אחרי שברביעי הכרנו את השחקנים העיקריים בבחירות הכלליות 2019, בואו נראה איך כל שחקן פתח את הקמפיין שלו. בוריס ג’ונסון פתח בשני נאומים, אבל הצליח לחטוף מכה כששוחרר סרטון שלו מדבר. ג’רמי קורבין הבטיח להילחם בברקזיט שיפרק את ה-NHS, אבל מתמודד עם משברים בתוך המפלגה. ג’ו סווינסון חותרת להסכמים עם מפלגות אחרות, אך הדבר לא התרומם עבורה. ניקולה סטרג’ן מדלגת בין הבטחות לסקוטלנד לבין הבטחות לממלכה המאוחדת כולה. ונייג’ל פרג’ נראה כמי שנהנה מכל רגע, בזמן שהוא מאתגר את בוריס ג’ונסון לזנוח את הסכם היציאה שלו לטובת ברית ברקזיטרים. אבל כרגע הכי חשוב לזכור: זו רק ההתחלה | צילום: דייב סטורם

זה כבר היום השלישי של תקופת בחירות 2019, אז שווה לראות איך נפתחו הקמפיינים עבור המפלגות המרכזיות, ואיך המציאות הסובבת אותן פגעה או תמכה בקמפיינים האלו. כמו בפוסט פתיחת הבחירות, גם כאן אתרכז בפתיחת הקמפיין של חמש המפלגות העיקריות, שכן עיסוק בכל אחת מהמפלגות יביא לפוסטים באורך הגלות.

המפלגה השמרנית

ניתן לדבר של שני נאומי פתיחת הקמפיין במקרה של בוריס ג’ונסון. הראשון הוא זה שנשא מחוץ לדאונינג 10, שנישא ביום שלישי לאחר שהמלכה נתנה את האישור הרשמי לבחירות ב-12 בדצמבר. השני הוא זה שנשא בברמינגהם אתמול (ה’). המסר שלו משני הנאומים האלו, בגדול, הוא שהפרלמנט לא מתפקד ולכן חייבים בחירות, שחייבים לסיים עם הברקזיט כדי שיהיה אפשר להתמקד בנושאים הבאים, ושממשלה בראשות קורבין פירושה ש-2020 תהיה שנה של שני משאלי עם: על הברקזיט ועל עצמאות סקוטית. כמובן, לא נשכח מהטענות הרגילות שעולות ממנו כלפי מפלגת הלייבור, כמו הגישה הכלכלית שלה, התמיכה של ג’רמי קורבין בארגוני טרור נוסח ה-IRA וכדומה.

היום (ו’) ג’ונסון חטף מכה לא נעימה. לא קשה, אבל גם לא נעימה. היום שוחרר סרטון בו ג’ונסון נראה מסביר את היתרונות של הסכם היציאה שלו, בו הוא אמר שהוא נפלא עבור צפון אירלנד בגלל שבמקביל לגישה לשוק הבריטי, הוא גם שומר על “חופש התנועה וגישה לשוק המשותף” של האיחוד האירופי. קיר סטארמר, שר הברקזיט בממשלת הצללים, צייץ שבוריס ג’ונסון או לא מכיר את הפרטים של ההסכם או שהוא משקר, ו”כנראה שניהם”. ג’ונסון כנראה יצליח לצאת מזה, אבל זה בהחלט חומר לתועמלנים.

Boris Johnson either doesn’t understand the deal he has negotiated or he isn’t telling the truth. Probably both. pic.twitter.com/fvqh7PWPjS

— Keir Starmer (@Keir_Starmer) November 8, 2019

מפלגת הלייבור

ביום שלישי, לפני שהפרלמנט התפזר רשמית, ג’רמי קורבין פתח את הקמפיין עם נאום בחירות. אם לקצר, קורבין טען בנאום שהברקזיט שבוריס ג’ונסון מתכנן עבור בריטניה יהפוך אותה לבת ערובה בידי התאגידים הגדולים בארצות הברית, שיביאו להפרטת ה-NHS ולהורדת הסטנדרטים בבריאות. לכן, הוא הבטיח שאם יהיה ראש הממשלה הוא יגיע להסכם טוב יותר, וייתן לציבור את המילה האחרונה לגביו. לנאום היו כמה שיאים, כולל קריאות קצובות מהקהל “לא למכירה!” בהקשר של ה-NHS.

בינתיים, ג’רמי קורבין חטף כמה מכות. ראשית, סגנו של קורבין, טום ווטסון, הודיע שהוא לא מתכוון להעמיד את עצמו לבחירה בבחירות האלו. ווטסון וקורבין ידעו לא מעט ויכוחים, וזה לא סוד שהלייבור מפולגת בתוכה, אבל להראות כזה חוסר אחדות בשורות בתקופת בחירות זה אף פעם לא מוצלח. ווטסון אמנם הדגיש שהוא מתכוון להמשיך לפעול לטובת המפלגה ושהדבר נעשה מסיבות אישיות ולא פוליטיות, אבל בהתחשב בעובדה שלפני שבועות ספורים היה ניסיון להדיח את ווטסון מתפקידו, רבים יתקשו להאמין. זו לא המכה היחידה שחטף הקמפיין: איאן אוסטין, חבר פרלמנט שפרש ממפלגת הלייבור, קרא לציבור לא להצביע למפלגה שהיוותה עבורו בית, ובמקום זה להצביע עבור השמרנים. הוא טען שקורבין הוא מנהיג רעיל ושהוא מעדיף את בוריס ג’ונסון למרות מגרעותיו. אלו בהחלט לא חדשות טובות עבור קורבין.

SNP

היום (ו’) השרה הראשונה של סקוטלנד ניקולה סטרג’ן פתחה את הקמפיין של ה-SNP. בנאומה, היא טענה שברקזיט ייקח את סקוטלנד מחוץ לאיחוד האירופי בניגוד לרצונה. היא האשימה את המפלגות האחרות שהן “מפלגות של וסטמינסטר”, ושרק ה-SNP באמת דואגת לאינטרסים של סקוטלנד. סטרג’ן מעוניינת “לתת לסקוטלנד את האפשרות לקבוע את עתידה בעצמה”. במקביל, היא הבטיחה שורה של הבטחות פרוגרסיביות (כלשונה) שייטיבו לא רק עם סקוטלנד, אלא עם כל הממלכה המאוחדת. כמו כן, ולמרות שדאגה לתקוף את ג’רמי קורבין בנאומה, היא הבטיחה שה-SNP תשאף לקדם ברית שתוציא את המפלגה השמרנית מהממשלה ותקדם ערכים פרוגרסיביים. או, במילים אחרות, התקווה ברורה: מצב בו ללייבור אין רוב בפני עצמה, אבל שממשלת לייבור-SNP תחזיק ברוב כזה.

המפלגה הליברל-דמוקרטית

כמו ג’רמי קורבין, גם ג’ו סווינסון פתחה את הקמפיין יום לפני הפיזור הרשמי של הפרלמנט. בכל מקרה, אלו שני הדברים העיקריים שאפשר לקחת מהנאום שלה: ראשית, המפלגה הליברל-דמוקרטית היא המפלגה היחידה שרימיינרים יכולים לבטוח בה. שנית, סווינסון מתאימה יותר לראשות הממשלה מאשר בוריס ג’ונסון וג’רמי קורבין. לדבריה ג’ונסון פועל רק עבור בוריס ג’ונסון, ולא עבור המדינה כולה, וג’רמי קורבין לא מסוגל לתת תשובה ישירה לגבי העמדה שלו על ברקזיט. לדבריה, זה הזמן של הליברל-דמוקרטיים לגלות קצת יותר שאיפות משגילו בעבר.

מאז, סווינסון הצליחה לרשום לזכותה הישג: הסכם אי-התקפה עם המפלגה הירוקה ופלייד קמרי. פירוש הדבר הוא שבכשישים מחוזות בחירה, רק אחת המפלגות האלו תרוץ. הדבר אמור למנוע פיצול של קולות הרימיינרים שעלול להוביל להצלחתם של ברקזיטרים. הדבר הצליח לא רע בבחירות הביניים בברקון ורדנורשייר. טוב, זה הישג לכאורה. יש מי שלא מרוצים ממנו: מייק פאוול, מועמד מטעם הליברל-דמוקרטים בוויילס שהתבקש לזוז הצדה לטובת ההסכם, הודיע על כוונתו לרוץ כעצמאי. לדבריו, רבים מחברי השלוחה הוולשית של המפלגה חשים כמוהו. בנוסף על כך, מומחים חוזים שהברית הזו ככל הנראה תשיג רק כשישה מושבים יותר מאשר מה שככל הנראה יושג ללא הברית הזו. זו תחזית לא מפתיעה, אם לוקחים בחשבון את העובדה שההורים של המפלגה הליברל-דמוקרטית – המפלגה הליברלית והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית – החלו את שיתוף הפעולה ביניהן בברית דומה, והישגיהן לא היו מרשימים במיוחד. מצד שני, שישה מושבים עשויים להטות את הכף.

מפלגת הברקזיט

נייג’ל פרג’ ממש לא חיכה לפיזור הפרלמנט, ופתח את הקמפיין שלו כבר לפני שבוע. התאריך לא היה מקרי: ה-1 בנובמבר, בו בריטניה הייתה אמורה להיות מחוץ לאיחוד האירופי לולא הדחייה. המתקפה הראשונה שלו הייתה על מפלגת הלייבור, בטענה שמפלגת הברקזיט לא בנויה רק על מצביעי שמרנים שהתאכזבו. אבל גם מג’ונסון הוא לא חסך אש, ואמר שהסכם היציאה שלו הוא לא באמת ברקזיט. הוא אמר שאם ג’ונסון יבחר בגישה שמקדמת “ברקזיט אמיתי”, פרג’ ישמח לברית ברקזיטרים שתבטיח לג’ונסון רוב גדול בפרלמנט. הוא גם אמר שיש צורך במפלגה שלו, כי לא ניתן לסמוך על הממסד שיעשה את העבודה שלו עבור הציבור, ונתן כדוגמה את UKIP בראשה עמד, שסייעה להביא לקיומו של משאל העם על הברקזיט מלכתחילה.

מאז, פרג’ יצא לנאום ברחבי אנגליה. הוא עצמו, אגב, לא ירוץ לפרלמנט בעצמו, אלא פשוט ינסה לסחוף את הציבור להצביע למפלגתו. היום, הוא שוב ניסה לתת לבוריס ג’ונסון הזדמנות לזנוח את הסכם היציאה אליו הגיע לטובת ברית ברקזיטרית. לדבריו, למפלגת הברקזיט יש סיכויים טובים בהרבה לאתגר את המפלגות הוותיקות בדרום ויילס מאשר לשמרנים, ולכן למעשה המפלגה השמרנית היא זו שתפריע למפלגת הברקזיט לנצח שם.

לסיכום

בסופו של דבר, כל המפלגות מתרכזות בברקזיט, אבל לכולן גם חשוב להראות שהן לא מפלגה של נושא אחד. מבחינתן, ברקזיט הוא עניין שצריך לגמור איתו כבר – לכאן או לכאן – כדי שיהיה אפשר לעבור ולהתעסק בדברים חשובים באמת: ה-NHS, הפשיעה, הסוגיה הסקוטית, הממסד, משבר האקלים ועוד. ברקזיט הוא משהו שמפריע, שתוקע את המדינה, ולכן חייבים כבר להחליט אם בולעים או מקיאים אותו. כדאי לזכור את זה, כי המצביעים בסופו של דבר הולכים להצביע על יותר מסוגיה אחת. אמת, יש מצביעים שעוברים מפלגה רק בגלל עניין הברקזיט, אבל יש גם לא מעט מצביעים שיחשבו קדימה, מעבר לברקזיט, ויצביעו בהתאם. לכן, לא משנה מה יהיו תוצאות הבחירות, הן לא מדד אמיתי לגישת הציבור כלפי ברקזיט.

בינתיים, שתי המפלגות שעדיין לא חטפו מכות רציניות הן ה-SNP ומפלגת הברקזיט, אבל גם זה יגיע. הלייבור חטפה מכה קשה, ההישג של המפלגה הליברל-דמוקרטית שנוי במחלוקת ולא בטוח שיספק את הסחורה, ובוריס ג’ונסון הצליח כבר לספק לעצמו מבוכות. אבל, חשוב לזכור שמדובר רק בתחילת הקמפיין. יש עוד 34 יום עד ליום הבחירות, והרבה עשוי לקרות עד אז. ובגלל שיטת הבחירות הבריטית, גם אם הכל יישאר אותו דבר, ביום הבחירות עצמו עשויות לקרות הפתעות רבות.