציאה מהאיחוד האירופי (צילום: דאונינג 10)
רגע מה?

בואו נבהיר את הדברים. אציין, כמובן, שסוגי ההסכמים שאציין כאן מוצגים בצורה מופשטת יחסית, שכן הסכמי סחר עם עניין מורכב לא פעם. נתחיל בקנדה: רבים מהשמרנים מציגים את ההסכם הזה כהסכם שקובע אפס מכסים ואפס מכסות. הדברים קצת שונים. ההסכם של האיחוד האירופי עם קנדה, שנקרא Ceta, אומר בגדול שאין מכסים על מוצרים הנסחרים בין קנדה לאיחוד, למעט עופות, בשר וביצים. ההסכם הזה גם הגדיל את המכסות על הסחר בין השניים, אבל לא נפטר מהן לחלוטין. חשוב לציין גם שלסוגים אחרים של סחר, כמו מסחר בפיננסים, ההסכם הזה כמעט ולא מתייחס, וגם שהוא לא פוטר את המדינות מבדיקת גבולות. כלומר, גבול פתוח אין פה. שני הדברים האלו חשובים לבריטניה, שכן היא סוחרת לא מעט בפיננסים, וכי לביקורת גבולות עשויה להיות השפעה על ייבוא של מוצרים שצריכים להישאר טריים.

ואוסטרליה? ובכן, לאוסטרליה אין הסכם סחר עם האיחוד האירופי, וכרגע מתקיים מו”מ על אחד. בינתיים, הסחר ברובו נעשה בעיקר בהתאם לחוקי ארגון הסחר העולמי. ב-2008 הושג הסכם מסגרת, שהוריד מעט את החסמים על סחר, אבל לא מדובר בסחר חופשי. היו שטענו שזו דרכו להגיד שהוא מוכן ללכת ליציאה מאזור הסחר האירופי (בו בריטניה חברה במשך תקופת המעבר) ללא הסכם בלי להגיד את המילים המפורשות.

לי זה הזכיר שביולי ג’ונסון הסביר את התכנית שלו מה יעשה לגבי הסכם יציאה מהאיחוד. בגדול, הוא הזכיר את סעיף 5ב’ בפרק 24 בהסכם GATT, שאומר שניתן לסחור באופן חופשי בלי הסכם סחר, אם שתי המדינות הביעו רצון לסחור באופן כזה ורק צריכות לסגור את הפרטים. בזמנו המראיין אנדרו ניל הזכיר לו שסעיף 5ג’ מתנה את האפשרות לסחר ביניים כזה לא רק ברצון הטוב של שני הגופים הסוחרים להגיע להסכם סחר, אלא גם בקיומו של לו”ז סביר להגעה להסכם. ייתכן שג’ונסון מנסה ללכת לכיוון הזה שוב, כשהוא שוב לא מקפיד על הפרטים. אלו אף פעם לא היו הצד החזק שלו. או שזו פשוט אסטרטגיית מו”מ מול האיחוד.

והתגובות?

כאמור, הנאום לא עבר ברוח בלי להשאיר סימן. על הצהרות כאלו ברור שיהיה לגורמים הרלוונטיים מה להגיד. בלייבור טענו שמדובר באידיאולוגיה מנותקת מהמציאות. לא סתם בלייבור השתמשו במילה “אידיאולוגיה”: המפלגה השמרנית מתגאה בכך שהיא פרגמטית, פועלת לא לפי אידיאולוגיה אלא בהתאם למציאות. אידיאולוגיה זה בשביל הלייבור, שלא משנה כמה פעמים היא רצה בכל הכוח לקיר, ממשיכה לדבוק באותה דרך מתוך אידיאולוגיה. כעת, הלייבור מאשימה את השמרנים בהתנהגות אידיאולוגית ולא פרגמטית. טוב, כשמרגרט ת’אצ’ר רצתה לבטל את מועצת לונדון רבתי, קן ליווינגסטון מהשמאל העמוק האשים אותה שהיא רוצה “להלאים את לונדון”. לפחות היפוכי התפקידים האלו עקביים. ב-SNP טענו שג’ונסון רוצה להפוך את בריטניה ל”קטנה יותר, מבודדת ובדלנית”.

אתם יכולים לנחש שגם ברנייה לא התלהב מזה. גם אחרים באירופה לא. נורברט רטגן, יו”ר ועדת החוץ בבונדסטאג הגרמני, לא ממש התרשם מהאיומים של ג’ונסון. לדעתו מדובר במשחק צ’יקן ולא הרבה מעבר. בסוף, הוא מאמין, הפרגמטיות תעשה את שלה. יש לציין שרטגן הגן על המהלך של אנגלה מרקל לדרוש מבוריס ג’ונסון חלופה ל-backstop אם ברצונו להוציא אותו מהסכם היציאה מהאיחוד. בסוף, המהלך הזה דחק את לא את ג’ונסון לפינה, אלא דווקא את האיחוד האירופי. כך שאת התחזיות שלו כדאי לקחת עם הסתייגויות קלות.

נורברט רטגן
משחק צ’יקן. נורברט רטגן (צילום: טים רקמן)

הוויכוח החדש שניצת בין בריטניה לאיחוד הביא גם לנפילות בשווי הלירה שטרלינג. מאז הייתה התאוששות קלה, אבל היא לא מפצה כמעט על הנפילה האמורה. מנכ”ל מכון הדירקטורים ג’ונת’ן גלדרט טען שהדבר נובע בין השאר כי בוריס ג’ונסון עושה רושם שאין בכוונתו לחתור למערכת יחסים קרובה עם האיחוד האירופי. גם אחרים הזהירו מאפקטים דומים. כמובן, מהצד השני ניתן לטעון שזו פגיעה קלה בטווח הקצר כדי להגיע למשא ומתן מנקודת פתיחה טובה שלא זהה לנקודת הסיום בה בריטניה מעוניינת, כדי שיהיו לה עזים להוציא.

שלב א’ של ברקזיט נגמר. אבל הוויכוחים עם האיחוד האירופי ממש לא מאחורינו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.