יוצאים לדרך: הפרלמנט התפזר, ותקופת הקמפיין של הבחירות הכלליות 2019 התחילה באופן רשמי. כדי לפתוח את החגיגה באופן ראוי, פוסט יישור קו: מתי הולכים לקלפי, איך בוחרים, על מה הולכים לריב, מי בכלל רץ ומה חוזים שיקרה – הכל בפנים. דבר אחד בטוח: הולך להיות מעניין מאוד | צילומים: כריס מקאנדרו, סופי בראון, EU2018BG Bulgarian Presidency, גייג’ סקידמור

הנה, סוף-סוף. אחרי הטיזינג הארוך בעולם (טוב, אולי חוץ מהקמת הממשלה בישראל), היום (ד’) סוף-סוף הפרלמנט התפזר כדי ללכת לבחירות כלליות. לבחירות האלו יש פוטנציאל אמיתי לשנות את הפוליטיקה הבריטית מהקצה אל הקצה. תלוי בתוצאות ותלוי איך הפרלמנט שייווצר יתמודד עם השאלה שמסרבת להיפתר: הברקזיט. משעמם לא יהיה.

בקמפייני הפתיחה שהתחילו היום אתמקד בסוף השבוע. בינתיים, הנה פוסט ליישור קו על כל מה שכדאי לדעת.

מתי מצביעים?

הבחירות הכלליות 2019 ייערכו ביום חמישי ה-12 בדצמבר. הפעם הראשונה זה קרוב למאה שנה בה בחירות מתקיימות בדצמבר.

איך מצביעים?

שיטת הבחירות הבריטית, כפי שכבר עלה כאן לא פעם, היא שיטה אזורית-רובית. יש בבריטניה 650 אזורי בחירה, כשכל אחד מהם בוחר נציג/ה לפרלמנט. הבחירה נעשית לפי שיטת first past the post, כלומר שמי שמקבל/ת הכי הרבה קולות – בלי קשר לכמה אחוזים מהקולות קיבל/ה המנצח/ת או מה ההפרש מהמקום השני – מנצח/ת והופכ/ת לחבר/ת פרלמנט. הדבר הופך את הבחירות לרגישות מאוד להצבעות אסטרטגיות.

המפלגות מציבות מועמדים באזורים השונים לפי ראות עיניהן. ה-SNP וה-DUP, למשל, לא יציבו מועמדים מחוץ לסקוטלנד או צפון אירלנד בהתאמה. כמו כן, נהוג שלא מאתגרים את יו”ר בית הנבחרים, ולכן לרוב באזור הבחירה של היו”ר אין תחרות, או מקסימום תחרות עם מפלגות קטנות ולא משמעותיות. בנוסף למועמדי המפלגות, בחלק מאזורי הבחירה רצים גם מועמדים עצמאיים. בסופו של דבר האזרחים מקבלים בקלפי טופס הצבעה הכולל את רשימת המועמדים לאזור הבחירה שלהם. הם מסמנים איקס ליד המועמד/ת המועדפ/ת שלהם, שמים בתיבה ונגמר הסיפור.

כמה צריך בשביל רוב?

עקרונית, בשביל להשיג רוב מ-650 חברי פרלמנט, יש צורך ב-326. בפועל, אפשר להסתפק בפחות: יו”ר בית הנבחרים וסגניו לא מצביעים, וכמו כן חברי השין פיין לא מגיעים לפרלמנט ואפילו לא מושבעים אליו. הדבר מוריד את הסף לרוב והופך את המשימה לקלה יותר. כך למשל, בבחירות 2017 היה מספיק להגיע ל-320 חברי פרלמנט (גם לכך המפלגה השמרנית לא הגיעה, ולכן נזקקה לברית עם ה-DUP). בגלל שלא ניתן לדעת לכמה קולות יזכו השין פיין הפעם, נצטרך להיצמד כרגע ל-326 מושבים.

מה הנושא העיקרי?

ברקזיט, כמובן. ייתכן שיעלו עוד נושאים לדיון שישפיעו על מערכת הבחירות, אבל בגדול נראה שהמפלגות מתכוונות לנסות להפוך את הבחירות האלו לכאלו שנעות סביב הברקזיט.

מי המפלגות?

הגענו לחלק המעניין. יש לא מעט מפלגות לעבור עליהן, ולכן לא אתחיל להיכנס למצע של כל אחת ואחת מהן (אלו יעלו לדיון במהלך מערכת הבחירות), אבל בואו נסתכל בקטנה על המפלגות, על מה שהן מציעות באופן מאוד כללי, ולמה הן חשובות.

המפלגה השמרנית

בוריס ג'ונסון
צילום: ג’סיקה טיילור, הפרלמנט הבריטי
ראש המפלגה

בוריס ג’ונסון

מספר מושבים נוכחי

298 (לאחר פרישה ו/או השעיה של חברים רבים)

מקום בסקרים

הסקרים המעודכנים מדברים על 38% מהקול הפופולרי

עקרונות עיקריים

המפלגה השמרנית והיוניוניסטית דיי נצמדת לשמה: היא שמרנית ויוניוניסטית. היא חרדה לשלמותו של האיחוד, ולא מאמינה במהפכות ענק (למרות שיש מי שיגידו שמרגרט ת’אצ’ר חרגה מהכלל הזה). היסטורית המפלגה הזו מאוד גמישה, וידעה ללכת לשמאל לאחר יצירת הקונצנזוס סביב מדינת הרווחה לאחר מלחמת העולם השנייה, וידעה גם לחזור ימינה החל מהמחצית השנייה של שנות השבעים, כשהייתה הרגשה שקונספט הרווחה מתחיל לקרוס. כיום, המפלגה מגדירה את עצמה כיחסית ימין מהבחינה הכלכלית, אבל עדיין מעוניינת לספק שירותים לאזרח שהם הרבה מעבר לביטחון ומערכת לאכיפת חוק. המפלגה קוראת לעצמה לא פעם “מפלגת העסקים”. מושג שעולה הרבה בקרב אנשי המפלגה הזו (כולל ג’ונסון) הוא “אומה אחת” (one-nation). המושג נטבע בעקבות ספר שכתב ראש הממשלה השמרני לשעבר בנג’מין ד’יזראלי, ואם לתאר אותו באופן מאוד פשטני, הוא נוגע לצורך לשכך את המתחים ולהקטין את הפערים בין העשירים לעניים, שלעתים ניתן לחשוב שחיים בשתי מדינות שונות. לגבי ברקזיט: רוצים לצאת עם ההסכם של ג’ונסון.

תחזיות

בחירתו של בוריס ג’ונסון לראשות המפלגה והאופטימיות שהביא איתו לתפקיד הצליחו להחזיר למפלגה מעט חיוניות בסקרים. על פי רוב התחזיות, אם יש מפלגה כלשהי שיכולה להגיע לרוב בפרלמנט, זו המפלגה השמרנית. יש לשים לב שבכל מקרה, הנתח של המפלגה בקול הפופולרי צפוי להיות נמוך מזה שהיה ב-2017. הבעיה העיקרית של המפלגה עשויה להיות מפלגת הברקזיט, שעשויה לגנוב קולות מהשמרנים ולהוריד את המועמדים שלה למקום השני, כפי שקרה בבחירות הביניים בברקון ורדנורשייר. עם זאת, המפלגה עשויה להשיג בדיוק באותו אופן יתרון במושבי לייבור מובהקים שהצביעו בעד ברקזיט ב-2016 וכעת מאוכזבים מהלייבור. לכן, הכל פתוח. כמו כן, כרגע האפשרות לברית ברקזיטרים עודנה על השולחן, אז לכו תדעו. ג’ונסון גם נהנה מהיתרון שהוא הצליח להגיע להסכם יציאה עם האיחוד האירופי, מה שעשוי לגרום ללא מעט מצביעים לתת בו אמון.

מפלגת הלייבור

ג'רמי קורבין
צילום: סופי בראון
ראש המפלגה

ג’רמי קורבין

מספר מושבים נוכחי

244

מקום בסקרים

26%

עקרונות עיקריים

בגדול, ומאז שנות התשעים זה גם מופיע בחוקת המפלגה, הלייבור מגדירה את עצמה כמפלגה סוציאליסטית. אמנם כשהיא קמה היו ויכוחים אם היא מפלגה סוציאליסטית או פשוט מפלגה סקטוריאלית למעמדות העובדים, אבל בגדול היא דוגלת בסוציאליזם. גם הסוציאליזם הזה השתנה: החל ממדיניות ההלאמות של קלמנט אטלי, דרך מדיניות מעט יותר רכה של הרולד וילסון וג’יימס קלהאן, עובר במדיניות של טוני בלייר שנראתה בעיניי רבים בשמאל כת’אצ’ריזם רך, וכלה במדיניות השמאל הקשה תחת ג’רמי קורבין. מבחינת ברקזיט, קורבין מנסה לשמור על המפלגה שאינה ברקזיטרית או רימיינרית פר-אקסלנס. המפלגה מתכוונת להגיע להסכם יציאה חדש עם האיחוד האירופי, ולהניח אותו למשאל עם. עדיין לא ברור אם המפלגה תקרא לאנשים להצביע בעד הישארות או בעד ההסכם אליו הגיעה.

תחזיות

מצב המפלגה לא טוב. העובדה שאין לה עמדה מובהקת וחד-משמעית בנושא הברקזיט גורם למצביעיה הרימיינרים לעבור למפלגה הליברל-דמוקרטית ולמצביעיה הברקזיטרים לעבור למפלגת הברקזיט או אפילו למפלגה השמרנית. הדבר משמעותי בעיקר בערי צפון אנגליה, מחוזות לייבור מובהקים, שרובם הצביעו בעד עזיבה. הדבר מעלה חשש אמיתי שהמפלגה השמרנית תצליח לנצח בלא מעט ממחוזות הבחירה האלו. העובדה שהבחירות האלו הן על ברקזיט ככל הנראה ימנעו מג’רמי קורבין לשחזר את ההישג שלו מבחירות 2017, אז הצליח לקבל פלח קולות נאה ודומה לזה של השמרנים, תוך כדי שהוא מנצח במספר אזורי בחירה שמרניים מובהקים. סביר להניח שגם ההחלטה של סגן ראש המפלגה טום ווטסון שלא לרוץ לא תעשה טוב למפלגה. בכל מקרה, כדאי לזכור שב-2017 קורבין התגלה כקמפיינר מוצלח מאוד, ולכן לא כדאי להספיד מוקדם מדי.

המפלגה הלאומית הסקוטית (SNP)

ניקולה סטרג'ון
צילום: קנת’ הולי
ראשת המפלגה

ניקולה סטרג’ון

ראש המפלגה בווסטמינסטר

איאן בלאקפורד

מספר מושבים נוכחי

35

מקום בסקרים

4%, אבל יש לזכור שהיא רצה רק בסקוטלנד

עקרונות עיקריים

מה שבעיקר מעניין את חברי ה-SNP זה עצמאות לסקוטלנד. המפלגה מעוניינת במשאל עם על עצמאות, בתקווה להפוך את תוצאות המשאל שנערך ב-2014. לדבריהם, הם מכבדים את תוצאות המשאל ההוא, אבל ההחלטה על הברקזיט שינתה הכל: מעבר לכך שניתנו הבטחות לפני משאל העם של 2014 שהיו קשורות באיחוד האירופי, גם סקוטלנד ברובה הצביעה נגד ברקזיט ב-2016. לכן, טוענים ב-SNP, יש לתושבי סקוטלנד זכות לשנות את דעתם. כמו כן, הם ישמחו למשאל עם שני על הברקזיט, בתקווה לבטל אותו.

תחזיות

המפלגה הזו רצה אך ורק בסקוטלנד, כך שהיא לא יכולה להשיג יותר כוח מאשר 59 מושבים. כרגע המפלגה בהחלט יכולה לשאוף למעלה, והתחזיות צופות לה הצלחה משמעותית גם בבחירות הללו. יש לדבר משמעות, שכן הסיכוי של הלייבור להגיע לרוב הוא קטן מאוד, אבל יש סיכוי כלשהו שאם יהיה פרלמנט תלוי, תהיה אפשרות להחזיק קואליציה של הלייבור וה-SNP.

המפלגה הליברל-דמוקרטית

ג'ו סווינסון
צילום: קית’ אדקינס
ראשת המפלגה

ג’ו סווינסון

מספר מושבים נוכחי

20

מקום בסקרים

17%

עקרונות עיקריים

המפלגה היא שילוב של המפלגה הליברלית הוותיקה ושל המפלגה הסוציאל-דמוקרטית שקמה ב-1981 על-ידי מספר פורשי לייבור שלא אהבו את מדיניות השמאל הקשה של ראש המפלגה דאז מייקל פוט. בסופו של דבר המפלגה נוטה לכיוון הליברלי, כפי שהיה ניתן לראות מהגישה הכלכלית של אד דייווי וג’ו סווינסון במרוץ לראשות המפלגה, אבל השניים גם היו מוכנים להגדיל את החוב הציבורי. במשך שנים המפלגה ניסתה למתג את עצמה כמפלגת מרכז, עד שהדבר הפך אותה למושא ללעג. כעת, עם הברקזיט, המפלגה נראית כמי שממוקמת בקיצון הרימיינרי. במקרה בו המפלגה תקים ממשלה, היא תראה בזה מנדט ציבורי לבטל את סעיף 50 ולסיים את סאגת הברקזיט בתוך האיחוד האירופי. אם היא לא תקים ממשלה, היא תנסה לדחוף למשאל עם שני.

תחזיות

למרות שג’ו סווינסון מכוונת לראשות הממשלה, סביר מאוד שהמפלגה לא תריץ מועמדים בכל המחוזות הרלוונטיים. זאת, משום שסווינסון מעוניינת ליצור בריתות רימיינריות, מהסוג שהיה בבחירות הביניים בברקון ורדנורשייר. זה אומר שבחלק ממחוזות הבחירה יזוזו בשבילה, אבל בחלק מהמחוזות המפלגה הליברל-דמוקרטית תיאלץ לקחת צעד אחורה. כמובן, לא ברור עד כמה הבריתות האלו יתקיימו. המפלגה כרגע נהנית מאנרגיות אחרי הצלחות בבחירות המקומיות ובבחירות לפרלמנט האירופי שהתקיימו במאי, והמפלגה תנסה לסחוף איתה את הרימיינרים.

מפלגת הברקזיט

נייג'ל פרג'
צילום: גייג’ סקידמור
ראש המפלגה

נייג’ל פרג’

מספר מושבים נוכחי

0 (מפלגה חדשה)

מקום בסקרים

10%

עקרונות עיקריים

בגדול, המפלגה הזו קמה סביב הרעיון של להוציא את הברקזיט לפועל, לאחר שזה נדחה מהתאריך המקורי ב-29 במרץ. המפלגה מעוניינת ב”יציאה נקייה” מהאיחוד האירופי, קרי יציאה לפי חוקי ארגון הסחר העולמי (או יציאה ללא הסכם, אם תעדיפו), וטוענת שהסכם היציאה של ג’ונסון הוא עוד “אמנה אירופית”. פרג’ קורא לקואליציית ברקזיטרים, לא רק של מפלגתו והשמרנים, אלא גם של חברי לייבור שמעוניינים לצאת. יחד עם זאת, נייג’ל פרג’ הדגיש יותר מפעם אחת שהוא רוצה לעסוק בשורה נוספת של סוגיות, ובעיקר בשיטה הפוליטית. לא רק באופן בו בוחרים, אלא באופן בו כל המוסדות הדמוקרטיים בבריטניה מתפקדים.

תחזיות

השיטה הבריטית, כידוע, קשה. ב-2015 מפלגת UKIP זכתה ליותר מ-10% מהקול הפופולרי, אבל הצליחה להכניס רק חבר פרלמנט אחד. דבר דומה לחלוטין עלול לקרות גם למפלגת הברקזיט. פרג’ עצמו, אגב, לא מתכוון לרוץ לפרלמנט, ויעסוק בעיקר בקמפיין. מצד שני, בהחלט ייתכנו למפלגה כמה הצלחות. מה שבטוח זה שהמפלגה הולכת להפריע לשתי המפלגות הגדולות, הלייבור והשמרנים. פרג’ אמנם מזוהה עם הימין, אבל הרטוריקה שלו לחלוטין פונה לבייס של הלייבור. לכן, ההצטרפות של המפלגה למשחק, גם אם היא לא תכניס אף חבר פרלמנט, יכולה להפוך מושבים בטוחים לבטוחים הרבה פחות.

מפלגות נוספות

אין טעם להיכנס לפירוט על כל המפלגות, ולכן את הנותרות אסכם בקצרה: ה-DUP, המפלגה היוניוניסטית מצפון אירלנד שתמכה בממשלה השמרנית מבחוץ אבל התנגדה לכל הסכמי היציאה שהובאו עד כה. זה אומר שהתמיכה שלה במקרה של פרלמנט תלוי נוסף כבר לא בטוחה. השין פיין, המפלגה הלאומנית שמחרימה את הפרלמנט, ולכן בעיקר תשפיע על המספר הנחוץ לרוב. המפלגה הירוקה, עם חברת פרלמנט אחת בלבד, תנסה להשתמש בהתחזקות הנושא הירוק בשיח הציבורי ובהתנגדות לברקזיט. פלייד קמרי, המפלגה הוולשית והרימיינרית שבהחלט עשויה להצטרף לברית עם הליברל-דמוקרטים. הקבוצה העצמאית לשינוי, שכרגע בספק תצליח להכניס ולו חבר פרלמנט אחד, אבל הם בהחלט עשויים לנסות. כנ”ל לגבי UKIP, שכבר הצליחה להפסיד למפלגות פרודיות. המפלגות האלו אמנם פחות מרכזיות, אבל בגלל הרגישות של שיטת הבחירות, הן בהחלט עלולות להביא להטיית התוצאות.

אז מה יהיה?

הנבואה ניתנה לשוטים, כידוע. בשלב הזה קשה לדעת. כשת’רזה מיי יצאה לבחירות 2017, חזו לה ניצחון מוחץ. כולנו יודעים איך זה נגמר. כמו כן, בוריס ג’ונסון, ג’רמי קורבין ונייג’ל פרג’ הוכיחו את עצמם בעבר כקמפיינרים מעולים עם גישה טובה לשטח. ג’ונסון הוכיח את זה ב-2008 כשנבחר לראשות עיריית לונדון, קורבין הוכיח את זה בבחירות 2017 ופרג’ הוכיח את זה כשהצליח לזכות בנתח גדול מהמצביעים בבחירות לפרלמנט האירופי עם מפלגה בת מספר שבועות. גם ג’ו סווינסון מראה פוטנציאל להחזיק ביכולות קמפיין דומות, וה-SNP נטועים היטב בסקוטלנד. לכן, הולך להיות קרב קשה.

תחזית אחת אני כן מוכן לתת לגבי הבחירות, ונתתי אותה כבר בעבר: ג’רמי קורבין לא יישאר ראש האופוזיציה בסוף הסיפור הזה. או שהוא איכשהו יגיע לדאונינג 10, או שהוא ייבעט אחרי שהמפלגה שוב תפסיד. הוא יצטרך להפסיד תוך כדי שהוא מגדיל את כוח המפלגה באופן משמעותי כדי שהישארותו בראשות המפלגה תישקל. כשזה קרה לניל קינוק ב-1992, אגב, זה לא עזר.

חמישה שבועות סוערים עומדים בפנינו, ואף אחד לא יודע איך בריטניה תצא בצד השני.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *