הגענו למצע האחרון בסקירה, המצע של מפלגת הברקזיט. סליחה, לא מצע, חוזה. ככה נייג’ל פרג’ החליט לקרוא למסמך. החוזה מבטיח, בקצרה בהרבה מהמפלגות האחרות, שורת הבטחות בנושאים השונים. חזון ניתן לראות בחלק מהפרקים, אבל בחלקם מדובר בהבטחות לא מעוררות השראה ולא פעם גם מעורפלות. אבל ממה שעולה מהחוזה הזה, ניתן להגיד שהמטרה ברורה: לשים קונטרה ללייבור, ולמשוך את מצביעי הלייבור המסורתיים שהצביעו בעד ברקזיט | בתמונה: כריכת המצע

אם תשאלו את נייג’ל פרג’, ראש מפלגת הברקזיט, למפלגה שלו אין מצע. מבחינתו, “מצע” היא מילה שמקושרת בציבור עם הבטחות שהמפלגות נותנות רק כי זה מה שהמצביעים רוצים לשמוע, ולא כי הן מתכוונות לקיים אותן. לכן, במקום מצע, מפלגת הברקזיט השיקה לפני כשבוע וחצי “חוזה עם העם” (Contract with the People). מדובר במסמך – קצר בהרבה מהמצעים של שאר המפלגות, יש לציין – המכיל הבטחות מדיניות שונות, שעל ראשיתו חתומים נייג’ל פרג’ ומנכ”ל המפלגה ריצ’רד טייס. אז בלי הקדמות מיותר, הבה נראה מה הם מבטיחים בחוזה.

על הקונספט

הקונספט הזה, במחילה, לא אומר כלום. חתימות של ראשי המפלגה אפשר גם למצוא על ההקדמות של כל המצעים שקוראים לעצמם מצעים. העובדה שפרג’ העביר את החתימה שלו מעמוד 3 לעמוד השער לא הופכת את זה לפחות מצעי. אבל פרג’ הוא תוקף ממסד מקצועי, ולא יהיה שום גימיק שהוא יימנע ממנו כדי לתקוף את המפלגות הוותיקות בווסטמינסטר (ולמען ההגינות, הן הרוויחו ביושר לא מעט מהביקורת הזו). פשוט כדאי לזכור, בסופו של דבר, שנייג’ל פרג’ מציע לבוחריו מצע. עם זאת, כדי לא לכפות על אף אחד מושג שהוא לא בחר בו, כן אקרא למסמך הזה “חוזה”.

נייג'ל פרג'
שם שהוא גימיק. נייג’ל פרג’ (צילום: גייג’ סקידמור)

תוכן

כמו בסקירות המצעים של הלייבור, השמרנים והליברל-דמוקרטים, הכותרות הן שמות הפרקים בחוזה.

ברקזיט של פרידה נקייה

כמו השמרנים והליברל-דמוקרטים, גם המסמך של מפלגת הברקזיט מתחיל, ובכן, בברקזיט. החוזה מציע “פרידה נקייה”, שפירושו יציאה לפי חוקי ארגון הסחר העולמי (כלומר, ללא הסכם). לפי החוזה, 17.4 מיליון בריטים הצביעו עבור הברקזיט הזה, מה שמהווה את המנדט הפופולרי הגדול ביותר בהיסטוריה הבריטית. עכשיו, זה נכון שלפי תוצאות משאל העם מ-2016, על בריטניה לצאת מהאיחוד האירופי (למרות שהמשאל לא מחייב מבחינה חוקית). עם זאת, להגיד ש-17.4 מיליון איש הצביעו בעד הברקזיט מהסוג המסוים שפרג’ רוצה יהיה לא מדויק. משאל העם רק שאל אם הבריטים מעדיפים להיות בפנים או בחוץ, אבל לא שאל באיזה אופן. ממש לא ברור שלתומכי יציאה ללא הסכם יש רוב בקרב הבריטים. כמובן, מדובר רק באחת מהבעיות שמשאל העם כפי שנערך יצר.

בנוסף, כחצי פרק חצי הקדמה, הפרק מציע גם שינוי של ממש בפוליטיקה, לקיחת שליטה על המדינה וכיוון חדש לכלכלה.

מהפכה פוליטית

לאחר שהחוזה מסביר שרק מפלגת הברקזיט יכולה לשנות את השיטה כי היא לא התנוונה בווסטמינסטר, הוא מציע מספר דברים. על חלקם, אגב, ישמחו לחתום גם הליברל-דמוקרטים, שלגבי הברקזיט לפחות נמצאים בצד השני של הסקאלה לעומת פרג’. בכל מקרה, בין ההצעות ניתן למנות את שינוי שיטת הבחירה, ביטול בית הלורדים, ביטול ההצבעה בדואר, שימוע לשופטי העליון בפני ועדה פרלמנטרית, החתמת עובדים בשירות הציבורי על שבועה שינהגו בניטרליות פוליטית, סיום האגרה על ה-BBC, הפיכת האוניברסיטאות למקום בו חופש הביטוי מוגן ומתן אפשרות לאזרחים לקרוא למשאלי עם בהינתן 5 מיליון חתימות של מצביעים רשומים. אוקיי, אלו לא “בין ההצעות”. אלו כל ההצעות של הפרק. אמרתי לכם שזה מסמך קצר.

דיבידנד הברקזיט

הפרק הזה עוסק בהשקעה באזורים שמחוץ ללונדון. הדבר ייעשה באמצעות השקעות רבות באזור. הכסף ייאסף באמצעות ביטול פרויקט ה-HS2 (משהו שפרג’ מעוניין לעשות עוד מימיו ב-UKIP), קיצוץ בחצי של הסיוע הבינלאומי, שמירת הכסף המועבר לאיחוד האירופי ועוד. הכסף הזה יושקע בתשתיות תחבורה ואינטרנט באזורים שמחוץ ללונדון רבתי, שינוי במיסוי כדי לסייע לעסקים ועוד. במילים אחרות, מדובר לחלוטין במפלגת פריפריה: המפלגה זיהתה היטב את העובדה שהפריפריה הבריטית נשארה הרחק מאחורי המרכזים העירוניים, ופרג’ מבטיח לעזור קודם כל לתושביה. זה גם הגיוני, בהתחשב בעובדה שאלו בעיקר האזורים הללו שהצביעו בעד ברקזיט.

רכבת מהירה
לא תיסע על ה-HS2. צילום: ג’ושוע וייטץ’-מייקליס

להשקיע בעתיד

פרג’ הוא אולי אנטי-ממסדי, אבל עדיין בריטי. לכן, השקעות בשירותים הציבוריים נדרשת כאן. גם השקעות בקהילות ובסביבה על הפרק. בין השאר ניתן לדבר על השקעות בקהילות הדייגים וקהילות החוף (2.5 מיליארד ליש”ט); שתילת מיליון עצים ולקיחת יוזמה בנושא באו”ם (אגב, זו ההבטחה היחידה בענייני סביבה, בניגוד למפלגות האחרות שהקדישו פרק לעניין); מחזור בתוך בריטניה כדי להימנע משליחת פסולת למקומות כמו סין שלא תמיד שומרת על הסביבה; השקעה ב-NHS ובטיפול הסיעודי; והשקעה בתעשיות אסטרטגיות.

לקצץ בעלות המחיה

יוקר מחיה הוא לא עניין שמציק רק בישראל, אלא גם בבריטניה. החוזה מאשים את האיחוד האירופי בכך שצריכת האנרגיה היא עסק יקר, ומבטיח שאותה פרידה נקייה תאפשר להקל על יוקר המחיה. כדי להתמודד עם האזהרות מפני עליית מחירי המזון במקרה של יציאה לפי חוקי ארגון הסחר העולמי, החוזה מציע להוריד את מסי הייבוא לאפס. כמובן, זה יפתור רק חלק מהבעיה, כי אנשים שתלויים בייצוא למחייתם עדיין צפויים להיפגע. ליד זאת, החוזה מבטיח גם קיצוץ במס הקנייה שמוטל על דלק, במטרה לחסוך בחשבונות החשמל.

מטען טורבו לכלכלה

כדי למשוך עסקים לבריטניה, מובטחת סדרת צעדים. קיצוצים במסי החברות (עד רווח מסוים), המשך מתן הסובסידיות שניתנו מהאיחוד האירופי לחקלאות, אוניברסיטאות ועוד (לדברי החוזה, זה גם ככה הכסף של בריטניה שמושקע בה על-ידי האיחוד), עידוד התחרות בין העסקים ועוד.

הגנה על גבולות ואנשי בריטניה

עוד הזדמנות שמפלגת הברקזיט רואה ב”פרידה הנקייה” מהאיחוד האירופי היא היכולת לשלוט על גבולות בריטניה בלי התערבות חיצונית. הדבר כולל יציאה מאיחוד ההגנה האירופי, אבל לא רק. הדבר גם יכלול מלחמה בהגירה בלתי חוקית ובסחר בבני אדם שנלווה לה, הורדת מכסות ההגירה, יצירת מערכת הגירה שמתבססת על כישורים ולא על מוצא אתני, קליטת “פליטים אמיתיים”, מלחמה בפשיעה ועוד. הבטחה שהחוזה נותן שגם נמצאת במצעי שאר המפלגות היא ההתחייבות לשמור את תקציב ההגנה על לפחות 2% מהתמ”ג בהתאם לדרישות נאט”ו.

השקעה ב-NHS

כשה-NHS קיבל התייחסות בפרק “השקעה בעתיד”, הדבר לא כלל תכניות קונקרטיות של ממש מעבר להבטחה להשקעה. כאן, הדבר נהיה יותר מפורט. כאן נראית לראשונה מתקפה ישירה על מפלגה ספציפית (מפלגת הלייבור בימיהם של טוני בלייר וגורדון בראון, שלפי החוזה הכניסו את ה-NHS לחובות של מיליארדים), ולא סתם “המפלגות הוותיקות”. זה איפוק מרשים ביותר, שכן שאר המפלגות עברו למתקפה ישירה כבר בהקדמה. כנראה שפרג’ מבין שקולות מג’ונסון הוא כבר לא ייקח בהמוניהם, והמלחמה שלו היא על קולות הלייבור.

החוזה מבטיח שה-NHS יישאר ציבורי ולא יופרט, וכמו כן מעוניין לשפר את השירות הניתן בפריפריה. לא רק זה, הם מבטיחים שהיכן שיוזמות פרטיות לא הוכיחו את עצמן, התחום יחזור לידיים ציבוריות. יש עוד הבטחות לשיפור ה-NHS, כמו הגדלת מצבת כוח האדם ודיון שישלב חברי פרלמנט ומומחים על עתיד השירות, אבל בואו נחזור רגע לעניין השארת השירות בידיים ציבוריות. עקרונית, כל המפלגות מבטיחות שה-NHS יישאר ציבורי. אבל, הרעיון הזה שתהיה גם הלאמה של יוזמות פרטיות שנכשלו היא לחלוטין הכרזת מלחמה על ג’רמי קורבין. פרג’ יודע טוב מאוד שלבוריס ג’ונסון כבר לא נשארו הרבה מאוכזבים שינטשו אותו, ושהקהל שלו הוא בעיקר ברקזיטרים מהשמאל.

ג'רמי קורבין. צילום: Chatham House, London
על הכוונת. ג’רמי קורבין (צילום: Chatham House)

השקעה בחינוך

המפלגה מעוניינת מצד אחד לאפשר ליותר אנשים ליהנות מחינוך טוב, וגם לאפשר למעסיקים להפוך לגורם ממקצע באמצעות העסקת חניכים ושוליות. לשם כך, החוזה מבטיח ארבעה דברים: ראשית, הגדלת אפשרות הבחירה של הורים בכל הנוגע לבתי הספר בו ילמדו ילדיהם. שנית, ביטול הריבית על הלוואות הסטודנטים. שלישית, ביטול המטרה של הכנסת 50% מהצעירים ללימודים גבוהים. רביעית, שיפור מערכת המס בכל הנוגע להעסקת חניכים ושוליות.

לתקן את האשראי האוניברסלי

האשראי האוניברסלי הוא השם של מנגנון הרווחה שנוצר תחת דייוויד קמרון. השמרנים מגנים עליה בתוקף, הלייבור תוקפים אותה בכל הכוח. מפלגת הברקזיט מצטרפת למתקפה, אבל מכיוון אחר. לפי החוזה, המערכת נכשלה לספק את מה שהייתה צריכה, והחוזה מבטיח קודם כל להילחם בתופעת הרמאות את המערכת. השאר כולל בעיקר הבטחות לבחינות מחדש של המערכת, בלי לספק תשובות לגבי מה החזון המפלגתי לגביה.

לבנות מחדש את מערכת הדיור

מצב הדיור בבריטניה ממש לא סימפתי, והמחירים גבוהים. מפלגת הברקזיט מבטיחה לפשט את המערכת, להקל על המועצות המקומיות ללוות מהממשלה המרכזית, לאפשר יותר גמישות ועוד.

לסיכום

איפה שנושא מסוים מושפע מהברקזיט, החוזה הזה מראה חזון של ממש, או לפחות התחלה של אחד. איפה שזה לא ממש קשור ולא ניתן לדבר על הזדמנויות חדשות, יש מספר הבטחות, שבהרבה מאוד מקרים לא רק שלא מספקות חזון אלא אפילו לא ברור מה יקרה איתן כי שומרים על עמימות. החוזה הזה גם קצר מאוד ביחס למצעי המפלגות האחרות, בין שליש לרבע. למעשה, סך ההבטחות שהייתי צריך להוציא החוצה קטן משמעותית מברוב המצעים, ועדיין הפוסט קצר יחסית לאחרים. נייג’ל פרג’ יודע למה: ככל שהמסרים יותר פשוטים ופחות מורכבים, ככה הם נקלטים טוב יותר. כשרוצים להביא מצביעים למפלגה עם היסטוריה של פחות משנה, ואין קהל מצביעים קבוע, צריך דרך כלשהי למשוך אותם. ואל תגידו שהולך ופוחת הדור שלא מקדיש זמן למצעים מורכבים, כי כבר לפני מאה שנה ויותר דיברו על הצורך לפשט מסרים.

וכמובן, למרות שיש פה כמה סעיפים שהם יותר ימינה, כמו סוג הרפורמה המתבקשת באשראי האוניברסלי, המלחמה היא לחלוטין בלייבור. הברקזיטרים השמרנים כנראה יישארו עם ג’ונסון. הברקזיטרים שמצביעים לייבור מתנדנדים הרבה יותר, ופרג’ מנסה למשוך אותם. לא בטוח שזה יספיק לו כדי להכניס איזשהו חבר פרלמנט לווסטמינסטר, אבל הוא עלול בהחלט להעניק כמה ניצחונות לשמרנים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *